ברשותך אציג את הראיה שלי בנושא:
איך שהבנתי העיקרון הוא שהרצון שלי יהפך להיות רצון ה' - כמו במשנה באבות (או בחתימה שלך בעצם). שאני אשאף לרוחניות וסיפוק רוחני (קרי - תורה ומצוות, עבודת ה' ותיקון המידות) וכל הגשמיות תהיה רק
מסייע בידי ועזר לקיים את ההתדבקות הזו ברצון ה'.
אם ככה -
א - לא בהכרח, "אם רצונך" הוא רצון ה' אזי "רצוני" הכוונה לרצון שבא מהגוף שלי והתאוות הגשמיות שלי לבד. והוא לא יעשה (כי הוא ם לעולם לא יתמלא "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו"). מאידך, אם הרצון שלי הוא רצון ה' - גם הרצונות כגון בגדים ואוכל הם
רצונו כי הם האמצעים לקיום רצונו. (עיין במכתב מאליהו בחלק א' ממש בהתחלה, יש שם מאמרים מאד יפים בעניין)
ב - מכוח זה אתה יכול להבין גם שהשאיפה שלנו היא שהרצון שלנו יהיה גם
בהווה ובעצם כל הזמן רצון ה', ממילא לא נרצה משהו שהוא לא נצרך על מנת לקיים רצונו וגם לא נתפלל עליו. למשל, אם השאיפה שלך היא לשבת ללמוד תורה לשמה ולקיים מצוות ה' באמת וזה כל מה שמעניין אותך - לא תתפלל על רכב חדש כל עוד לא נצרך לך במיוחד בקרת שיוט כדי להגיע לתפילה בבוקר...
לכן אין לך מה לדאוג, כשנהיה כולנו שם מה שנתפלל עליו הוא רחמי שמים עלינו ועל אחרים, והידבקות אמיתית בהשם או סיעתא דשמיא בשאלות הלכתיות סבוכות שמן הסתם יציפו אותנו... (אתה לא חייב לזרום עם זה
) כל מה ש"חסר" לנו היום לא יהיה חסר לנו בעתיד ומה שנתפלל עליו - גם בפה וגם בלב - יהיה שונה.
בהצלחה בדרך שלך!
'אהבת חסד'