שלום חברים!
באסירותודה, בברוךהשם, יש לי ספונסר ונכונות כלשהיא לצעוד.
לאחד כמוני, שהרבה זמן היה בלי מפוחד ומנוהל, זה לא (צריך להיות) מובן מאליו.

הבעיה, שה'אני הפנימי', כן, ההוא שצריך להודות בחוסר אונים, מזדעק בקול איום ונורא.
אני? חסר אונים?
שטויות!
"וזה נורמלי או שזו בכלל לא בעיה רוחנית ו...."
וזה השלב לכתוב את קורותיי עם התאווה.
בהנחיית הספונסר אני כותב כבר תקופה של בערך שבועיים (כמדומני שלא פספסתי יום)
מפגשים עם תאווה. קצת להביט ולראות מה היא עושה לי בחיי.
אבל אני צריך להתחיל לכתוב גם צעד ראשון ואני קצת משותק.
בעבר, כתבתי והקלדתי סוג של צעד ראשון ללא ליווי ספונסר שם.
אבל היום אני רוצה לעשות זאת מההתחלה.
אני אמור להתמקד כרגע בקורותיי עם התאווה וניסיונות להפסיק.
הבנתי מהספונסר שאם עניין הכתיבה מעכב, עדיף שאקליד. זה הרבה יותר קל לי.
אבל עדיין... 
יש לי כמה רעיונות למה אני מסתבך עם זה
לדעתי הגדול מכולם זה, שאני חושש שזה לא יצא "מספיק טוב" - שלא אצליח למכור מספיק חומר. סך הכל, שנות השימוש שלי מעטות. או אפילו שסתם יצא גרוע בלי קשר. אולי לא אזכור הכל
קשה לי לפתוח את הפצעים האלה או שאולי אני מתלבט מה כן ומה לא נחשב?
בקיצור, אשמח לעזרה והכוונה.
אשמח גם לקרוא צעדים ראשונים, אם מישהו מוכן לשתף.

תודה רבה

האמת שאין לי כוח לכתוב, אתה מוזמן להתקשר אלי ונדבר על זה

תודה רבה אדם1 על השיחה.

ב"ה כתבתי. מתוסכל מזה שאני ער.
מבקש מאלוקים שיעזור לי שם

מציע שלא תכתוב צעד ראשון.
כתוב בצורה כנה ומפורטת לאן התאווה לקחה אותך, ומה זה עשה לחייך.
מאמין שאז תוכל לראות אם אתה חסר אונים מול התאווה, ואז יתברר שזה צעד ראשון,
או לחילופין, שפשוט יש לך א גרויסע ייצר הורע.

תודה רבה טהרני. אהבתי. מבקש כוח לכתוב בכנות. 
הספונסר הציע לי אתמול לעשות שיחה בכנות עם האני הפנימי הזה...

ברוך השם המצב נראה מעודד יותר.
אני מקליד ניסיונות להפסיק,
ומסתבר, שלמרות שנראה לי שלא ניסיתי מאוד הרבה לעומת אחרים, ניסיתי להפסיק די הרבה...
ההקלדה עוזרת.
אשתף:

נסיונות להפסיק:
נתתי את הסמארטפון לחבר למשך יותר מחצי שנה
התקנתי סינון במחשב
התקנתי סינון ברמת ספק שאי אפשר לעקוף (זה נעשה אולי גם בגלל הוראת ספונסר, למען האמת)
שמירה של קטעי חיזוק בטלפון שיעזרו
ניהול יומן נקיות בווצאפ
חיפוש פיתרון וכתיבת הודעה בפורום שמור עיניך (מתייחס להודעה הראשונה ב2014)
הבטחה להגיד תיקון הכללי לפני שימוש למשך תקופה אם אזכור
תיקון הכללי (אולי זה יותר ב"ניסיונות לתקן"...)
טבילה במקווה
חיבור וכתיבה, תוך סיכון דיסקרטיות מסוים שלי, בקבוצות ווצאפ של חיזוקים ואתגר 40 יום בנושא הברית.
מחשבה ברצינות לשים את הידיים על הפלטה החמה כדי שיהיו לי כוויות ואפסיק לאונן.
שיננתי פסוק ודחפתי אותו לראש שלי שוב ושוב כשעלתה לי מחשבת תאווה. זה החזיק משהו כמו שבוע.
גם בשירותים הייתי עושה את זה, כי מותר לחשוב דברי קודש בשביל זה.
התפללתי בעיניים לחות בקבר רחל ורציתי, וביקשתי, באמת! ביקשתי את אלוקים ורציתי אותו נורא.

אני זוכר, שפעם אחת כבר הייתי בשירותים, ממש לפני שימוש, וכתבתי בקבוצת ווצאפ. הלחץ החברתי עשה את שלו, ולא אוננתי מיד, ויצאתי לרוץ. נראה לי שעוד באותו יום, או אולי למחרת, כבר אוננתי. ופשוט לא כתבתי שם בהתקף יותר... כל כך כאב לי לוותר על זה, אפילו לכמה שעות!. כאב דוקר ונורא.

ערב אחד, פתחתי את אתר שמור עיניך וקראתי המון, אחר כך גם עליתי לקבוצה הטלפונית הפתוחה ומשכתי שעות שעות מחוץ לבית, אחר כך גם בבית משכתי שעות – בסוף אוננתי באותו לילה.

בנקודה זו אשמח להתייעץ, האם גם: -
פתיחת משתמש חדש באתר שמור עיניך, עם המייל האמיתי שלי, תוך ויתור מסוים על הסודיות הנוראה שחייתי בה, כדי שלא יעלם לי כמו המשתמש הראשון. וכתיבה בפורום, והשתתפות באתגר 90 יום, ואלפי דקות שיחה עם חברים, וקבוצות טלפוניות וחיות, ו2 ספונסרים, - האם כל זה גם להכניס? כי בעצם גם אלו ניסיונות להפסיק....
 

מזדהה עם הקשיים ומאחל לך שתמצא בתוכך מספיק חוסר אונים ותחושת אין מוצא שתכריח אותך לכתוב, למרות כל המפריעים.
האם נעזרת במדריך לכתיבת צעד ראשון של שמור עיניך?
 

יש נסיונות להפסיק כדוגמה הבטחות שאם עוד פעם אני מאונן אז,,,
ויש פעולות החלמה, כל הדוגמאות שנתת טלפונים וספונסר וכו הם פעולות החלמה כדי לקחת כוח להפסיק.

תודה רבה.
דפמ"ז - תודה רבה על הקישור. אני חושב שקראתי אותו - אני לא יודע אם בשלימות - בעבר. אולי אקרא שוב באמת לכבוד המאורע...

אבי גולן - לדעתי לפחות ההרשמה לפורום וודאי הייתה איזה ניסיון להפסיק. הרי אז עוד חשבתי בכיוון של עבירה וכו'... מה דעתך?
***

ברוך השם, דיברתי היום עם חבר באיזור גיל דומה לשלי.
הספונסר שלי, הגיע במצב שונה לתוכנית. היה לו יותר קל לקבל את זה ממני. [עריכה: עניין המכור / חסר אונים וכו']
אולי אם הייתי מגיע בגילו, המצב היה זהה. אולי אף יותר חמור...
בכל אופן, לקחתי תועלת מסוימת אני חושב מהשיחה.
אסירותודה שאני בתהליך. ברוך השם!
 

אני מקווה שצעד ראשון עבר בהצלחה.
אבל אני אשתף במקרה שמישהו אחר שלא עבר אותו, יוכל להיעזר.
אני ג"כ לא יכולתי לקבל שאני מכור (אני עובד על זה כל יום).
גם אני חשבתי שהסיפור שלי משעמם, ואף אחד לא ימצא בו תוכן. ושאני לא מכור מספיק זמן.
וגם פחדתי לשתף דברים חולניים שעשיתי.
מה שהחזיק אותי זה, שאם יעיפו אותי מהקבוצות בגלל שאני לא מכור, מצויין.
ואם לא, אני לא צריך להתבייש במעשי, יש אנשים יותר חולים ממני, עם משיכה לבעלי חיים. 
(בלי להעליב, לדעתי זה יותר חולני ממני. ואני לא שופט אותם).
שמעתי צעד ראשון כמה פעמים. צריך כישרון להרוס אותו.
גם אם תדבר דקה, זה עדיין צעד ראשון שלך.
בהצלחה.