שלום חברים,

ביום ראשון השבוע התחלנו שוב את הקבוצה הטלפונית בצהריים. מידי יום אחרי הקבוצה, אני שולח למשתתפים סיכום השיחה באימייל, כשבחלק מהימים יהיו שיעורי בית לעשות ובחלק מהימים יופיע הקטע שנקרא בקבוצה.

לתועלת החברים, אשתדל לפרסם את הדברים גם כאן.

מי שרוצה להצטרף לקבלת הסיכום במייל, מוזמן לכתוב לי אימייל לכתובת sod@gye.org.il

זהו זה, יצאנו לדרך חדשה. היום התחלנו את הקבוצה הטלפונית המתחדשת בפעם הראשונה, שמענו קצת אחד את השני ואפילו היה לנו זמן לשאול שאלות ולקבל קצת תשובות.

ראיתי שאישרת את ההשתתפות שלך, אז אני מקווה שגם אתה היית בין שלושים החברים שהשתתפו בשיחה ומגיע לך כל הכבוד על הצעד החשוב הזה. (אם פספסת - לא נורא, עדיין לא מאוחר ואתה מוזמן מאוד להצטרף מחר).

אסכם כאן בקצרה את מה שדיברנו:

א. יש לנו בעיה שאנחנו לא מצליחים להמנע מהתנהגות מסויימת שמפריעה לנו. זה יכול להיות בכל מיני רמות, וכל אחד יש לו את ההתמודדות שלו. 

ב. אנחנו לא מחפשים פיתרון שיעלים את הבעיה ולא תהיה לנו משיכה לתאווה, אלא מחפשים פיתרון שנוכל לשלוט בעצמנו, או במילים אחרות: להחזיר לנו את חופש הבחירה.

ג. הפיתרון מבוסס על תכנית מאוד פשוטה של שינוי בדרך החיים, והרבה מאוד תמיכה ועזרה שאנחנו מעניקים אחד לשני.

עד כאן להיום, מחר נמשיך להכיר אחד את השני קצת יותר, ואם יאפשר הזמן, נעשה גם היכרות עם הצעד הראשון שהוא חשוב מאוד.

שים לב: אנחנו מתחילים בדיוק בזמן אז תעשה מאמץ להגיע בזמן. היום באופן יוצא מהכלל חרגנו מהזמן, אבל הקבוצה מוגבלת לחצי שעה כך שכדאי להגיע בזמן ולהפיק את המירב מההשתתפות.

בינתיים, אם יש לך שאלות - אתה מוזמן לכתוב לי כאן ואשתדל לענות.

נפגשנו היום בקבוצה הטלפונית המתחדשת והיה ממש משמח לראות יותר משלושים חברים שהגיעו כי הם רוצים שינוי בחיים ומוכנים להשקיע למען עתיד טוב יותר.

היום המשכנו בהיכרות קצרה עם כמה מהחברים, והיו גם כמה דיונים קצרים.

למשל עלתה השאלה האם אפשר לוותר על שיעור תורה כדי להשתתף בקבוצה? מספר חברים שיתפו את מה שהם חושבים על כך, והכיוון הכללי היה שהטיפול בבעיה שלנו הוא הכנה מוכרחת כדי שנוכל לחיות כמו בני אדם בכלל וכמו יהודים שומרי תורה ומצוות בפרט. לעתים ההכנה דורשת זמן ואפילו על חשבון הלימוד, וזה בסדר.

לקראת סיום התחלנו לעבוד על הצעד הראשון מתוך 12 הצעדים. הצעד מתחיל במילים: הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה. השאלה שיש לכל אחד מאיתנו לשאול את עצמו היא האם אני אכן חסר אונים ומה זה אומר?

במילים אחרות: האם אני מרגיש שיש לי בעיה ואני לא יכול להתמודד איתה לבד? לצורך הענין אין חשיבות לשאלה איך אני מגדיר את הבעיה או עד כמה אני מגדיר את החומרה שלה אלא רק לכך שיש לי התנהגות שאני רוצה להפסיק ולבד אני לא מצליח.

שיעורי בית: עד השיחה מחר, תנסה לחשוב מה כבר ניסית כדי להפסיק עד עכשיו ללא הצלחה.

אחרי היכרות של יומיים, התקדמנו היום קצת יותר לתוך הצעדים, בדגש על החצי הראשון של הצעד הראשון שאומר "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה".

במהלך הדיון עלתה ההגדרה של "חוסר אונים" לכך שאין לנו את הבחירה, בשונה מאדם רגיל שיכול להחליט האם להשתמש בתאווה או לא. זאת נקודה חשובה ועוד נחזור אליה בימים הקרובים.

בנוסף דיברנו על השאלה האם יכול להיות שההודאה בחוסר אונים תגרום לי לחוסר מעש ותשמש בתור תירוץ "הרי אני חסר אונים"? המסקנה היא שההיפך הוא הנכון. ברגע שאני מודה שיש לי בעיה שאני לא יכול לפתור אותה לבד, זה דוחף אותי לבקש עזרה ולקבל כח להתמודדות.

שיעורי בית

עד השיחה מחר, תנסה לחשוב על מצבים ספציפיים שבהם היית חסר אונים. אם יש לך אפשרות - תעלה על הכתב פירוט של המצב שכולל בעיקר את הרצון שלך שלא ליפול ולמה בכל זאת נפלת בסוף. נשתמש בכך מחר בעז"ה.

מדהים, לפחות ככה אוכל להנות מהקבוצה, אף שאין ביכולתי להשתתף.

מדהים סוד! מודה לך מאוד על ההשקעה מקווה לקפוץ לבקר בקרוב...
שש וחצי בבוקר איזו מסירות

יום רביעי.

הקבוצה מתחילה להתגבש כאשר יותר חברים עולים בקול שלהם לדבר, לשתף ולשאול. הזכרנו את הרעיון שזאת לא סדנא אלא קבוצה, כך שאמנם יש מנחה אבל חלק חשוב הוא לקחת חלק בקבוצה וכך להכיר אחד את השני.

הנושא היום היה בהמשך לימים הקודמים - חוסר אונים, שהוא החצי הראשון של הצעד הראשון: הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה

חברים שיתפו מה זה אומר שהם חסרי אונים ואיך זה נראה בחיי היום יום. למשל סטודנט שרוצה ללמוד אבל לא יכול כי הוא עסוק בתאווה או חבר שמאוד רוצה להפסיק כי הוא מרגיש רע עם הנפילות אבל לא מצליח.

נשאלה השאלה גם האם חבר שלא מרגיש חסר אונים יכול להישאר בתכנית. התשובה היא בפירוש כן. ההצטרפות לקבוצה יכולה להוביל לאחת משתי תוצאות. או שזה יעזור להפסיק את הנפילות בזכות העזרה של החברים והכלים של הצעדים, או שלמרות הכל הנפילות לא יפסיקו ואז ניתן יהיה להודות בחוסר אונים.

שיעורי בית. תנסה לכתוב בקצרה (מספר שורות) מה המחיר ששילמת על השימוש בתאווה. זה יכול לכלול מחיר כספי, זמן שהשקעת, קשרים שנהרסו או כל דבר אחר.

בהחלמה!

הירהורים בעקבות הקבוצה הטלפונית היום: 'חסר אונים'. מה זה? והאם יש צורך להודות בזה.
לא אחזור על כל מה שסוד דיבר והחברים שתפו, תוכלו לקרא את זה בתקציר.
משום מה הייתה לי הרגשה שם שאמנם זכרנו את המשפט מתוך הצעדים 'הדינו כי אנו חסרי אונים'
אך שכחנו את המשפט המלא 'הדינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה',
נראה לי שאין במשפט הזה שום חידוש, וכיון שכן אין בהגדרה העצמית שלך כ'חסר אונים' שום התלבטות.
מול התאווה- כמעט אין אדם בעולם שיכול להתמודד. והלא פסוק מפורש הוא ופרשיות שלמות במקורותינו על גדולי עולם צדיקים וישישים ש'מול התאווה' עמידתם הייתה קשה מנשא, וכמעט לא יכלו לה. אז מה נענה אנו אזובי הקיר יטושים רטושים?!
רק מה?
אדם שהוא לא מכור, יכול שלא להביא עצמו למצב של 'מול התאווה', אצלינו הבעיה מתחילה קודם 'הליגימות מביאות אותנו בהכרח אל 'מול התאווה' שם אנו כבר מחוקים כמו רוב העולם, שם אנו חסרי אונים כמו רוב העולם. אבל אצלינו אם לא נחדד את זה שאנו חסרי אונים, לא נפסיק לתרץ לעצמינו שהסם המשכר הזה שמושך אותנו ללגום ולטעום יביא אותנו בסופו של דבר אל 'מול התאווה'.
וכיון שכן, ההגדרה הברורה היא 'הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה' באה בהכרח גם עם המשך המשפט 'וכי אבדה לנו השליטה על חיינו'- פה טמון הכלב!!
אבדה לנו השליטה על הלגימות, על הטעימות וממילא אנו נעמדים שוב ושוב, ומוציאים את עצמינו שוב ושוב ושוב 'מול התאווה'- ושם אנו מחוקים שם כמעט כולם נמחקים.
בקבוצה שוחחו על חלק נוסף איפה התאווה הרגה לנו את השליטה על חיינו, רק לזה כווונת המשורר 'הודינו כי אנו חסרי אונים'- אני באמת לא יודע רוצה לשמוע את דעתכם....

אשמח לשמוע את תגובותיכם חברים.
ושוב תודה לך סוד על הקבוצה הנפלאה, תודה לכל המשתתפים. תודה חברים.

הבקשה להעלות דברים בכתב מעוררת בי חלחלה, אני רק חושב מה יקרה כשמישהו יגלה בטעות מה כתבתי.
לא רואה את עצמי כותב דברים שקשורים להחלמה.

תודה ישראל על הדברים. אני לא יודע מה "כוונת המשורר", אבל יותר חשוב מה עובד עבורי. אז אולי השאלה היא שונה.

אלי, אם יש סיכוי שמישהו ימצא את הדברים, אז כמובן צריך לעשות כל מאמץ כדי לנהוג בזהירות שדבר כזה לא יקרה (וכבר ראיתי מקרים של חברים שלא נזהרו ונהיו מכך בעיות גדולות). מה שכן, אם הדברים נעשים בזהירות הראויה, אין סיבה שלא לכתוב (ומה דברים קל וחומר מכך שהשתמשנו בתאווה למרות שהתוצאות מכך יכלו להיות הרבה יותר חמורות).

תודה סוד, לא הבנתי את תגובתך, אלא אם כן כוונתך הייתה שלא הבנת את דברי.
מהשאלות שנשאלו, והצורה בה העמידו את ה'חוסר אונים' הבנתי שכל הנושא בהגדרת החוסר אונים היא להכיר במחיר הכבד ששילמנו על העיסוק האובססי בתאווה, וחוסר היכולת שלנו לשלוט על חיינו האישים בעקבות העיסוק הבלתי פוסק בתאווה.
זה מה שהבנתי.
שאלתי: האם לא נכלל בהגדרת ה'חוסר אונים' גם להכיר בעצם העובדה שאין לנו שליטה על חיינו- היינו שאין לנו את היכולת להתנהל מסביב התאווה ולהשאר בלי התאווה, דהיינו שאנו לא יכולים לתת לעצמינו ללגום ולגעת במעגל שסביב התאווה ובכל אופן להשאר נקיים. מה ששייך אולי אצל אנשים נורמטיביים.
זו טעות? אשמח אם תכוון אותי. ושוב תודה.

ישראל לרר כתב on 31 אוג' 2016 13:44:

זה בשבילי הנקודה של חוסר אונים, אני קצת פועל התאווה למחרת אמי פועל יותר מקצת, ומתחיל המסלול כלפי מטה, עד שאני נופל באוננות, התובנה הזואת עלה לי המון מהחיים שלנו, אני פה שלטש שנים, וכל הנפילות התחילו מהמשהו הקטן שפעלתי עד ש....., זה מפחיד, אבל אני באסירות תודה יודע את המקום שלי, קצת אינטרנט והשם ישמור, 
תמשיך לחלוק ולשאול, ואני שמח בשבילך שאתה עולה לקבוצה הטלפונית.

אז הנה אנחנו סוגרים שבוע ראשון בקבוצה הטלפונית המתחדשת, עם יותר משלושים חברים שהצטרפו כל יום כדי לתת סיכוי לחיים טובים יותר ומשוחררים מהשיעבוד אל התאווה שהורסת לנו את החיים.

היום שאלנו את עצמנו שתי שאלות כחלק מהצעד הראשון שכזכור אומר "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה". שאלה ראשונה: מה המחיר ששילמתי על השימוש בתאווה? שאלה שניה: מה ניסיתי לעשות כדי להפסיק?

כמה חברי שיתפו על פתרונות שונים שלא הצליחו להם, כולל טבילה במקווה, סינון האינטרנט, פניה לרב או לפסיכולוג וכן הלאה. בנוסף שמענו רשימה גדלה והולכת של מחירים ששילמנו בתחומים שונים של החיים, אבל בעיקר היה הכאב של הפיצול אישיות על המעשים שאנחנו עושים.

שיעורי בית - למשך היומיים הקרובים, עד הקבוצה ביום ראשון, כאשר אתה נפגש עם תאווה (בראש, ברחוב או בכל מקום אחר), תנסה לשנות גישה ובמקום להיכנס איתה "ראש בראש", תנסה לנצח על ידי כניעה - להוריד את הראש ולתת לזה לעבור. אפשר פשוט להרכין את הראש ולומר בלב לאלוקים "זה גדול עליי, אנא תעזור לי".

תודה רבה על כל ההשקעה. מישהו יכול להסביר לי איך לצאת מהשתקה בקבוצה?

בעצתך תנחני כתב on 01 ספט' 2016 14:01:

אז ככה זה מאד מורכב:confounded:
לוחצים על המקש מתחת הספרה 7
ואח"כ די בזריזות לוחצים על המקש מתחת הספרה 3
מקווה שהבנת.
או בקצרה 6*  בהצלחה מחכים לשמוע את קולך.