אה... זה יצא לי בלי כוונה...

אבל שום דבר לא קורה בעולמו של אלוקים בטעות.
הושיעה נא היקר,
אני
מאד מזדהה עם ההתמכרות ל
חיפוש.
ממש לאחרונה שוחחתי על כך עם חברים.
מזדהה מאד עם ההתנהגות שציינת: לחפש, למצוא, להתאכזב ומיד להמשיך ולחפש. מקום שיש בו הכל - לא שווה.
אינני פסיכולוג.
נראה לי גם כמו שכתבת שזהו חיפוש של הנשמה. הייתי אומר שזהו חיפוש של הנשמה את עצמה! חיפוש של העצמי הפנימי ביותר שלי. זה שכיסיתי אותו עם כל כך הרבה שימוש בתאוה ובפגמים. חיפוש הניצוץ האלוקי שבתוכי.
כמו שכתוב בספר הלבן:
אלוהים אינו משהו שנוסף פנימה מבחוץ. הוא מישהו שאותו אנו מגלים מבפנים כשאנחנו מפנים את ההריסות.
אוסיף, שכשאני חווה את החיבור הזה, חיבור למציאות, חיבור לאשתי ולילדי, בעצם חיבור לאלוקים, אני לא מרגיש את הצורך לחפש. אין לי תשוקה, יש לי שלווה.
זה מה שיש לי היום להפסיד אם אפנה שוב לחיפוש שלא נגמר.