בחסד ה' נתקלתי בדברים עמוקים ונוקבים שכתב החבר דב מהתכנית המקבילה בארה"ב (נקי למעלה מ-10 שנים), וחשבתי שאולי זה יוכל לעזור גם לנו, אז אני מעתיק את דבריו לכאן:

מישהו כתב היום בפורום:
"אני מרגיש עכשיו סחוט. אני מרגיש כאילו נלחמתי במשך כל היום. אני רק מקווה ומתפלל שאצליח לנצח. אבל זה לא נגמר עד שזה נגמר. בבקשה תתפללו בשבילי. אני כל כך רוצה להתגבר על זה. אני מרגיש שאם אוכל לעבור את הזמנים הקשים, זה יהיה קל יותר בהמשך. אבל אני אף פעם לא מצליח לעבור אותם. אז עכשיו אני מתאפק כדי לא לבזבז את החיים שלי, כפשוטו. חיזוקים ממש יעזרו לי עכשיו. העיניים שלי מתמלאות דמעות. זה כל כך קשה. ואני כל כך כל כך רוצה להצליח! בבקשה השם!"

ציטוט: "אני מרגיש עכשיו סחוט. אני מרגיש כאילו נלחמתי במשך כל היום"
אוקיי, לשים מהר חגורה וכרית אוויר... זהירות.
אחת מהשתיים: או שהמציאות שמחוץ לך צריכה להשתנות, או שהמציאות שבתוכך צריכה להשתנות. אחת מהן מוכרחה להיעלם. אם אתה מאמין שזה בא מתוכך, אני לא מבין איך אפשר לצפות "לנצח" מחלת נפש. פשוט לך ותשאל כל משוגע שהוא. אולי יהיה לו רעיון... עכשיו, אם זו רק "תאווה", אז אני מבין –צריך להילחם, להילחם ושוב להילחם. אבל אם:

ציטוט: "אני מרגיש שאם אוכל לעבור את הזמנים הקשים, זה יהיה קל יותר בהמשך. אבל אני אף פעם לא מצליח לעבור אותם".
…כמו שאתה מתאר את זה, אז אולי הגיע הזמן למסור את המלחמה כולה לה'. עבורי פירוש הדבר (צעד ראשון) להתוודות בפניו בדיוק מה אתה רוצה לעשות (דהיינו לממש את התאווה), (צעד שני) לבקש ממנו לעזור לך להרפות מכל הרעיון, לוותר על זה לגמרי ולבטוח בה' ביטחון מלא. ואז (צעד 3) לעשות פעולות של כניעה, כמו להעסיק את עצמך במשהו אחר; ומוטב אם המשהו האחר יהיה למצוא דרך לתת או לאהוב מישהו: אדם, או להבדיל, ה' (או אפילו את עצמנו… אם אנחנו אכן יודעים כיצד).
ובנוסף, עבורי פירוש הדבר להסכים לא לקחת לעצמי שוב לעולם את הקרדיט על ה"ניצחון". כל עוד אתה מודה בכך שאתה פסיכי, ואתה מודה בכך שאין לך כל תקווה אלא עזרתו של ה' בלבד, ואתה עושה כל שביכולתך כדי להעמיד את העסקים שלו בראש סדר העדיפויות שלך עכשיו – אז זה באמת העסק שלו אם אתה מצליח או נכשל, ולא העסק שלך.
נשמע מטורף? ובכן, נראה לי שלדפוק את הראש בקיר בפעם ה-15,000 באותה שיטה בלתי יעילה – (רק הפעם לעשות את זה חזק יותר)  – ובכל זאת לצפות שהפעם זה יהיה שונה לגמרי – גם זה די מטורף  .

ציטוט: "אבל זה לא נגמר עד שזה נגמר"
ומתי זה בדיוק נגמר? לא תהיה פעם נוספת? כן, עבור מי שמוותרים על התאווה בכל פעם, זה נעשה קל יותר ויותר. אבל אלה שרק מסיחים את דעתם כדי לעקוף את התאווה, נראה לי שכל מאבק שלהם משאיר אצלם משקע שאינו נעלם. הרגשה של "טוב, הפעם ויתרתי על הדבר הנחמד הזה, מגיע לי פרס ניחומים", או "איזה באסה, ויתרתי על הנאה כזו גדולה" או "יששש, מתברר שאני כן יכול לשלוט בזה!! אז אולי אני יכול להשתמש וליהנות מזה – ופשוט להפסיק מיד כשזה יוצא משליטה, לא?". תבניות המחשבה הטבעיות האלה יילכו וייבנו בתוכי במשך הזמן, עד ש... אתה כבר מנחש מה. ולא פלא שזה מופיע בתור גל גבוה במיוחד! (ואז אנחנו מופתעים כל כך!???)
אין לי שום הסבר אחר מלבד האמור לעיל לתופעה הנפוצה מאוד של גברים (כמוני) שיכולים "למשוך חודש בערך, עד שהלחץ מצטבר", או דומה לזה. או הסבר לחברים הרבים מלאי הכוונות הטובות כאן עם 23 או 33 ימים, שוב ושוב ושוב במשך חמש שנים... אתם מבינים למה אני מתכוון. איך עוד אפשר להסביר את זה? אנא ספרו לי, במטותא.
אנשים כמוני זקוקים לשינוי רוחני. לא שיפור, אלא דרך חדשה. בואו נשאיר לה' להחליט האם לקרוא לזה 'תשובה' או לא. זה מוכרח להיות מאבק שונה לגמרי, אחרת...
ביום טוב, אני מאפשר למאבק להיות העסק של ה', והתפקיד שלי הוא לעשות את העבודה שלו... וכשמחשבות של תאווה עולות בי, אני מודה ביני לבין עצמי שאני לא עוד יהודי עם "תאווה", אלא אני מסומם בראש שלי. יש לי אלרגיה. אני לא מסוגל להתאוות כמו אחרים, ולשלוט בזה. אולי הם יכולים, אני לא. כך שאין פלא שאני זקוק לכוח עליון. אני בורח מזה כמו מאש בכך שאני סוגר את העיניים או את המוח ועושה משהו אחר. אני מתקשר לחבר ומודה בדיוק כמה אני חולה. ואז אני יוצא משם, חופשי לגמרי ומאושר.
אני לא זקוק לכוח של ה' כדי שיעזור לי "לנצח" את היצר הרע הזה. אני צריך שייקח ממני את התאווה. אני צריך שיעזור לי להפסיק לעמוד בדרכו של ה'. אני צריך להתעסק בעבודה שלו, נקודה. לא להיאבק שום מאבקים. 
אבל יש כאן בעיה ענקית, כי אם אתה מתעלם מהכניעה ומהביטחון בה', כל העסק נראה עדיין כמו מין ניצחון שלך. כמה חברים עשויים לטעות לגמרי ולחשוב שעצימת העיניים או השיחה עם חבר מכור הן הדרך שלנו להילחם בתאווה. הן לא. אלו הן רק הפעולות שאנחנו עושים כדי לוותר עליה. כפי שמכורים רבים הצועדים את הצעדים יעידו, השחרור המוחלט מטירוף התאווה מגיע תוך כדי החיוג לחבר, או תוך כדי התפילה עצמה. כמו כאשר אני אומר "אלוקים, עשה שאמצא בך את כל מה שאני מחפש בדמותה של אישה הזו ההולכת כאן" אהההה. עד שמגיעים לחצי השני של המילה "אלוקים" כבר מרגישים איך העסק כולו מתפוגג.
אולי זה לא יעבוד תמיד בצורה מושלמת, אבל כשאנו נוהגים בדרך הזו אנחנו נשארים נקיים ויהי מה. ובמשך הזמן המוח שלנו משתנה. המאבקים מתמתנים. הלחץ לא ממשיך להצטבר. אם ישנו לחץ אנו מתבוננים שוב בכנות בצעד הראשון, אולי עם חבר נוסף, וממשיכים משם.

ציטוט: "חיזוקים ממש יעזרו לי עכשיו"
אני לא יודע אם זה נחשב לחיזוק, אבל לפעמים אנחנו לא זקוקים לעידוד, אלא דווקא שמישהו ישים מולנו מראה ויזכיר לנו ש"אין הדבר תלוי אלא בי" (כמו הסיפור בגמרא על המכור למין, ר' אלעזר בן דורדיא). אני מקווה שתזכה לראות שה' נמצא שם ממש לידך, בכל מצב.

תענוג. תודה. גדולה.

המון תודה.

כאשר הגעתי לתכנית ועדיין לא היו חיזוקים יומיים בעברית, הייתי קורא אדוק של הפינה של דוב באימייל היומי באנגלית. לאחרונה אין לי את הפנאי לכך, אבל כעת החזרת אותי לדברים מדהימים שהוא לא מפסיק לכתוב כל יום.

אגב, הוא נקי מעל חמש עשרה שנה.

כן. לפני שנה היה כותבים "נקי 14 שנה" אבל בזמן האחרון התחילו לכתוב  "נקי למעלה מ-10 שנים", והנחתי שמוטב לי ללכת בעקבותיהם.

תודה דוקטור
אני באמת מעדיף אותך כותב ולא מצטט
יש צאנס לחייך קצת
אבל מרתק
במיוחד החלק השלישי
״זה לא נגמר עד שזה נגמר״
כאילו החבר דוב כתב אליי אישית
אז הענין הוא
שאני עם דב
אבל לפני שאני עם דב
אני עם עצמי
ולי יש   
Unfinished business
עם עצמי
עד שלא אסגור את זה עם עצמי ולבדי
כנראה שאשאר רק בעשית שרירים

עשר, ארבע עשרה, חמש עשרה, המספר המדוייק פחות משנה לי. ההחלמה פורצת מכל מילה שלו. הבהירות. הוא נוקב ולא פוגע. לא פשוט להתנהל כך. שאפו לכח העליון שלו..

וואאו ממש מחזק הדבר הזה ועכשיו גם אימצתי את 3 השלבים...

זה מאותם הפוסטים המכונים "לגזור ולשמור".

בדיבור על חיזוק יומי, אני פעם קיבלתי חוזיק יומי בעיברית ואז זה נפסק? האם עדיין יש?
תודה,
אבי
נ.ב. השומר, מנסיוני האישי, לא "מאמצים" צעדים, לוקחים אותם...

דוקטור פינחס ומיסטר זימרי כתב:


הדברים שלו מציבים לי מראה כואבת. אאוץ'. ופחד.
צריך נכונות לנכונות...

מותר לי להגיב? אני נקי יומיים...

בכל אופן,
מאד נהניתי.. תודה רבה!
באמת לגזור ולשמור

מדהים מהפוסטים המחלימים ביותר שקראתי. 
תודה עצומה למתרגם.. (יש מצב לעוד??)

דב בהחלט כותב באופן מופלא.
תודה על ההזדמנות לקרוא שוב את דבריו.

הנה קישור לעוד מאמר יפה שלו שתרגמתי בעבר - "קפטן קירק ושתי הזהויות"

יומחלים.

באנגלית אומרים - DAMN...
ממש ענק. 
תודה על ההקפצה. 
מה שהכי תפס אותי נראה לי זה הקטע של אני לא מבקש מאלוקים לנצח אלא לוותר. שומע גיימס? לוותר על זה לזכור שזה רעל בשבילי. 
הפעולות הם לא מה שאני עושה וכך מנצח אלא הם הויתורים שלי שבגללם אלוקים משחרר אותי. 
כמו שאמרו לעיל ״לגזור ולשמור״. 
תודה לכל המעורבים. 

אם אני אפנים את זה אני אפנים את ההחלמה.