חבר שלח לי סיפור קצר ותרגמתי אותו לתועלת כולנו:
מכור נפל לבור עמוק ולא הצליח לצאת החוצה. במקום עבר איש עסקים ששמע אותו זועק לעזרה, והוא עזר כפי שהוא יודע לעזור: זרק לו סכום כסף הגון ואמר לו לקנות לעצמו סולם כדי לצאת החוצה, אבל המכור לא יכל כמובן לקנות סולם כשהוא תקוע בבור...
המשיך המכור לזעוק לעזרה עד שעבר במקום רופא ששמע את זעקותיו. נכמרו רחמי הרופא והוא זרק אל המכור כמה כדורים של משככי כאבים ואמר לו "אל תדאג, הכדורים האלו יעזרו לך". המכור אמר תודה ובלע את הכדורים, אבל כאשר השפעתם פגה, הוא נותר לבדו בבור.
שוב זעק המכור לעזרה, ושוב עבר במקום עובר אורח, הפעם פסיכולוג נודע שעצר ושאל את המכור "איך הגעת לשם? האם נולדת ככה? אולי ההורים שלך גרמו לך להגיע למצב הזה? תספר לי על עצמך וככה תרגיש פחות את הבדידות". ואכן המכור נפתח לפניו וסיפר לו על עצמו במשך שעה ארוכה, עד שהפסיכולוג ענה כי הפגישה נגמרה והוא יחזור שוב בשבוע הבא. המכור הודה לו מקרב לב, אבל שוב הוא נותר לבד בבור.
האדם הבא שעבר ברחוב היה רב שכמובן עצר כדי להגיש עזרה למכור בבור, זרק אליו תנ"ך וגם הבטיח להתפלל עבורו. המכור שמח מאוד מכך, אבל כאשר הרב הלך - הוא שוב נותר לבדו בבור.
בשלב הזה עבר ברחוב מכור בהמחלה ששמע זעקות "הצילו, אני תקוע כאן וזקוק לעזרה". מיד הוא קפץ לתוך הבור, אך המכור הראשון התפלא ואמר לו: "מה אתה עושה? כעת שנינו תקועים כאן!". ענה לו המכור המחלים: "אל דאגה, כבר הייתי כאן ואני מכיר את הדרך החוצה", ועזר לו לצאת מהבור.
