עוד קודם שהגעתי בכלל לתחילת הדרך להחלמה, היה רגע אחד מכונן עבורי, כאשר הפסיכולוג אליו הלכתי אמר לי שאני בעצם לא בדיוק אדם רגיל ויש לי איזו בעיה רצינית... עוד לא הבנתי את המשמעויות של זה ומה עושים הלאה, אבל בגדול כבר הבנתי שאני חולה. אחר כך שמעתי אנשים אומרים "אנחנו אנשים חולים שמנסים להחלים, לא אנשים רעים שמנסים להיות טובים", ומאוד התחברתי לזה. אני פשוט מאוד חולה, והעובדות יעידו על כך בלי בעיה. כשאני מסתכל על ההיסטוריה שלי ועל מה שעשיתי בעשרים השנים האחרונות, נראה ברור שאני פשוט אדם חולה, אין הסבר אחר לזה.

אבל יש כאלו שלא מוכנים לקבל את העובדה שהם חולים. האירוניה היא שאלו שמוכנים להכיר בכך שהם חולים, הם אלו שבפועל עובדים על ההחלמה שלהם וחיים את החיים בלי שהמחלה תהיה פעילה, ואילו אותם שמתכחשים למחלה הם אלו שבדרך כלל ממשיכים להשתמש בתאווה ולתת למחלה להתקיים ולשלוט בהם. אז כאשר היתה לי הברירה באיזה כיוון אני הולך - היה לי די ברור שאני מודה שאני חולה. קודם כל בגלל שזאת היתה המציאות, ושנית בגלל שהסכמתי לעשות ה-כ-ל כדי לצאת מהמצב שלי, ואם זה היה כולל להודות שרצחתי את רבין - הייתי עושה גם את זה, אז מה הבעיה להודות בכך שאני מכור?

אבל כדי להבין קצת יותר את הנקודה הזאת, אולי כדאי לשים לב להבדל שבין "להיות" לבין "לעשות". אני אומר שאני "סקסוהוליסט" וזה לא אומר שום דבר על מה שאני עושה אלא רק מגדיר מי אני. ההגדרה של "אני מכור" לא מתארת שום התנהגות. לכן אין כאן שום בושה וגם לא האשמה של אף אחד (חוץ מזה, בקבוצות אנחנו משתפים גם במעשים ולא מתביישים גם בזה, אבל זה כבר נושא אחר). אדם צריך לקחת אחריות על מעשיו אבל לא על מי שהוא.

ביהדות אנחנו רואים את זה כל הזמן, כאשר מחד ברור שלאדם יש תאוות ורצונות שונים והתורה מכירה בכך ולא מבקשים מאיתנו להיות נזירים, ומאידך אף אחד לא מקבל כתירוץ את העובדה שה' ברא אותנו עם תאוות, בתור תירוץ למעשים. וכך זה גם בהתמכרות שאינה שונה משאר הדברים בחיים: מצד אחד אני מכור וזאת עובדה, וכך אשאר עד יומי האחרון בעולם הזה, וביחד עם זאת יש לי בחירה איך לפעול. העובדה שאני מכור לא שוללת ממני את הבחירה לעשות את הפעולות הנכונות כדי שההתמכרות לא תהיה פעילה, ולכן אני צריך ללכת לפגישות ולעבוד על הצעדים כל הזמן. אם אני לא עובד על ההחלמה שלי - אזי אני בבחירה נותן למחלה שלי לפרוץ ואז ברור שאין לי עליה שליטה והנפילה היא ענין בלתי נמנע לחלוטין.

לאף אדם - גם מי שאינו מכור - אין אפשרות לחיות בלי יצר הרע, אבל כן יש לאדם אפשרויות רבות לפעול כך שהיצר הרע לא ישלוט בו. או במילים אחרות: לכל אחד מאיתנו יש תאוות אבל זה לא אומר שאנחנו חייבים לממש אותן. עבורי כמכור זה אותו דבר אלא שזה עובר צעד אחד נוסף, וזה לא נעצר בכך שישנה תאווה, אלא שאצלי אני לא יכול לעצור גם אם אני עושה את אותן פעולות שהאדם הרגיל ברחוב עושה והוא מצליח שלא ליפול. אבל גם לי נתן אלוקים אפשרויות רבות לפעול כך שההתמכרות לא תשלוט בי. השאלה היא האם אני מוכן להודות בכך שאני שונה מאנשים רגילים? אם לא - אני יכול לחזור ולנסות את מה שניסיתי עשרים שנה, אולי הפעם זה יצליח, מי יודע. אם כן - האם אני מוכן להבין שזה דורש ממני פעולות קבועות ויומיומיות (בדיוק כפי שאנשים אחרים שחולים במחלות פיזיות אחרות צריכים לעשות סדרת פעולות יומיות כדי לדאוג שהמחלה שלהם תישאר בשליטה)? ואם גם כאן התשובה חיובית, האם אני באמת מוכן לבצע את הפעולות האלו?

לי אישית, כאב מספיק היכן שהייתי, וכבר ראיתי את הסוף מתקרב במהירות כך שהתשובה על כל שאלה היא כן כן כן. ומה התשובה שלך?

אם כבר שאלת, אז אענה ברשותך ידידי,
התשובה שלי לשאלות האלו היא, אמנם אני מכור, אמנם אני חולה, אך לצאת מההתמכרות אחת ולתמיד, אני מאמין שאצליח.
אני מאמין בכך שאוכל לאמן את עצמי, את דפוסי מחשבותי, לקחת אחריות מלאה על צעדיי בחיי היומיומיים, לדעת להסתכל על כל התמונה ולא רק על חלקים קטנים ממנה שגורמים לי לנפילות ולייאוש מתמיד וכואב.

אני אישית, לא נסיתי לעשות באמת הכל כדי לצאת מהדחפים הבלתי נשלטים ששולטים עליי ברגע של תאווה ואחריה נפילה, אמנם קראתי ספרי מוסר, אך לא יכלתי להתעמק בהם ולראות כיצד הם באים לידי החיים המעשיים, כך שתמיד הם נשארו בגדר תיאוריה חזקה, אך ללא יישום ממשי בפועל, כמו ללמוד שחייה בהתכתבות.
אם אהיה מספיק כנה עם עצמי, אוכל לראות שיש דברים שעדיין לא נסיתי, שלא חוויתי, שיכולים לתקן את מי שאני..

שמעתי על מכור לLSD שהתמכר לסם עקב הדחקות ונצירות של אירועים לא קליים בחייו, ברגע שהוא הצליח לשחרר את ההדחקות, ולתת להם לצאת מתוכו, הוא הפסיק את ההתמכרות. כמובן שהוא עבר טיפול אצל מטפל מקצועי ובהדרכתו, ובתמיכת חברים שמסביבו להפסיק את השימוש בסמים הממכרים, אך זה מקרה שמראה לי, שגם במקרים קשים של התמכרות, אפשר לצאת ופשוט לעזוב את הקן ולפרוח...

אז כן, אני מאמין שאפשר לתקן, שאצליח לשנות את חיי מהקצה אל הקצה, ושלא אצטרך להשתמש ב"קביים" על מנת לשמור על עצמי שפוי ומפוכח מינית.

שיהיה לכולנו בהצלחה בהמשך הדרך...

משוש היקר .

אני יכול רק לאחל לך חלומות נעימים
כשתתעורר תרים לי טלפון

לדובי היקר,
לאיזה חלק מדבריי אתה קורא חולם? אשמח לדעת על מה לחלום בלילה  :D

משוש חייך,

אני מעריך את הנסיונות שלך לעזור לעצמך במגוון דרכים, אני גם מאחל לך בהצלחה.

בברכה ליעקב נאמר-"ויתן לך האלוקים", וחז"ל עומדים על מה שכתוב ו' החיבור בתחילת הברכה, וביארו-"יתן ויחזור ויתן".
מבארים המפרשים- לעשיו (וכן הנחש שמזונו מצוי לו בכל מקום) הקב"ה נותן את כל מה שהוא צריך בפעם אחת- 'קח ועוף לי מהעינים, לא רוצה קשר איתך',
אך יעקב בנו בכורו מקבל כל פעם מה שנצרך לו, כדי ש"יתן ויחזור ויתן" בכל פעם שיבקש ממנו, הוא מצפה ממנו שיהיה קשור לאלוקיו כל הזמן.

זכיתי שאני מכור! כן, אני צריך'קביים'- אם אפסיק לפנות לאלוקים, אם אפסיק לשמור על התפתחות רוחנית תמידית, אם אפסיק להיות כנה פתוח ונכון, לכפר על השגיאות שלי ולבקש בענוה על פגמי האופי שלי- אם אפסיק להשתמש בקביים האלו- אכן אפול, אך טוב לי להיות תלוי בחסדו של אלוקים וטוב לי שהוא חפץ שאהיה צמוד אליו כל הזמן!

אני גם מקבל את זה שקשה לחיות כך, ולו הייתי יכול להסתדר אחרת- יתכן שלא הייתי מסוגל לזה.

משוש יקר אני עדיין חדש כאן ונמצא בהתלבטויות אז אני רוצה לשתף אותך במחשבה שלי אודה לך אם תגיד לי מה אתה חושב.
המסילת ישרים כותב בסוף פרק ג אחרי שהוא משוה את האנשים שנמצאים במאסר היצר לאנשים שנמצאים בגן המבוכה ורוצים להגיע לאכסדרה ויש שבילים רבים ודומים. חלק מהם מקרבים אותם למטרה וחלק מרחיקים אותם והוא כותב: "כן הדבר הזה מי שעדיין לא משל ביצרו הוא בתוך השבילים לא יוכל להבחין ביניהם אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה שכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בברור הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמע ואליהם צריכים אנו להאמין."(כדאי לקרוא את כל הקטע)
אני אישית אחרי שנים שלא ידעתי מה זה מוסר אמיתי (לא לומדים את זה בשום ישיבה שאני מכיר ולמדתי בישיבות חשובות ומפורסמות) זכיתי לטעום את טעם העבודה המוסרית אפשר להגיד אפילו בזכות הבעיה שלי עם התאוה. וזה עזר לי אולי בגלל שכל מה שטוב לנפש טוב בשבילנו אבל עובדה שאני כאן כי בסופו של דבר נפלתי ואני לא מצליח לקום.
אמנם אם יש משהו חיובי במצב שלי זה בהחלט החלק הזה של לימוד המוסר שזכיתי לו ואני כמובן לא מתחרט על זה וזה גם עזר לי הרבה מעבר לנושא שלנו אבל זה עדיין לא פתר את הבעיה. אם מישהו היה בא ואומר לי שיש לו פתרון דרך לימוד המוסר הייתי עוזב את הכל ורץ אליו אבל מכיון שבנתיים אין אחד כזה אז אולי אצטרך לעשות את הצעד הראשון לתוך... ה12.
חוץ מזה  השימוש בקביים לא שולל ממך את האפרות להתפטר מהם כשתרגיש מספיק חזק על רגליך אז למה לא להשתמש בהם בינתיים?
אשמח לקרוא על נקודת המבט שלך ושל אחרים זה יעזור לי ללבן את הדברים.

אוי, איזו מחלה ערמומית, מבלבלת ורבת עוצמה זו. כמה קשה לנו להודות במי שאנחנו. אנו מעדיפים לעשות את כל הסלטות בעולם, כמו לוליינים אמיתיים, להלך על חבלים דקים רעועים וקרועים, העיקר לא להודות באמת על עצמנו.

לצאת מההתמכרות, נו באמת. מה אנו באמת חושבים שנצמיח רגל, אלו לא קביים לצולע, אלא למי שאין לו רגל. זה מלפפון חמוץ שלא יחזור להיות ירוק. לעולם. האם יש רופא בעולם שיספר לחולה סכרת שהוא הולך לברוא לו לבלב חדש? הוא יתן לו אינסולין.

חברים יקרים, משהו במנגנון שמרחיק אדם מסכנה נהרס אצלינו, הותיקים אומרים שללא תקנה, נקבל זאת כרצון הבורא. נחיה לפי תוכנית.

אסירתודה מנין הנחרצות הזאת? אם יש לך מידע אנא שתף אותי אני כאן בשביל ללמוד. ואם אתה מדבר רק מהנסיון הפרטי שלך מי אומר שמה שנכון לך נכון גם לאחרים? אי אפשר לבטל סתם כך.

כנוע יקר .

אלפי מכורים , סקסהוליסטים , בעלי אותם דפוסים וכו' יעידו על כך
יש לך הוכחה יותר חזקה ?

הם העידו? שמה? שהם לא הצליחו לצאת? זה לא מחייב לגבי אחרים.
אינני בא לקבוע שום דבר. אני רק רוצה להבין האם הנחרצות שלכם מתבססת על משהו אחר מהניסיון האישי ותחושות הבטן שלכם. אני לא מזלזל בהם אבל זה עדיין לא מספיק בשביל לסגור את הדלת על האפשרות הזאת.

לאסירותודה היקר,
לדעתי, זה נובע מחולשה לומר שאין לנו יכולת לצאת מההתמכרות, ולהשאר מלפפון חמוץ לכל יתר חיי, אני לא מוכן.
אם צריך לטפס על ההר הכי גבוה כדי לצאת מההתמכרות אני אעשה את זה ואף אלך יותר רחוק...
אמנם אני מכור לתאווה, אך אני מאמין בלב שלם שאלוקים יכול להוציא אותה ממני אחת ולתמיד, ולחיות חיים כמו כל אדם נורמלי.
כי אני סומך על אבא שבשמיים שיעביר לי את ההתמכרות...

לכנוע,
התשובה לשאלה שלך היא, מיליוני מכורים יעידו על כך, ואין הוכחה יותר גדולה מזה.
חוץ מזה, אנחנו פגועים מוחית, אז איך אתה מצפה לצאת מזה עם הוכחות כאלו?
אציין, שאני מתנגד לטענה שאנחנו פגועים מוחית, ולדעתי זו מניפולוציה שקרית.

אפשר ואפשר לצאת מזה... רק תאמין בלב שלם שאלוקים יכול לעשות הכל, ואם תבקש ממנו הוא יעשה זאת.

לכנוע, אני שמח על הגישה שלך, אשמח לתרום מנסיוני. אני לא משוכנע ביחס לכלל האוכלסיה, אלא ביחס לסקסוהוליסטים. הדפוסים של המכורים מאוד דומים, הסיבות הן אותן סיבות מה שמשתנה זו צורות הפעולה וגם הן לא כל כך מגוונות.

איני נחרץ לגביך, כיון שאיני מכירך, אני נחרץ לגבי דבריך. מה שאתה כותב. וממה שאתה כותב - נפלתי ואני לא מצליח לקום - משתמע  שיש לך בעיה שאתה לא מסוגל להתרומם ממנה...

הנסיון האישי שלי: זכיתי להגיע להחלמה לפני שמונה וחצי שנים. ראיתי מאות רבות של אנשים, ההתלבטות הזו השאירה לא מעטים מוטלים לצד הדרך. משומשים עד היסוד. היה גם מי ששלח יד בנפשו  כי לא יכל לשאת את הצער והכאב.

אמר לי איש יקר שאני אוהב, נכנעתי, אבל אני עדיין משחק עם עצמי... הזדעזעתי ואמרתי לו: אתה משחק עם עצמך? אתה משחק עם חייך. השתתפתי בחמש לוויות של אנשים במהלך הדרך , אמנם לא בתוכנית שלנו (N.A.) המחלה הזו רוצה אותי מת. מבחינה רוחנית ונפשית, עדיף לגמרי, מטר ושמונים מתחת לאדמה... זה עסק רציני.

הנסיון של הספונסר שלי, של הספונסר שלו, ושל מחברי התוכנית מתפרש על פני שלושה עשורים, ויותר ממאות אלפי סקסוהוליסטים ברחבי הגלובוס... שלא לדבר על עשרות מליוני המכורים מתוכניות שכנות: אלכוהול, סמים, הימורים ואוכל.

אני לא רץ ברחובות כביל בשעתו, אני כאן בפורום, ומנסיוני ומנסיונם של אחראים, מי שמאוד רוצה לא לעשות ובכל אופן עושה, איבד את היכולת להבחין ברגע נתון בדבר הנכון לו. אם אתה נמצא כאן גם, ולא בגלל שאכלת במבה בלילה, אז...

לסיכום, אציע לך לשאול את עצמך: נסה לבדוק את המניעים שלך בצורה כנה, מה הסיבה שאתה לא מוכן לקבל את זה שזו מחלה כרונית, שאינה ניתנת לריפוי, אלא החלמה יומית.

ובנוסף, נניח שאני טועה, אתה כן תחזור להיות ככל האדם, מה זה אומר, שאתה כן יכול לפעול קצת על התאווה? מה התועלת במסקנה המאפשרת שימוש? 

בספר הגדול של אלכהוליסטים עמ' 29 : יש צורך לנתץ את האשליה שאנו כמו אנשים אחרים, או שנהיה כמו אנשים אחרים....

אסירתודה לא אמרתי שאני לא מוכן לקבל  שזו מחלה כרונית אני רק חושב שזה שוה בדיקה יסודית כמו שהייתי בודק בצורה יסודית על כל מחלה אחרת.
ולכן אני מודה על המידע שאתם מביאים ואשמח אם מישהו יפנה אותי לספרות מקצועית או למאמרים בנושא. לא מצאתי כאלה באתר.

אסירותודה - כרגיל הדברים שלך מדברים בעד עצמם.

יחד עם כך, אני מרשה לעצמי לומר את הדברים קצת שונה. אדרבה, אני מוכן להודות שכל מה שאני אומר מתבסס רק על ההיסטוריה שלי (וגם של מאות אלפים נוספים), אבל אולי באמת אדם אחר - למשל 'כנוע' - הוא אחר. אז איך נדע את זה? פשוט מאוד - ניתן לו לנסות שיטה אחרת.

אני באופן אישי לא הייתי בודק בצורה יסודית שום מחלה אלא הייתי הולך לרופא ושומע ממנו ומקבל את הדברים, אבל יש כאלו שרוצים לחקור, ויש כאלו שאפילו רוצים להיות שפני ניסוי ולחקור את זה בעצמם - וזאת זכותם המלאה.

לכן, לא נראה לי לנסות לשכנע אף אחד שהוא מכור, וגם לא לנסות לשכנע אף אחד שההתמכרות היא מחלה סופנית. יש כאן מספיק חברים שמספרים את הסיפור שלהם, ואם מישהו יחליט שהוא רוצה החלמה - הוא רואה אותה מול העיניים. אם יש מישהו שמשום מה מתנגד לקבל את העובדה שהוא חולה - זה ענין שלו והיחיד שמפסיד זה הוא בעצמו.

ולמשוש, אני מעדיף להיות נקי מחולשה מאשר להמשיך ליפול - ולמות - מתוך כח. כבר היו לנו כמה דיונים לגבי הענין שאתה כותב שאין בעיה לצאת מזה, ואחזור שוב על נקודת הדברים: מבלי להיכנס לשאלה הפילוסופית האם זה ייתכן, ומבלי להיכנס לשאלה הפסיכולוגית האם זה שייך - בא נדבר עובדות. כאשר יהיה לך מישהו שיציג שיטה שבה הוא הלך והצליח - אני בפנים. כל זמן שאין לך הוכחות להצלחה - אני מעדיף להישאר איפה שיש סיכוי לחיים שלי, במקום לנסות שיטה חדשה ולמצוא את עצמי מת.