נסעתי עם אשתי ברכב והיא שמעה אותי משוחח עם חבר יקר שזכיתי להיות הספונסר שלו – היא לא ידעה עם מי אני משוחח – הייתי בדיבורית באוזן – אבל כן היה ברור לה על מה אנחנו מדברים, הוא שוב הלך לאבדון, החליט לראות פורנו (הפעם הוא הופתע על ידי בן משפחה) נשרפתי, שמעתי איש כבוי, גמור. תבינו הבנאדם מבריק, איש מקסים, ופתאום השימוש הרג אותו.

אשתי שתקה, רואה אותי בכאבי, ואז זרקה לי, תגיד, כתבת פעם על השימוש בחגים? לא, עניתי, אתה לא חושב שזה זמן שמצריך התייחסות מיוחדת? צודקת, צריך. וידעתי מה הפוסט הבא שאני הולך לכתוב, הנני תפילה שיהיו הדברים לתועלת.

לרבים מאיתנו 'החגים' מרגישים כמו ים המלח, לא רק בגלל המקום הנמוך שאליו לא מעט מכורים יורדים בהם, אלא בגלל שכמו בים המלח המקורי, ככל שיש לך יותר פצעים זה שורף יותר... וזה בכלל לא משנה מי פצע אותך, והיכן נפצעת. זה פשוט שורף. כן, אשמה שורפת, בושה בוערת, והפחד, אוהו, זה כבר טיגון בשמן עמוק.

מעבר לפציעה בנשמה, ישנו מרכיב חשוב נוסף באישיותנו שספג גם הוא מהלומות כבירות, הרגש - לחלק מאיתנו הנזק הוא בלתי הפיך, ולכל הדעות מדובר בתהליך ארוך תובעני ולא פשוט, שמצריך נכונות לפעולות מנוגדות להרגלים רבי שנים, והתמדה רבה, חוסר היציבות עלול להיגרר לחוסר עקביות שיתקע ויאריך את התהליך.

כל התרגשות שאינה מבוקרת, שלא תנותב נכון, עלולה לעלות למכור בנקיונו. חד וחלק. אנחנו מדברים על אינסטינקטים, כשם שמוכה שהורגל שצועקים עליו ומכים אותו, מרים את ידיו להתגונן כשהוא שומע קול צעקה, כך המכור פונה אל התאווה בכל פעם 'שהמערכת' שלו שומעת 'צעקה'. אלו הם עובדות, אדם חכם לא יתווכח עם המציאות.

הימים שאנו נמצאים עם משפחותינו, מורכבים, ראשית יש לנו פשוט יותר שעות עם מי שמסומן במודע או בתת מודע, 'במערכת' שלנו כגורם חלקי ואף למעלה מזה לכאב, שהיה מנת חלקינו, אל נתפלא אם נחוש עוינות, כן ננסה לזכור שאם נשמור אותה ולא נרפה ממנה היא עלולה להרוג אותנו – לא סתם נכתב בספר הגדול שהטינה היא עניין של חיים ומוות, לאלכוהוליסטים היא רעל. (עמ' 57)

ומעבר לזה יש את תחושת חוסר השייכות, כולם מארחים ומתארחים ולי בא לקפוץ מהגג מכל המשפחתיות המעושה והדביקה הזו, תוסיפו לזה שיש יותר זמן פנוי... הגיהנום פותח מחדש את שעריו...  תראו לי מכור עם זמן פנוי ואראה לכם איך הוא חוזר להשתמש.

העובדה שאני חסר כח לא אומרת שאשב רגל על רגל ואתן למפעל חיי – לתהליך ההחלמה, לחוות חוויות רוחניות להתמוטט בבין הזמנים, בימי החגים, כן,  אני מאמין בכל ליבי, שהכח העליון הוא הרופא לשבורי לב, הוא חבש את פצעי, ממנו הגיעה היכול להכיל ולסלוח, אבל לגבי השתדלות , בשורות הבאות אחלוק עמכם את ניסיוני, מתאים קחו, משעמם או עקום מבחינתכם השליכו.

מה שעובד לי: להתפלל בלי סוף, לדבר עם הכח העליון במילים שלי, אבאל'ה תעזור לי, אני לא יכול לבד. רק אתה יכול להציל אותי מעצמי. זה מצליח.

אני משתדל 'לצאת מעצמי', לתת - לא חשוב מה ולמה, עדיף כמה שיותר. רוצים עזרה, קחו, שמתי לב שאני מתמלא בעיקר כשאני נותן. לנקות לסדר, לא כעבד אלא כמי שרוצה להיות בן חורין מהתאווה. חוצמיזה עובדה היא , שכשאני עסוק בלתת יש לי פחות זמן לאכול לעצמי את הראש. ואני מרגיש איכשהו שייך. אני הופך להיות חלק.

אני משתדל להימנע מויכוחים וחיכוכים. למה? כי אני מרגיש גרוע אחריהם. במיוחד כשנצחתי. ובדרך כלל הם יוצאי מכלל שליטה והופכים את האוירה לעכורה. למרות שזה חשוב, החג אינו הזמן הנכון לשנות ולחנך אף בן משפחה שאינו ילדי הביולוגי, וגם אותם במידה שהייתי רוצה שיעשו זאת עימי.

להתחייב להחלמה, לא להשאיר זמן פנוי, אני כבר אראה מה לעשות... שם המחלה שלי חוגגת, להיצמד ככל האפשר לאנשים שיודעים באמת מי אני.

לא לצאת לטייל 'סתם' – מצאתי את עצמי במקומות שלא תכננתי להגיע אליהם. יוצא מהבית רק עם תוכנית ברורה. אם יש לי 'סטיות' מהתכנון המקורי, הנני משתף בהם מישהו שיודע את האמת עלי, הוא יכול להתריע בפני שאני מספר לי סיפורים... (זו הסיבה שעלי לחזור לשפיות, יש פעמים שאיני רואה את עצמי באור נכון.)

שיהיו לנו הכנות שלוות, שנרגיש בנח עם עצמנו ועם הסובבים אותנו,  ואז נחוש שמחה אמיתית.

ולישרי לב, שמחה - שמחה אמיתית באה אחרי שהלב ישר.

נ.ב: כל אחד מוזמן להוסיף מנסיונו האישי.

אסירותודה "אסירותודה"
בשבילי זה פוסט חשוב במיוחד, אפי' מציל חיים , יישר כח.
אני באמת חש חוסר איזון רגשי,
ובעיקר בילבול.
רציתי לכתוב "אשתדל ליישם" בלי נדר,
אבל אין לי את הפריבילגיה הזו "להשתדל"
אז "איישם"
תודה
מוטי

אסירותודה תודה ממש על פתיחת הפוסט
האמת שקראתי אותו ערב החג ולא יחסתי לו יותר מידי חשיבות
בחג האחרון הדברים שכתבת נעשו רלוונטיים ביותר עבורי
פתאום שינויי שגרה.. משפחה.. לחצים.. טינות של הזמנים המיוחדים.. זמנים ריקים.. התאווה צצה פה ושם.. רוצה שאברח אליה.
ואז נזכר בדברים שכתבת
מים לנפש צמאה
מועדים לשמחה

תודה רבה למוטי לאדם ולדיינו. שיהיה לכולנו חג שמח ללא תאווה.

אשריך אדם. במבט לאחור אני יכול לומר לך על עצמי שאלו הם הזמנים בהם ההחלמה נכנסה לי לחיים הכי חזק.

המשך חג שמח.

שלום
עזבתי את הפורום בערב סוכות,
עקב אולטימטום ודרישה ל"הימנעות שלא מרצון" מהפורום.
חזרתי לתפקוד חלקי מאוד בחנוכה.
חגים ושוב חגים,
וכך אני מוצא עצמי בימים ההם ובזמן הזה,
תחת מתקפת כמיהה בלתי נשלטת לתאווה,
ואני מוצא נוחם בפוסט הזה, ותקוה למצוא את הדרך לנצל את אורות הימים האלו,
לצמיחה רוחנית ולאתגר בונה, להעמקת השורשים, כניעה והתמסרות לרצון האלוקים.
מי יתן ונמצאהו עכשיו.
מוטי

אין הבדל בין סוכות לפסח, בדיוק כפי שאין הבדל בין הכח העליון של הסתיו והאביב...

שיהיה בהחלמה.

אוהו, פוסט חשוב לימים אלו אני אסיר תודה למי שהקפיץ אותו.
לפני כשנה אינני זוכר בדיוק מתי, מסרתי מסר בנושא החגים בחיק המשפחה, זה היה סמוך מאד לחג, התגובות והתשפוכת של כווווולם בנושא הזה העיד בפני כאלף עדים (כאילו שלא ידעתי עד אז) עד כמה כל מכור באשר הוא נידון לימים לא קלים של רגשות ותיסכולים סביב הימים של החגים בהם כל העולם ה"נורמלי" מלא בחיוכים וחיבוקים.
התזכורת חשובה לי מכל, אני אינני אדם "נורמלי" אני אדם עם בעיה שורשית בניהול רגשות לא תקין.
אז מה אני עושה? אני משתדל להיות כמה שיותר בחברת האנשים שביניהם אני "נורמלי", בין מכורים אני "מכור נורמלי" מכור וחולה כמו כולם, וכולם יחד שואפים רק לעוד יום אחד נקי ומחובר.

אוהב
יומחלים

אסירותודה אני חושב שדבריך נכונים גם לשאר ימות השנה בימי לחץ כמו ימי שישי וכדו', כל יום שיש לי מחוייבות ואינני יכול לעמוד בה אני רגיל לברוח. העיצה היא כמובן מה שכתבת להשתדל לעשות את הפעולות הנכונות.

אם החגים הם מלח על הפצעים, אז הפוסט הזה הוא מים קרים לנפש עיפה.
אני מרבה להתפלל בימים האחרונים שהחג הקרוב יעבור על הצד היותר טוב, ושמחתי לקרוא את העצות שעובדות בשבילך, אולי זה יעבוד גם בשבילי.
תודה!

אסירותודה - תודה רבה על הפוסט המיוחד והמועיל, מאוד מועיל לי ואני בטוח גם לאחרים, על זה נאמר 30 יום לפני החג לומדים את הלכות החג... לא משנה איזה חג  - העיקר להשאר נקיים.

אסירות היקר,
תודה על הפוסט המועיל,
[הזכרת לי את הסלוגן של משרד התחבורה "הכן ריכבך לחורף" אז אצלנו זה אולי "הכן החלמתך לחג"]
תודה!

הנה הגיע לו עוד חג .
בהתחלה נפלתי אבל היום אני כבר ג ימים נקי מקוה להמיך ככה ע"H הפורום עוד נשתמע..

תודה רבה אסירותודה.
אין לי מושג איך אתה יודע מה הולך אצלי עכשיו כשאני שוכב במטה בזמן שכתבת את הפוסט לפני כמה חודשים...
בכל מקרה תכננתי לעשות דברים לא מוגדרים. ראיתי איך אני מתכנס קצת בעצמי ועוד ופתאום הגעתי לפוסט הזה.
אצלי זה קרה דווקא באסרו חג בנפילת המתח, אז אני מאמץ את זה להיום, או רק להיום.
תודה
לב טהור

הקפצה,
ממש התרגשתי