בס"ד
לא מעט 'רעש' היה כאן מסביב למאמר הקודם חולה חוטא, הרגשתי צורך להעמיק ולהרחיב את הנכתב, אנסה להיות ממוקד גם הפעם, מראש אדגיש שאת ניסיוני האישי אני רושם, את הלבטים ההתחבטויות והמסקנות, את מסעי הפרטי, מי שחש הזדהות מוזמן למסע ומי שלא, מוזמן לכתוב את מסעו שלו. הנני תפילה לשוכן במרומים שיהא עימי גם כאן כתמיד.
למדתי המון מהספונסר שלי, אחד המשפטים החזקים ביותר שלו בתחילה בלבל אותי, מאוד, הוא נהג לומר לי 'תהפוך את זה', 'תלך עם זה אחורה'... פעם אחר פעם, במיוחד כששאלתי בנוגע לרצונו של אלוקים ממני, נכון, התוצאות שייכות לו, אבל אם תדע מה המטרה תוכל לבחור בדרך. כיום אני לומד שהדרך היא המטרה... כמי שחי את רוב חייו הבוגרים ללא מטרה וללא דרך, אנסה בעזרתו יתברך, למצוא אותה איתכם, וללכת יחד, מהסוף להתחלה, אחורה. ממה שהפך אותי לנקי לסיבה בגללה התחלתי להשתמש...
מיום עומדי על דעתי לא הייתי נקי מעל חודשיים, וגם חודשיים אלו נרכשו בדם, תוך מאבק מכלה ציפורניים כשכל החודשיים תשוקה מטורפת הטריפה אותי, תמיד התרסקתי. מפורק הבטחתי לבוראי שלא עוד ואז שוב מצאתי את עצמי שם, עוד פעם. לא תמיד, אבל היו לא מעט פעמים שניסיתי בכל כוחי לחזור בתשובה באמת, התחרטתי, עזבתי, התוודיתי (בהתחלה על הכל, בהמשך, פחות) תמיד קיבלתי לעתיד, רק שהוא הסתיים במהירות והפך להווה מתסכל ולעבר כואב. צמתי שני וחמישי של השובבי"מ וברביעי שלאחריו כבר הייתי משומש...
סיגפתי עצמי בתענית הראב"ד לא פעם (למי שלא יודע, הרעיון הוא לאכול כמעט עד הסוף. להשאיר את הביס האחרון בצלחת...) קיבלתי הוראות מפורטות מצדיקים וגדולי דור, וללא הועיל, איני מפקפק חלילה במאומה ממה שהורוני, גם לא על מה שנהגתי כהצעתם בשמאל שהתברר למעשה כימין, ולא נשארתי נקי, ידעתי רק שברון לב תמידי, יכולתי לעשות יותר, תמיד, אך במונחים של בן ישיבה סטנדרטי, בכנות, עמלתי בכדי להפסיק את השימוש, הייתי מוכן להתבזות בנישואין מוקדמים שלא כמנהג משפחתי, לקחתי לאישה את הראשונה שפגשתי, למרות ספקות מהותיים בדבר התאמתה למודל שחיפשתי, ובהזדמנות הראשונה חזרתי לשימוש... מחמיר והולך.
דווקא כשבאתי מנותץ לחלוטין, רק כשהפנמתי את התובנה שההתמכרות היא מחלה, כמציאות, התחלתי להיות נקי. לא יום או חודשיים, שנים. זו לא תיאוריה או חקירה בעניין מהות תפקיד האדם בעולמו, לא מדובר כאן בהתפלמסות נוספת בעניין בחירה, צדיק ורע לו... זו עובדה. הסברה שלי היא, שניתן לס"א (ר"ת סקסוהוליסטים אנונימים - תוכנית 12 הצעדים...) כח מיוחד על מנת להצילני... כדי שאוכל לספר שאין כה' אלוקי ישראל...
בתגובות למאמר הקודם נשאלו שאלות טובות והועלו טענות משמעותיות, לדוגמא, היה מי שביקש שנמצא מקורות בחז"ל לכך שהתמכרות לתאווה היא מחלה, התחלתי לאסוף מקורות, פניתי לתלמיד חכם גדול שהסכים 'להרים את הכפפה', מצאתי. עד שהספונסר שלי עצר אותי, אתה מחפש במקום הלא נכון. אמר. זו שאלה לרופא. לא לרב, פסק. מי שיש לו שפעת או כאב שיניים הולך לדוקטור. מי שבכל אופן רוצה יוכל לשאול, מה דעתו של הרב על רופא מסויים...
אבל שאלו אותי איך יתכן שהמחלה הזו הופיעה רק בעת האחרונה, מה, פעם לא היו מכורים... המשכתי להקשות, לאחר שתיקה קצרה הוא ענה, המצאת כבר את מחלות הסרטן לסוגיו כתובות בתוה"ק? את האיידס? מחלות הלב למיניהן? (לא הלב הרגז...) למה לא מפריע לך שיש מחלות פיזיות קשות הממיתות עשרות מיליונים מדי שנה ברחבי הגלובוס ולא נמצא להן פיתרון כתוב בתורתינו? ומה עם מחלות הנפש השונות? הדיכאון, המאניה דיפרסיה, הסכיזופרניה? (מי אמר שאול המלך? חבר'ה, הרוח הרעה שהיתה מבעתת אותו כמעט גרמה לו להרוג את בנו אהובו.) המצאת אותן ופתרונן כתובות בתוה"ק? מדוע אינך מתרעם על הפסיכיאטרים שהמציאו מחלות 'חדשות' שאינן כתובות בתורה?
בדור שלנו יש שאלות בסוגיות שלפני דור או שניים לא היו נידון, ואנחנו מקבלים את העובדה שהמציאות אחרת מפעם בשוויון נפש, לדוגמא שבת, אנו שומרים את אותה השבת ששמרו ישראל במדבר, אך ברור לכל בר דעת שכיום יש גם נתונים טכנולוגיים שצריכים לבוא בחשבון הלכתית, או אכילה ושתיה בצום אצל מעוברות, בדורות עברו לא התירו להן כמו היום, אותו הדבר ביחס למניעת הריון, (הרב אמר שנחלשו הגופות וקרוב הדבר יותר לפיקוח נפש מפעם...) זה חלק מירידת הדורות וההתפתחות הגלובלית, אז למה מול ההתמכרות לתאווה כל כך קשה לנו?
נראה שהאתגר להודות שמשהו לא בסדר מורכב במיוחד אצל מכורים, כמו אדם שלקה בליבו ועדיין מנסה להמשיך בסדר יומו הרגיל, מסרב להאט את הקצב, למרות שבהגיונו הוא יודע שהדבר עלול להזיק לו... למרות האירוניה אנו מעדיפים להאשים את עצמנו, להתייחס אלינו כרשעים, כי קשה לנו לקבל שאנו אנשים שונים וחולים, כאדם של"ע נכרת לו אבר והמציאות לא נקלטה עדיין במוחו, הוא עדיין מנסה להניעו ('כאבי פאנטום') אולי בגלל שחשנו אחרים מקטנות, יש בנו עדיין איזו תקווה סמויה שנהיה כמו כולם.
בהתמכרות לתאווה הבלבול גדול עוד יותר בגלל תחושת אשמה וייסורי מצפון דתיים הנובעים מלא מעט קוים מקבילים בין חטאי התאווה לבין ההתמכרות לתאווה. בהזדמנות אפרסם מאמר בשם - מחלת ההתמכרות, מחלה פיזית - שם אביא מאמרים ומחקרים בנוגע להתמכרות הפיזית, היא פשוט פגם חמור בייצור מולכים עצביים במוח כדוגמת, סרוטונין, אפינאפרין, ודופמין, אזורי ההנאה והגמול במוח מוצפים במולכים עצביים, והם מציפים בהם גם את האונה הקדם מצחית - החלק בו מתקבלות החלטות על בסיס מחשבה והגיון, ספוג 'בסם', והוא למעשה מורדם, ואינו מהווה גורם משפיע על הפעולות.
הגם שסביר להניח שכל אדם שיחשף לאורך זמן 'לסם', יתמכר, ישנן 'אלרגיים' יותר, אני למשל, כאלו שהיו בקבוצת סיכון משמעותית יותר, שמהפעם הראשונה שנחשפו, הפכו למכורים, רק שהם עדיין לא ידעו על כך, כי המוח שלהם עוד לא דרש את הכמויות המוגזמות של הדופמין שנדרשו לריגוש והנאה. אבל חשוב להדגיש: גם מי שחושב שהחשיפה שלו לנושא לא נעשתה בשגגה, עדיין שגג בחוסר ההבנה המוחלט של מי שהוא ומה שהוא מעולל לעצמו, לא היתה לו הידיעה שמעשיו, בהכרח יובילו אותו לנקודה עצובה זו.
ולמי שתהה כיצד תוכנית רוחנית לא מופיעה בחז"ל, היא כן. כל פתרונות 12 הצעדים מושתתים על יסודות היהדות (זה לא הפוסט המתאים, בהזדמנות אכתוב על התהליך כולו - מההודאה בחוסר האונים ועד למסירת רצוננו וחיינו למי שאנו מודים לו במודים על חיינו המסורים בידך) למעלה 8 שנים אני מכיר את הצעדים ולמרות שאיני בקי גדול בתורה לא נתקלתי בדבר הסותר את התוה"ק. הספונסר שלי דמות תורנית - נקי כמעט 20 שנה - ואומר שגם הוא לא נתקל בסתירה כלשהי. להפך, הכל יידישקייט.
לסיכום: ברור לי לחלוטין שאני חולה, חולה שעושה מעשים שעבור אנשים רגילים נחשבים כחטאים חמורים, וכשהזמזום הטורדני שמערער על הקביעה הזו, מתעורר מחדש ומתחיל להציק. יש לי תפילה שעוזרת לי מאוד - אבאל'ה שבשמיים עזור לי לעבוד על התוכנית בלי לחשוב על החטאים, כי האשמה הזו גורמת לי לעשות אותם שוב, וכשיגיע זמני להתמקד בתשובה, עזור לי לעשותה ללא קשר להתמכרות.
