חנוכה שמח חברים.
אני סופר כבר כמה ימי נקיות, ומתברר לי שאני לחלוטין לא נקי. אפילו מלוכלך.
ס"ה החלפתי התמכרות בהתמכרות, תופעות לוואי בתופעות לוואי אחרות, אבל זו אותה המחלה בדיוק.
אם בתחילה זה היה סרטים, אחר כך משחקי מחשב, אחר כך חדשות, היום אני מכור לפורום של שמור עיניך. (לפחות פעם התמכרות חיובית...)
אני כבר משתגע! יודע שזה חולה לבדוק כל רגע אם מישהו כתב או הגיב לי משהו.
כנראה נובע מפגם האופי שלי שאני מרוכז בעצמי, ורוצה לבדוק כל שניה איזה מהפכה "זכיתי" לחולל באתר שמור עיניך.
הבעיה ברורה! הפיתרון לא ברור לי,
אני הרי לא רוצה גמילה מהפורום הנהדר הזה?
גם דיאטה לא הכי בא לי! רק שעה בבוקר? רק שעה בערב? לא רוצה!!!
מצד שני אני די משובש
מה עושים?

הושיעה נא יקירנו,
אני לא ידוע אם יש כאן הרבה שלא התמכרו לפורום בעקבות ההתמכרות הישנה,
אני גם הייתי כך ואני עדיין קצת.
כנראה עם העבודה של הצעדים, לאט לאט,
מבריאים את הנפש, ומתחילית לחיות בפרופורציות...
הכול כלול בחבילת הצעדים.
הבסיס להכל - מפוכחות מינית.

אנה ה' הושיעה נא
אנה ה' הצליחה נא

כמוני כמוך.
נסיתי להחליף את ההתמכרות לתאוה בהתמכרות לכל דבר אפשרי.
בסיגריות
בהשקעה בפורומים שונים
בעבודה
בלא יודע מה עוד...

אבל עדיפה התמכרות לפה, מכל התמכרות אחרת.

ובשורה אחרונה, הכלים שרוכשים כדי לצאת מהתמכרות אחת, ישמשו אותנו בכל מקום.

הושיעה נא יקירנו, נראה שאתה בדרך נכונה..
אצטרף לדברי קודמי, בהתחלה הפורום באמת ממכר..
עצם העובדה שאתה מודע לכך ואתה מרגיש לא נוח עם עצמך, זה כבר תחילתה של דרך, אתה מתחיל לזהות את הסימפטומים של האובססיביות, אתה לא מעוניין להישאר בחיים שכאלה.. ההיפך, אתה מעוניין בחיי חופש, חיים שאינך נשלט בידי יצריך, חיים שתתן לה' לנהל אותך והוא ישיב לך את השליטה הנכונה.
אני לא בעד התמכרות, מכל סוגיה, אני מתפלל לה' שייתן לי את הנכונות לוותר על כל אובססיביות שבחיי, כולל על הפורום הנהדר שלנו

להושיעה היקר, זהו המאבק הישן בין 2 הרצונות,  שאל נא את עצמך מה אתה  רוצה יותר, כי את שני הדברים יחד, אי אפשר, לא ניתן לאכול מהעוגה ולהשאירה שלימה... בספר 12 & 12 של A.A. נכתב על ידי האלכוהוליסטים שלא ניתן להיות משרתם של שני אדונים בו זמנית.

הספונסר שלי תמיד אמר לי שההתקדמות אצל איש כמוני מגיעה רק כשהכאב של הפעולה החולה גדול וחזק יותר מהכאב של הפעולה המחלימה.

אצלי הוא צדק לחלוטין. גם אצל רבים מחברי.
ואצלך?

לכל החברים שלום

קראתי בענין רב את התיאור של
השתתפות פעילה בפורום
כמעין החלפת התמכרות

דעתי בענין-שונה

הרי כולנו יודעים שהבריחות שלנו הם לא הבעיה אלא סוג של פתרון (פתרון גרוע)
כמו מכורים לסמים
כמו אכלנים
כמו אלכולהוליסטים

לכן אם כל אחד מחברי הקבוצה הזאת בוחר כדי להתנקות מהתמכרות לאחד מהנ"ל
נניח בהתמכרות "חיובית"
קריאה
ספורט
עבודה
וכמעט לכל דבר אחר שאפשר להתמכר לו

ועוסק בכל אחד מפעיליות אלו בצורה אובססיבית
נכון לגביו האמרה החליף התמכרות
משום שהוא החליף רק פתרון

נכון הדבר שעדיף להיות מכור לספורט מאשר מכור לסמים קשים
אך שניהם בהגדרת  מכורים

ההתעסקות בפורום אינה התמכרות
היא ההפך המוחלט

זוהי דרך עוקפת וחוסמת התמכרות

היא הפתרון האולטימטיבי
לבעיה האולטמטיבית
האני הפנימי

רנדו. סלח לי שאני "מעיז" לחלוק עליך ולהצטרף לדברי קודמי.

והושיעה-נא.

תודה על העלאת הנושא. העלת לסדר-היום את בעייתי.

אסירות. סליחה אך לא הצלחתי להבין מה כוונתך בעניין מה אני מעדיף. בהחלט אעדיף להתמכר לכאן אבל זה רק ברירת-מחדל. בחינת "הרע במיעוטו". אך זה בשום פנים ואופן לא מצב של לכתחילה. הייתי באמת רוצה להשתחרר משני האדונים גם יחד ולא רק להחליף פרה בחמור.

שלום חברים,

אכן התופעה ידועה ומוכרת ונראה שרובינו חווים אותה בתחילת דרכנו כאן בפורום הנפלא של שמור עיניך.

לענ"ד אכן מדובר בהחלפת התמכרות בהתמכרות כיון שזאת בחירה מהמציאות וכל בריחה לעולם אחר - ובפרט לעולם של פנטזיה - היא התמכרות. לא מוכרת לי בריחה (אפילו לדבר הכי קדוש וטוב) שלא נכלל בגדר של "בריחה". אכן, בתחילת הדרך בלי הסם המשכר הנקרא תאווה ישנו קושי גדול מאוד לשרוד את הימים ולכן ישנה בריחה אחרת אל הפורום.

כאשר התחלתי כאן, שאלתי את הפסיכולוג שהיה לי בזמנו על הנושא והוא פסק כמובן שעדיף להתמכר לפורום (שיעזור לי להפסיק את ההתמכרות) מאשר להתמכר לתאווה.

כעת נראה לי שהפורום עונה להגדרה "קנביס רפואי", או כמו שאצל האלכוהוליסטים צריך לתת קצת אלכוהול למכור כדי שיכול להתחיל להחלים. כאשר מתחילה הגמילה באמת עם דרך החיים הרוחנית, הולכת ונחלשת ההתמכרות לפורום (ראו לאן נעלמו כל המחלימים שהחלו כאן לפני תקופה וכיום בחסד אלוקים נקיים תקופות ארוכות).

הנושא שהועלה באשכול הזה הוא נכון ומצוי.
הנפש שלנו נוטה לפתח אובססיות כלפי דברים מסוימים.
האובססיה לפורום היא אובססיה- זה ברור.
אבל זו האובססיה שתרפא אותך, כמו שכתב 'סוד'.

אהיה מפורש יותר, אקווה שלא יפגע אי מי מדברי, אובססיה במהותה היא נזק. לאלכוהוליסט אין הבדל בין בירה לג'ין, דר' בוב בספר הגדול מתאר זאת הייטב בסיפורו המופלא.

בשלבים הראשוניים, כשהכאב גדול מנשוא, ברור שעדיף להיות כאן מכל מקום אחר, אבל בל ישלה עצמו איש, לכתוב כדי להבריק, ולהוכיח כמה אני מושחז וחד, זה הרס עצמי, לסחוט תשומת לב, שיראו כמה הודעות יש לי, או כמה צפיות יש לי זה נזק אישיותי ראשון במעלה.

כל אחד שחש עצמו מרוקן אחרי עוד לחיצה על ההודעות שלא נקראו וראה שאין חדש תחת השמש יודע על מה אני מדבר, כל מי שפירסם כאן פוסט וצבט לו בנשמה שאין מספיק צפיות-תגובות, או שהיחס בין התגובות לצפיות גבוה או נמוך מדי לטעמו יודע על מה אני מדבר. כולנו אותו פס יצור, זהו אותו אריג, רק הגיזרה שונה...

אז תשאלו אותי מה אני עושה כאן, שאלה נפלאה, תשובתי - אני חש שהבורא הביאני הנה כדי לתרום ולהיתרם, אך לא במחיר ההחלמה שלי, לא מעט פעמים התחלתי להגיב ואז הרפיתי, מחקתי תגובתי, יש לי זמנים קבועים לשיטוט כאן בפורום. (לא כל פעם שהשם שלי כאן אני כאן)

לא מעט פעמים באתי להגיב אך חשתי בצורך להתייעץ, ולא הגבתי, למרות שיש לי נסיון, אני לא מגיב לכל פוסט, כיש לי יסוד להניח שאולי האגו שלי מנחה אותי, אמתין אוטומטית 24 שעות.

ובנוסף, יש לי לפחות חבר אחד שאשאל את דעתו לפני שאפרסם דבר פרובלמטי, רוב הפוסטים שלי נוגעים לנסיוני האישי ולסוגיות שהתמודדתי איתן במהלך החלמתי, לא פעם צינזרתי מילים ומשפטים שחששתי או חששו עבורי שאינם במקומם.

כתבתי על עצמי ועל חולשותי, על דברים שאני שומע לא פעם מחברים שחשים זאת בעצמם. כנות עצמית קריטית בתהליך הזה, עבורי זו לא בושה להודות בחולשותי, הפך כך אני למד וגדל.

עצתי לכל אחד, שישאל את עצמו מהי מטרתו בכתיבתו. גם תשומת לב היא דבר רצוי וחיוני. והפורום הזה מציל חיים, כפשוטו, אבל חשוב לי להדגיש את ניסיוני - מי שימצא עצמו פועל באופן אובססיבי, בכל מקום, יתרוקן, הוא יחפש להתמלא הלאה.

זו דרכה של אובססיה. עוד.

תודה אסירות. אך תיארת אותי בצבעים עזים.

אצטרך ללמוד המון ממך ומדרכך. הלוואי ואזכה. (אגב, בפנייתך הקודמת "מהיציע לבמה" לא הפנמתי את המסר כהלכתו. אקווה שהפעם כן)

מהיציע למגרש... חברים נצרוב לעצמנו 'בדיסק' מחדש - אין עוד לבד. הבדידות ריסקה אותנו.

תודה חברים על התגובות
אני ממש מתנצל  אם הפכתי הכל לשפיט,
הפורום הוא מקודש ואולי זו הייתה טעות לשאול האם אני נגוע בוירוס שלי גם כאן.
אבל חברים זו האמת שלי, זאת הכנות שלי.
מערכת ההפעלה שלי דפוקה לחלוטין! אני מתרגם כל פסיעה בחיים שלי ל"מוצלחות וריכוז עצמי".
ביום שישי האחרון הייתי הרוס מהגילוי שלי, שאין לי מוצא, כי גם המוצא נגוע באגו.
שאלתי רב אחד מה עושים?
הוא אמר לי קודם כל שזה מה שהפחיד את הבעש"ט הקדוש ברגע פטירתו.
ראו אותו ממלמל "אל תבואני רגל גאווה".
ועצה מעשית, להתנות בתחילת כל יום,
הריני מייחד את כל מעשי ומחשבותיי ודיבורי ליחד שמא דקוב"ה ושכינתיה...
יש איזה כח בתנאי, שהוא יכול להשתלט על התוקף של המעשים.

ואם יש לי את האומץ אז אומר,
אנא ה', אני מתנה את כל חיי בקיום רצונך, אינני רוצה חיים שהם לא למענך...
זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים, אבל, רק אם זה למענך אלוקים חיים...

ההתנצלות שלך, לדעתי הגאה, היא מיותרת לחלוטין. נתת לי עוד מראה שאוכל לראות את האיגו הפרטי שלי ואיך נוהג אדם שמחלים באמת.

אאוצ', כואב. אכן, כאשר אני כאן בשביל הדברים הלא נכונים - זה מרוקן. אבל זה לא תירוץ שלא להגיע לכאן, אלא להיפך - זאת דחיפה להיות כאן בשביל הסיבות הנכונות.