(שלום חברים, קיים בי רצון לכתוב מידי פעם בפורום, לא יודע להגדיר אם הרצון מגיע ממקום טוב או לא טוב אבל הספונסר שלי אמר לי שאם בא לי לכתוב אז שפשוט אכתוב. ובכן, עם הרצון העקרוני לכתוב, חיפשתי לתת ביטוי לצד היצירתי שבי. במקביל, כמתחיל בהחלמה, חיפשתי להגדיר לעצמי כמה הגדרות לגבי אופי המחלה ואופן הריפוי, ואיכשהו זה מה שיצא. אחר כך חשבתי שאולי חברים חדשים יוכלו להיעזר בטקסט הזה להבנה ראשונית קלילה של הבעיה. אם מישהו מוצא טעויות מהותיות בהבנת המחלה והטיפול בה אשמח לקבל הערות.)
בדיוק כפי שאבאל'ה תכנן
1980. בית דין של מעלה.
אבינו שבשמיים יושב על כסא כבודו וסביבו מלאכים העומדים הכן למילוי פקודותיו.
והנה יצא הקול מכסא הכבוד: "הביאו לפני את מנחם".
זוג מלאכים קלי רגליים הזדרז לזמן את מנחם ממקום מושבו בגן עדן.
* * *
לא קלה היתה דרכו של מנחם לגן עדן. חייו היו עמוסי תלאות. מספר גלגולים עברו עליו. בגלגול הראשון הוא היה חלק מבני ישראל שיצאו ממצרים, ונכח במתן תורה. הוא לא היה כוכב גדול אך בסך הכל היה ירא שמים והשתדל לעבוד את ה' כראוי.
הגלגול השני היה בתקופת בית שני. הוא היה אז עשיר גדול אך כגודל עשירותו כך גודל רשעותו, וכשבא יומו הוא שילם על מעשיו בריבית דריבית במרתפי הגיהינום. בהמשך הוא התגלגל עוד מספר פעמים בין העולם הזה לעולם הבא, כשהגלגול האחרון הסתיים ב1800. בסיומם של חיים לא פשוטים עלתה נשמתו למרומים, ספגה את העונשים המגיעים לה, עד שהתנקתה והזדככה והגיעה לגן עדן.
קרוב ל180 שנה הוא שהה בגן עדן, נהנה מזיו השכינה, לומד תורה מפי האבות הקדושים, נפגש באורח קבוע עם גדולי האומה. מצב רוחו היה כמו שאומרים בשמים.
עד לאותו היום ב1980. זוג המלאכים שנשלחו על ידי הקדוש ברוך הוא דפק בדלת חדרו וליווה אותו עד לקרבת כסא הכבוד.
* * *
הקול יצא מכסא הכבוד: "אתה עומד לקבל משימה חדשה, נשמתך תרד בעוד פרק זמן לעולם המעשה ותתגלגל שוב בגוף בשר ודם".
מנחם: "טוב. שוב פעם כמה עשרות שנים של מלחמה בין היצר טוב ליצר הרע".
הקול: "לא. הפעם זה יהיה שונה. זה לא מה שאתה מכיר מהגלגולים הקודמים".
מנחם: "מה קרה, העולם שם למטה השתנה?"
הקול: "לא. העולם הוא אותו עולם. אתה זה שתשתנה".
מנחם: "אני חושב שאני מבין. אני נזכר שלמדתי פעם שיש צדיקים שיורדים לעולם הזה ללא יצר הרע. אז זה מה שהולך להיות איתי? רגע, אבל צדיק אני לא. נכון שאני בגן עדן אבל יחסית אני נמצא בקומה נמוכה".
הקול: "זה לא זה, בדיוק הפוך. אצל צדיק אין יצר רע, אצלך הבעיה תהיה בעיקר עם היצר הטוב".
מנחם: (מבוהל) "לא הבנתי. יהיה לי רק יצר הרע? רגע, אני הולך להפוך לגוי? אחרי כל ההיסטוריה שלי אני יגמור כגוי? יש דבר כזה?".
הקול: "תירגע, אתה תישאר יהודי, ותקבל גם יצר טוב נורמלי לחלוטין".
מנחם: "אז מה יהיה השינוי"?
הקול: "כל נשמה מקבלת יצר טוב ויצר רע, ויחד עם זה היא מקבלת כוחות נפש שבתוכם מתלבש היצר הטוב ולחילופין היצר הרע. כוחות הנפש הם שמביאים לידי ביטוי את היצר שמתגבר באותו הרגע. מבין כוחות הנפש השונים, הכוח החשוב והמרכזי ביותר הוא כוח הרצון. שם יהיה השינוי. אתה מקבל כוח רצון פגום".
מנחם: "רגע עוד לא הבנתי מה זה אומר בדיוק, אבל זה נשמע נורא. סוג של נכה".
הקול: "נכון, יש שנולדים עם נכות פיזית ואתה מיועד להיות נכה נפשית. זה הייעוד שלך".
מנחם: "אפשר לקבל קצת יותר הסבר על הנכות הזאת"?
הקול: "כן. כח רצון בריא מאפשר לאדם לכוון את מעשיו ואת הנהגתו על פי רצונו. אצלך זה לא יהיה כך, אתה תרצה לנהוג באופן מסוים, ובפועל תנהג אחרת".
מנחם: "רגע, אני הולך להיות משוגע? אולי עדיף שאני ישאר פה וזהו".
הקול: "פה אתה לא נשאר בשום אופן, תאריך הלידה שלך כבר נקבע. בכל מקרה אתה יכול להיות רגוע, יכול להיות שלפעמים אתה תרגיש משוגע ולפעמים תתנהג באמת כמשוגע, אבל אנשים אחרים לא יידעו מכך, הם יחשבו שאתה נורמלי."
מנחם: "אני לא מבין. אשמח לקבל יותר הסבר".
הקול: "יהיה לך את כח הרצון מול הזולת, אתה תוכל להפעיל אותו ותוכל להשתמש בו כשיהיו אנשים בסביבה ולא תרצה לנהוג באופן שיפגע בתדמיתך בעיניהם, כך שלהם ייראה שאתה אדם שנוהג על פי רצונו. אבל בתוך נפשך, כשתהיה לבד וההתמודדות שלך תהיה מול עצמך בלי שיש לידך אף אחד, או שתהיה בחברת אדם שלא יעניין אותך מה הוא חושב עליך, אתה תמצא את עצמך פעמים רבות רוצה דבר אחד ועושה דבר אחר. כפי שנאמר לך, כח רצון פגום. ברגעים האלה אתה בהחלט תהיה משוגע למדי. משוגע זמנית".
מנחם: "אז איך בדיוק כל זה קשור ליצר טוב וליצר הרע?"
הקול: "פשוט מאד. לדוגמה, נניח שאתה נמצא לבדך ומתעורר בך היצר רע והוא מנסה לגייס לצידו את כח הרצון שלך, על מנת שתרצה לבצע את העבירה, מצד שני מתעורר היצר טוב שלך ומנסה לגייס את כח הרצון שלך לכיוון ההפוך, לרצות להימנע מהעבירה. היצרים נלחמים זה בזה, ובסופו של דבר היצר הטוב מנצח, ואתה מגיע לנקודה שאתה רוצה להימנע מהעבירה"...
מנחם: "נו, אז היצר טוב ניצח, איפה הפגם בכח הרצון?"
הקול: "אתה תעבור את העבירה".
מנחם: "לא הבנתי, אבל אמרנו שהגעתי לנקודה שאני רוצה להימנע מהעבירה".
הקול: "זו בדיוק הנקודה. אתה תרצה להימנע ממנה, אבל אתה תעשה אותה".
מנחם: "זאת אומרת שכח הרצון שלי יאבד את האפקטיביות שלו?"
הקול: "בדיוק".
מנחם: "רגע, אבל מה עם העניין של בחירה חופשית, ובחרת בחיים וכל הענין הזה?"
הקול: "נאמר לך כבר, הפעם החיים שלך יהיו שונים. לא תהיה לך בחירה חופשית"
מנחם: "אז לא משנה מה שאעשה, אני אף פעם לא יעבור עבירות?"
הקול: "זה לא כזה גורף. כמו שנאמר לך עקרונית יהיה לך כוח רצון, אבל פגום. אך הפגם לא יתבטא בכל רגע ובכל מצב, כך שיהיו רגעים רבים ונושאים רבים שכן תהיה לך בהם בחירה, ולצידם יהיו נושאים ורגעים שבהם לא תהיה לך בחירה. בשמים יודעים להבחין בין הדברים".
מנחם: "אפשר לקבל דוגמה לנושא שלא תהיה לי בו בחירה?"
הקול: "כן. היצר המיני שלך. הוא יתעוות, יהפוך לתאווה חסרת גבולות ולא תהיה לך בחירה מתי ואיך להשתמש בו".
מנחם: "רגע, זה הנושא היחיד שתהיה לי איתו בעיה?"
הקול: "לא בדיוק. העיוות ביצר המיני, יווצר כתוצאה מפגמי אופי רבים שיהיו באישיות שלך. פגמי האופי יבואו לידי ביטוי בבעיות רגשיות רבות ובתכונות נפש שליליות שונות, כך שלשאלתך, גם בעולם הרגשי שלך שלא קשור לתאווה יהיו מקומות רבים שלא תהיה לך בהם בחירה חופשית ואתה תיסחף למקום שלילי בניגוד לרצונך, וכך גם בהתנהלות המעשית שלך ביחס למצוות שונות, עשה ולא תעשה, יהיו מקומות שלא תהיה לך בחירה חופשית ואתה תהיה מוכרח לבחור ברע. כשתעלה למעלה אחרי 120 תקבל הסבר מדויק היכן היתה לך בחירה והיכן לא"
מנחם: "איך יווצרו אצלי פגמי האופי?"
הקול: "עם חלק מהם תיוולד, וחלק תרכוש במהלך חייך. מהשמים ידאגו ליצור את התנאים הקיומיים, המשפחתיים והחברתיים שיבנו לך אופי עקום ובעייתי, על רקע זה, יחדירו לך משמים את הפגם בכח הרצון. אתה יכול לקרוא לזה מחלה אם אתה רוצה.".
מנחם: "לא הבנתי בדיוק למי תהיה האחריות על יצירת המחלה הזאת, להורים? לחברים? לאנשים שיפגעו בי?"
הקול: "ממש ממש לא. המחלה היא משמים".
מנחם: "טוב, אם זה מה שרוצים בשמים כנראה שיש פה איזושהי כוונה. לחיות חיים שלמים ללא בחירה חופשית, נשמע מעניין."
הקול: "לא חיים שלמים, רק חלק מהחיים".
מנחם: "אה הבנתי, זה מחלה זמנית. נו, נרגעתי קצת. אפשר לשאול באיזה גיל אני ישתחרר ממנה?".
הקול: "אף פעם לא תשתחרר ממנה."
מנחם: "אז למה רק חלק מהחיים?"
הקול: "כי יש למחלה הזו תרופה."
מנחם: "אני לא מבין, אם יש לה תרופה אז אני אמור להתרפא. למה נאמר שאני לא יוכל להשתחרר ממנה?"
הקול: "זאת לא תרופה שמעלימה את המחלה, אלא רק את הסימפטומים שלה. המחלה תישאר תמיד וברגע שתפסיק ליטול את התרופה היא תתפרץ שוב".
מנחם: "נראה לי אני יתחיל לקחת את התרופה בגיל צעיר וככה המחלה תשפיע כמה שפחות על החיים שלי".
הקול: "לא בדיוק. נתחיל בזה שחלק נכבד מחייך בכלל לא תדע שאתה חולה".
מנחם: "אני לא מבין כלום. אני הולך לחיות עם מחלה בלי שאני מודע לה?".
הקול: "ממש כך."
מנחם: "רגע אז אני בכלל יחשוב שיש לי בחירה חופשית ושאני עובר עבירות ושאני חוטא."
הקול: "נכון".
מנחם: "אז איך אני אדע שאני חולה? איך אדע שאני צריך את התרופה? איך אדע שיש תרופה?"
הקול: "אתה תקרא את הספר הגדול, תבין שאתה חולה, ואז תדע גם מה התרופה שלך."
מנחם: "לא שמעתי על הספר הזה אבל האמת שאף פעם לא הייתי למדן גדול. זה נשמע כמו ספר של הרמב"ם".
הקול: "לא, זה לא של הרמב"ם, והוא בכלל נכתב בתקופה האחרונה. למי שכתב אותו קוראים ביל".
מנחם: "בתקופה שלי ביל זה היה שם של גוי. דברים השתנו שם למטה".
הקול: "זה עדיין שם של גוי".
מנחם: "יהודי עם של של גוי?"
הקול: "לא. גוי עם שם של גוי".
מנחם: "אני לא מבין, התרופה שלי נמצאת בספר שנכתב על ידי גוי? זה מה שיחזיר לי את הבחירה החופשית שלי ויאפשר לי לקיים את התורה כמו שצריך?"
הקול: "כן. התרופה שקיימת בספר הגדול תואמת לרצון ה', והיא נוצרה בדיוק בשביל לרפא אותך ואת המחלה שלך. הקבלה והיישום של הדברים הכתובים בספר הגדול הם נקודות בהם בהחלט תהיה לך בחירה חופשית. אם תעשה את זה, מילאת את תפקידך בעולם הזה. לא תהיה עליך שום תלונה".
מנחם: "ואם אמלא אחר הוראות הספר הגדול מובטח לי ריפוי מוחלט של המחלה על שלל גווניה וביטוייה?"
הקול: "אם תיישם את הדברים בשלימות התשובה היא חיובית, אבל היכולת להגיע לשלימות הזאת היא מתנה משמים ובכל מקרה מדובר בתהליך ממושך. לכן, אתה תשתדל ליישם את הדברים ככל יכלתך, וככל שההשתדלות שלך תהיה מקסימלית כך הריפוי יהיה שלם יותר. אם תראה שאתה עושה באמת ככל שביכלתך ובכל זאת לא מצליח להתרפא, נסה שוב ושוב, בסוף מובטח לך שאתה תצליח. כאמור, מידת היכולת ליישם את הדברים בשלימות וכתוצאה מכך מידת ההצלחה הסופית של הריפוי, זו כבר מתנה משמים. בכל מקרה זכור שוב, המחלה נשארת איתך עד 120, ואת התרופה אתה צריך ליטול ביום ובכל רגע מחדש. הספר הגדול יסביר לך איך בדיוק לעשות את זה."
מנחם: "אני מבין שלבחור שכתב את הספר הזה יש גם את אותה מחלה שלי".
הקול: "כן. לו ולעוד הרבה אנשים אחרים. אותה מחלה אבל עם ביטוי אחר. אצלו זה התבטא באיבוד הבחירה לגבי שתיית משקאות חריפים".
מנחם: "משקאות חריפים? לא מסוגל לגעת בדבר הזה".
הקול: "בסדר, אם ביל ישמע שלך הולכת להיות תאווה חסרת גבולות בהקשר המיני הוא לא יבין את זה באותה צורה שאתה לא מבין את הבעיה שלו, אבל המחלה היא אותה מחלה. איבוד הבחירה. היום קוראים למחלה הזו התמכרות."
מנחם: (מתחיל לבכות).
הקול: "מדוע אתה בוכה"?.
מנחם: (מתוך בכי) "אני מפחד".
הקול: "ממה אתה מפחד?"
מנחם: (ממשיך לבכות) "אני מפחד שאוולד עם פגמי האופי השונים ומחלת ההתמכרות הזאת, אחיה איתה, אגדל איתה, אסבול איתה, ובסוף אשכח, אאבד, אעלם. אני מפחד שהספר הגדול לא יגיע לידיי לעולם."
הקול: "אלוקים הוא אביך, ואתה בשבילו כמן בן יחיד. הוא לא יטוש אותך לעולם. הוא יהיה שם לצידך גם בשנים הרעות כשהמחלה תהיה פעילה, וישמור עליך שלא תיפגע יותר מידי ושתישאר לך דרך החוצה. כמו שהבנת, התרופה כבר מוכנה. הדרך שבה היא תגיע אליך כבר תוכננה לפרטי פרטים, וכשיחליטו על כך בשמים תפגוש בה, ואז יתחילו שנים טובות."
מנחם: "ואם אני לא אבין מה כתוב בספר הגדול, אם לא אצליח ליישם מה שכתוב בו?"
הקול: "תשאל את הספונסר והוא יסביר לך."
מנחם: "מה זה ספונסר? מי זה הספונסר הזה?"
הקול: "היום הוא ילד חמוד בן חמש. הוא גם מקבל משמים את אותה המחלה, ותפגוש אותו בעוד שנים רבות כאחד שכבר השתמש בתרופה המופיעה בספר הגדול."
מנחם: "אה, חשבתי שבנושא של ההתמכרות לתאווה המינית אני עומד להיות החולה היחיד. יש עוד חברה שיהיו כמוני?"
הקול: "יש הרבה, והם ובראשם הספונסר יהיו חלק בלתי נפרד מהריפוי שלך. בבוא הזמן תבין בדיוק איך".
* * *
זוג המלאכים הופיע משום מקום והחזיר את מנחם לחדרו. מספר חודשים לאחר מכן, נפרד מנחם מתפנוקי גן העדן, ונשמתו ירדה לעולם הזה. עם הזמן תנאי חייו הצטרפו לתכונות המולדות, ויצרו בעיות רגשיות, תכונות שליליות, עיוות רגשי, וגם שנים ארוכות של תאווה בלתי נשלטת, לצד בעיות התנהלותיות והתנהגותיות רבות אחרות בכל תחומי החיים הרוחניים והגשמיים. הכל קרה בתוך ליבו ובזמנים שהוא היה לבדו. אנשים אחרים לא ידעו מה עובר עליו באמת, וחשבו שהוא נורמלי, אבל זה לא היה נכון.
היו אלה שנים רעות.
בדיוק כמו שהובטח לו. בדיוק כפי שאבאל'ה תכנן.
הוא לא ידע שהוא חולה, וניסה עשרות דרכים לצאת ממצבו, אבל ללא הועיל. הדברים רק הלכו והידרדרו. יחד עם זאת, בשילוב בלתי אפשרי שרק כוח עליון ועל טבעי יכול ליצור, אלוקים שמר עליו תמיד שלא יפגע יותר מידי, שלא יגיע למקומות שמהם אין דרך חזרה. הוא חי על הקצה, אבל כוח עליון שמר עליו שלא יפול לתהום.
בדיוק כמו שהובטח לו. בדיוק כפי שאבאל'ה תכנן.
באמצע חודש אייר תשע"ב, מישהו הפנה אותו לאתר בשם שמור עיניך. הוא התחיל לקבל מהם מיילים אבל לא כל כך הבין מה רוצים ממנו. בתחילת חודש תשרי תשע"ג, בין כסה לעשור, הוא כתב לראשונה בפורום של שמור עיניך, ונוצר קשר בינו לבין מי שיהפוך לספונסר שלו.
בדיוק כמו שהובטח לו. בדיוק כפי שאבאל'ה תכנן.
בליל ראש חודש שבט תשע"ג מנחם נפל בפעם האחרונה. בד' שבט הוא קיבל את הספר הגדול במייל וקרא אותו לראשונה. הוא התחיל לעבוד עם הצעדים, ובתוך ימים ספורים הוא גילה פתאום שיש לו בחירה חופשית, לא מול התאווה, אלא מול השיטה המופיעה בספר.
בדיוק כמו שהובטח לו. בדיוק כפי שאבאל'ה תכנן.
בנתיים הוא נקי כל יום רק להיום, וגם עצמת וכמות המעידות פוחתת עם הזמן, ככל שהוא מיישם יותר את מה שכתוב בספר הגדול.
התחילו השנים הטובות.
בדיוק כמו שהובטח לו. בדיוק כפי שאבאל'ה תכנן.
* * *
(לכל מי שחושש לשלום ההחלמה שלי בשל אופטימיות יתר, ברצוני להרגיע ולהבהיר שאני חש את המחלה במלוא עצמתה. ביום ראשון היה לי יום קשה והייתי קרוב להיות על סף נפילה, ואבאל'ה עזר לי לצאת מזה בעזרת הצעדים. מעבר לכך אני עומד בפני אתגרים נוספים רבים, אך יחד עם זאת, עם כל הקשיים, בהחלט אפשר לומר שהתחילו השנים הטובות. אני מרגיש שהתחלתי לחיות באמת).