הריטואל קבוע, הטענות קבועות אף הן -  מדי זמן מגיע חבר חדש או מתחדש ויורה צרור תמיהות צודקות מאוד (לכאורה) בדבר כשרותה של תוכנית 12 הצעדים ויהדותם של הצועדים בדרכה. ביטויים כ'כת', מסיונרים, עבודה זרה, תימהוניים נבובים וחלולים, ועוד, שכיחים מאוד אצל האשמים (בעיני עצמם) בגילוי עריות. מהבאים להתריס כדאי להתעלם, ולשואלים באמת רצוי להשיב.

במאמר הזה אנסה להרים את הכפפה, אשאל את השאלות ואכתוב את התשובות שברשותי, אתפלל לסיוע מאבאל'ה אוהב, שאזכה להעביר מסר אמיתי וברור, ללא הקנטה וציניות.

אח, המחלות של המאה העשרים.. תגיד, איפה 'המחלה' הזו התחבאה עד היום?
הרבה מהדברים היו ידועים בעבר, מי שיחפש במקורות היהודיים הייטב מחלות הקשורות בנפש ימצא, סביר שימצאו גם התקפי חרדה, שינויים במצב הרוח, מאניה דפרסיה, דיכאון, אני מאמין שקראו להם בשמות אחרים אבל הם היו. לדוגמא, חבר מקסים ומתוק במיוחד מצא לי אלכוהוליסט במקורות, שיהיה לתועלת -

מדרש תנחומא סוף פרשת שמיני סימן י"א: (כמו ההוא תלמידא דהוה חסיד, והוה ליה אבא ושתי חמרא טובא. ובכל עידן דהוה נפיל בשוקא, אתו עולמיא ומכין יתיה באבני ובצרורין, וצווחין וקורין בתרוי חזו שיכרא. וכשרואה בנו החסיד, הוא מכלים ושואל את נפשו למות. ובכל יום אומר לו: אבא, אני אשגר ויביאו לך לביתך מכל היין שמוכרין במדינה, ולא תלך לשתות בבית היין, שאתה עושה חרפה ממני וממך. והוא אומר לו: כן פעם אחת ושתים בכל יום, עד שאמר אביו, שיעשה כמו שהוא אומר שלא ילך לשתות בבית היין. וכן עשה החסיד, שהוא עושה לו בכל יום ובכל לילה מאכל ומשתה, ומישנו במטתו ואחר הולך לו. פעם אחת היה יורד מטר, ויצא החסיד לשוק והיה הולך לבית הכנסת לתפילה, וראה שיכור אחד שהוא שוכב בשוק ואמת המים יורד עליו, והבחורים והנערים מכין אותו באבנים ובצרורין ומשליכין חומר בפניו ובתוך פיו. כשראה זה החסיד, אמר בלבו: אלך לאבא ואביאנו לכאן ואראה לו זה השיכור והחרפה שעושין ממנו הבחורים והנערים, אולי ימנע פיו מלשתות בבית היין ולהשתכר. וכן עשה, הביאו לשם והראהו לו. מה עשה אביו הזקן? הלך אצל השכור ושאל לו, באיזה בית שתה אותו יין שהיה משתכר בו. אמר לו בנו החסיד: אבא, בשביל זה קראתיך, אלא שתראה החרפה שעושים לזה, כי כן עושים לך בעת שאתה שותה, אולי שתמנע פיך מלשתות בבית היין. אמר לו: בני, בחיי אין לי תענוג וגן עדן אלא זה. כששמע החסיד, הלך לו במפח נפש. - - -

תמיהה ברורה יותר יש להציג בפני השואל – מדוע אינך מחפש בתורה דלקת ראות... או מחלות הלב והסרטן למיניהן, מדוע לא חשוב כל כך למצוא את הפניצילין בתורה?  אגב, כשחושבים על זה לעומק, יתכן מאוד שהיו תופעות כאלו בעבר, רק שכיום כשכל הסיפור של חקר המוח והתפקודים שלו באמת התפתחו בשנים האחרונות, ניתן יותר להתמקד באובססיה הגופנית והנפשית שהפכה לבעיה של ניתוק מרוחניות.

לקרוא ליצר הרע הגדול הזה 'מחלה'? חוצפה הבאה להצדיק חוסר אחריות.
המציאות היא שמי שמאמין שזו מחלה באמת ומתנהג בהתאם למחלתו, לומד דווקא כן לקבל אחריות על פעולותיו, אדם מחלים לא מאשים אחרים בכשלונותיו, לא מנסה לעצור את התאווה בחוץ, אלא בנפשו פנימה, נקודת המוצא של הבאים בשערי 'התוכנית' היא שאיננו לא מחפשים הצדקות לשימוש בתאווה, ישנה רק דרישה אחת ממכור - 'שירצה להפסיק', מי שמשתמש בטיעון הזה כדי להשתמש בתאווה, להסיר מעצמו האחריות להחלמה, עדיין לא בחר ברצונו הבריא וממילא אינו חבר תוכנית.

אותו האיש חוכך ידיו בהנאה... נניח שזו מחלה. האם מתרפאים בעבודה זרה?
שטויות. לא עבודה זרה ולא נעליים. כל העקרונות של הצעדים הם יהדות. זה שפרנק בוכמן, או כומר אוונגליסט אחר מנסים לנכס לעצמם את התפילה בכל רגע לבורא עולם, את הכניעה והכנות, הויתור הסליחה הנתינה והאהבה, או את חשבון הנפש והוידוי, לא הופכים אותם לרכושם הפרטי או רכוש העבודה זרה. באו גנבים ושדדו מהיהדות עקרונות עילאיים, האם בכך הם  הפכו אותם לשלהם?

ומה עם 'אלוקים כפי שאנו מבינים אותו', הוא לא אחד ויחיד?
הטיעון הזה הוא היחיד שיש בו 'בשר', ממתי שהגעתי להחלמה הוא הציק לי, למרות שהבנתי שההכרזה הזו היא מעין כרטיס כניסה לחדר טראומה שנועדה לאפשר לאתיאסט בודהיסט מוסלמי נוצרי ויהודי לשבת בחדר אחד, למרות ניגודים ועוינות להשתתף בתוכנית אחת, להתאחד סביב הרעיון, לא הצלחתי להבין איך הם יכולים להישאר נקיים.

נקצין את השאלה, אני הרי יודע שהוא אחד ויחיד, ושהאחרים הפונים לכח העליון שלהם טועים. אין שם כלום הרי הוא לא באמת קיים. מצד שני אני גם יודע בוודאות שבלעדי כח עליון מכור לא יכול להישאר נקי... מה משאיר אותם נקיים? יצא המרצע מהשק. אחיזת עיניים, אופיום להמונים. במקרה הטוב זו תוכנית פסיכולוגית.

בחסדי ה' קיבלתי מהספונסר שלי תשובה ברורה – הוא אחד ויחיד. הם 'חושבים' שהפניה היא לכח העליון שלהם, אך אין עוד מלבדו. פנייתם האמיתית נענית על ידיו (הרד"ק: "קרוב ה' לכל קוראיו באמת" - מאיזה עם שיהיה, ובלבד שיקראוהו באמת, שפיו וליבו שוים...) איננו יודעים מדוע הוא מאפשר לאנשים להאמין בכלום ולמה הוא בוחר להמשיך והסתתר ולא מתגלה שוב לעין כל כפי שהיה במעמד הר סיני, ברור שאם הוא לא היה מעוניין לא היו כאן דתות אחרות מלבד התגלותו.

ואצלכם אין עונשים? יש רק אלוקים אוהב? הוא מעניש. ועוד איך. אתם עוד תרגישו...
טוב, גם כאן אצטרך להרחיב מעט, אקווה שיש לך עדיין סבלנות לשטויות שלי... תראה, רצון ה' שלא אהיה שם. שלא אפעל באופן השלילי הזה. הרי לשם כך הוא הזהיר אותי ואת שאר ילדיו, שלח להם את היראה, היא נועדה לגרום לשינוי, היא בעצם אומרת לאדם, אתה לא בכיוון הנכון, שנה אותו. מי שהיראה דוחפת אותו חזק יותר לתוך הכיוון הלא רצוי, נגד רצונו, כדאי שישאל את עצמו האם היא הדבר הנכון לו.

יתכן מאוד שעוד ארגיש את העונש. אבל אם הפחד ממנו הוא מה שגורם לי ללכת עוד יותר לאבדון, וזה גורם לי, אתה מוזמן לשאול את האבדון בעצמו מה היה לי איתו, ולמעשה להגביר את 'האוברדראפט', עלי להתמקד בחלקים האחרים, לא בפחד מהעונש. תבין, אני חייב אותו לצידי, בלעדיו אני לא יכול, איך אוכל להפקיד את חיי בידי מי שהולך לעשות לי כל כך רע?

'רק אלוקים', 'בידך אפקיד רוחי', מילים יפות, ומה עם החלק של בני אדם?
שאלה מצויינת, שאלו פעם את אחד מגדולי הדור, הרי בתפילת הבוקר אנחנו מבקשים מבורא העולם שיעשה עבורנו הכל, יש לנו רשימה מסודרת  – משתרגילנו בתורתך ודבקינו במצוותיך, דרך, ואל תביאנו לא לידי חטא עבירה ועוון, ניסיון או בזיון, שיקח מאיתנו את השליטה של היצר הרע, אדם רע או חבר רע, שידביקנו ביצר הטוב ובמעשים טובים...

ולא מספיק, אנו מבקשים עוד, שיכוף עבורנו את היצר להשתעבד לו... הבקשה היומית כוללת גם תחינה שיתן אותנו לחן ולחסד ולרחמים ושיגמול אותנו חסדים טובים. ומה נשאר לעשות לנו? מה החלק שלנו? התשובה שלו מפתיעה בעומקה ובפשטותה - מה שנשאר לנו לעשות הוא להתפלל את התפילה הזו בלב שלם. ניתן להוסיף, שמכורנזקק לעשות פעולות שמפגינות נכונות שהוא באמת יעשה זאת עבורו.

תכל'ס, לא מעט 'מכורים' מפסיקים ללמוד תורה יורדים ברוחניות, לפעמים גם מזלזלים במצוות..
זה נכון. עובדתית. למרות שהקשר בין מכור לאביו שבשמיים מתחזק. בפרק זמן ההחלמה הראשון יש לרבים מהמכורים ירידה ביידישקייט. לפני שניגש לסיבות כדאי להדגיש שבדרך כלל זו היחלשות זמנית, לטווח ארוך מכור מחלים  יתחזק הרבה מעבר למה והיכן שהיה.

אין מכור שלא חי חיים כפולים, השימוש הכריח אותו לשקר ולהעמיד פנים, לדוגמא דקות אחרי שימוש לגשת לפני העמוד, להתפלפל בסוגיה סבוכה , או אפילו לתת שיעור או הרצאה, כשהסתירה הפנימית הזו פורצת החוצה, הערך של השיעור, הרצאה הפלפול או תפילה יורד, שלא בצדק. המכור נוטה לזלזל במה שעשה מתוך צביעות. לוקח זמן לאחד בין הזהויות, להבין שבסך הכל מדובר באותו אדם, ולהשיב את הערך לצדדים החיוביים שבעשייה הרוחנית.

כדאי להוסיף שלפעמים ישנה פשוט נסיגה פיזית, 'החומר' שמפיק הגוף בזמן ההתרגשות מארועי תאווה מתפוגג ממחזור הדם ומביא בעקבותיו קשיי ריכוז ומצבי רוח משתנים, ממש כמו מי שסובל מצניחת רמת הסוכר בגופו, לוקח זמן להגיע ליציבות גופנית. ראוי לציין שמפוכחות מכריחה חיבור, מהותו שיפור היחסים עם אלוקים. ואצל רובם ככולם השיפור ביחסים כרוך גם בשמירת מצוות.

ומה עם שאר תרי"ב המצוות?
היחס הנכון למכורים בתחילת דרכם בהחלה הוא זהה של להתנהלות מול אדם שלא הכיר את היהדות ונמצא בפסיעות הראשונות אל היכל המצוות, לא כדאי שגישושיו הראשונים שלו יתקלו בהכנת רשימה לרכישת מלאי מספק של בקר וצאן לקראת הקרבת כל החטאות והאשמות שעליו מן הסתם להביא, המלווה הצמוד יכוון אותו לקראת מה שביכולתו, שיזכה לחוות בתחילה מתיקותה של אמונה, ההמשך יהא בס"ד פועל יוצא של הבסיס הרחב.

לא השתכנעתי. המסמך כתוב יפה, ברור לי שיש פה בעיה, פשוט התירוץ שתירצת לא מיישב מספיק את דעתי.
זה בסדר. תנסה לזכור שזה תהליך, תן לזה צ'אנס, רבים מאיתנו לא התחברו בהתחלה. לקח להם זמן. בנוסף,  רק אלוקים מושלם, וגם אצלו אנחנו לא מסוגלים להבין הכול... אם אתה מחפש לך תכנית מושלמת וחפה מפגמים, כנראה שזה לא המקום בשבילך. אבל אולי כדאי שלפני שאתה טורק את הדלת תמנה לך את היתרונות בתכנית מול החסרונות (האמיתיים או המדומים) שלה. אם הסכמת ללכת על משהו "לא מושלם", זהו בעצמו צעד גדול בהחלמה עבורך.

בהצלחה בהחלמה!

תודה רבה. החכמתי. חסר לי דבר אחד, שהרבה פעמים הוא היחיד שמחזיק אותי בתכנית -

לא השתכנעתי. ברור לי שיש פה בעיה והתירוץ שתירצת לא יישב את דעתי
זה בסדר. רק אלוקים מושלם, וגם אצלו אנחנו לא מסוגלים להבין הכול... אם אתה מחפש לך תכנית מושלמת וחפה מפגמים, כנראה שזה לא המקום בשבילך. אבל אולי כדאי שלפני שאתה טורק את הדלת תמנה לך את היתרונות בתכנית מול החסרונות (האמיתיים או המדומים) שלה. אם הסכמת ללכת על משהו "לא מושלם", זהו בעצמו צעד גדול בהחלמה עבורך. בהצלחה!

תודה לך אסירות, אני מנסה להתחיל לחשוב ברצינות.

תודה חברים, תודה דוקטור, עכשיו כבר לא..

לעניות דעתי יש מרכיב חשוב מאד מאד במענה לשאלה הדתית שפחות היתה התייחסות אליו בפוסט זה, וגם אם הכוונה היתה להבהיר דברים מכיוון מסוים, אני לא חושב שאפשר בכלל להתעלם מהנקודה שאפרט בשורות הבאות:

אצל מכורים למין רבים, ואולי בעצם באופן מסוים אצל כולם, השימוש הגיע לרמות של סיכון עצמי וסיכון אחרים מכל מיני סוגים. מחלות, איבוד המשפחה והטעם לחיים, רצון מוסווה או גלוי להתאבד, מאסר, אבדן שפיות, פגיעה רגשית קשה מאד באשה או בילדים,  כאשר אצל כל אחד זה קרה במינון שלו ובצורה שלו ובדרך שלו, וגם אם לא ממש הגענו לשם אז לפחות חלקינו היינו בדרך לשם. כמו כן אם מתבוננים לעומק הסיכויים של המכור למות פיזית מבחינת אורח חייו היו גדולים יותר מאשר של אדם שאינו מכור. 

מאלף ואחד היבטים ובמאות צורות שונות, מצוות "ונשמרתם לנפשותיכם" ברמה הפיזית, ומצוות "ובחרת בחיים" במובן הריגשי, היא אולי המצווה הכי נזנחת והכי רחוקה אצל חלק גדול מהמכורים.

התורה היא "תורת חיים", חיים טובים, ולא תורה שמובילה למוות, נפשי או פיזי. אלא כשמדובר בשלוש עבירות שבהן ייהרג ואל יעבור, או בעת השמד. אם אדם מתנהל מבחינה מינית באופן שמקרב אותו למוות, פיזי וריגשי,  ושום דרך כולל הדרך הדתית הרגילה שלו לא מצליחה להוציא אותו מזה, ומישהו בא ומציע לו פיתרון שאינו כולל מעשי רצח, גילוי עריות או השתחוות לפסל, אלא רק התייחסות רגשית  שונה לנושא הזה שנקרא אלוקים, והפיתרון הזה הוכיח את עצמו ככזה שמקרב אנשים לחיים, זו אכזריות לומר לאנשים שזה לא נכון להשתמש בו.

לגבי שינוי היחס לאלוקים (כפי שאני מבין אותו וכו'), אני חושב שהתשובה שבפוסט אינה תמיד מספיקה, כי לפעמים אצל אלה שבתחילת הדרך יש כל מיני גישות רגשיות שונות ומשונות ביחס לאלוקים, ולדעתי האישית זה לא קורה רק אצל הבודהיסטים והגויים למיניהם אלא גם אצל חלק מאיתנו, ואם אכן זה קורה, מה נענה למי שיבוא ויטען : "עבודה זרה"!.

לדעתי תשובה אפשרית היא, שבסופו של דבר כל ההתמקדות של התכנית ביחס לאלוקים היא בהיבטים הרגשיים ומעשיים. אני לא חושב שהתכנית באה לתת למישהו ידע או רעיונות ביחס לאלוקים, אלא לייסד אצלינו גישה שונה ברגש ובמעשה לאלוקים.

כלומר בראש שלי אני נשאר עם ההבנה על אלוקים והתורה כפי שחונכתי וכפי שמופיעה בספרים הקדושים, אך ברמה הרגשית והמעשית, מאחר שאני חולה רוחנית  אני מתמקד בצדדים מסוימים במושג המקיף והנרחב הזה שנקרא אלוקים ותורותו, כי אחרת אני אבוד וזו הדרך היחידה שלי להחלים רוחנית. כשההחלמה תתקדם אוכל לאט לאט, עדיין באופן שמותאם למחלה שלי, להתחבר לעוד ועוד היבטים בנושא האלוקים.

אסירות - תודה. עכשו יש לי מה להשיב לא רק לחבר חדש מבולבל, אלא אפילו יותר לקרובי משפחה שנחשפו למחלתי ולתרופה.

מנחם - אני אדם פשוט והסתבכתי בדבריך. אפשר הסבר פשוט יותר?

אסירותודה.‏ לא הבנתי את תגובתך.‏ עכשיו כבר לא מה?‏

נראה לי שהוא הדביק את הפוסט שלך בפוסט שלו

אה. תודה רבה. מסבירים לי לאט אני מבין בטילים

תודה חברים. אתם פשוט מתוקים, כיף לראות מה קורה פה, ולמנחם, ראשית תודה על התגובה המושקעת, לא מובן מאליו. ולגופם של דברים, בכוונת מכוון לא נגעתי בנושא של 'ונשמרתם', כי נסיוני הראה שמורכב לשכנע איש שעיקר שימושו ליד מקלדת שהינו מסכן את חייו. כאן, בפורום זהו הרוב המכריע.

ולגבי הגישה לאלוקים, אכן כך הדברים מוגדרים גם אצלי, בדוק ומצא אותם כתובים בפוסט עצמו. אין שינוי ביחס שלי לבורא העולם, כן יש לי, כילדו המיוחד הכרח קיומי להתמקדות בהנהגה ספציפית שלו. אהבה.

- - - - -

שלחתי את הפוסט לחבר מקסים ומתוק במיוחד, והוא  מצא לי אלכוהוליסט במקורות, הדברים פשוט נפלאים הכנסתי אותם בתוך הפוסט ואביאם גם כאן למי שלא רוצה לטרוח ולמצוא אותם שם, שיהיה לתועלת - מדרש תנחומא סוף פרשת שמיני סימן י"א:

כמו ההוא תלמידא דהוה חסיד, והוה ליה אבא ושתי חמרא טובא. ובכל עידן דהוה נפיל בשוקא, אתו עולמיא ומכין יתיה באבני ובצרורין, וצווחין וקורין בתרוי חזו שיכרא. וכשרואה בנו החסיד, הוא מכלים ושואל את נפשו למות. ובכל יום אומר לו: אבא, אני אשגר ויביאו לך לביתך מכל היין שמוכרין במדינה, ולא תלך לשתות בבית היין, שאתה עושה חרפה ממני וממך. והוא אומר לו: כן פעם אחת ושתים בכל יום, עד שאמר אביו, שיעשה כמו שהוא אומר שלא ילך לשתות בבית היין. וכן עשה החסיד, שהוא עושה לו בכל יום ובכל לילה מאכל ומשתה, ומישנו במטתו ואחר הולך לו.

פעם אחת היה יורד מטר, ויצא החסיד לשוק והיה הולך לבית הכנסת לתפילה, וראה שיכור אחד שהוא שוכב בשוק ואמת המים יורד עליו, והבחורים והנערים מכין אותו באבנים ובצרורין ומשליכין חומר בפניו ובתוך פיו. כשראה זה החסיד, אמר בלבו: אלך לאבא ואביאנו לכאן ואראה לו זה השיכור והחרפה שעושין ממנו הבחורים והנערים, אולי ימנע פיו מלשתות בבית היין ולהשתכר. וכן עשה, הביאו לשם והראהו לו.

מה עשה אביו הזקן?

הלך אצל השכור ושאל לו, באיזה בית שתה אותו יין שהיה משתכר בו. אמר לו בנו החסיד: אבא, בשביל זה קראתיך, אלא שתראה החרפה שעושים לזה, כי כן עושים לך בעת שאתה שותה, אולי שתמנע פיך מלשתות בבית היין. אמר לו: בני, בחיי אין לי תענוג וגן עדן אלא זה.

כששמע החסיד, הלך לו במפח נפש.

- - - - -

מדהים, בשבת מסרתי את המדרש הזה על שולחן שבת, ואמרתי להם שזה האובססיבי הראשון בדברי רבותינו (:

אסירות,

אני כבר העלתי התנצלות בפוסט המתריס שלי. באם פוסט זה בא כתגובה לכך - והיה זה נחמתי. עכשיו אכן קיבלתי תשובה לתמיהותי ולהיסוסי.

תודה אסירות,

כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב משהו על הסיפור הזה עם השיכור ובנו, אבל לא ידעתי שזה מופיע במדרש והכרתי את זה כסיפור עם...

לגבי הפוסט עצמו, זהו שירות טוב בלי ספק לחברים שנמצאים בתחילת דרכם. כמוהם גם אני התלבטתי הרבה בשאלות כאלו ואחרות, אבל לי היתה דחיפה עצומה לתכנית גם במחיר השאלות הבלתי פתורות כיון שהצעד הראשון השיג אותי. אני לא חיפשתי איך עושים צעד ראשון אלא נכנעתי וממילא המשכתי הלאה בין אם הבנתי ובין אם לא, בין אם זה הסתדר לי עם הדברים שאני יודע ובין אם לא.

אסירות, תרשה לי להוסיף עוד שני דברים שהתחבטתי בהם.



וכי אני צריך את הגויים השיכורים שילמדו אותי דרכים בעבודת השם? (לסלוח, לראות אפה אני יכול לתקן את מעשי, והסר כעס מליבך - והעבר רעה מבשרך ועוד דברים טובים וחשובים כשלעצמם?) וכי אין לנו ספרים משלנו ללמוד זאת? וכי חובת-הלבבות, מכתב-מאליהו ועוד רבים וטובים לא מספיק טובים בעבורי?


על השאלה הזאת לא אענה. רק אצטט את דברי הגמ' (ר"ה כ"ו:)  "לא הוו ידעי רבנן מאי "השלך על ד' יהבך והוא יכלכלך". אמר רבה בר בר חנה: יומא חד הוה אזלינא בהדי ההוא טיעא, הוה דרינא טונא, ואמר לי שקול יהבך ושדי אגמלאי". כך הבינו חז"ל ש"יהב" פירושו משא.



ובתרגום: חז"ל לא ידעו מה פירוש המילה "יהבך" שמופיעה פ"א בתנ"ך וזה לא בלשה"ק. מה הפירוש להשליך את ה"יהב" על ה'? מה זה יהב? ועל זה אמר רבה בר בר חנה שכשהוא הלך יום א' עם ערבי וסחב משא, הערבי  אמר לו לקחת את ה"יהב" ולהשליך על הגמל. וכבר פירשו שהכוונה היא שחז"ל לא ידעו עד כמה מגיעה מידת הביטחון ומהערבי הם למדו שהפירוש בפסוק זה פשוט לשחרר את כל ה"משא" הכבד ולהשליך עליו יתברך.  (בגמ' מופיעים עוד מס' דוגמאות לפירושי מילים שלמדו חז"ל מגויים אך זה מספיק לענינינו) אז אם לחז"ל זה היה מספיק טוב ללמוד פירוש בפסוק מאיזשהו ערבי אין סיבה שאני לא ילמד איך למחול לחברים, איך להוריד את משא הכעס והטינות, איך לפנות לבורא מגוי. (באופן אישי, כששמעתי לאחרונה איך שגויים משתפים על כך שהם לא יכולים להתקרב למקומות בעלי מושא-תאווה התפעלתי מאוד מהם)

המשפט המפורסם: "אני לא חוטא - אני חולה" ומה עם זעקת הנביא: "הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי!?"

אני לא מכיר אותך אישית אבל אוכל לדבר ע"ע: כעת אני עורך סקירת-חיי בעזרת פסיכולוגית. אין לי ספק שכל הפעולות הללו נובעים ממקום חולה!

ב"ה
התירוץ הזה לא מספיק מספק


פירושם של מילים אני עוד יכול ללמוד מגוי כשם שמצינו הרבה פעמים בחז"ל, אולם כאן הדבר שאנו נדרשים ללמוד מהגוים הינו ענין נפשי רגיש וברור לכולנו שנפשו של היהודי עדינה ורגישה יותר מאשר נפשו הגסה והמגושמת של הגוי.
מכל מקום אפשר לענות על שאלה זו בצורה אחרת:
בעניני רפואה מצינו שהחוקרים המלומדים לומדים מעכברי מעבדה ולפי תגובותיהם הם מפתחים כל מיני אפשרויות טיפול ותרופות, לכן אף אם נפש הגוי אינה מתאימה עם נפשינו העדינה (באמת) בכל זאת ניתן עדיין להייחס אליהם כאל עכברי מעבדה וללמוד מתגובותיהם את דרך הטיפול היעילה אף עבורינו.