יתכן מאוד שמהפוסט הזה אחטוף ריקושטים. סביר שאקפיץ עלי כמה חברים, אולי אפילו אאבד כמה קוראים פוטנציאלים בעתיד הקרוב, תשאלו, מדוע אם כן אתה כותב זאת. אענה שלאחר התייעצות החלטתי שבשביל הסיכוי כדאי לקחת את הסיכון. אני משוכנע שלא לחינם העלה אותי אבאל'ה אוהב כמה תחנות קודם על רכבת ההחלמה, תחושה חזקה של תפקיד ושליחות מפעמת בתוכי, תפקיד – לשתף בניסיוני, להפנות אלומת אורו של כוחי העליון. על חולשותי והצלחותיו.
שיהא לתועלת.
ממש לפני סיום של כל קבוצת SA המנחה מבקש מכל מי שיכול ומעוניין להיות ספונסר שירים את ידו, כך מי שמחפש ספונסר רואה מי פנוי, הוא יכול לחבר את מה ששמע במהלך הפגישה – הפגישות לפנים, לגשת אליו לאחר הקבוצה ולצאת יחד לדרך. 'לאס א נון' – קבוצות ההחלמה של בני משפחה של מכורים – יש דרך שונה, אחת ההמלצות המרשימות ביותר בעיני היא, בואו לשש פגישות ואז חפשו ספונסר...
כאן בשמור עינך ובמיוחד בפורום, המצב אחר. הן בגלל הביקוש הגדול לספונסרים לעומת ההיצע הדל בזמן פנוי אצל החברים המשמשים כספונסרים בפועל, והן מחמת אופיו של המקום – במה נרחבת לחברים חדשים, בכל יום יש נרשמים חדשים בפורום הזועקים – הצילו. הבקשות לעזרה רבות, בכל מיני תחומים, כמי שמשתדל לעשות למען הכלל אני פשוט לא עומד בקצב. וכמוני יש רבים. אם בעבר היה ניתן להקביל פני כל חדש כיום זה פשוט בלתי אפשרי, הלב נחמץ, אבל זו האמת. בטח בלי להזניח את הוותיק יותר.
בהחלמה למדתי מדי פעם לעצור. צעד עשר – חשבון נפש יומי. לפעמים גם במהלך היום. לאחרונה מצאתי את עצמי תוהה האם איננו שוגים בהתנהלותינו כלפי החבר החדש, האם מתוך תחושת 'אין ברירה' התקבענו על גישה מוטעית המונעת הלכה למעשה את הצמיחה האישית שלו, לפחות בחלק מהדברים יש לי תחושה שכדאי לשנות גישה, הבהרה חשובה - אני מציף את הנושא בכדי שיתעורר כאן דיון מפרה. לא כדי לקבוע במסמרות עובדות.
אתחיל ממני - התרסקתי מבפנים. על הגחון באתי להחלמה. לאחר כחודשיים שקילפתי את 'הבצל' קבעתי פגישה עם מטפל, בנאדם כריזמטי, הוא ידע עלי הכל מבלי שאמרתי לו מילה... נשביתי בקסמו. רציתי את מה שהוא הקרין. ביקשתי אני את עזרתו. הוא לא נענה לי מיד, גרם לי להזיע. שיחק את 'הקשה להשגה', אולי אפילו יותר מדי. לי בכל אופן זה עזר, הערכתי כל דקה מזמנו. בהמשך כשחיפשתי ספונסר, שוב, אני חיפשתי, לא שאלתי מישהו את מי לדעתו כדאי לי לקחת... כשהיו לי ספקות ביחס למניעים התייעצתי, אבל החיפוש והחתירה למען, היו יוזמה שלי.
הסתובבתי בקבוצות, והקשבתי, שמעתי, עקבתי בעיקר אחרי אלו שרציתי את מה שיש להם. ובחסד הבורא מצאתי. ביקשתי ונעניתי. האחריות ליצירת הקשר היתה שלי, הרי אני רוצה את מה שברשותו. חששתי להיות נודניק, אבל חששתי יותר לחיי, אז דיברתי איתו על זה, עוד מקום גדול לגדילה. קבענו כללים. תירגלתי עקביות. מה שהצמיד לי מראה נוקבת ביחס להתנהלות שלי כשנתקלתי באתגרים במהלך הקשר איתו, היה שלא יכולתי למצוא שום 'אשם' – אתה שלחת אותי אליו... זה פשוט לא מתאים... זו היתה בחירה שלי. נאלצתי לגלות אחריות.
לצערי יש לי גם ניסיון אחר, כזה שגורם לי כבר שנים לא 'להמליץ' על שום אדם - דווקא כשחשבתי שאיש פלוני יתאים לאלמוני למדתי שאני לא באמת יודע מי מתאים למי, שאינני מזווג זיווגים, שרצוי שאשאיר את מלאכת השדכנות למי שמתמצא בה... הגם שהיו מקרים 'שההמלצה' הביאה תועלת, בשקלול לאורך זמן זה לא היה שווה את הצער האישי ועוגמת הנפש הכללית, ההסתמכות היתירה על הכח הגדול מנעה את התפתחות התלות של המכור בכח עליון.
לשם המחשה קצרה, בואו נתפרע - פנה אלי 'הבל' וביקש שאמצא לו ספונסר. לאחר ששמעתי את סיפורו המלצתי לו על 'קין'. שני החברים יצאו לדרך בים בם בום... לאחר זמן 'הבל' נפל וקיבל מכה בברך... ולא בים בם בום, הוא האשים את קין. ויותר מיזה את הממליץ הדגול, לא פעם ניתן לשמוע משפטים בסגנון, פחח גם כן מחלים, 'הדגנרט שחושב שהוא מסוגל לחשוב'. שילכו לעזאזל כל המכורים האלה... במקרה הטוב, הוא ימצא מישהו אחר 'יודה בחוסר אונים' מול הספונסר הקודם שלו (איזה טמבל הייתי כששמעתי לו...) עד הסיבוב הבא. ועוד לא נגענו בכלל בכל אלו שנפגעו שלא ממליצים עליהם...
לא פחות בעייתית הסיטואציה הבאה – הבל דווקא 'מצליח' עם קין... הוא כרוך אחריו באש ובמים, כל רעיון אבסורדי של קין מבוצע כנתינתה מסיני – מעין שיוויתי של המלצת 'הדגול', הריצוי חוגג, ולא ירחק היום שהקטסטרופה תתפרץ ויתברר שמעבר לכאב, זמן יקר בוזבז לחינם. אמת, דבר לא קורה בטעות. אבל להשתדל אפשר וצריך, וכהשתדלות קיבלתי על עצמי להימנע מלהמליץ על אישיות. בסופו של יום זו תוכנית של עקרונות.
ולעניין ההתנהלות בפורום, אין בכוונתי לגרור כל חבר חדש לקבוצה חיה בכדי שיתבונן בידיים המונפות אל על ויברור לו ספונסר. אני כן קורא לחברים החדשים באשר הם – עשו אתם למען ההחלמה שלכם. נכון, להירשם לפורום זה חתיכת צעד, אפשר לומר בלי ציניות שעבור רבים זו קפיצה אמיתית אל הלא נודע, באמת כל הכבוד, אבל לא כדאי לנח על זרי הדפנה, למענכם, השקיעו עוד טיפל'ה מאמץ, תסתובבו קצת בפורום, תקראו מה האנשים כותבים, חפשו את מה שמדבר אליכם, את הפוסטים שמקרינים את מה שאתם הייתם רוצים, ותפנו אתם אליהם.
אל תפגעו אם תיענו לעיתים בשלילה, יש כאן אנשים עמוסים, יש גם כאלו שבשביל החלמתם האישית לא נכון שכרגע יספנסרו אחרים, אבל תתאמצו. תשקיעו למען החופש שלכם, הוא יגיע. ניתן לכתוב פוסט קצר – "זקוק לעזרה... מי שמוכן שיפנה אלי בפרטי". יתכן גם שיהיה מי שירים את הכפפה, אבל הניסיון מוכיח שהרווח מפניה אישית גדול יותר. המחוייבות של הפונה עשויה להוביל לדרך חדשה, אחראית יותר - אני מתאמץ למען חיי.
ביננו, מבלי שאף אחד ידע, מנסיון אישי, יתכן מאוד שגם אתם תעריכו את הבחירה שלכם יותר...
