זה יכול להישמע מוזר, אבל נראה שיש אנשים שיש להם מגנט, כן, גדול. כזה שמושך אליהם כל מיני התרחשויות משונות, שלאחרים, לבני אדם נורמטיבים, פשוט לא קורים, בטח שלא באותה כמות ו'איכות'... לא מאמינים? קחו כמה דוגמאות פשוטות ממני. בתחילת דרכי גם אשתי לא האמינה לי, זה בין האוזניים שלך טענה (ובצדק) אבל כשעמדתי על הרציף ותאווה באה אלי וביקשה במופגן דווקא ממני אש לסיגריה (עמדו שם עוד כמה וכמה מעשנים) היא הודתה שזה לא סביר, היו זמנים שההסבר היחיד לתופעה היה סיוע שמימי בסגנון 'בדרך שאדם רוצה לילך'... וכשבאמת לא רציתי 'וזה בא בכל אופן' ראיתי בכך גם הכשלה שמיימית... המכה בפטיש מבחינת אשתי היה כשראתה אותי ממתין לתומי ברכב, ותאווה נקשה לי בחלון, שאלה ברחוב צדדי היכן הוא רחוב פלמוני (הרחוב בו שהינו) זה היה בולט מדי שיש פה עוד משהו.

וזה לא רק מול התאווה, לקח לי זמן לגלות שיש דבר כזה משיכה של טיפוסים שונים ומשונים. לדוגמא אנשים קבועים 'האוהבים להיפגע', זה מתחיל בדרך כלל במה שלומך נחמד, ואז באיטיות השיחה עוברת לתהיה אגבית – תגיד, שמעת מה קורה עם פלוני או מה דעתך על סיטואציה אלמונית... וכאשר התשובה היא ש'לא טוב לי לדבר על זה', השואל מכחכח בגרונו, נוהם ורוטן: "אפשר לחשוב מה כבר שאלתי. למה כל דבר מסתבך איתך, שאלתי אותה השאלה עשר אנשים לפניך, רק ממך קיבלתי את התשובה הזו... אצל כל אחד אחר זה לא קורה... מכל נמלה אתה עושה פיל...". זה כמובן גורר תגובה של התגוננות והתנצלות על ההרגשה הלא נעימה שהוסבה לאומלל התורן בתשובה המתנשאת...

זמן רב תהיתי, מה באמת מושך את האש הזו, והאם יתכן שמשהו אצלי לא בסדר... איך יש כאלו ש'זה' לא קורה להם? אין להם את הניסיון הזה.. למה פעם אחר פעם אני כושל מול מה שאני יודע בוודאות שלא טוב לי? איך זה שמבלי משים אני מוצא עצמי 'בתוך השק' מחדש? מדוע אני נשאב לתוך דיאלוגים חמוצים שכאלו? זה כאב במיוחד כי גם לאחר ששמתי לב לריקנות שעטפה אותי בסיום השיחות הללו, ובאמת השתדלתי להימנע מהן, לא הצלחתי. כל ההסברים לא הועילו לי, היו אפילו מחלימים שאמרו לי מה זה משנה, תתעסק בחלק שלך... אבל משהו בתוכי הרגיש שבשאלה הזו יש תוכן אמיתי. התפללתי וקיבלתי תשובה. למרות שהיא לא נעימה ברור לי שהיא אמתית: אני מזמין את זה - - -

כן, ישנם אנשים (ואני בתוכם) שיש בהם משהו בתוכם המאפשר לזה להתרחש. והאמת, לא רק מאפשר, אפילו מעוניין בזה ומחפש שזה יקרה. מול התאווה הדברים די ברורים, אי שם, במפגש הראשוני עם בנות המין השני, היתה הרגשת שלימות. זאת היתה חוויה של רגיעה, שכנראה צרבה באישיותי את ההתניה - כשחפצים ורוצים אותי, או אפילו מוכנים לקבל אותי, אני חשוב, שווה, בעל ערך. אתם מכירים אדם שאינו רוצה להרגיש שלם?!... זו הסיבה 'שהתדר' הפנימי שלי מכוייל כל העת על ערוץ פתוח, משדר רצון לתקשורת. כמו כובע של מונית.. כשהאור האדום מהבהב אתה מוריד ת'יד כי ברור לך שהיא תפוסה.

הבנתי 'שהשדר' הזה משודר ממני החוצה לזולת ללא קשר לתאווה. הגם שהערכה נשית עדיפה, אבל בעצם מדובר בהזקקות לערך. ובמילים פשוטות, אני אוהב שאוהבים אותי. מגיע אדם עם 'סנסור רגיש' ועולה על הגל... חש בשל מקומו הוא (צורך נואש ביחס ותשומת לב?!) את פגיעותי ונותן לי קוואץ' בבטן הרכה.. מפנה כלפי 'כתף קרה', לא עובר זמן רב ואני קולט את חוסר האהבה שלו, התשדורת שמגיעה אלי היא 'שאינני בסדר'. המצב הזה יוצר תחושות לא נוחות, הרצון לפצות מתעורר, ומאחר והנני חסר פרופורציות אני יוצא מגדרי, משתדל לפייס ולהתנצל ללא צורך גם במקרים שאין לי שום חלק.

אבל זאת כמובן לא התמונה המלאה, כיון שבאישיות של כל בן אנוש ישנם צדדים חזקים (לצורך העניין - פלוס) ויש חלשים (מינוס) והם אלו שמושכים אליהם את ההפכים שלהם. זה 'עובד' בדיוק כמו 'מגנט', כשם ששני קטביו הזהים ידחו זה את זה וקטביו המנוגדים ימשכו זה אל זה, כך תת המודע ידחוף אותנו אוטומטית להתקרב אל מי שנחוש בקטביו המנוגדים המשלימים אותנו. ובאותה המידה בעלי 'מינוסים' המנוגדים אלינו ימשכו לכיווני ובעלי 'פלוסים' דומים לנו לא יגלו בנו עניין. (לתובנה הזו היו השלכות מרחיקות לכת עבורי, לדוגמא – 'אני זה לא מה שחושבים שאני', אנשים מלבישים עלי את 'הטיקטים' שלהם הם זקוקים  אבל זה עניין לפוסט אחר).

הפיתרון? לקח לי זמן להפנים שאחרים איני יכול לשנות. ניסיתי. רבות. נכשלתי. יש לי אפשרות לתרגל רק שינוי מהותי בגישה אצלי, ויתור פנימי משמעותי, כזה שישנה את קטבי המגנט, יחליש את החלקים הדומיננטיים, לדוגמא – לוותר על ההזדקקות לאהבת כולם, לקבל את העובדה שישנם שלא יאהבוני ושזה לא אומר על מי שאני מאומה – הויתור הזה יגרום למי שמחפש 'קרבן' שנזקק לאהבת כולם כדי להפעיל עליו את 'קסמיו', פשוט לדלג מעלי. ברגע שהשלמתי עם העובדה שאיני אהוב על הכל, הפכתי למי שאינו עונה עוד על הקריטריונים הנחוצים לו.

הכניעה הפנימית מעבירה את 'השדה המגנטי' שלנו טרנספורמציה, הופכת אותו (פעולות הפוכות?!) ללא נגיש עבור מי שהמצפן הפנימי שלו זקוק לאובייקט הבא 'לעשות עליו סיבוב', הוא פשוט יצביע לכיוון אחר משלנו. כך שבמקום למשוך פנימה את הטירוף כבעבר, הדלת ננעלת. זו גם הסיבה שבחסדו הגדול יש לי כיום מעט אירועי תאווה, כשהשינוי מעמיק וגדל גם 'התדר' הזה מוחלף. לעתים קרובות יותר נשדר 'אינני אובייקט'. בתוכנית אומרים שישנו אחד ולו מלוא הכח (גם המגנטי) הוא עורך את השינוי הטוב ביותר שבנמצא, מי יתן ונמצא אותו עכשיו.           

אהבתי,
אני חסר אונים מי אני שיגיב על דברי "אסירותודה"
אבל אקח את האומץ,


יש משפט "פרצוף דורש סתירה"
נראה לי שזה קשור

אני ממש מתחבר עם השאלה היות וגם לי זה קרה הרבה פעמים עד כדי כך שפחדתי שכל מי שרואה אותי מבין ממה שאני סובל
עכ"פ הזדהיתי מאד עם המגנט, אבל לא הבנתי בדיוק את התשובה לכך, אני הייתי מסתכל על זה כעונש על דרך שאדם רוצה
לילך מוליכים אותו.

מזדהה לחלוטין. אבל לא הבנתי את שלב הפתרון, מה השינוי בגישה שמדובר עליו. ציטוט:
" יש לי אפשרות לתרגל רק שינוי מהותי בגישה אצלי, ויתור פנימי משמעותי, כזה שישנה את קטבי המגנט, יחליש את החלקים הדומיננטיים, לדוגמא – לוותר על ההזדקקות לאהבת כולם, לקבל את העובדה שישנם שלא יאהבוני ושזה לא אומר על מי שאני מאומה – הויתור הזה יגרום למי שמחפש 'קרבן' שנזקק לאהבת כולם כדי להפעיל עליו את 'קסמיו', פשוט לדלג מעלי."
אתה יכול להרחיב בבקשה יותר על השלב הזה? לפי מה שהבנתי זה אומר שלא אכפת לי מה השני חושב עליי ואיך הוא מרגיש כלפיי , כמובן לא להיות "רע" אליו , אבל לא לנסות לרצות אותו כל הזמן?

תודה. 'אבי גולן' היקר, עזוב אותך מהצטנעויות. אם משהו נוגע בך ובא לך להגיב, תגיב. זהו. אל תנמיך קומתך לחינם. הלא גם אתה בנו של מלך, כולנו ילדיו. וכן, פרצוף דורש סתירה אכן קשור, לימדו אותי שמה שמקפיץ אותי הוא מה שקשור בי.

ולגופן של שאלות, אנסה לכתוב את הדברים באופן ברור יותר - כשמישהו נדבק אלי ומעורר אצלי רגשות שליליים אני נתון למעשה לחסדיו, למרותו, השלט הרגשי שלי נמצא בידיו, התחושה המיידית היא חוסר נוחות, אוטומטית אני מנסה להשתחרר 'מהלפיתה' הזו, או בהתנצלות או בתוקפנות, זה מצב בו אני חסר אונים. אחרי תפילה לשלווה אבקש אומץ לשנות, אבל שוב אתקל בבעיה, את מה לשנות? הרי את הזולת אינני יכול לשנות. השינוי אמור להתרחש אצלי. זה הזמן שכדאי לי לחשוב לקראת איזה שינוי אני כן יכול לפעול.

הדרך שעבדה לי היתה ועודנה לזהות את המקום הפגוע אצלי, ושם לערוך שינוי, וכדוגמא הבאתי פגם אופי אמיתי שלי - הרצון שיאהבו אותי, נכון כל אדם אוהב שאוהבים אותו, אבל אצלי זה צורך, קיומי. במהלך הכתיבה על עצמי שמתי לב שחלק מהבעיות שלי עם אנשים נגרמו כשחשתי מאויים מהם, לא אהוב על ידם, לא יכולתי לסבול את המצב הזה ולכן ניסיתי להאהיב את עצמי בכח עליהם, זה לא עבד. לא רק שלא נאהבתי, הפוך, חשתי מרוחק ומאויים עוד יותר.

הפיתרון שלי היה לקבל את זה שיש כאלו שלא יאהבו אותי, להחליט בליבי פנימה שאני אוהב את עצמי בלי קשר להאם ומי אוהבים אותי. היו לזה השלכות אמיתיות, בקצרה  -  החלטתי שאיני מסכים עם מה שיאמר עלי כמושכל ראשון, שאבחן את הביקורת או המחמאות עם אדם נוסף לפני שאני קופץ למסקנות לגבי - ואז הרווחתי פעמיים, פעם אחת הרגשתי טוב יותר כי פחות ביקרתי את עצמי, ופעם שניה בגלל שאני פחות צריך לעשות את התהליך הזה, אנשים ש'המגנט' שלהם מחפש יצורים כמוני - פגיעים כי הם צכירים שיאהבו אותם, דילגו מעלי, הרי אני כבר לא פגיע שם. המגנט שלי הסתובב בחסדי הכח העליון.

זהו בקצרה, אם יש עוד תהיות אשמח לסייע.
בהחלמה.

תודה אסירות.

גם לי יש מגנט מאוד עוצמתי והרסני.
הוא גורם למושאת הטינה העיקרית שלי להדבק דווקא אלי.
בהתחלה די שיתפתי פעולה עם הסופר צומי שקבלתי.

לאחרונה זה נהיה די קטלני בעבורי וכבר הייתי בדרכי לגיהנום.
יש לי שם המון פחד (חי בתוך חלום בלהות - פרדי קרוגר קטן עליה) והמון תלות.

אני מתפלל שאבאלה אוהב שלי יחליף לי את המגנט למשהו הרבה יותר נורמלי ונסבל.

דבריך עמוקיםעברתי פעם אחת על דבריך, כנראה מדאי עייף להתעמק הלילה אעבור שנית מחר ואנסה להבין...

תודה רבה על הדברים.

באופן אישי - אני מכיר את זה טוב מאוד.

אודה לך אם תוכל להרחיב בקשר שבין השינוי הזה לבין ההחלמה כככל וההחלמה מתאווה בפרט. לי זה יועיל.

תודה סוד. בשמחה. עבורי ההחלמה מתאווה קשורה לשינוי מהותי בגישה שלי לחיים. אין אצלי משבצות ריקות. אם אני רוצה שהתאווה לא תבוא למקומות ריקים עליהם להיות מלאים.  בכל פעם שנתקלתי עם משהו או במישהו  - התרוקנתי, אחרי כל 'סיבוב' כזה הפכתי לממוטט נפשית, הרגשתי חשוף 'ורעב', התאווה שהיתה תמיד ברירת המחדל להירגעות או פיצוי, הפכה לקורצת יותר, הצורך להפסיק להתרוקן הפך לקיומי. היה עלי לבחור: לשנות גישה בכל דבר ועניין או לחזור לשימוש, להשתמש לא רציתי יותר, כך נולד השינוי. 

קצת רקע  - המאמר הזה היה לי בראש לא מעט זמן, לקח לי עוד זמן להשלים אותו בגלל התובנות המורכבות שלו, וגם אז פירסמתי אותו רק אחרי שחבר יקר ערך אותו. הוא נוצר בעקבות הפרק 'אני המפתח' בספר הלבן, למי שלא מכיר בקצרה, הכותב מספר על התקדמות במישור האישי שיצרה פער גדל והולך מול אשתו,'הבעיות' שלה בלטו לעין יותר ויותר עד 'שלא נותרה לו הברירה' והוא העמיד בפניה אולטימטום, "קחי את עצמך בידיים או שתעזבי".. בסופו של עוד מקצה שיפורים עצמי הוא הבין שהגישה שלו לא נתנה לה סיכוי להשתנות. לסיכום הוא כותב שם משפט שמאוד נגע בי - מה שאני זה מה שאני מקבל, ובמידה שאני נותן כך אני מקבל בחזרה...

האסימון הזה הסביר לי המון על היחסים עם אשתי והצביע על כיוון הפעולות שעלי לנקוט עם חלק מהסובבים אותי, אבל עדיין לא פתר לי את הקונפליקטים עם אנשים שחשתי שנטפלו אלי בלי שעשיתי להם מאומה. שוב הפכתי למרוקן, התאווה פתחה בפני אופציות נוספות והיה לי מורכב לוותר עליהן (דווקא עכשיו היא באה? איך אני יכול לומר לה לא?)  וגם בשאר התחומים, רגע לפני שהספקתי להציב גבולות, הגיע מאן דהו והקים לי לתחיה את הטינה, הכעס, וחוסר הצדק יחד עם כל תחושת הקרבניות הזו מול אנשים שמקטינים אותי וסותמים לי את הפה. תבין, הרגשות הללו מותחות את הקפיץ שמחבר אותי לגיהנום בחזרה, ולשם כאמור אינני מעוניין לחזור.

רק כשהבנתי על מה זה 'יושב' לי, מה ההתקלות הזו משרתת בתוכי, למה אני לא מצליח לנעול את הדלת בפני אנשים ודברים כאלה גם כן, יכולתי  להתפלל לאומץ ולנקוט בפעולות לקראת שינוי, המילים "מה שאני זה מה שאני מקבל" קיבלו משמעות נוספת. השקט חזר אלי וממילא הצורך בתאווה ירד.

משפט לסיום - בעיני המאמר הזה הוא למעשה הצעדים 4 - 7 ברובד פנימי יותר.

מקווה שהועלתי.
בהחלמה.

תודה רבה אסירות היקר

גם אצלי, מהרגע שהגדרתי לעצמי היכן החלק שלי חיי השתנו התהפכו. אני חייב את הגישה החדשה הזו לצעד 4. גם צעד 6.

אתן דוגמה מעצמי.
יש אחד אוסף כספים.. פגשתי אותו לראשונה לפני שהתארסתי. כבר הייתי במצב נואש וחיפשתי כל סגולה. צדקה זו סגולה חשובה. ואז הרגשתי שאם אני רוצה להתחתן אני חייב לתת לו הרבה כסף.

( אשמה, בושה, פחד, ריצוי, ערך דימוי וביטחון עצמי נמוכים, ועוד... )

לפני כשנה דרכנו נפגשו שוב. הוא עשה לי מצפונים.. לא נעים.. רגשות אשמה. נתתי לו צדקה יפה. הוא חזר אלי דרש עוד. ועוד. הוציא ממני כסף לשנה קדימה ואז חזר אלי שוב אחרי חודשיים...
ובעצם, מישהו אמר מגנט??

שוחחתי עליו עם הספונסר. הספונסר האיר לי שהמניעים הם פגמי אופי ולאו דוקא דרגות צדיקות. קיבלתי.
היו לי טינות עליו. בצעד 4 הוא קיבל מקום של כבוד. לא הבנתי עד אז את הסתירה שבי. גם נותן לו וגם נוטר לו...

אחרי צעד 4 הכל היה נהיר. הוא נמשך והתמגנט לחלש שבי. לערך הנמוך. הזמנתי אותו להימשך אלי כדי להרגיש שייך ובעל ערך.
שלילי - חיובי - שלילי

השבוע הוא בא אלי שוב. לא היו לי מצפונים. לא נקיפות. רק שלווה.
נתתי לו את מה שנתתי. ועזבתי למנחה.. אסיר תודה לאלוקים שהתכנית הזו עובדת.

שווה להגיע לשם... אשרי עין ראתה זאת.

תודה הושיעה. כך בדיוק עובד המגנט אצלי. המסר המרכזי מהפוסט הזה הוא שבמקומות שעדיין החיבור עם אנשים יוצר מועקה או חוסר נוחות כנראה שהמגנט שבתוכי לא התהפך... בהחלמה.

קראתי. יפה. העניין הוא שההחלטה לגבי עצמי שאני מוכן לקבל את עצמי על הפגמים והחולשות שבי, שלא לדבר על זה שאוהב את עצמי בלי להתייחס למה שקורה מסביב ובלי להתנות את זה ביחס של האחרים כלפיי נראה לי כרגע קשה מאוד עד כמעט בלתי אפשרי. אבל כיף לך שהצלחת לעשות את זה.
ועוד משהו - לא נראה לי כרגע שאני יכול לוותר על הדרישה שמי שפגע בי ישלם על המעשים שלו. לא הוגן ולא צודק. אהיה מוכן לעשות את זה בקושי רב רק אם יבטיחו לי משהו טוב יותר תמורת זה, באופן ודאי.

אסירות תודה, ממש מדהים!

שינה אצלי את כל התפיסה מהתגברות להשתלמות. איך אדם תמיד לוקח סיטואציות מחייו וטוען שהוא נפגש איתם וצירך להתמודד ולהתגבר מולם, אך בעצם הוא מביא אותם לעצמו. איך אדם מזמן לעצמו את חייו, נקודה גדולה למחשבה.

אני לפחות, מגנט לא קטן שגם נהנה מכוח המשיכה. תודה

תודה רבה אסירתודה !
קראתי את הכתבה וממש ראיתי את עצמי...
זה כל כך מאפיין אותי הרצון להיות נאהב ע״י כולם .
נתן לי תקווה להמשיך את המאבק .תודה

לגמרי (מסמן כדי לחזור