שלום חברים. חשבתי שזה נושא שיכול לעניין עוד משתתפים, לא מזמן שמעתי מא' העסקנים הרפואיים שהוא ממליץ על תרופות אצל פסיכאטר עבור העניין הזה.
רציתי לשתף במחשבות שלי על העניין: מצד אחד, לפי התוכנית הבעיה שלנו היא לא ההתמכרות אלא הרגישות יתר שלנו [שמתבטאת בפגמי אופי שונים], ואם כך העיסוק המרכזי שלנו צריך להיות בפגמים ולא בהתמכרות שהיא כבר סוג של פתרון.
יש פה גם סתירה לחסרות אונים, אצל מי שלוקח כדורים, וזה אמור לפגוע ברעיון של שלושת הצעדים הראשונים, וגם בנכונות לעשות פעולות.
אבל מצד שני: אי אפשר להתעלם מכך שהתוכנית דורשת ניקיון כבר מההתחלה, עוד לפני צעד 4 וכו',  וזה בעצם דבר די קשה, כי בשלב הזה אנחנו לוקחים מעצמנו את 'התרופה' שלנו  בלי לרפא את המחלה עדיין.
יש פה גם מציאות בשטח, שבדרך כלל בלי ניקיון זה פשוט לא הולך, אני באופן אישי, כשאני בתוך 'הבולמוס' אני לא מסוגל לטפל בעצמי, גם בגלל שאני פשוט 'מסומם', וגם בגלל שהתסכול והשנאה העצמית שלי נוסקים לגבהים..ואין לך פגמי אופי גדולים מזה..
אז אולי כן כדאי לשלב טיפול תרופתי ?
ובכלל יש פה מקום למחשבה מחודשת, אולי במקום להיות 'טבעונים' וללכת בדרך הקשה והארוכה, אפשר פשוט לסגור עם זה ודי!, ומה עם הפגמי אופי? אם הם ימישיכו להטריד אותנו נצטרך לטפל גם בהם, אבל הטיפול בהם אמור להיות קל בהרבה בלי הלחץ הזה של הנקיון והנפילות. [ ודרך אגב, יתכן שגם לחלק מפגמי האופי יש תרופות, למי שיתעצל..]
בקיצור אשמח לשמוע את דעתכם, בין אם מבחינה עקרונית ועוד יותר מבחינה מעשית, האם באמת יש כזה פתרון?      ​   

שלום לך,

מבחינה עקרונית אין שום סתירה בין התכנית לבין טיפול תרופתי. הספר הגדול - ספר הבסיס של התכנית - מתייחס במפורש לכך ומסביר שאלוקים נתן לעולם שלנו רופאים ואני מקצוע טובים ואנחנו יכולים וצריכים להיעזר בהם כאשר אנחנו יכולים. אין הבדל בין טיפול אצל פסיכולוג או כל מטפל לבין טיפול תרופתי, גם אלו וגם אלו יכולים לעזור לנו לעשות את התכנית.

יתירה מזו - בחלק מהמקרים קשה עד בלתי אפשרי להצליח בתכנית בלי הטיפול התרופתי. כך כאשר ישנה תחלואה כפולה כשבנוסף להתמכרות יש גם דיכאון, חרדה, כפייתיות וכן הלאה. חייבים לטפל בבעיות הנוספות באמצעות אנשי מקצוע או טיפול תרופתי, והתכנית תעזור לנו מול ההתמכרות.

לפועל, למרות מאמצים אדירים של חברות התרופות, עדיין אין תרופות טובות לטיפול בהתמכרות. ישנן תרופות עם הצלחה מסויימת במקרים של התמכרות לסמים ולאלכוהול, אבל גם אז סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר הם כאשר משלבים טיפול תרופתי עם התכנית (או כל טיפול נפשי אחר). במקרה שלנו אין עדיין טיפולים מוכחים שנבדקו במחקר רציני (אלא אם כן אתה מחשיב סירוס כימי לטיפול שראוי לשקול ברצינות), וכאמור גם אם היו תרופות שנבדקו היטב ונמצאו יעילות, עדיין הן היו יעילות יותר אם הן היו מגיעות בשילוב עם התכנית.

חשוב לציין שכאשר אומרים על תרופה שהיא נבדקה ואושרה, זה שונה מאשר משהו טבעי שמישהו מספר שזה עזר לו באופן אישי, כיון שאין מחקר שמוכיח את זה שהיעילות היא של התרופה (לעומת אפקט פלצבו), וכן אין בקרה של תופעות לוואי שעלולות להיות גרועות יותר מאשר העזרה שהתרופה נותנת.

באופן אישי אני מטופל בתרופה ממשפחת הSSRI (נוגדי דיכאון וחרדה קלאסיים) ותרופה ממשפחת האנטיפסיכוטיות (תרופה שנותנת 'ברקס' ואמורה להרגיע) וגם לוקח משהו טבעי בהמלצת פסיכיאטר, ורואה שיפור גדול בסך הכללי עם הדיכאון, המועקות, התקפי הזעם וכו' אבל זה לא ממש מפסיק את השימוש.
אולי אני לא אוכל להשתמש 4 פעמים בלילה כמו בתקופות הקשות שלי, אבל עדיין, אפשר להשתמש יום יום.

אבל בתחום הזה אם אני מבין נכון זה מאוד משתנה מאדם לאדם ומה שלא עובד עבור אחד יכול לעשות פלאים עבור אחר

מנסיון של המון חברים שניסו לקחת תרופות בלי קבוצות ונכשלו, הפתרון הוא קבוצות ותרופות במקביל, אבל סבלנות, לוקח זמן למצוא את התרופה המתאימה והמינון המתאים, ורק ביחד עם קבוצות אפשר להגיע לאפקט המושלם,
אפשר לקחת תרופות שממש מסרס אותך, אבל אז החיים שלך גם נמצאים בדיכאון וכו' , צריך למצוא את האיזון המתאים,

שלום וברכה.
רק עכשיו אני רואה את הפוסט הזה אחרי תקופה שלא נכנסתי לפורום. ובכן נראה לי שאני יכול לתרום קצת בעניין.

הגעתי לכאן ולתכנית בכלל לפני יותר מחמש שנים ועשיתי דרך די משמעותית בכל הנושא של המודעות העצמית. קיבלתי המון מהתכנית הזו ומהשיתוף עם חברים נפלאים ממש. סוג של חוויה מיוחדת. 

חוויתי תקופות ארוכות  של עליות ומורדות רגשיים ורכבות הרים סוערות. כמו כן תקופות של נקיון ארוכות של יותר משנתיים ונצחון גובר והולך על התאווה והאובססיה שאין כאן המקום לפרט (ניתן לדפדף בהסטוריית הפוסטים שלי)

מזה כשנתיים שהתחלתי גם טיפול תרופתי עם srr נוגד חרדה ודיכאון המועיל גם לאובססיה ואפשר לומר שאני חווה חיים די טובים ויציבים. המשיכה האובססיבית  לתאווה ירדה כמעט לאפס  ויחד עם המודעות העצמית שקיבלתי בתכנית אני זוכה לשפיות הולכת וגוברת והתקדמות רוחנית בעלת משמעות בחיי. זאת מעבר לשלווה רגשית וסערות והתפרצויות שכמעט ואינן. 

הטיפול גרם לי להפסיק לחלוטין את הקשר לתכנית ולחברים היות ואין לי כמעט צורך בכך. למרות זאת יש לי הערכה עצומה לתכנית הזו ולכל מה שהיא נותנת. 

חשוב לי להדגיש שבמצב הרגיש שלנו כמכורים אין לקחת את מה שכתבתי ללא התייעצות כל מקרה לגופו. 

אם כבר הקפצת את הפוסט הזה "המשתוקק", אני יכול לומר שאני לוקח כבר למעלה מחודש תרופה מאוד מוכרת בשם Cipralex וזה מאוד עוזר לי לבינתיים בכל תקופת הנקיון עד עכשיו.
זה דורש מרשם מ-רופא משפחה ועולה מעט דרך הקופ"ח.
אולי זה יכול להיות לעזר גם לאחרים.

נושא מאוד חשוב!

אוסיף כאן נקודה למחשבה: ייתכן שכל הטענות של "זה לא חלק מהתוכנית" ושצריך להתמקד על התמודדות עם הרגשות וכו', זה בעצם תירוצים לכך שקשה לנו להודות שאנו חסרי אונים לגמרי. כי אדם שמכיר באמת שהוא חולה לא יעשה חשבונות כאלו...
עם זאת הנקודה שהועלתה שזה גורם לרפיון בנכונות בעבודת התוכנית היא אכן נכונה (לפחות אצלי), אבל זה כבר תלוי במשמעת עצמית של כל אחד ואחד.

בהמשך להודעה קודמת שכתבתי, אני נוטל את הציפרלקס במשך 96 ימים ונקי ברוך השם.
המשיכה פחתה משמעותית ואיתה גם הקריזים.
אני עדיין נופל בצפייה אך לא באובססיביות כמו שהייתי קודם ולא כמו זומבי שלא יכול לחשוב על שום דבר מלבד זה. למרות כל הפעמים שנפלתי בצפייה ופעמים גם ממושכת מאוד לא קרה שהתעוררתי מ-קרי בבוקר והייתי סובל מזה הרבה.
נכון לעכשיו נוצר בור גדול אותו הייתי ממלא באותו עניין ואותו אני משתדל להחליף בדברים אחרים.
בעיות החיים לא נפתרו ועדיין מוצא את עצמי צופה בתכנים האלו אבל כעת אני יודע שזה לא מתוך התמכרות אלא מתוך שעמום וקושי בהתמודדות עם בעיות.

מקווה שזה יהיה לכם לעזר.