אני חושב שהגעתי למסקנה יותר מוצקה לגבי המלחמה בפוי' כן/לא.
אני חושב שצריך, כאשר נלחמים בפוי', להפריד בין שני דברים:
א. התאווה המינית שלי, עם כל החבילה - שכוללת: פנטזיות מיניות, מחשבות מיניות, רצון לשכב עם אישה וכדומה.
ב. צעדים ממשיים לגרום לי להימנע מלהדליק את התאווה המינית שלי.
ואני חושב, שצריך להתייחס לעצמי כך - התאווה המינית שלי, היא מקובלת עליי לחלוטין, על כל המחשבות שלה (ראויות יותר או פחות), הרצונות שלה והפנטזיות שלה. קבלה מוחלטת בשלווה היא דבר חשוב מאוד שקריטי מאוד לעשות. ומי שלא עושה את זה עושה שקר לעצמו.
לעומת זאת, אני צריך במקביל ליצור דרך או פעולות, שייגרמו לי להימנע מלהדליק את התאווה המינית הזאת (שאותה אני מקבל לגמרי).
זאת אומרת שהתאווה המינית שלי היא מקובלת עליי כמו מעשיו השובבים של הילד שלי (אם היה לי), אבל אני בכל זאת ישים את כל כלי הזכוכית במדפים העליונים איפה שהוא לא יכול להגיע ולנפץ בטעות.
חלק מהאנשים יגידו שהדרך האמיתית לפתור את זה היא לתת מכה על היד של הילד ולהגיד לו שהוא ילד רע ושאסור לו לנפץ את כלי הזכוכית, אני חושב שזה עמדה רצינית, אבל אני חולק עליהם עמוקות.
למה אני חולק ? כי הילד הזה עבר חינוך טוב, הוא לא טיפש, ובכל זאת הוא מנפץ כלי זכוכית, למה ?
כי הניפוץ של כלי הזכוכית, זה תוצאה, לא סיבה - הילד הזה, בביטוי העמוק שלו, מנפץ כלי זכוכית, כי רע לו - כי קשה לו. הילד הזה דומה למישהי שנפגעה מהטרדה מינית, ולכן לפתע מתפרצת או אלימה ללא צורך, האישה הזאת איננה רעה, האישה הזאת איננה טיפשה, האישה הזאת פשוט עברה משהו שגרם לה להתבטא כך.
הרבה מכורים דומים לתיאור שלי: הם לא רעים, הם עברו חינוך טוב, הם לא טיפשים, ובכל זאת הם נופלים, שוב ושוב, האם זה נכון לומר להם שהיצר שלהם הוא רע מאוד והם צריכים להתבייש בעצמם ? אני לא חושב שזה נכון עובדתית לומר כך.
ייתכן שיחלקו עליי ויאמרו כך: מה שצריך לעשות, הוא להגיד שחלק מהתאווה המינית שלי (מה שלא אושר על ידי התורה), היא רעה, וגם לנקוט צעדים שמרחיקים אותי מלהדליק אותה.
אבל כאשר מגיעים לשאלות ספציפיות, מגלים שההגדרה מהו תאווה מינית טובה ומה רעה, מאוד שרירותית - זה רע להימשך מינית לאישה גויה, למשל. אבל זה טוב להימשך לאישתי. אבל זה פשוט ביטול פשוט של העובדות שאסור לבטל: אישה גויה ומושכת, היא עדיין מושכת, אסור לשקר ולומר שהיא לא. כי שקר לא מקדם אותנו לשום מקום.
והמנגנון שמחליט במוח שלי אם אישה מושכת - הוא אותו מנגנון שקובע שאשתי מושכת, וגם שהגויה ההיא מושכת. אין הפרדה במוח שלי ואין חילוק בין אישה לאישה, כי מבחינת התאווה: אף זה אף, אוזן זה אוזן ויד זה יד.
אז מי שאומר שמה שהמנגנון שקובע שהגויה ההיא מושכת, זה רע, חייב לומר במוכרח שגם המנגנון שקובע שאישתי מושכת - הוא גם רע. וזה כמובן לא אפשרי.
נושא אחר:
חלק גדול מהמאבק בתאווה, היא להימנע מדברים שעלולים לגרום לך ליפול, מה שהופך את כל המאבק לקל הרבה הרבה יותר.
סינון הוא דוגמא מעולה לכך.
אבל דוגמא אחרת, היא לחץ. אני חושב שלחץ, שווה בכוח שיש לו על המכור לפוי', לכוח שיש לתמונות מעוררות מינית.
לחץ הוא בעצם הסיבה הראשית למה המכור לפוי' מכור בכלל - דמיינו עולם שבו אתה עושים את כל המשימות שלכם בלי לחץ: גידול ילדים, עבודה, עומס בעבודה, התלבטות בנושא חשוב, וכדומה.
בעולם כזה, אין סיבה לברוח - ולכן אין סיבה לפוי'. השימושים בפוי' יפחתו מאוד בעולם כזה.
לכן, חשוב מאוד להתנהל בעולם, ככה שלא משנה מה אתה עושה, אתה לא תהיה לחוץ.
אתה צריך בעצם להילחם בלחץ, ממש כמו שאתה נלחם בפוי' ! שזה חידוש גדול.
הבעיה היא שהמכור הממוצע מסכים לגמרי עם מה שאמרתי, ואז הוא ניגש לעשות בדיוק את זה: למחוק את הלחץ.
ואיך הוא עושה את זה ? פוי', אלכוהול, משחקי מחשב, סמים ועוד ירקות מהסוג הזה.
יש מכור מתוחכם יותר, שמשתמש בלחץ כאמצעי לדחוף את עצמו לעשות דברים: הוא לוקח את הלחץ ומשתמש בו (בדרך ישירה או עקיפה) לסיים משימות חשובות.
וכל זה אכן מעלים את הלחץ, אבל בדרך גרועה.
הדרך להילחם בלחץ, היא דבר ראשון, להכיר בכך שכל הכלים שמעלימים לחץ בקלות מדהימה שהזכרתי (והם באמת מאוד טובים בלהעלים לחץ) - הם לא הפתרון האמיתי.
הדרך להילחם בלחץ, היא להכיר בכך שכל שימוש בו - הוא שימוש אסור ועדיף לא לעשותו.
הדרך להילחם בלחץ, היא קודם כל, להחליט להיכנס לעולם הזה בלי פילטרים ובלי שום "בקבוקים" שמלווים אותך.
ומתוך הכניסה הזאת, להחליט שלא משנה מה אתה תעשה היום, ולא משנה לאן תלך היום, ולא משנה כמה היום הזה יהיה גרוע או טוב, ולא משנה כמה הכשלונות נערמים והכסף אוזל והאנשים תולים בך מבטים מאשימים, אתה לא תילחץ.
כי לחץ זה גרוע בדיוק כמו פוי'. והוא לא עוזר -בדיוק כמו הפוי'.
אני יודע להגיד על עצמי, שבעבר, הייתי מתחכם בשימוש שלי בלחץ, והייתי אומר, שאני פשוט ישתמש בלחץ, על מנת לדחוף אותי להתמכר.... להערכתם ורצונם של בני אדם.
ומתוך ההתמכרות שלי לקבלת אישור מבני אדם, אני יבצע את המשימות הרבות שלי. בצורה הטובה ביותר שאפשר (כדי לקבל את מנת הסם הטובה ביותר שיש).
זה דוגמא ליכולת של המכור להתחמק מפתרון הבעיה, ובמקום זה להשתמש בבעיה על מנת לפתור בעיות אחרות. וזה לדעתי אסור לעשות. כי התוצאות לטווח ארוך שלו, הם שהמשימות לא יצליחו להתבצע כלל.
זה הגיע למצב בו הייתי חייב להילחץ, ממש כמו שהייתי חייב התמכרות - על מנת לבצע את המשימות שלי.
וכאשר הייתי רגוע, ובסדר, לא הייתי מסוגל נפשית לקום ולעושת משימות, כי הגוף והנפש שלי כל כך התרגלו "להתניע" את עצמם דרך הלחץ, עד שלא הכרתי שום דרך אחרת.
