אני חושב שהשאלה המרכזית בחיים היא למה אנחנו רוצים להתמכר, או איזה חולשה אנחנו רוצים שתהיה לנו.
עד גיל 17, החולשה שלי הייתה משחקי מחשב, מגיל 17 החולשה שלי הייתה לפוי'.
והייתה תקופה בחיים שלא המשחקי מחשב ולא הפוי' היו החולשה שלי, אלא בני אדם - ההערכה מהם, המחשבות שלהם עליי.
יגיד מישהו שהוא מעדיף שהוא לא יהיה חלש לשום דבר - הוא רוצה להיות אדם מועיל לחברה שעושה דברים טובים וחשובים, ואוהב את העבודה או את הלימוד שלו בלי שום צורך לקבל כל דקה איזה מנה של דופמין - מהמשחקי מחשב, פוי' או כל דבר אחר, כדי להמשיך לעבוד.
הוא רוצה להיות אדם שקם בבוקר, יושב ופשוט עובד או לומד יום אחרי יום ביעילות שקטה בלי להפסיק. לא בגלל שהוא יקבל מנה של דופמין כל עשר דקות מכך וגם לא בגלל פחד או לחץ, אלא פשוט כי יש לו את המשמעת העצמית הזאת לומר לא לכל פיתוי דופמין שיהיה מפתה הרבה יותר מלשבת ולהמשיך ללמוד או לעבוד.
ואני מאמין שאפשר להגיע לשם, ראיתי אנשים שכבר שם, וראיתי אנשים שבדרך לשם, אבל אני אישית לא שם עדיין.
התובנה שלי היא שכדי להגיע לשם, צריך להתחיל בשאלה מהם החולשות שלנו, ולבחור חולשות טובות יותר.
הניסיון האישי שלי היה כזה - התמכרות למשחקי מחשב תורמת לבינוניות, אבל משמרת איזה מוטיבציה בסיסית להתקדם בדברים חשובים ובאופן בסיסי מפתחת מוח בריא שמקבל הנאה מדברים קטנים מאוד כמו לקבל חפץ שאפילו לא קיים באמת או להתקדם בתכונה מסויימת, זה בריא כי זה מגוון מאוד את התפריט של הדופמין, וזה תמיד בריא יותר למוח.
אבל ההתמכרות הזאת מחסלת כמויות אדירות של זמן, יש משחקים שאפשר לשחק למשך אלפי שעות, בלי להפסיק. והתועלת המעשית מהם מאוד קטנה, אתה לא לומד שום דבר חשוב ואתה לא משתפר במשהו שימושי.
התמכרות לבני אדם היא ההתמכרות הכי טובה שהייתה לי, באופן פרדוקסלי, כי היא דחפה אותי להיות טוב יותר על מנת לקבל הערכה רבה יותר מאנשים.
אבל אפילו ההתמכרות לבני אדם היא עם תופעות לוואי קשות - זה יוצר פחד במה קשה, ואם אתה לא מצליח לעמוד בקצב של כולם ההתמכרות לבני אדם עובדת לרעתך ולא לטובתך, כי אז אתה מקבל תחושות שליליות מכך שאתה לא מתקדם ברמה שמשתקת אותך ולא מאפשרת לך לתקן את הבעיה.
ובכלל, ההתמכרות לבני אדם היא ההתמכרות לסם הכי חמקמק שקיים, אתה לא באמת יודע מה אנשים חושבים עלייך באמת, אז הסם הזה אף פעם לא בטוח בצורה וודאית, ואתה חי בפחדים וחרדות לא מודעים כל הזמן שאתה עם ההתמכרות הזאת. כאילו יש לך מחשב קטן בראש שכל הזמן משקלל מי אתה לעומת אנשים אחרים והאם זה אומר שאתה אפס (ולכן לא מקבל דופמין) או שאתה אדם חשוב וגדול (ולכן תקבל דופמין), וכל יום זה מאבק חדש לקבל מחדש את האישור הזה מהחברה שאתה אדם בסדר, כדי שתוכל לקבל דופמין.
זה לוקח המון אנרגית, אבל מייצר הרבה מוטיבציה, זה עזר לי בלימוד ובעבודה אבל שנאתי ואני שונא כל רגע מההתמכרות הזאת.
אבל ההתמכרות לפוי' הייתה הנוראית ביותר, כי היא התמכרות שאין בה שום דבר מועיל. היא מבזבזת כמויות ענקיות של דופמין, ממקדת את המוח לחשוב רק על דבר אחד, והורסת מוטיבציה בריאה.
הנחמה היא שאפשר לשקם את המוח שוב ושוב אחרי הפוי' באמצעות לימוד או עבודה, אבל ההתמכרות לפוי' מהר מאוד זוללת את כל המאגרים של הדופמין שהלימוד או העבודה ייצרו עבורך ומבקשת עוד.
אתה לא שונא את ההתמכרות הזאת כי אין לך את האנרגיה הנפשית לשנוא או אפילו לבכות אחרי שאתה נופל, אתה פשוט מת מבפנים, ורק השיקום המוחי שהעבודה או הלימוד עושים לך מגייסים לך מוטיבציה ענקית לשנוא או להתנגד להתמכרות הפוי'.
עריכה: הדבר הנורא השני בהתמכרות לפוי', היא העובדה שהיא הרסה לך את השימושיות בהתמכרות הזאת. כי פעם ההתמכרות הזאת לנשים הייתה דווקא שימושית, וקידמה הרבה גברים להיות אנשים טובים יותר.
הרי מה קרה לפני חמישים שנה ? גבר ישב בחדר שלו, והיה לו איזה דחיפה טבעית לשכב עם אישה, לראות אותה בלי בגדים וכדומה.
ואז מה הגבר עשה ? הסתכל מסביב על החדר שלו והבין שאם הוא יישאר שם הוא בחיים לא ייראה אישה ככה, ולכן הוא יצא החוצה, וניסה לעשות הרבה דברים כדי להשיג אישה - כמו להיות יותר שרירי, לפתח את יכולת ההבעה שלו, להיות רגיש יותר לנשים וכדומה.
כי יש לגבר הזה התמכרות לנשים, וזה דווקא היה טוב במובן מסויים, כי זה דחף אותו מהבית וגרם לו לשנות את עצמו כדי שנשים אמיתיות יהיו מעוניינות בו בכלל.
אז אם מישהו היה שואל אותי אם התמכרות לנשים הייתה טובה לפני חמישים שנה, סיכוי טוב שהייתי אומר שהיא דווקא מאוד שימושית ! ייתכן כמובן שאם הוא אדם חילוני אז הוא יילך לשכב עם אישה שלא במערכת הנישואים אלא במסגרת חבר-חברה וכדומה שזה לא מוסרי מבחינת היהדות, אבל יש עדיין פה אלמנט בריא של מערכת יחסים עם אישה אמיתית.
היום המוטבציה הזאת של הגבר ללכת ולחפש נשים עובדת נגדו במקום לעבוד בעדו - כי כל מה שהגבר צריך לעשות זה לחפש תמונות באינטרנט. ואז הוא לא יוצא מהחדר, לא מפתח את עצמו ולא מאתגר את עצמו, וכל מה ששימושי בהתמכרות לנשים הלך לאיבוד.
עריכה:
בהמשך לדבריי בעמוד 15, שם דיברתי הרבה על העובדה שכל מי שלומד ועובד יותר - בעל יותר תאווה, ולכן נופל, אני חושב שזה הנקודה המשלימה למה שכתבתי פה.
שהרי מה שכתבתי פה, הוא על התאוות הטבעיות שמתעוררות באדם בעל כורחו: אם אני נמצא בין אנשים, תמיד יידלק בי איזה תאווה וחשק למצוא חן בעיניהם ולקבל מהם אישור.
אם אני רואה אישה, תמיד יידלק בי תאוות המין.
ואם אני במשחקי מחשב, הם מאוד טובים בלעורר בך תאווה טבעית להשיג חפצים, יכולות, בניינים וכדומה.
אבל מה לא טבעי ? לשבת ולפתוח דף גמרא וללמוד, זה לא טבעי ! אין כוח בעולם שטבעי וגורם לי לשבת וללמוד, ואני אומר את זה בתור אדם שלמד דפים רבים מאוד. וגם העבודה היא אותו דבר.
ואדם שמבין את זה יכול להיתקף בייאוש שהגיוני לגמרי - הרי לא משנה מה אני עושה, אני תמיד אהיה כבול על ידי התאוות הטבעיות - האישה, האישור החברתי, האוכל, המשחקי מחשב וכדומה, ולכן כל מה שאעשה - כולל ללמוד תורה, יהיה כבול על ידי התאוות הטבעיות. ולכאורה אנחנו נמצאים כל הזמן מסתובבים סביב עצמנו !
אבל זה לא נכון, וזה נקודה יסודית וחשובה ביותר שצריך להבין.
כל דבר, אם אתה משקיע בו מספיק זמן - הופך להיות חשוב לך לכשעצמו, זה נכון לגמרא, זה נכון לסוג העבודה שלך, וזה נכון לכל סגנון של חיים שתבחר - אם תטפס על הרים כל היום, אז הרים יהיו חשובים לך מאוד. ואם תטייל בגנים - אז גנים חשובים לך מאוד.
אבל אתה חייב להשקיע זמן ומאמץ כדי להפוך את הדברים האלה לחשובים לך בלב, זה לא מספיק לחשוב על זה, אתה חייב להשקיע כדי ליצור תאווה חדשה.
ואם תשקיע - תוכל לראות דברים מדהימים, שיהיה לך אכפת כל כך מגמרא שאתה מוכן ללמוד יום אחרי יום בלי לחשוב על שום דבר אחר.
פתאום הקסם של המהלכים של האמוראים יהיו מתוקים בעיניך, ואתה תאהב את השיעורים, את החזרות, את הרשרוש של הדפים, את ההעמקה.
אז למה אנשים בעידן המודרני משקיעים כמויות אדירות של זמן ושל מאמץ בללמוד או לעבוד ולא מרגישים את התאווה החדשה מתעוררת ?
כי כל ההשקעה שלהם הולכת לטימיון !
במקום שכל "נקודות האהבה" שהם מייצרים יילכו לייצר תאווה חדשה, הנקודות האלה הולכים ומזינים תאווה ישנה מאוד - לנשים, לאישור חברתי וכדומה.
אני למדתי בישיבה, וכל הלימוד הזה עורר כוחות חיים אדירים בנפש שלי, ומה עשיתי עם הכוחות חיים הללו ? נפלתי איתם בפוי' !
אם לא היה את הפוי', הייתי מן הסתם לוקח את הכוחות חיים הללו ומשחק במחשב או רואה סרט ומרגיש התרגשות אדירה. וגם אז חלק מהכוחות חיים הללו היו מתבזבזים לשם.
וזה לא בהכרח רע לבזבז את כוחות החיים הללו על תאוות ישנות, כי הם התאוות היסודיות של האדם ולהתעלם מהם זו תהיה טעות - לדוגמא אלוקים דורש מאיתנו לחפש דרך לקיים את התאווה הישנה של לשכב עם אישה.
אבל לכל אחד יש עמוק בלב שאיפה להיות בעל תאווה לדבר חשוב באמת - אנשים לא רוצים להיות למדנים, אלא רוצים להיות בעלי תאווה ללימוד תורה. אנשים לא רוצים להיות עם מקצוע נחשק, אלא רוצים להיות בעלי תאווה להתעסק במקצוע הנחשק.
הרי אם אני רופא ומרגיש אומלל, מה הטעם בלהיות רופא ? אם אני זמר מפורסם אבל אין לי תשוקה למקצוע השירה, מה הטעם בלהיות זמר ? כל השאיפה של אנשים היא לחפש את התאווה החדשה לדברים החשובים.
גם נשים מחפשות את הגברים שיש להם את התאווה לדברים חדשים - הם לא מחפשות את הגבר הגס שרואה בסקס, אוכל ושתייה כדבר המרכזי בחיים שלו, אלא הם מחפשות גבר איכותי - ומה זה גבר איכותי ? זה הגבר ששואף גבוה, ומה זה שאיפה גבוה ? זוהי השאיפה לתאוות גבוהות.
כמובן שהנשים חלילה לא נגד העובדה שהגבר מחפש סקס, אוכל ושתייה, הן בהחלט יכולות להזדהות עם זה בעצמן. אבל הנשים מבינות משהו חשוב באינסטינקט שלהם שאני חושב שכולנו נוכל להסכים איתו - שאם הגבר יתחתן עם האישה על סמך היכולת המינית שלה, אז אחרי בערך שנה, שנתיים, מקסימום ארבע שנים - לא יהיה טעם יותר להמשיך לקיים איתה קשר, כי החלק המיני מוצה.
הנשים מחפשות גבר עם תאוות חדשות, משני סיבות - כי הוא יידע להעריך את האישה מזווית הסתכלות שאיננה מינית אלא אחרת, וגם כי התאוות החדשות מזינות תאוות ישנות, מה שמאפשר לבני הזוג לחדש את העניין המיני ביניהם.
וזה למה הסינון חשוב.
לכן המסר שלי הוא לכל מי שמרגיש שהוא מסתובב סביב עצמו וחושב שאין מצב שיהיה לו מוטיבציה לדברים הנכונים, וכל מה שהוא יכול להימשך אליו זה רק הדברים הברורים מאליהם - נשים, משחקי מחשב, אישור חברתי וכדומה, אני רוצה להסביר שזה לא נכון.
ואם האיש יעשה את הדבר הבא: ישים סינון טוב באמת, ואז יתעלם מהייאוש והתחושות של מה זה משנה שאני יילמד גם ככה הכול יילך להזין את המפלצת של הפוי', ופשוט יישב ויילמד, אז הוא יגדיל את התאווה שלו מאוד, אבל כל זה יילך ליצור תאווה חדשה שהוא לא הכיר בכלל - התאווה ללימוד.
וזה המפתח האמיתי לצאת מההתמכרות - לא מספיק סינון, לא מספיק לעבוד או ללמוד כי אז זה סתם יזין תאווה ישנה, אלא צריך גם למקד את כל הכוחות והרצונות שלך בליצור תאווה חדשה.