אני מזהה אצלי דפוס חשיבה שמתאים לנשים.
הדרך בה שאני מנסה להיות נקי יותר, היא מתוך המתנה.
אני שם סינונים, ואז ממתין. או שאני הולך למקום שבו יש בני אדם, ואז ממתין.
אני ממתין לכך שהמציאות החדשה שאליה נכנסתי בסינונים, תהפוך אותי לאיש חדש. אני ממתין בדריכות בתוך מציאות בה האינטרנט שלי מסונן, וממתין לכך שהגוף שלי לאט לאט יתרגל לרעיון שאין יותר פוי', ואז אני יזכה להתחדש ולהתקדש.
אני ממתין לכך שהמציאות החדשה בה אני מוקף בבני אדם, תהפוך אותי לאיש אחר וממוקד מתוך ההתמכרות שלי לבני אדם והאובססיה שלי להיראות טוב בעיניהם. אני ממתין וצופה בי כעל צופה מהצד, ומחכה שהמציאות החדשה תהפוך אותי לאדם חדש.
כל זה מתאים מאוד לפתגם הידוע, על האישה שמחכה לאביר על הסוס הלבן.
חשוב ביותר להגיד שהפתגם לא אומר שהאישה מזניחה את עצמה, חלילה ! האישה מנסה לחטב את עצמה ולעבוד קשה בדיאטה ובהתעמלות ובללמוד דברים כדי לגרום לעצמה להפוך לאישה מושכת, מעניינת ויפה.
אבל בסופו של דבר, האישה עושה את כל הדברים האלה, על מנת שבסופו של דבר היא תשב ותמתין. תחכה ותחכה עוד ועוד. שהאביר על הסוס הלבן יגיע.
האישה במובן הזה, עובדת קשה מאוד כדי להיות מישהי שתוכל להמתין והמציאות תסתדר מאליה.
למה היא ממתינה לאביר על הסוס הלבן ? למה היא לא לוקחת סוס בעצמה והופכת להיות האביר ?
התשובה היא כי היא אישה. אישה במנטליות שלה מחכה לגבר שיבוא וייקח פיקוד, ויגיד לה מה לעשות.
וזה לא בגלל שהאישה טיפשה יותר מהגבר, אלא בגלל שהאישה אוהבת שהגבר לוקח פיקוד.
אני רואה על עצמי, שאני חושב במנטליות של אישה. אני יושב ושם סינונים, אני יושב והולך למקום של בני אדם, ואני פשוט מחכה שדברים יסתדרו מאליהם - שהסינונים יגרמו לי להיות נקי. שהמקום של בני אדם יהפוך אותי ליותר ממוקד.
אני קורא שוב ושוב את הדיווחים של אנשים חילוניים לגמרי שאמרו שהם היו נקיים במשך מאה או חמישים ימים, וחוו עוצמות מדהימות של תחושות וכוח. ואני מפנטז על הרגע שבו הימים הנקיים יגדלו לאיזה סף שיאפשר לי להרגיש את כל הדברים האלה, ואז הכול בחיים שלי יסתדר. זה החשיבה שמנהלת אותי.
החוויה של הנקיות שהייתה בי בעבר נצרבה בי כל כך חזק, שאני משוכנע שהנקיות היא המסך היחיד שעומד ביני ובין חוויה רוחנית עילאית שאין כמוה. שאני חושב אך ורק על תקופת ההמתנה שבה אני יחכה עד שהאביר הלבן של כמות ימים נקיים גבוהה תגיע, ואז סוף סוף אזכה לחווית חיים אמיתית.
אני חושב שנקיות ארוכה תהפוך אותי לאיש ממוקד שקם בבוקר בזמן, הולך לעשות משהו קבוע כל יום בלי להתלונן ובלי לפספס, ופשוט עובד ועובד. אבל זה לא קורה. מה שקורה במקום זה הוא שאני מסתובב סביב הזנב של עצמי ולא באמת עושה משהו אמיתי.
לדעתי גם הנפילות שלי, גורמות לי לאבד טסטסטורון, שהוא כידוע הורמון של זכריות ותוקפנות. וזה גורם לי לשקוע עמוק יותר בחשיבה נשית פסיבית.
אבל אני לא אישה, אני גבר.
אם אני רוצה משהו - אני צריך לקחת את זה, בכוח אם צריך, ולהילחם על זה. אני לא יכול להרשות לעצמי להמתין לאביר על הסוס הלבן. כי הוא לעולם לא יגיע. אני הוא האביר על הסוס.
אתם יכולים לראות בעמוד 20 שדיברתי על האובססיה. לדעתי האובססיה היא דרך מסויימת שאני כזכר מנסה להיפטר מהעול הזה של להילחם בכוח על הצמיחה שלי, בכך שאני מייצר איזה זרימה חזקה שדוחפת אותי קדימה בלי שליטה. וככה אני יכול להנות מצמיחה וכיוון ברור, בלי להילחם כמו זכר.
האובססיה מאפשרת לי לשבת בנחת על סירה ולהידחף על ידי הזרימה החזקה של המים, במקום שאני יחתור בעצמי בסירה. זה מאפשר לי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - אני גם יכול להיות נקבה שפשוט ממתין שדברים יסתדרו מאליהם. ואני גם זכר בגלל שהאובססיה לוקחת אותי קדימה בלי שליטה.
בספר מסילת ישרים יש את הזהירות, ואז את הזריזות.
הזהירות מטבעה היא המתנה - היא להיות בסביבה צנועה, ואז להמתין שם.
היא להיות בשכונה שבה אוכלים כשר, שומרים שבת, ולהמתין שם.
כל פרק במסילת ישרים הוא דרך להתקדם בצורה רוחנית, אם אני יהיה זהיר יקרה לי משהו רוחני, ואם אני יהיה זריז או נקי או חסיד או טהור במסילת ישרים - יקרה לי משהו רוחני נוסף. קומה אחרי קומה. עד שאתה מגיע לרוח הקודש.
והזהירות אומרת שאם תהיה זהיר, ותימנע מדברים רעים, ותמתין מספיק זמן, אתה תתקדם רוחנית.
לכן שמתמקדים הרבה בזהירות של מסילת ישרים, מתחילים לחשוב שזה הפתרון לכל הבעיות.
אבל אז מגיעים לזריזות של מסילת ישרים, ומבינים שזהירות היא אומנם חובה שבלעדיה לא ניתן להתקדם. אבל היא יכולה לקדם אותך רק כברת דרך מסויימת.
