ראיתי סרטון ביוטיוב על בעלים שרואים פוי' (פורנו), ולמטה בתגובות אישה מסכנה שבעלה רואה פוי' כתבה דברים שמאוד נגעו לי בלב וקצת הזילו דמעה. אני יתרגם אותם כאן:

אני יודעת שאתם לא תקראו את זה, אבל אני יכתוב את זה בשבילי - אני לא מבינה איך הוא מסוגל [לצפות בפוי']. אני מכירה את כל המדע מאחורי זה. אני חקרתי את הנושא במשך ארבע שנים. זה כל כך מעייף. השקרים. השקרים הפתטיים. אני באמת באמת באמת מקווה שהתמונות האלה ומיליוני הסרטונים האלה שומרים אותו חם בלילה. אני מקווה שהם נותנים לו אהבה והבנה. אני מקווה שהם גורמים לו לצחוק. אני מקווה שהם גורמים לו להיות שמח. בגלל שמאוד מאוד בקרוב, זה כל מה שיהיה לו. ניסיתי הכול. חינוך - אין השפעה. בעיות חברתיות/הכאב שלי/השפעות גופניות. לשום דבר מזה אין השפעה. אני כל כך גמרתי.

יש משהו מאוד מנחם בלהילחם בפוי'. כי אחרי כמעט עשר שנים של מלחמה בפוי', המאבק בו הופך להיות מוכר וידוע.
אני לא מומחה גדול בלחיות את החיים האמיתיים, אבל אני כן מומחה בלהילחם בהתמכרות. אז עדיף לי להישאר מכור, כי זה כל מה שאני יודע לעשות.

אני יושב עכשיו אחרי רצף ארוך של ימי נקיות, ואני מרגיש חרדות, לחצים, אפילו כאבים פיזיים. כי פעם כל הרגשות השליליים היו פשוט נשטפים החוצה עם קצת זרע והייתי מרגיש רגוע. ועכשיו אין להם לאן ללכת, אז הם ממלאים אותי ונותנים לי להרגיש את הכאב שלהם.

אומנם אחרי נפילה הייתי מרגיש עצוב ודפוק. כאילו אני אפס. אבל אני רגיל לזה. אני יודע איך זה מרגיש, אני יודע בדיוק כמה ימים ייקח לזה לעבור, אני אפילו יודע איזה סוג אוכל יקל עליי. ולכן אני מוכן לעבור את זה.

אבל אחרי שאני מפסיק את ההתמכרות, אני נכנס לעולם שאני לא מבין בו כלל - מה לעשות אחרי שאני מרגיש חרדה ולחצים מגורמים שאין לי שליטה עליהם ? הרי אני לא יכול לאו' בלי לראות פוי'. ולראות פוי' אי אפשר כי זה חסום לי, אז אני פשוט צריך לשבת ולהרגיש את כל התחושות השליליות הללו ולא לעשות כלום ?
ואולי לתחושות השליליות יש השפעה יותר גרועה מפוי' ? מה יקרה אם אני יחווה שלושה ימים של לחצים בלתי נגמרים - האם זה אומר שאני עלול לפתח חרדה כרונית ? מה עדיף - להיות מכור או להיות עם חרדה כרונית ? אלו שאלות שאולי נתפסות כטיפשיות בעיני אנשים שרגילים להתמודד עם לחצי היום יום, אבל אני לא איש רגיל, ואני לא רגיל להתמודד עם לחצי היום יום באופן נורמלי.

מדהים! מזדהה מאוד. 
בתכנית 12 הצעדים אחרי שאני מתחיל להתנקות, באמת עיקר העבודה היא על הרגשות השליליים, ואני לומד כלים חדשים לטפל בהם ולהשתחרר מהם. 

הדרך המקובלת היום לספור נקיות היא באמצעות ימים, דהיינו אם לא ראיתי 100 ימים פוי' (פורנו) ולא או' (אוננתי) אז אני נקי 100 ימים.

אני אימצתי את השיטה הזאת כי היא מוחלטת ומונעת מהמכור מלשקר לעצמו. אבל יש בעיה קשה בשיטה הזאת שאם אני נופל היום, אין לי סיבה אמיתית להפסיק ליפול במשך יתר היום, כי גם ככה רשום לי בהיסטוריה שנפלתי היום.

לכן החלטתי לרשום גם מספר השעות שבהם אני נופל. ולספור כמה שעות נפלתי בעשרים יום האחרונים.
לדוגמא: 
א' חשוון - 3 שעות נפילה.
ג' חשוון - 2 שעות נפילה
ה' חשוון - 5 שעות נפילה
י' חשוון - 3 שעות נפילה
י"ב חשוון - 2 שעות נפילה
ט"ו חשוון - 1 שעות נפילה
כ' חשוון - 3 שעות נפילה

לכן בתאריך כ' חשוון יהיה לי רשום שבמשך 20 יום האחרונים אני נפלתי 19 שעות.
אם אני יתאפק למשך שארית היום בכ' חשוון, ואז אשמור על עצמי נקי בכ"א חשוון, יהיה לי רשום שראיתי 16 שעות פוי' בעשרים יום האחרונים.

היתרון ברישום הזה הוא שהוא רואה נכון את הנקיות כתהליך שקורה במשך תקופה ממושכת. החסרון הוא שרישום על פי שעות עלול לנרמל את השימוש בפוי' ולראות אותו כחלק טבעי מהחיים - כאילו איש מכור רואה פוי' במשך עשרים שעות בחודש. ואילו איש נורמלי רואה פוי' 3 שעות בחודש. שבפועל מי שנורמלי לא רואה פוי' בכלל.
לכן אני חושב שצריך להשתמש בשיטת רישום הזאת, אך במקביל לזכור את הסיכונים בשיטה הזאת.

שהסתכלתי ברישום שלי לחודש חשוון, ראיתי נפילות כמו שראיתי נפילות לחודש תשרי. לכן אם הייתי סופר רק ימים נקיים הייתי חושב שאני לא מתקדם.
אבל אחרי שראיתי את שעות הצפייה שלי, הבנתי שכמות השעות שראיתי בהם פוי' בעשרים הימים האחרונים בסביבות חשוון, שווה במקרים מסויימים ליומיים בלבד של צפייה בתשרי, בהם היה יום אחד שראיתי 9 שעות פוי', ויום למחרת ראיתי 8 שעות פוי'. ואילו בכל עשרים הימים האחרונים לא ראיתי יותר מ-15 שעות פוי' ביחד.
מה שאומר שהשתפרתי פי עשר בנקיות שלי מבחינת שעות.

לכן אני ממליץ לכם מאוד להתחיל לרשום את כמות השעות שאתם נופלים בהם בכל יממה. בדרך הזאת אתם תגלו דברים מאוד מעניינים על התקדמות הנקיות שלכם, בדרך שבה ספירת ימים בלבד לא תוכל לגלות לכם כלל. זה ייתן לכם את המוטיבציה להשתפר.

קשה לעבור לשיטת רישום כזאת, כי הרבה יותר נוח ליפול נפילה קטנה בפוי', ואז לשקר לעצמך ולהגיד שגם ככה דפקת את המוח שלך להתרגל לראות פוי' במשך שעה וחצי. אז עוד חמש שעות של פוי' לא ישנו הרבה. בדרך כזאת אתה יכול לראות חמש שעות של פוי' ללא אשמה בכלל. שלמעשה אתה צריך להרגיש אשם.

עריכה: כמו שחז"ל כל הזמן הטיפו, אתה צריך לנצל כל דקה אפשרית ללימוד תורה. וחז"ל לא היו טיפשים לחשוב שלימוד כזה, בו חוטפים כל דקה אפשרית בדרך באוטובוס או בהפסקה, באמת מלמד משהו. הם יודעים שאם רוצים ללמוד משהו ברצינות, צריך לשבת המון זמן באותו מקום ולבזבז הרבה שעות. כמו בישיבה אמיתית. ולנסות לחטוף דקה אחת של לימוד באוטובוס לא באמת יביא לך הרבה.
מה שחז"ל כן הבינו היה, שאם אתה מאמץ מחשבה שרואה בכל דקה שבה אתה לומד תורה כבעל ערך, אז אתה מגדל בתוכך נפש שמבינה שהתורה היא בעלת ערך, וזה יסוד בריא בנפש שמגדל בך בריאות נפשית שהיא הרבה מעבר לידיעת כמה הלכות.

באותה מידה כך הנקיות שלך מהפוי' צריכה להיתפס בראשך  - כאשר סופרים בקפדנות כל שעה וחלק משעה שראית בו פוי', וכל הזמן חושבים איך להפחית שעת צפייה או שעתיים, ומה אפשר לעשות כדי להנמיך את הצפייה עוד ועוד, וחושבים על סטיסטיקות הנפילה שלך כל הזמן, כל זה יוצר אצלך יסוד בריא בנפש שמבין שצפייה בפוי' - זה מחלה. וכל דקה שאפשר להפחית ממנה - ככה יותר טוב.

כי מדובר ביסוד האובססיבי של איש מכור. כל אובססיה צריכה איזה משהו להתמקד עליו, איזה נתון או עובדה שגורמת לאובססיה להתרחש.
ונתונים הם הדברים הכי חזקים להדליק אובססיה לנקיות - כי ממש כמו במשחקי מחשב, אתה אובססיבי להיות רמה 10 בגלל שמשחק המחשב ספר בקפדנות את כל תשעת השלבים שהשגת עד כה. ואתה אובססיבי להשיג חרב במשחק כי המשחק ספר בקפדנות את כל החפצים שאספת עד כה במשחק. ובגלל הספירה הקפדנית של המשחק מחשב, יש לך אובססיה להגיע משלב תשע לשלב עשר.

וגם הפוי' עובד באותה צורה: כאשר יש לך נתונים מדוייקים יותר מימי נקיות, האובססיה שלך לחשוב עליהם, לשפר אותם ולהתקדם תגדל לכוח חזק בנפש שלך.

לחטוף דקה של לימוד תורה באוטובוס זה מטופש, לספור בקפדנות כל שעה שאתה רואה פוי' זה מטופש ולספור בקפדנות כל חפץ וכל מטבע שהשגת במשחק מחשב זה מטופש. כי בכל שלושת המקרים האלה בכל מקרה לא השגת הרבה:
ללמוד באוטובוס - לא באמת תצליח.
בפוי' - אתה בכל מקרה נפלת.
ובמשחק מחשב - לא באמת השגת כלום כי הכול זה סתם מספרים בתוך המכשיר.
אבל מה כן השגת בכל המקרים האלה ? אתה מגדל בתוכך את ההבנה שלתורה יש ערך, שלכל דקה של נקיות שתוכל להשיג יש ערך, ולהשיג חפצים ולהצליח בחיים יש ערך.


אז מה שאנחנו צריכים לעשות, זה לתת לפוי' ערך. ולראות כל שעה ושעה שאנחנו רואים פוי' כמשהו חשוב ועצמאי בפני עצמו. ממש כמו שאנחנו רואים כל דקה ודקה שלומדים בו תורה.
אם נזלזל בפוי' ונגיד שזה דבר מגעיל ועלוב, אנחנו נזלזל גם בכמות הזמן שאנחנו צופים בפוי' - אנחנו נחשוב שהפוי' כל כך בזוי ועלוב, שזה לא משנה אם היינו בו רבע שעה או שעתיים וחצי. כי הוא בזוי ועלוב בכל כמות של זמן.

המשתוקק כתב on 20 אוק' 2021 20:23:


לדעתי אתה טועה, כי זה אומר שאם אני נופל שעתיים - אפשר גם ארבע שעות. ואם אני נופל שש שעות, מותר לי גם שמונה וחצי שעות. כי "גם ככה אין הבדל".

זה כמו שאלכוהוליסט יגיע לבר וייקח לגימה קטנה, ואז יגיד שאם הוא לגם לגימה קטנה אז הוא יכול לשתות גם בקבוק שלם. כי אין הבדל בין לגימה לבין בקבוק. זה בדיוק שורש הבעיה של ההתמכרות, שזה חוסר היכולת להבדיל בין לגימה לבקבוק...

אני חושב שאתה פוחד שאם נספור שעות, אז מי שצופה 8 וחצי שעות פוי' - ינרמל 6 שעות פוי'. ואני מסכים שזה פחד מוצדק שיש להיזהר ממנו.
אבל אני גם אומר שהתאמצת כל כך להיזהר מנרמול הפוי' מצד אחד, עד שאתה לא שמת לב שהתפיסה שלך, מהצד השני, תגרום לאדם שצופה 6 שעות פוי' - לאשר 8 וחצי שעות פוי' ... ואז בעצם נרמלת את הפוי' בלי לשים לב

המשתוקק כתב on 21 אוק' 2021 19:23:



אני מסכים איתך, אבל אני לא חושב שאנחנו מדברים על אותו דבר.

אתה מדבר על סתם איש מכור שצפה שבע שעות בפוי', הגיע לאורגזמה, ואמר שהוא במצב טוב כי הוא לא ראה שמונה שעות. זה בוודאי חסר טעם.

אבל אם מישהו רושם את כל ההתקדמות שלו בסבלנות במשך חודשים ארוכים, עובד קשה על החלמה, עובד קשה כדי שהוא יתרחק מהפוי' בדרך כלשהיא, ועוקב אחרי המדד של עשרים הימים האחרונים לפי שעות צפייה. זה הרבה יותר רציני.

אתה יודע מה, אני החזקתי את התפיסה הזאת במשך עשר השנים האחרונות, אבל אני לא בטוח כל כך שאני מסכים איתך יותר.

בסופו של יום, התפיסה שלך גורמת לרצף של הפעולות הבאות: האחד - לראות תמונה של בחורה. שתיים - לחשוב שאין הבדל בין לראות תמונה אחת של בחורה לבין לראות שניים, כי גם ככה אני בתחתית.
שלוש - להתחיל לאונן במשך כמה דקות על כמות מסויימת של תמונות, כי אין הבדל בין לראות שני תמונות לבין לאונן על כמה תמונות. כי זה אותה תחתית.
ארבע - לאונן במשך חמש שעות על תמונות, כי אין הבדל בין לאונן חמש דקות לבין לאונן חמש שעות על תמונות.

וככה, במקום לראות תמונה, להגיד שנפלת במשך שלושים שניות ולסגור את האירוע. אתה במנטליות שלך נכנס למעגל שאין ממנו סוף.

זה כמו הספר הלא צנוע הזה ששמעתי עליו, שקוראים לו חמישים גוונים של אפור - מבחינתך אין אפור. רק שחור או לבן.
מבחינתך לבן זה להיות נקי.
ומבחינתך שחור זה לראות תמונה אחת של אישה, שחור זה לראות עשר, שחור זה לאונן חמש שעות ושחור זה להיות אצל זונה - הכול זה היינו הך, הכול זה תחתית.
אני אומר שאין שחור או לבן, יש חמישים גוונים של אפור - אתה חייב להתחיל בהבנה שיש בך גוון אפור מסויים, ולהתקדם לעבר האור הלבן. אבל אתה לא יכול להתייחס לכל הגוונים של האפור בתור שחור, אחרת אתה תלך בחושך ולא תבין איפה יש יותר אור ואיפה יש פחות אור, וככה בטעות תלך לחלק החשוך יותר מבין כל הגוונים.

(ומחילה שאני לוקח משל ונמשל לעניין נקיות מספר לא צנוע)

אני גם רוצה לדייק ולהגיד שאני לא מחפש לתת לעצמי איזה מכסה מותרת של שעות פוי' לשבוע. אלא המטרה תישאר כפי שהייתה - להוריד את כמות הפוי' לאפס כבר היום.
העניין של הספירה היא ההבנה שתהליך של הורדת כמות השעות לאפס היא תהליך מתמשך, שדורש זמן מהגוף שלך להסתגל, ודורש סבלנות, ודורש שינוי תפיסתי בדרך שבה אתה רואה נפילה - זה לא תחתית, זה עוד גוון של אפור בדרך לגוון של הלבן.


אני חושב שהסיבה לכך שאני אהבתי כל כך את התפיסה הזאת שכל הפוי' זה תחתית, ושהכול זה שחור או לבן. בגלל שזה הופך את כל המאבק לסיפור גבורה מהאגדות - רעים מול טובים. נופלים מול קמים. גיבורים מול עלובים. זה נותן משמעות עמוקה למאבק שלי - כי זה הופך אותי לאיזה דמות בסרט הוליוודי שצריך להתמודד עם רוע מוחלט ולנצח. ומי לא רוצה לשחק בסרט של הוליווד ?

אבל התפיסה שאני מחזיק כעת היא משעממת מאוד - היא גורמת לי לראות את הפוי' בתור משהו שקיים בי, שצריך לנהל אותו לאט לאט החוצה מהחיים שלי.
איך שאני רואה את זה עכשיו, הפוי' הוא לא איזה רשע בסרט של הוליווד, שמנוגד לגיבור (אני) ולמה שאני מייצג, אלא שהפוי' הוא חלק מהגיבור ממש כמו שהוא חלק מהרשע בסרט. והגיבור צריך ללמוד להרחיק את עצמו לאט לאט מהפוי' שבתוכו, בלי רעש וצלצולים, אלא בהרבה עבודה שקטה ומעקב מתמיד אחרי שעות הצפייה שלו.

קח את הסרט הפופולרי מלחמת הכוכבים בתור משל, זה מדבר שם על גיבורים שהם במצב של שחור או לבן - או שהם ג'דיי והם שולטים שליטה מושלמת על הכעסים שלהם, או שהם כועסים פעם אחת ויחידה והם כבר הופכים להיות סית' מרושעים מאוד.
במקום לומר שם את הדבר השקול והנכון שכל אחד לפעמים צורח וצועק ומתרגז וזה טבעי לפעמים לזרוק איזה חפץ על הקיר מרוב עצבים, הם רואים, ממש כמוך,  כל ביטוי של כעס בתור התחתית של התחתית.

אבל הסיבה לכך שהסרט כל כך פופולרי היא בדיוק הסיבה למה קשה לשחרר מהתפיסה שלך - כי היא הופכת את הדמויות בסרט לגיבורים אמיתיים, משהו גדול מהחיים שאי אפשר לחקות. ואילו תפיסה שרואה כעס או תאווה לראות בחורות ערומות בתור משהו מתקבל על הדעת שצריך לנהל בצורה שקטה, היא משעממת ואף אחד לא יעמוד בתור כדי לראות סרט עליה בקולנוע.


עריכה: רציתי להוסיף שאני סופר שעות צפייה בפוי' כך שסיפורי פוי' וסרטוני פוי' ותמונות פוי' נספרים אותו דבר.
הסיבה לכך היא מדעית - כתבתי בעמודים קודמים שהמדען גארי ווילסון ז"ל אמר שיש אנשים שמכורים לפוי' ולא רואים סרטוני פוי', אלא מאות תמונות של בנות בבגדי ים, וזה מדליק אצלם את המוח ממש כמו פוי' רגיל של סרטונים. אני אישית חושב שהוא צודק. ובשבילי קשה לי הרבה יותר עם סיפורי פוי' מאשר עם סרטוני פוי'.

המשתוקק כתב on 21 אוק' 2021 20:37:


אז תפנה אותי למאמרים האלה בבקשה

אני אהבתי את מה שכתב רובין, ובלבד כמובן שלא תהיה בכך הצדקה לצפות בפוי'. כמכור יש את הטוטליות הזאת שמוזכרת בספר הגדול "מה זה כבר משנה". אבל זה באמת משנה. ככל שאני צורך פחות סם, אני מתקרב יותר אל השפיות, אם כי כל עוד יש לי סם בוורידים, אני לא לגמרי שפוי ואין לי כלשון ה-NA "חופש מהתמכרות פעילה".

לכתחילה לא, אבל זה כלי שעוזר לא להמשיך להרבה שעות, ולהימנע מ"אם כבר - אז כבר" עד הסוף. וכדאיתא, מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום וכו'.

יש פה פיתוח של היכולת לעצור באמצע ולא להתרסק עד הסוף. אולי זו לא החלמה, אבל זה משהו.

ואני אוסיף:
אולי יש כאן החלמה אבל לא מפוכחות, 

יש לי מעל 1000 ימי ניקיון ובקושי חודשיים מפוכחות,

מפוכחות זה להיות מודע לעצמך, לתהליך שאתה עובר, למה מניע אותך
להבין שאם אתה קם בבוקר ורואה שהרחוב מלא בתאווה זה כי אצלך בחדר משהו לא מסודר....

אסירותודה!

טהרני כתב on 24 אוק' 2021 05:45:


לדעתי זה כן החלמה.
המוחלטות של ספירת הימים הנקיים, שבה אפילו חמש דקות של אוננות גורמת לספירה של מאות ימים להתאפס, עושה הרבה נזק להחלמה.

תחשוב על אדם שנפל כל יומיים, עד שהוא עבד על המידות שלו והצליח להגיע ל-200 ימי נקיות. ואז נפל שוב.
בגלל שיטת המדידה, אין לו איזה דרך טובה למדוד את ההתקדמות המדהימה שהוא עשה במשך 200 ימי נקיות. ולכן הוא חושב שהוא חזר להתחלה.
כי בתקופה שהוא נפל כל יומיים - היו לו אולי 2 ימי נקיות.
ועכשיו אחרי 200 ימי נקיות שהוא נפל, ואז היה נקי 2 ימים - יש לו גם 2 ימי נקיות.
אז איך הוא התקדם ? הוא חזר להתחלה...

שמסתכלים על זה בדרך הזאת, קשה לראות מה השגתי, ולכן קשה להתקדם.

וגם אם נניח נספור את התקופות הנקיות של האדם, למשל אם הוא היה נקי במשך 30 יום, ואז עוד 40 יום, ואז עוד 20 יום. שאתה מציב את המספרים האלה אחד ליד השני, קשה מאוד להבין אם התקדמתי או לא.

כמו שאמרתי בעבר בפוסטים כאן, קחו במלוא הרצינות את הרישום של הנקיות שלכם, כי חברות הפוי' לוקחים את זה במלוא הרצינות ורושמים כמה שניות צפיתם בכל סרטון. שיטת רישום נקיות המוחלטת היא טובה אך לא שלמה, ואנחנו צריכים ללמוד מהאויב הפורנו איך הוא סופר, כי כרגע הוא עושה את זה יותר טוב מאיתנו.

m.youtube.com/watch?v=A33S2N348WU

הסתכלתי בסרטון הזה שבו הפסיכולוג פיטרסון מסביר איך תקלה פשוטה בחיים כמו מחשב שלא עובד, יכולה להיות מסובכת מאוד - במקרה שלו, המחשב לא עבד כי היה בשמש הפרעה סולרית, וההפרעה הסולרית גרמה לכל קווי החשמל בקנדה להיות במתח גבוה מדי, ולכן המחשב של ג'ורדן פיטרסון לא עבד.

וזה דוגמא לסיבוך של החיים האמיתיים, אדם  נורמלי לא יוצא החוצה לבדוק את השמש אחרי שהמחשב שלו מפסיק לעבוד. מקסימום הוא ינסה להדליק את זה מחדש. אבל החיים הם כל כך מסובכים, שלפעמים השמש קובעת אם המחשב לך יעבוד או לא.

הנקודה היא שיש דברים מסובכים מאוד בחיים שלנו שהם התולדה של מערכות ענקיות: המחשב שלי לא עובד בגלל השמש. או שאין קרטון חלב קטן במדף בסופרמרקט בגלל שהמנהיג מושחת וגרם לכל החלבנים להתפטר. או שאין נייר טואלט למכירה בגלל שאיזה סיני במעבדה שכח להיזהר ושיחרר ווירוס. בכל המקרים האלה הקשר בין הסיבה לתוצאה לא ברור מאליו בכלל.

מתי בפעם האחרונה שלא היה לכם חלב בסופרמרקט, הלכתם לבדוק אם המנהיג מושחת ולכן אין חלב ? בוודאי שלא בדקתם את זה, כי זה מגוחך.
אבל למעשה ייתכן שזה כן קשור. זה הדוגמא לסיבוך של החיים האמיתיים.

שהמערכת כל כך מסובכת, קשה לתפוס איך אפשר לפתור אותה, אז התמכרות היא דרך מצויינת לפתור את הסיבוך הגדול שנוצר. כי זה מהווה פתרון קל לכל בעיה: שהמחשב שלי לא עובד, שאין חלב או שאין נייר טואלט - זה רע בגלל שזה נותן לי תחושה רעה. ופוי' נותן לי להרגיש טוב, ולכן פוי' יפתור את כל הבעיות האלה.

אפילו ההחלמה יכולה לבוא משורש של התמכרות, האיש המכור חושב שכל הבעיות שלו בחיים הם בגלל שהוא צופה ביותר מדי פוי', ולכן מה הפתרון לכל הבעיות שלו בחיים ? להפסיק לראות פוי'. גם פה יש תפיסה שטחית מאוד של המציאות. הבעיות בחיים לא נגמרות ברגע שמפסיקים לראות פוי', הבעיות רק מתחילות.

פוי' זה בעצם הכלי שפותר כל בעיה אפשרית. כי כל בעיה אפשרית, בכל נושא אפשרי, תמיד נגמרת באותה תוצאה: אני מרגיש רע. ופוי' תמיד עושה את הדבר הבא: מרגיש טוב.

ג'ורדן פיטרסון הסביר שהסיבוך האינסופי של החיים האמיתיים הוא משהו שאנשים נורמליים מתמודדים איתו באמצעות בידוד הבעיה. אדם לא נורמלי יקנה מכונית חדשה אחרי שלמכונית הישנה שלו יש פנצ'ר. הוא יבודד את הבעיה לשורש שלה - יש פנצ'ר. ולכן הוא יקנה צמיג חדש.

הוא גם הסביר שאנשים עם דיכאון רציני כבר לא מסוגלים לעשות את ההבחנה בין בעיה קטנה לבין בעיה ענקית. מישהו עם דכאון קליני יראה כתבה בטלוויזיה על משהו שלילי קטן, ויחליט שאין לו טעם לחיות (הוא באמת יחשוב ככה). הסיבה לכך היא שאין לו כבר את היכולת לבודד בעיות ולהתמודד איתם, ובמחלת הנפש שהוא נמצא בה, הוא תופס כל בעיה כמשהו שמאיים על כל המערכת.

למשל, אם אין חלב בסופרמרקט, הוא יחליט שראוי שמדינת ישראל תושמד, כי הוא ישר קפץ להבנה שישראל כל כך רקובה, שבגלל זה אין חלב. ואין לו את היכולת לבודד את הבעיה ולהבין שזה בעיה נקודתית קטנה.

התמכרות היא לא דיכאון, אבל היא דומה במובן הזה שאנחנו לא מסוגלים לבודד בעיות יותר, אלא תמיד שולפים את הכלי הכי חזק שתמיד פותר כל בעיה, וממהרים לפתור איתו את הבעיות שלנו.

אם אני באפריקה ואני צריך להתמודד עם מנהיג מושחת שגרם לכל החלבנים במדינה להתפטר, אני צריך להיכנס ולבודד את הבעיה - למה המנהיג מושחת. איך אני גורם לו להיות פחות מושחת. איך אני משכנע אותו להכיר בחשיבות של החלבנים. כל זה מסובך מאוד ודורש הרבה ידע ויכולת.
לעומת זאת הפתרון של הפוי' הוא קל הרבה יותר, כי הוא דורש שאני יסתכל על כמה תמונות של בנות וזהו. אני כבר לא מרגיש שיש  יותר בעיה עם החלב באפריקה. ולכן הכול בסדר.


שאני לומד תורה, אני מסתכל על מערכת מסובכת בצורה מדהימה של וויכוחים, ציטוטים ודיבורים של עשרות אלפי אנשים חכמים מאוד לאורך אלפי שנים.
באופן טבעי, שאני נתקל במערכת מסובכת כל כך, אני נכנס לתקלות ובעיות. אני לא מבין את רש"י, אני לא מבין את תוספות, אני לא מבין את פשט הגמרא.
שאני במצב כזה, יש לי שני ברירות, האחת היא להסכים לכך שמדובר במערכת מסובכת מאוד ולחיות עם העובדה שאני מרגיש רע מאוד  מזה שאני לא מצליח להבין את הבעיה, ולהמשיך להתמודד איתה ולהמשיך לנסות לפתור את הסוגיה.
הפתרון השני הוא ללכת ולראות פוי' וככה להרגיש שהבעיה נפתרה - אני מרגיש טוב.

מה שאני עשיתי היה פתרון מתוחכם יותר - רציתי לפתור את הסוגיה בגמרא אבל לא רציתי לראות פוי', אז התמכרתי לאישורם של בני אדם, וניסיתי לצבור כמה שיותר נקודות של הערכה מבני אדם שסביבי במהלך הלימוד, בין אם בפנטזיות שלי בראש שעכשיו כולם מסתכלים עליי בהערכה. או בפנטזיות שלי שאני איש חשוב שלומד תורה ומחזיק את העולם. או בניסיון להגיד הערות חכמות.
כל הדברים האלה גרמו לי לקבל סם של אישורם והערכתם של בני אדם, שזה סם מיוחד שאתה מקבל רק אם אתה מתאמץ.
וככה נהניתי משני העולמות - לא רק שאני מקבל סם, אני אפילו גם לומד את הסוגיה. וככה אני לא צריך להרגיש רע מכך שאני נכנס למערכת מסובכת שקשה להבין.

הבעיה בשיטה הזאת זה שהיא מרגילה אותך לפתור בעיות באמצעות שילוב בין סמים למאמץ. ואתה מתרגל פחות ופחות להיכנס למערכת מסובכת שבה אתה באמת לא מבין מה לעשות. ושבהם אין תגמול מיידי על כל דבר.
אני עשיתי דברים מסובכים מאוד  - שיחקתי במחשב במשחקים חכמים, אבל זה שוב פעם ערבוב בין סמים למאמץ. לימוד תורה - ערבוב בין סמים למאמץ.

שאני לומד ושקשה לי. אני כבר לא מסוגל לעמוד במצב הזה, אני לא מסוגל להיות שם, מול הספר, ולדעת שזה לא מצליח לי. אני חייב איזה סם של הערכתם ואישורם של בני אדם לעמוד בזה. אז אני ישר נכנס לפנטזיות שאני איש חשוב בגלל שאני לומד תורה. ואז ישר אני נרגע ויכול לחזור ללמוד. ככה זה עובד בראש שלי.

המשתוקק כתב on 25 אוק' 2021 18:46:



אתם ב-12 הצעדים אומרים שאתם סופרים להיום ורק להיום ולא מסתכלים על מחר. אבל מה עם האתמול ?

האם אתה מסוגל להסתכל על מאה הימים האחרונים ולומר מה מצבך לעומת היום מבחינת נקיות ?

הרי אם תאמר שהיית נקי 10 ימים, ואז חמישים, ואז שלושים, ואז עשרים ימים. איזה מסקנה בדיוק תקבל על הנקיות שלך ? לאיזה כיוון אתה הולך ? 
קשה לענות על השאלות האלה שאתה רק סופר ימים נקיים וזהו.

אם אני מישהו שנקי 20 יום, ונפלתי ואז הייתי נקי 200 ימים - זה אומר שהשתפרתי לשיטתך פי עשר. 
אבל מה קורה אם נפלתי שוב ועכשיו אני נקי 2 ימים ? האם זה אומר שאני החמרתי את מצבי פי 100 ?
אתה מבין את הבעיה עכשיו ?

המשתוקק כתב on 04 נוב' 2021 09:42:

שיטת ימי ניקיון מצטברים זה גם שיטה טובה לדעתי, כי אתה יכול למדוד את היחס בין מספר הנפילות למספר הימים הנקיים. ואז לראות מה מצבך.
כי למשל אם אתה מודד היום ורואה שיש לך יחס של נפילה אחת על כל שלוש ימי נקיות, ואז מודד עוד שנה ורואה שיש לך יחס של נפילה אחת על כל עשרה ימי נקיות, כלומר השתפרת פי שלוש בתוך שנה. אז זה עוזר לך למדוד את מצבך לאורך זמן.
הבעיה היא שהספירה הזאת לוקחת בחשבון את כל הימים, במקום למדוד רק את תשעים יום האחרונים וכדומה. עדיף להשאיר את העבר מאחור ולספור רק את מה שקרה ב90 יום האחרונים במקסימום. לא יותר מזה.


בהקשר לשאלתך: אני יענה לך באמצעות הדגמה מהמקרה שלי.
אני ספרתי במשך 5 חודשים את שעות הצפייה שלי, וגיליתי שבמקרה הכי חמור אני צופה 50 שעות של פוי' במשך עשרים הימים האחרונים. ובמקרה הפחות חמור 10-13 שעות פוי' לעשרים ימים האחרונים.
כרגע לפי הספירה שלי, אני מחזיק ב11.7 שעות של צפייה בפוי' במשך 20 הימים האחרונים, ונאבק בשיניים ובציפורניים להוריד את זה לשיא חדש מבחינתי של 6.7 שעות לעשרים הימים האחרונים, אם אני יהיה נקי עוד כמה ימים.
לכן אם אני יצפה ב7 שעות פוי', המספרים שלי יעלו כך - במקום 11.7, זה יהיה 18.7 שעות. אם אני יצפה 5 שעות, אז המספרים שלי יעלו ל-16.7 שעות צפייה, ואז ירדו חזרה ל11.7 בעוד כמה ימים.
שני המצבים הללו לא טובים לי, כי אני רוצה להתקדם, ובגלל שספרתי את שעות הפוי' שלי - אני יודע בדיוק איפה אני תקוע (11-13 שעות), ואני יודע בדיוק לאן אני רוצה להתקדם (6 שעות ואז אפילו יותר נמוך מכך).

המטרה כמובן זה 0 שעות פוי' לעשרים ימים האחרונים.