הכל נכון, אבל יש כאן קטע של ניצול על רקע סמכות של איש עשייה וחסד, ישנם הרבה מאורעות ודברים שאירעו בציבור הכללי - זה גם לא פשוט בכלל...
אבל כאן זה אדם שסמכו עליו שנתנו בו אמון, הוא כביכול היה מטפל וניצל את זה לפגוע, זה מקעקע את האמון וכו'.

סתם בא לי לזרוק את ה10 אגורות שלי, וברשותך אעשה את זה כאן.

שמעתי פעם שלתפקיד של מטפל רגשי וכדומה יש אזהרת עבודה,
היינו שהפתיחות של המטופל, והתמיכה בו היא עצמה קשר רגשי עמוק וחזק, ובאם למטפל אין מודעות לסכנה הזאת ואין כלים שמונעים תקריות וכו'
אז הוא עלול ליפול.

ככה שיוצא שדווקא מטפל שבאמת רוחש אמפתיה וכל הקשור, יכול ליפול.

ואמרו שפעם לא היה מודעות לזה, עד שהתגלו הרבה תקריות כאלו עם מטפלים, ואז הכניסו את המושג הזה ללימודי ועבודות מטפלים.

חלק מתופעות הלוואי שקורים למחלימים מהפוי', היא שכל הרגשות השליליים צפים למעלה בצורה מוגברת הרבה יותר.

אני נמצא ביום השמיני לנקיות שלי מפוי' ומאו', ועברתי כבר את המכשול הראשון של מי שמנסה להיות נקי, וזה התאווה החזקה שתוקפת אותי ביום השלישי לנקיות, אני רושם את תקופות הנקיות שלי במדויק כבר חצי שנה, וכמו שעון התאווה תוקפת אותו ביום השלישי.
ביום החמישי תוקף אותי עוד גל של תאווה, בו בדרך כלל קשה הרבה יותר לעמוד.
ואילו בימים השישי עד השביעי, מתחילים לצוף רגשות אחרים שלא קשורים לתאווה.

אלו תופעות הלוואי שמתרחשות למי שנקי יותר משבוע מהפוי':
פרנויה ופחד בלתי מוסבר
תחושה תמידית שכולם רוצים לפגוע בי, וכל דבר עלול להיות אסון.
אני זוכר שקראתי את הפוסט של אחד מהמשתמשים בפורום מתוודה שיש לו פחד מטורף אחרי שהוא יוצא מהבית על כך שהוא פוחד שתפרוץ שריפה בבית וייפגעו אשתו וילדיו. זה סוג של פחד בלתי מוצדק שהרגשתי כאשר אני מנסה להיות נקי מהפוי'.
בגלל התחושה הזאת יש פיתוי לראות פוי' כי זה גורם לך להקטין את הפחדים האלה לרמה הנורמלית שלהם.
זה חלק מהחיסרון בפלוקאי שיש לי פחד בלתי מוצדק שאולי אידרש לאינטרנט פתוח בגלל כל מיני סיבות ואז אני פותח את פלוקאי וחושף את עצמי לסכנה גדולה.
בנטספרק לדוגמא אין חסרון כזה כי לכאורה הסינון ידאג לפתוח לך אוטומטית כל מה שחשוב באמת ולכן אין לי פחד שגורם לי לפתוח את נטספרק לגמרי.

תחושה של חוסר נוחות
הגוף מרגיש שחסר לו משהו אבל הוא לא יודע מה. זה תחושה מתסכלת למי שלא רגיל בלהתמודד מול התאווה, כי אתה חושב שמשהו איתך לא בסדר, שלמעשה אתה בסדר גמור וזה פשוט חלק מתהליך הנקיות.
התחושה הזאת קורית אך ורק למי שלא נוגע באיבר המין על מנת לעורר אותו אפילו פעם אחת, אני עצמי לובש מכנסיים גסות כמו ג'ינס אפילו שאני הולך לישון וזה עוזר לי בצורה מדהימה כי האוננות תמיד מתחילה בליטוף אקראי של איבר המין בלי ששמים לב בכלל ונמשכת ונמשכת עד לנפילה. ואילו כאשר הבגד גס האיבר לא מגורה בכלל אפילו שמנסים לגרות אותו.

אם אתה לא לבשת בגדים גסים ואתה כן נגעת באיבר המין, אתה לא תרגיש חוסר נוחות, אלא תרגיש רצון עז להמשיך לעורר את האיבר.

הסיבה לתחושה הזאת כבר נכתבה אצלי באחד הפוסטים - הגוף לא יודע מה הסיבה לכך שהוא מרגיש חוסר נוחות, המוח העליון שלך יודע שהוא רוצה פוי', אבל המוח התחתון הוא טיפש והוא רק יודע שהוא לא מרגיש בנוח.
אם אתה מרגיש חוסר נוחות כזה, זה סימן טוב מאוד, כי זה אומר שאתה נמנעת מלגעת באיבר המין.

רגשות שקשה להכיל
שאתה נקי מעל שבוע, אתה מסוגל להתחיל להרגיש שוב, אבל המוח עדיין לא החלים מספיק על מנת לעבד ולהכיל את התחושות החזקות האלה ולכן הם מסתובבים אצלך בלי בקרה ועלולים לעשות לך הרבה בעיות.
טעות נפוצה שאני עושה הרבה פעמים, היא להיות נקי במשך תקופה גדולה משבוע, ואז לשמוח בכך שאני מסוגל להרגיש דברים שוב, וללכת לשמוע מוזיקה שמעוררת עוד רגשות כמו שירי נשמה, כי מוזיקה יכולה לעורר באדם רגשות בקלות. אבל אז השירים האלה מעוררים רגשות חזקים מדי שאני לא יכול להכיל ואני משתגע והולך לרוקן את הרגשות האלה דרך הפוי' כדי שהכול ירגיש רגוע שוב.


הלקח מכל זה הוא שסינון הוא משהו שחוסם את התחושה של תאוות המין בכך שהוא חוסם את האפשרות לראות נשים לא צנועות.
אבל הסינון לא חוסם רגשות כמו פחד, התרגשות חזקה או חוסר נוחות. זה משהו שפשוט צריך ללמוד לחיות איתו עד שהוא נעלם.
אסור להתבלבל ולחשוב שסינון יעזור לפתור את כל הרגשות, סינון עוזר מאוד לחסום רק רגש אחד - והוא התאווה למין. ואילו רגשות אחרים הוא לא מצליח לחסום.

וזה הסיבה למה אנשים אומרים שסינון זה גרוע - הם טוענים שמה שבאמת עוזר מול הפורנוגרפיה זה לא סינון, אלא חינוך, דוגמא טובה, תקשורת טובה בין ההורים לילדים וכדומה.
אנשים כאלו צודקים וטועים - הם צודקים כי אכן הורים טובים ילמדו את הילדים שלהם לעמוד מול תחושה לא נעימה של חוסר נוחות ולסבול את זה בשקט, הם ילמדו אותם איך לנהל את הרגשות שלהם בצורה בריאה ואיך לעמוד מול פחד. הורים טובים בלעשות את כל זה ואילו סינון גרוע בלעשות את זה.
אבל הם טועים בחושבם שחינוך טוב זה כל מה שדרוש על מנת לעמוד מול תאוות המין, זה לא נכון. מה שדרוש זה סינון.
וכך גם היהדות מלמדת - היא מלמדת אותנו לעמוד מול הפחד, כמו שכתוב בתורה שהכהן המשוח אומר לפני המלחמה לא לפחד מהגויים, והיא מלמדת אותנו לעמוד מול חוסר נוחות באמצעות שמירת שבת, והיא מלמדת אותנו לא להתרגש יותר מדי, כמו בעבודה הזרה בה מנסים לעורר את ההתרגשות במהירות באמצעות אקסטזה וריקודים, אלא בלימוד תורה ובתפילה המתונים והרגועים.
אבל אין שום תחבולה שהיהדות מלמדת אותנו לעמוד מול התאווה, היהדות מאוד החלטית בעניין הזה ואומרת שמול התאווה לא מתמודדים ולא מנהלים אותה, אלא מתאווה בורחים - באמצעות צניעות, שמירת ייחוד וכל שאר החוקים. כי אי אפשר לעמוד מול תאוות המין.


עריכה: 
חשוב לומר שיש עוד דרך להתחמק מכל הרגשות השליליים שקורים בנפש בזמן ההחלמה מהפוי', וזה התמכרות אחרת כמו התמכרות לאישורם והערכתם של בני אדם.
התמכרות כזאת עוזרת מאוד  כי אתה מתמקד כל הזמן במה אנשים יאמרו עליי ואיך אני יכול לשפר את המעמד החברתי שלי, מה שדוחף אותך לעשות דברים חיוביים. אתה אפילו יכול לסיים את כל התלמוד ירושלמי ובבלי בעזרת הדחיפה של ההתמכרות הזאת.
החסרון של התמכרות כזאת היא שאין טיפול בבעיות השורשיות, אתה לא מטפל לא בפחד ולא בחוסר נוחות ואתה לא יודע לנהל רגשות כאשר הם גואים, ולכן תמיד תישאר בבעיה.
זה הופך להיות משחק מי רץ יותר מהר - ההתמכרות לבני אדם, או הרגשות שלי ? ובגלל שהייתי חכם, תמיד ידעתי להתחכם ולהביא עוד ועוד דרכים חכמות להתמכר לבני אדם כך שאידחף לעשות דברים חיוביים, אך כל החוכמה שלי רק הפילה אותי לפח עמוק יותר.

יתכו וזה פשוט צורה חילופית 'כשרה יותר' שבו אוכל 'לברוח מעצמי', אחרי שחסמתי את הצורה הרגילה בו אני עושה אותה

לחיים הראויים לשמם כתב on 23 ינו' 2022 11:35:

ההשוואה שלך שגויה לדעתי, כי בפוי' יש עונג ולכן הוא טוב כדי לברוח מהמציאות, אבל פחד ופרנויה זה משהו שלא נעים בכלל.

robinhood כתב on 24 ינו' 2022 12:05:

איזה עונג יש בבריחה שמביאה אותך לרגשות אשם, לתסכול, לאוננות ועוד לשלל דברים פחות נעימים - אני מדבר מבחינה פסיכולוגית

מאוד מתחבר לדבריו של robinhood.

עלתה בדעתי המחשבה, האם אפשר למדוד את הכוח שיש לתאווה עלינו באמצעות כסף.

הרי מה היינו עושים אם לא הייתה בנו תאווה כל כך חזקה ? היינו מן הסתם חושבים שלשכב עם אישה זה נחמד, אבל לא חשוב כל כך.

הנה כל ההוצאות שאנחנו צריכים להוציא בגלל שאנחנו שוכבים עם אישה:
ראשית, האישה רוצה בית גדול שעולה שני מיליון שקל עם חמישה חדרים. בעוד שרווקים מוכנים להסתפק בשני חדרים, אז להתחתן עולה לנו מיליון שקל נוספים בקניית בית.
שנית, כל ילד עולה בערך מיליון שקל לגדל עד גיל 21. הממוצע הוא שלוש ילדים, אז 3 מיליון שקל.

מה שאומר שסך הכול, להתחתן עולה לנו 4 מיליון שקל. וזה בלי לספור את הסיוע שצריך לתת לילדים אחר כך במציאת דירה וכדומה.

אז שרווק עומד מול אישה יפה בלי בגדים, צריך תאווה שחזקה יותר מהרצון לשמור על 4 מיליון שקל כדי לשכנע אותו לשכב איתה.

כמובן שכוח כזה הוא כוח עצום שאי אפשר לעמוד בפניו, מי יכול לעמוד מול כוח שמצליח לנצח ארבע מיליון שקלים ?

יותר מכך, ג'ף בזוס שהיה פעם האיש הכי עשיר בעולם, בגד באשתו על שטויות, והפסיד 60 מיליארד דולר. מי יכול לעמוד מול כוח שמצליח לנצח 60 מיליארד דולר ?

לכן שמסתכלים על זה בזווית הזאת, מבינים שהתאווה זה כוח שמצליח לנצח כמויות כסף ענקיות ומצליח לגרום לכל אחד להוציא סכומים עצומים כדי לממש את התאווה שלו.

אהבתי את הרעיון והמחשבה. אבל הצד הלמדני שלי אומר שיש חילוק מסוים (מ"מ הוא לא מוריד את ההשוואה מערה לחלוטין אבל הוא קצת מצמצם). אם שמים מול אדם מזוודה עם 4 מיליון ש"ח או שישכב עם אישה - אני חושב שכל אדם יבחר במזוודה. יש הבדל בין להרוויח ללא להפסיד, חילוק מוכר וידוע, אפ' פשוט מאוד, בלמדנות של חז"ל. כל שכן שהאדם לא עושה חשבון פלוס שהוא בטוח שלא יעלו עליו וכדו' (ואז הוא מרוויח שני ציפורים במכה - אשליות).

המשתוקק כתב on 26 אפר' 2022 08:23:


זה אבני דומינו , קודם צריך שהאישה תיראה בצורה שתמצא חן בעינייך, אחרי זה אתה תרצה לדבר איתה ולהרגיש שהיא מבינה אותך טוב, אחרי זה תרצה להרגיש שאתם מאמינים באותם עקרונות, ואז תרצה להתחתן, ואז תרצה להוליד ילדים.

זה אבני דומינו שמפילים אחד את השנייה, והאבן הראשונה שחייבת ליפול זה משיכה מינית, בלעדיה כל שאר האבנים לא ייפלו.

זה למה יש לנו משיכה מינית וזה למה יש לנו חלקים מהמוח שמוקדשים אך ורק למשיכה מינית.

תחשוב מה היה קורה אם אשתך הייתה אומרת לך שהיא מוכנה להתחתן איתך, אבל אסור לך לגעת בה והתינוקות יגיעו באורח נס עם הגנים שלך ושלה. גם אז תהיה מוכן להתחתן איתה ?

אדם רוצה לחיות בנוחות, אבל אין להשוות בין העלות של לחיות בנוחות כרווק לבין לחיות בנוחות כנשוי, זה שמיים וארץ.

חיל בלע ויקיאנו כתב on 26 אפר' 2022 08:29:


להרוויח 4 מיליון או לא להפסיד 4 מיליון, בוודאי שיש הבדל.

הנקודה שלי היא שהכוח התאווה שלנו חזק מספיק כדי לגרום לנו להתעלם מהפסדים גדולים שייקרו בהמשך.

הרי האדם בנוי להימנע מהפסדים. הוא לא בנוי ללכת בביטחון לגוב האריות בידיעה שיש סיכוי שיטרפו אותו, אלא הוא יפחד ויימנע.
אבל מה אם בגוב האריות יש אישה יפה במיוחד ? פתאום הגבר מקבל מספיק ביטחון כדי ללכת לשם.

כלומר לאישה יש ערך גדול מספיק שגורם לגבר לאבד זהירות בשביל הסיכוי להשיג את הערך הזה.
ורואים שלאישה יש ערך כל כך גדול, שהוא מסוגל לסתור את הפחד מלבזבז 4 מיליון שקל.

אז אם יש לאישה את היכולת לבטל את הפחד מלאבד 4 מיליון שקל, בוודאי שיש לה את היכולת לבטל את הפחד מלאבד קצת רוחניות וקצת צלם אנוש מצפייה חסרת שליטה בפוי'. 
כי אומנם יש סיכון גדול בפוי', אבל המוח משוכנע שיש גם סיכוי גדול לרווח. וכמובן שהכול שקר וזה הכול סיכון בלי רווח.

המשתוקק כתב on 26 אפר' 2022 20:37:


בוודאי שאתה מחפש להתחתן ולהקים בית, כי אתה חונכת לכך, וזה כמובן דבר טוב.
אבל מי שחינך אותך, סמך על זה שהאישה שתפגוש תהיה מושכת בעיניך ברמה מסויימת, אחרת כל החינוך של העולם לא יעזור לכם. 

אם היית לא מחונך ונמשך מינית לאישה, יש סיכוי טוב שהנישואים יתקיימו.
אבל אם אתה מחונך בחינוך הכי מעולה בעולם ואין לך משיכה לאשתך, הנישואים לא יתקיימו.


למה אתה אומר שזה לא משקל של 4 מיליון שקל ? שיש את התאווה לראות פוי' או גרוע מזה, יש סיכוי שזה יחריב את הנישואים, וזה בהחלט שווה לפחות מיליון שקל בגירושים וכדומה.

אני כבר למעלה מעשר שנים מכור לתאווה, או לפחות מנסה להילחם בתאווה. לפעמים אני מצליח הרבה ולפעמים אני מצליח פחות.

אם לא הייתי מקבל אינטרנט, כנראה שלעולם לא הייתי מגלה את הצד הזה בתוכי.

לפעמים אני חושב מה היה קורה במהלך עשר השנים הללו אם לא היה לי את הפוי'. 
אני חושב שהייתי נהנה הרבה יותר בעשר שנים הללו אם לא היה לי את הפוי', אני זוכר כמה הייתי מאושר לפני הפוי', וכמה הפוי' הרס לי את האושר.
אבל אני גם מברך את הדברים שאני מוצא כמובנים מאליהם, מים נקיים וחשמל ואוכל.

אני חושב שזה יהיה בסדר לומר, שכאשר התחלתי ליפול בתור נער, אני נפלתי בעודי מסתכל על התמונות של הדוגמנית הידועה בר רפאלי. אני כותב את השם שלה כי אני מניח שאין גבר בישראל שלא מכיר אותה, בהתחשב בזה שהיא הייתה ועודנה נמצאת על שלטי מנקרי עיניים בכביש.

שאני הייתי נער לפני כעשר שנים, בר רפאלי הייתה האישה הכי יפה בישראל ללא תחרות. ותמיד יכולת לשמוע שיחות ברחוב כמו "היא יפה כמו בר רפאלי" או "מי היא חושבת שהיא, בר רפאלי ?". זה היה סוד גלוי שכולם ידעו מי זאת, כולל הדתיים והחרדים, היא הייתה בכל עיתון ובכל שלט בישראל. גם אם רצית לפספס אותה לא היית מצליח.

אך כיום, בר רפאלי הזדקנה מעט, יש לה קמט או שניים בעיניים, וזה כבר גורם לי להימשך אליה הרבה פחות. מה שגורם לי להבין כמה התאווה אכזרית כלפי הנשים כמו שהיא אכזרית כלפי הגברים.
התאווה לא סלחנית, קמט קטן בפניה של הדוגמנית והעסק של הדוגמנית מתמוטט, או שהוא מתמעט מאוד. אין פלא שהן עובדות קשה להצטלם בכל פרויקט אפשרי, כי הן יודעות טוב מאוד  שהזמן שלהן בעולם הזה קצוב. ואולי זה לקח שאפשר ללמוד  מהן לחיים.

אני גם זוכר פעם שראיתי באינטרנט מסיבת סלבס , ובה אחת הדוגמניות הנודעות מסתכלת סביבה במבט שאני רק יכול לתאר כעצוב או כהשלמה אם המציאות, לא בגלל שהיא לא יפה, כי היא עדיין יפה מאוד. אלא בגלל שהנוף במסיבה נשלט על ידי דוגמניות צעירות ממנה, והיא מבינה שבעסק הזה של דוגמנות, הסוסים הצעירים תמיד ינצחו את הסוסים הזקנים. והיא מבינה שזה נגמר עבורה.

כיום, אם אני נופל, אני מסתכל בעיקר על תמונות של שני דוגמניות בלבד. כבר כמה שנים שהן בעיקר מושאות התאווה שלי.
וזה קצת משעשע אותי, כי זה מרגיש כמו נישואים יציבים אפילו בפוי', אני לא מחפש עשרות נשים חדשות, אלא כל הזמן מתמקד בישנות (אני לא אוהב להסתכל בסרטוני פוי').

אם אמשיך להיות מכור, אני מניח שגם הדוגמניות שאני נופל עליהן כעת, יזדקנו להן בהמשך, ואני אחליף אותן בחדשות. אני מתפלל שזה לא יקרה. ושאלו יהיו האחרונות.

אני לא חושב שזה היה טעות להיכנס לאינטרנט. כי האינטרנט הוא חלק מחיינו וזהו זה. פעם הניסיון הכי קשה היה אם להכניס טלוויזיה הביתה או לא. והיום זה הניסיון הכי קל בעולם.
אז אני שמח שנכנסתי לאינטרנט, אני שמח שנפלתי, אני שמח שנפלתי כי זה עזר לי למצוא כלים ודרכים לעזור לאחרים פה בפורום לא ליפול. ואני מקווה שבעתיד אף אחד לא ייפול.


עריכה: 
אין ולעולם לא תהיה אישה יפה. 
יש רק אישה שיפה לתקופה קצובה בחיים שלה. ואפילו מהתקופה הקצובה הזאת נהנות רק חלק קטן מהנשים, לא כולן.
היופי מתחיל מגיל 15 בערך ונמשך עשרים שנה עד גיל 35.
זה לא משנה אם הבחורה עשירה או חכמה, גבוהה או מצחיקה. היא תהיה יפה רק למשך 20 שנה בלבד בחיים שלה.

ולא מדובר פה בירידה הדרגתית ביופי.
אני לא מדבר פה על מצב שאישה יפה בגיל 25, ואז היא תשאיר תשעים אחוז מהיופי שלה בגיל 37.

אני מדבר פה על ירידה משמעותית ביופי של האישה, כזאת שתגרום לי להפסיק לפנטז עליה ולהתחיל לחשוב על נשים אחרות. צעירות יותר.

אם ניקח את בר רפאלי כדוגמא, היא הייתה מושכת מאוד בגיל 23 ובגיל 25 ובגיל 27 בדיוק באותה מידה בלי שינוי בכלל בראש שלי.
אבל עכשיו כאשר היא בת 37, המוח שלי ממש לא רוצה לשמוע או לראות את בר רפאלי, הוא פשוט כבוי בקשר אליה. היא כבר לא מעניינת בכלל.

הדרך בה התאווה קובעת מה נחשב אישה להימשך אליה ומה לא נחשב אישה להימשך אליה. הוא תהליך לא סלחני.

כלומר אני מרגיש בבשרי ממש איך כל הגוף שלי מכוון למצוא דווקא נשים בין גילאים 15 לגיל 35, ולהימשך אליהם דווקא.

וממש כמו שאין לי שליטה על כך שאני חושב שאישה מסויימת היא מושכת,  כך אין לי שליטה על כך שאני חושב שאישה מסויימת היא לא מושכת.
ואני זוכר שניסיתי בכל זאת לראות תמונות לא צנועות של בר רפאלי בגילאים המבוגרים יותר ולנסות לאו' עליהם , אבל לא הצלחתי כי המוח שלי סירב להתרגש מהם.

אני מאד מזדהה
זה תקופה של למעלה מ12 שנים מאז שהתמכרתי לתאווה
בתחילה רק אוננות, ולפני כמה שנים הכרתי את הפורנו
ומאז החיים שלי השתנו לריעותא...

בתקופה האחרונה התמכרתי לזמרת ידועה שאני כל הזמן מסתכל עליה, אסירות תודה לא מאונן עליה, ולא מפנטז, אבל נהנה מראייתה, מה שמביא לריקנות וכאב.

רובין, ממש כתבת חלק ממני. זה מבהיל עד כמה זה כואב. אני חושב שמאז שנכנסתי לזה והאושר שלי נמחק - כל החיים שלי נמחקו איתו ביחד. אני לא זוכר כלום מהילדות ודברים מכיתה ז' וכדו'. החיים שלי התחילו כשהתחלתי לנסות להתחרק מהתאווה.