אני חושב שיש בפורנו משהו חיובי, בכך שהוא גורם לבעל הגאווה לחשוב שנית על מה שהוא עושה.

אני חושב על עצמי, כל חיי ברחתי ממגע מיני. בזמן שאנשים סביבי בגיל הנערות והיסודי פזלו לכיוון הזה, אני - במוח שלי, הייתי מנותק לגמרי מהסיפור הזה. ילד טוב, כמו שנקרא.
ברור שזה ניתוק מורכב, לא איזה כפתור שלוחצים עליו וזהו, אבל בניתי מערכת שלמה שמספרת לעצמי בעצם שאני לא צריך מגע מיני.
שיחקתי במחשב, למדתי תורה, למדתי דברי חול - ועשיתי את זה בהצלחה. מה עוד בן אדם צריך ? הרגשתי שלם עם עצמי.
נכון, שאם הייתי יוצא החוצה ופוגש נערה כשהייתי נער, הייתי מבין לפתע שבואנ'ה - יש פה איזה עולם חדש ומסתורי שאני לא מכיר.

אבל הייתי ילד טוב, הקשבתי למורים ולרבנים שאמרו לי שאם אני יילך לשם, לכיוון של לחפש לדבר עם בנות, לחפש מגע מיני, לכמוה לקשר - זה ייגמר רע עבורי. אז לא הלכתי.
אז בניתי עולם שלם שמנותק מבנות, והאמת ? חשתי מרוצה בתוכו, חשבתי, ששום דבר לא ישבור את העולם המושלם שבניתי לעצמי, עולם שבנוי מההתרגשות בתורה, משחקי מחשב חדשים שמגיעים כל יום ויום, ולימודי חול שמביאים לי יוקרה וכבוד ובעזרת ה' גם כסף.
בסתר ליבי, ייחלתי שזה תמיד ימשיך ככה. למה להתחתן ? סתם כאב ראש, תנו לי בית נחמד עם משחקי מחשב ואשחק בו עד סוף ימיי. זה לא היה סתם מחשבה, זה היה מחשבה רצינית ביותר שחלפה במוחי יותר מפעם אחת. הסיבה היחידה שלא פעלתי לממש אותה הייתה בגלל שזה היה מביא לי סטטוס חברתי של איש מוזר או לא נשוי. זה הסיבה היחידה למה לא זרמתי על זה ברצינות.

ואז הגיע הפורנו, ומוטט את עולמי. תמונה אחת, רק תמונה אחת, וכל העולם הזה שבניתי התפרק לחתיכות - משחקי המחשב איבדו את טעמם, לימודי החול היו קשים יותר, ולימודי הקודש הפכו להיות יותר דרך להציל את הנפש שלי מאשר לגדל אותה ולרומם אותה.

שראיתי פורנו לראשונה בטעות באינטרנט בגיל 17, וכל ההשפעות הללו על החיים שלי - במיוחד על משחקי המחשב, שלא היו מרגשים בעבר, זה זיעזע את עולמי בצורה שקשה לתאר ואולי תהיה אפילו מגוחכת למי שלא משחק משחקי מחשב.
ומאותו זמן, החלטתי החלטה נחושה ביותר - אני חייב לחזור לתחושה הטהורה, הפשוטה והשמחה הזאת של החיים שלי כפי שהיו לפני שפגשתי פורנו.
לפני שפגשתי בנות.
ובמשך שנים - השנים גם במהלכם הייתי בפורום שמור עיניך, המלחמה שלי הייתה הניסיון לבנות שוב את העולם המושלם שאני זוכר מנערותי - העולם שאליו אני מתגעגע, עולם בלי בנות, עולם חסר מיניות, עולם בו אני מתרגש, בוכה, נהנה, שמח, עצוב - אבל אין בו מין.
אין בו את הכוח העצום הזה, שאוהב לפרק את כל הדברים העדינים בנפש שאני אוהב לבנות. להיות מאושר עם מין זה מסובך. עדיף הרבה יותר, כך חשבתי, להיות מאושר בלי מין  - זה כבר הרבה הרבה יותר פשוט.

אז המלחמה שלי בפוי' (פורנו) הייתה יותר ממלחמה בפוי', היא הייתה מלחמה במין עצמו, היא הייתה מלחמה בעצם הרצון שלי לכמוה ולחפש קשר מיני.
הנה כמה אמונות שלי בנושא, ושאני עדיין נאבק איתם:
א. רצון למגע מיני זה לחלשים: יש להגיע לנישואים ולחיפוש אישה מתוך עמדה של עוצמה - מתוך עמדה שאני לא זקוק לקשר מיני כלל. ואם לאישה יש רצון למגע מיני - זה רק בונוס, כי זה מציב אותו בעמדת עוצמה גדולה אפילו יותר. ואותה בעמדת התחלה חלשה יותר.
ב. מגע מיני זה לא חשוב: תורה זה חשוב, לפרנס זה חשוב, לחנך ילדים זה חשוב, להוליד אותם זה כמובן חשוב. מגע מיני לכשעצמו הוא סתם אמצעי בשביל המטרה.
ג. אסור להיראות חלש: חולשה מרמזת על הזדקקות. אני לא זקוק לאיש: העולם שלי מושלם - משחקי מחשב, תורה ולימודי חול.
אם אני נראה חלש, אני נראה לא אטרקטיבי: אם אישה תשמע את המילים "אני צריך אותך", זה הדבר הכי נורא להגיד לה והיא תזרוק אותך מייד.
הדבר הכי טוב לומר לאישה זה "אני לא צריך אותך, אני גבר גבר ואני מדהים, ואני מוכן ברוב חסדי לתת לך להיות איתי". כי אז היא תבין שאתה כזה גבר גבר מאצ'ו קשוח וחכם. ותזרוק את עצמה עלייך.
ד. אישה אמיתית, היא אישה בדיוק כמוני - אישה שבנתה עולם מושלם לעצמה ולא זקוקה לאיש, ומוכנה ברוב חסדה לתת לי להיות איתה.
זאת האישה ברמה הגבוהה ביותר, וזאת האישה שאני מוכן להיות איתה. ורק איתה.
כל אישה אחרת, היא סתם חלשה/נצלנית, או שאני סתם ממש תוהה למה לכל הרוחות היא רוצה איתי קשר.
הבעיה היא, שאם יש אישה שמשדרת דבר כזה - ואני נמשך אליה, איך בדיוק אני יתחתן איתה, הרי היא לא זקוקה לאיש.
עכשיו אתם מבינים למה אני רווק... חחח.
היו פעמים שנשים, שהחשבתי ברמה גבוהה, בכל זאת ניסו ליצור איתי קשר, ופשוט לא זרמתי איתם כי בתוך תוכי, בעולם המושגים המעוות שלי, לא הסתדר בכלל למה הם רצו קשר איתי: הרי הן נראות טוב, חכמות, מוצלחות - מה שאומר שהן לא באמת צריכות גבר. הן לא זקוקות לו.
ובכל זאת הן מנסות ליצור איתי קשר, למה ? 
המוח שלי לא תפס את זה. פשוט לא תפס את זה. סירב ועדיין מסרב עד היום לעשות את ה 1+1, להבין שכן - הן זקוקות לי ואני זקוק להן.



הפוי' במובן מסויים מכריח אותי להבין את העובדה שאני זקוק לנשים, ודוחף אותי אליהם, אני צורח, בועט, משתולל, צועק, מאיים, אבל הפוי' ממשיך לתפוס אותי חזק חזק ומושך אותי לנשים - רוצה לומר לי: אתה לא יכול להתחמק מגורלך, אתה גבר, וגבר זקוק לאישה. לא זקוק בכאילו, לא זקוק כאילו הוא זקוק לאיזה ממתק שוקולד נחמד. אלא זקוק ברמה כל כך בסיסית וקיומית שאי אפשר להסביר אותה אפילו.
שנים על גבי שנים של נפילות, שנים על גבי שנים של כשלונות, אני עקשן, אבל הפוי' עקשן יותר. אני חזק אבל הפוי' חזק יותר - ואם אני לא אתכופף ואודה בפה מלא - כן, אני זקוק לנשים, אני זקוק למגע מיני, אני זקוק לאהבה, ואני מוכן לשלם על זה והרבה. אזי הפוי' בסופו של דבר ישבור אותי, כמו שהוא שבר כל כך הרבה אחרים.

אני חושב שזה יהיה כלל אצבע טוב להבין, שכמו שהאיברים באישה (כמו חזה, בטן וכדומה) מושכים אותנו. מה שמושך את האישה זה הבית שהיא מדמיינת שהיא בונה עם הגבר שלה: מבחינתה, והבית הזה לא מורכב ממטבח או מסלון, המוח האחורי של האישה (שמקביל למוח האחורי שלנו) לא מבין מה זה מטבח או סלון, (כמו שהמוח של הגבר לא מבין מה זה "אישה טובה" או "אישה פורייה" או "אישה אחראית", הוא מבין רק בדבר אחד: "בטן", "חזה" "רגל" וכדומה) הוא מבין רק בתשומת לב וביחס - זה המדד לפיו הוא קובע מה מושך מינית ומה לא.

אם הגבר מעניק תשומת לב, אזי תשומת הלב הזאת היא כמו "חזה" או "בטן" אצל גברים.
אם הגבר מעניק יחס, חיוך, שיחה, זה כמו "בטן" או "חזה" אצל גברים.
ואם הגבר מעניק לאישה הערכה, הערכה אמיתית על מה שהיא, זה כבר לא המקבילה ל "בטן" או "חזה" אצל גברים, זה כבר המקבילה ל"יחסי מין".

אסור לשכוח אבל, שהמוח האחורי של האישה, מכיל קצת מהמוח האחורי של הגבר, אזי דברים כמו "חזה" או "בטן" של גברים כן יעוררו אצלה תגובה מסויימת, בלי ספק. בדיוק כמו שאישה שמעניקה תשומת לב לגבר, זה גם יעורר בו תגובה מסויימת.
אבל בדיוק כמו שגבר לא כל כך אכפת (במוח האחורי) מתשומת לב של האישה, יותר חשוב לו "בטן" או "חזה", גם האישה לא כל כך אכפת (במוח האחורי) מ "בטן" או "חזה" של גבר. יותר חשוב לה תשומת לב.

אשמח אם הנשואים יגיבו לדבריי ויגידו לי אם זה אכן נכון.

המשתוקק כתב on 21 יוני 2020 07:19:

אני מניח שאתה צודק, לגבר יש רצון בסיסי-חייתי להשיג נשים, או ליתר דיוק - להשיג חלקים מסויימים מגוף האישה. חשוב להיות מדויק. כי אם נניח אני חתמתי על נייר שמאשר שיש לי עכשיו 1000 נשים, זה לא ירגיש לי מספק בכלל. אבל אם אני לדוגמא יסתכל ואגע בגוף של אישה - זה כן ירגיש מספק.

בנוסף לכך, לגבר יש רצון גבוה יותר לדעת על עצמו שהוא יודע להשיג דופמין ברמה הגבוהה ביותר, כמו שיש יין משובח ביותר - יש גם דופמין משובח, שמגיע ממקורות משובחים, לדוגמא: הדופמין שמגיע מכך שאני הצלחתי למכור את מעשה ידיי בשווי טריליון דולר, מגיע לאזור שונה לגמרי במוח מהדופמין של אכילת המבורגר.
לכן לגבר חשוב לדעת שהוא משיג דופמין משובח, וחלק מהעניין זה גם הפרנסה - שזה תמיד דופמין ברמה גבוהה יחסית לשאר הדופמין.

ואני מאמין שתשומת לב חשובה במידה מועטה, אבל עדיין קיימת אצל הגבר. כי בעצם התשומת לב של האישה מהווה אישור לכך שהוא אכן עדיין אדם שמשיג דופמין ברמה גבוהה.
אם הוא היה אדם שמחפש רק דופמין נמוך, האישה הייתה מענישה אותו בחוסר תשומת לב.

ההסבר שלי על נשים זה הסבר שעוזר לנו כמכורים להבין מה מעניין את האישה, ומסביר את זה מעולם המושגים שלנו - שיודע בוודאות ש"רגל" של אישה זה דבר מושך. ולכן אני מסביר דרך ה"רגל" וה"בטן" וכו' של אישה, איך האישה מתייחסת לתשומת לב שמופנית אליה.

יותר מזה, זה מסביר את הכמות העצומה והלא נורמלית של תמונות של נשים שקיימות באינטרנט, הסיבה לכך היא הרצון של נשים להיחשף למצלמה, ולקבל תשומת לב. ולקבל דופמין בגלל זה.

המשתוקק כתב on 21 יוני 2020 14:31:

אני ינסה להסביר: ממה שאני קראתי, יש את הדופמין שאחראי לעורר עונג ולמוטיבציה לעשות משהו, ויש את "קולט" הדופמין, שתופס אותו ואחראי לכך שאחרי שהוא תופס דופמין, הוא עושה מה שהוא עושה ומייצר עונג.

אז ממה שאני הבנתי, יש 50 אזורים במוח, כל אחד קולט את הדופמין, וכל אחד מייצר מוטיבציה ועונג שונה.
אז אם אתה מתמקד כל הזמן באזור של המוח שקולט דופמין ומייצר עונג מיני, זה לא טוב - כי זה לא הדופמין הכי משובח.
אבל אם אתה למשל מתאמץ להביא דופמין לחלק במוח שקולט דופמין ומייצר עונג של לימוד תורה, זה דופמין משובח.

אי אפשר לקנות דופמין איפשהו ולהזריק אותו פשוט וזהו? 

למה להזריק סתם כואב, אם היה אפשר לערבב את זה באיזה פחית קולה קרה זה היה טיל...

מתרפא כתב on 21 יוני 2020 20:02:

ומה אתה חושב שזה הפורנו ? זה בדיוק ההגדרה של להזריק דופמין ישר למוח

robinhood כתב on 18 יוני 2020 16:15:

אני חושב שאני מבין עכשיו למה חשוב לי כל כך לכתוב את זה.
תמיד ראיתי נשים בתור גורמים שטהורים יותר, חילקתי את זה לשני חלקים: יש את העולם של הצריכה היתרה של דופמין, וזה עולם אפל וחשוך שצריך להימנע ממנו.
ויש את העולם שבו הרגש יותר מחפש תפקיד: וזה עולם של אור שצריך לעשות ככל שביכולתי כדי ללכת שלם. ואני ראיתי את האישה כחלק טבעי מהעולם הזה. ואילו הגברים נתפסו בעיני כחלק לא טבעי מהעולם הזה.

כל זה גרם לי בעצם לראות את עצמי כנחות לעומת נשים באופן טבעי: הרי אני באופן טבעי נמשך לצרוך דופמין, שזה סם לכאורה נחות, לכאורה לעלובים. ואילו הנשים הן מתעסקות בדברים האמיתיים - רגש, אהבה, סיפוק אמיתי, וכו'.

כל חיי ניסיתי לברוח מהדופמין, על מנת להגיע לעולמות של משמעות, של אידיאולוגיה וטוהר כוח הרצון, והרגש.

עכשיו אני מבין שבמוחן של הנשים צריכת הדופמין טבועה עמוק בהרגלי ההתנהגות שלהן. כמו תמיד, התשובה הייתה תמיד מול העיניים שלי ופיספסתי אותה - מיליוני התמונות החושפניות שהנשים שולחות, חשבתי שזה בגלל הכסף שנותנים להן, אבל זה לא מספיק להסביר את הכמות הזאת, ההסבר האמיתי הוא שהנשים ממש מקבלות דופמין בגלל תשומת לב כזאת.

מחשבות כאלה "מורידות לקרקע" המציאות את התפיסות שלי את נשים כיצורים טהורים כאלה שכל חפצן זה להוליד ילדים (מחוסר אנוכיות), לאהוב, להתרגש וכו'. ממש כמו בסרטי הילדים של דיסני. כי זה בעצם לוקח את כל המערכת המורכבת של המוח שלהן שאחראית לכך שהן משתוקקות לדופמין, וזורקת אותה מהחלון, וידע חשוב מאוד וקריטי מאוד נאבד בגלל זה.

אני לא טוען שנשים לא רוצות להוליד ילדים לאהוב וכו', אבל חשוב להבין שבנוסף לכך, קיימת מערכת במוח שלהן שמקבלת דופמין בתמורה לתשומת לב. כמו מספר לייקים, מספר מבטים, וכו'. ממש כמו שלגבר יש מערכת שמקבלת דופמין במוח שלו בתמורה לחשיפת גוף אליו.

דבר כזה גורם לי גם להירגע יותר ביחס לרצון שלי להיות הכי הכי הכי הכי טוב על מנת להתחתן. בעבר חשבתי שצריך להיות הכי טוב, כי האישה באופן מהותי יותר טובה ממני בצורה עמוקה: אני רודף אחרי סם עלוב, הדופמין, ואילו היא כבר מתקדמת בחומר ומתעסקת בדברים טהורים יותר.
כעת אני מבין שאנחנו שווים. וזה מאפשר לי להגיע לדייטים ולחתונה רגוע הרבה יותר.

המשתוקק כתב on 24 יוני 2020 07:20:

אני חושב שפיספסת את כוונתי.

אני לא רואה את העולם כעת כמארג של אינטרסים ציניים בלבד.

אני פשוט מכיר בכך שיש מערכת מסודרת במוח שלי ושל האישה ששואף להשיג דופמין. והמערכת הזאת חשובה מאוד לחיים ולהתנהלות היום יומית.

אבל אני גם מכיר בכך שקיימים רצונות נעלים באדם. בנוסף למערכות הללו להשגת דופמין.

איך הרצונות הנעלים באדם מתנהלים ביחד עם המערכות להשגת דופמין ? שאלה טובה שאנחנו מנסים לענות עליה בפורום יום יום שעה שעה. 

אבל חשוב להכיר בכך שזה קיים.

המשתוקק כתב on 28 יוני 2020 08:14:

נכון, חשוב לדייק שאומנם שהאישה רווקה היא נוטה להשים דגש כבד יותר על המנגנונים של הדופמין שמביא לה תשומת הלב.
אבל אחרי הנישואים התשומת לב שהיא מבקשת נובע מרצון אחר ושונה לחלוטין, שלהגיד את האמת אני עדיין לא מבין אותו עד הסוף. אבל קשור לרצון שלה לדעת שבעלה אוהב אותה ומעריך אותה וכיוצא בזה.

אף אחד לא אוהב להיכשל.

אם הייתי יכול, הייתי פוצח בנאום ארוך בו אני מסביר איך אפשר בכל זאת לאהוב להיכשל, ובגלל זה לנסות ולהיכשל בדברים חשובים - תיכשל בללמוד את כל התורה בעל פה - לפחות ניסית. תיכשל בלהיות הפרופסור הכי מדהים בכימיה - לפחות ניסית.

אבל אין לי קסמים. אין ! אי אפשר לאהוב כשלון, זה בלתי אפשרי. ההצלחה תמיד תרגיש טוב יותר מהכשלון.

מה שעוד יותר מקשה על העניין, זה שהרבה מאוד אנשים ישבו וחשבו איך לגרום לי להרגיש מוצלח, בדרך אחרת - למשל, במשחקי מחשב, סרטים וכדומה. וכן, גם בפוי'.

והנה אני באמצע של כל זה - מנסה לעשות משהו שנשמע מטורף למוח האחורי שלי - אני מנסה לעזוב דברים שגורמים לי להרגיש מוצלח (משחקי מחשב, סרטים, פוי'), ומנסה ללכת להיכשל.
מי שמע על דבר כזה ?

תחשבו על כל האנשים בעולם - תחשבו אם הם היו מנסים לעבוד בעבודות שהם ייכשלו בהם, הרי כל האנשים האלו בוודאי יהיו אומללים.
הם ינסו להיות שוטרים - וייכשלו, פרופסורים - ייכשלו, רואי חשבון - ייכשלו.
זה חוויה מאוד לא נעימה, וגם מסוכנת לכאורה, שהרי התחושה הזאת של כשלון מעצבת אותך, ממש כמו התחושה של הצלחה.

והנה אני מנסה לעשות את מעשה הטירוף הזה, להיכשל.

מישהו הרגיש את התחושה הזאת שמישהו מכשיל אותו ברגל ? מאוד לא נעים נכון ? גם הבהלה הראשונית, וגם הבושה.

אז איך אני יכול לשכנע את עצמי להיכשל ?
התשובה היא שאני לא יכול, אני צריך לגרום לעצמי להבין שאין כזה דבר, ברירה בין כישלון בדבר חשוב לבין הצלחה בדבר עלוב.
הברירה היחידה היא - להשתעמם, או להיכשל.

ובשביל זה יש סינונים.

עריכה: הנה דוגמא טובה ללחץ שמצוי בו האדם -
https://www.ynet.co.il/health/article/S16UAscxP

זה די-ג'יי שחטף 3 התקפי לב בגלל הבעיות פרנסה שלו, הוא יכול היה בקלות לברוח משם לפוי' (פורנו), אבל הוא לא עשה את זה, כי הוא בוחר לא לברוח.

זה מראה שזה לא מספיק לברוח מהפוי', צריך גם לאמץ דרך ושיטת חיים שתימנע ממך את הרצון לברוח חזרה לפוי'.

היום "גיליתי פגם אופי שלי" כמו שאוהבים להגיד שמה ב-12 הצעדים.

אני חושב שאני במובן מסויים עדיין ילד שמפחד, מפחד ממה ? כל מיני דברים, שיעשו לי דברים רעים.

אני מניח שזה תהליך טבעי, קחו למשל ילד שחוטף מכות בבית ספר - הבית ספר לא עוזר, הילדים לא עוזרים, אלוהים לא כל כך עוזר באותו רגע, מה ילד עושה ? מסתגר לתוך עצמו.

אבל הוא לומד איזה שיעור חשוב - שיכולים להכות אותו ויש מצב שהעולם ימשיך בלי הפרעות.

זה מעצב אותך כילד וכמבוגר, זה גורם לך לראות את העולם בצורה הרבה יותר חשדנית, אולי אפילו יותר מפוכחת.
אחרי זה שאתה רואה את זה קורה שוב במקומות אחרים ובדרכים אחרות, אתה קולט אמת פשוטה - יש אנשים בחוץ, שמוכנים להכאיב לאחרים, כדי להועיל לעצמם. בעוד הם מפרים כל קוד התנהלות מוסרית (חילונית או דתית), ויש מצב שאף אחד לא יעצור אותם. יש מצב שזה ימשיך עד שהם ישתעממו או ימשיכו הלאה. ואם זה ייקח להם שנים להשתעמם מזה - אז זה יימשך שנים.

שאתה ילד שמרגיש מוגן, שאתה יודע שאם מישהו יכה אותך, אז ההורה שלך יצעד בכעס לבית ספר (באופן אידיאלי ההורה הזה הוא רב השפעה) ויגרום לתקרית להפסיק, אז הבטחון העצמי שלך יתמלא: אני בטוח ! יגנו עלי ! זה נותן כוח עצום בלב של הילד להיפתח לעולם, מעמדה של בטחון.

אבל מה אם זה לא קורה ?

מה שקורה אז הוא מורכב ויכול ללכת לכמה כיוונים - אבל בגדול זה לאבד את הבטחון העצמי.

אבל בטחון העצמי הוא לא משהו אחד, יש הרבה בטחון עצמי - בטחון עצמי שאני יסיים את המבחן הזה בציון טוב, למשל, לא דומה לבטחון העצמי שאני מסוגל להגן על עצמי. זה שני דברים שונים.

אצלי, נפגע קשה רק בטחון עצמי מסוג אחד - הבטחון העצמי שאני מוגן, שיש לי תמיד משהו לעשות כדי להגן על עצמי.

וזה הוביל לחור בנפש.
והפוי' תמיד ממלא חורים בנפש.

אני מבין אותך אחי, אין לי הרבה מה לאמר מעבר.
מבין אותך, במצב דומה.

עולה לי בראש מחשבה לגבי האו' (אוננות), והוצאת הזרע (אורגזמה).

כמו שכולכם יודעים, להסתכל על דמות של אישה מעורטלת זה נותן תחושה נעימה.

אבל אלוקים לא טיפש, ויודע שאי אפשר לתכנן את הטבע ככה, במיוחד לא את היונקים, אני מצטער שאני מדבר במונחים חייתיים כאלה - יונקים, זכר, נקבה, חיות וכדומה, אבל זה חשוב לומר שיש לנו חלק חייתי.

לכן אחרי שהזכר עובר אורגזמה, משתחררים לו חומרים חשובים במוח, שגורמים לו להוריד את ההתנגדות שלו לדבר הכי בולט שנמצא סביבו באותו רגע. להתחבר אליו, לקבל אותו יותר, להתנגד לו פחות.

בדרך כלל (ובמשך אלפי שנים), הדבר הכי בולט שנמצא סביבו רגע אחרי האורגזמה, היא האישה עצמה.
ולכן הזכר עובר בעצם תהליך שגורם לו להתחבר לאישה - פתאום הוא מקבל הלם של סמים שגורמים לו לראות את אשתו באור רך, נעים, אוהב ומקבל יותר.
ההשפעותו משתנות בין אדם לאדם, אבל בבסיס, ההשפעות אחרי האורגזמה גורמות לנו להתנגד פחות לדבר הכי בולט בסביבתנו.

הפחתת ההתנגדות לאנשים סביבנו גורמת לגבר לראות את האישה - על כל חסרונותיה, מעלותיה ואופייה, כדבר שאין להתנגד לו או לשנות אותו, אלא פשוט לקבל אותה כפי שהיא.
זה חלק מהסיבה לקשר המיוחד בין איש לאשתו - זהו קשר שבנוי על סמים שהגבר מקבל, אחרי אורגזמות רבות שהוא עובר עם אשתו.


אבל מה קורה שאדם עובר אורגזמה בקרבת נשים על המסך, שזה פוי' ?
לדעתי זה מורכב, הגבר לא יראה פתאום את הרעיון של נשים על המסך כרעיון חיובי. כי הוא למשל לומד תורה, או חי בחברה שלא רואה את הפוי' באור חיובי - זה גורם לתהליך הפחתת ההתנגדות לפוי' להיות איטית מאוד.

אבל אם אתה חי בחברה שלא מציבה משקל נגד לאפקט של סמי האורגזמה, ההתנגדות שלך לרעיון של נשים מעורטלות על המסך, יירד במהירות, ואתה אחרי מספר שנים תקבל לחלוטין כמציאות חיים את העובדה שסוג כזה של אקט מיני קיים.

יותר מזה, אתה תקבל את העובדה שהדרך שלך לפורקן מיני עובר דרך מסך, זה משהו שהגבר יקבל כמציאות.
ואומנם זה יטריד אותו, ומשהו פנימי בו יגיד לו שמשהו לא בסדר, אבל ממש כמו פרא שחי בג'ונגל עם עלים בתור בגדים ולא מכיר שום מציאות אחרת, גם החילוני לא יכיר שום מציאות אחרת (בזכות סמי האורגזמה). ולכן לא ייפעל לשנות את מצבו.

כיום, ציבור הגברים החילוני למעשה קיבל מנה אדירה של סמי אורגזמה בגילאים 11 עד 16, שחינך אותו באמצעות הסמים האלה להתנגד פחות ופחות לרעיון של אישה מעורטלת על המסך. בגיל בוגר הם כבר לחלוטין מקבלים את העובדה שמציאות כזאת קיימת.


למה זה חשוב ? כי תעשיית הפוי' יודעת את זה טוב מאוד, ומשתמשת בזה כדי לחדור למיינסטרים.
זה ייקח עוד זמן, אבל בסוף, תעשיית הפוי' מנסה לחנך את כולם באמצעות סמי אורגזמה שפוי' זה לא נורא כל כך. זה טבעי וזה נורמלי וכו'.
והבעיה היא שזה הולך להם לא רע.

שיהיה ברור - כל חילוני, אפילו המתקדם והנאור ביותר בתל אביב, מזדעזע זעזוע טבעי כאשר הוא רואה לראשונה פוי'.
לא ילד, לא מבוגר ולא זקן - אף אחד לא אמור לראות דברים כאלה, זה מזעזע, ניתן להתווכח כמה התרבות של חבר-חברה בחברה החילונית הוא טוב, אבל אפילו זה עדיף מההלם המיידי הזה, של מ-0 ל-100, שקיים כרגע.
על אותו משל - גם הדופמין של אוכל הוא טוב, ניתן להתווכח כמה התרבות של לאכול המבורגר לא בריא זה טוב, אבל אפילו הוא עדיף מההלם המיידי של הסם קוקאין, שמביא אותך מ-0 ל-100 בשניות, שקיים בסם.

אבל לפוי' יש משהו שאפילו לקוקאין אין - יש לו את סמי האורגזמה שגורמים לו לקבל את המציאות כפי שהיא, והמציאות היא שהוא קשור בקשר כימי חזק לדמויות מעורטלות על המסך.

כיום יש חילונים שטוענים כלפי אלו שמנסים לברוח מהפוי' ככל יכולתם, ש"פוי' זה טבעי ופוי' זה נורמלי".
דברים אלו הם לא יותר מקשקושים שנאמרו על ידי טיפשים או על ידי אנשים שסמי האורגזמה שיבשו עליהם את דעתם, ה' יירחם.

המשתוקק כתב on 10 אוג' 2020 09:49:



תתפלא, אבל זה לא לוקח הרבה זמן להתרפא.
לקח לי 57 ימים של נקיות, ושכחתי מה התחושה של לאונן, אני זוכר שממש ניסיתי להיזכר ולא הצלחתי לזכור מהי התחושה של האוננות, זה היה מוזר כל כך..

תודה רבה המשתוקק. אני נהנה לעזור.