robinhood כתב on 31 יולי 2018 19:40:
באתר הקדוש והמבורך הזה, "שמור עיניך", כולנו מנסים בכול כוחנו להילחם נגד ההתמכרות הנוראית שלנו לתאווה.
רובנו באתר הזה דתיים, כולל אני, ואנחנו כולנו נלחמים נגד ההתמכרות שלנו, לא רק בגלל שכתוב בתורה שההתמכרות לפורנו ואוננות אסורה, אלא גם בגלל שאנחנו מרגישים בליבנו ובנפשנו שזה רע.
אין ספק שאנחנו רוצים להיפטר מההתמכרות שלנו, בגלל שהגענו למסקנה שהתמכרות בכללי זה גם רע, שזה שלילי ולא נכון.
בגלל שהגענו למסקנה שהדרך הטובה לחיות חיים שלווים ואמיתיים, זה לא דרך התמכרות מכול סוג שהוא.
בגלל שהגענו למסקנה, שאם מישהו מכור בחיים שלו למין, אלכוהול, אוכל, או דברים אחרים, אז משהו עמוק לא בסדר בחיים שלו.
עד כאן הכול טוב ויפה.
הבעיה היא, שמאחורי ההתמכרות, יש רעיון, פילוסופיה, ונגד הפילוסופיה הזאת קשה מאוד להילחם, כי אין לה באמת תחליף רציני שאני מכיר.
הפילוסופיה הזאת פשוטה מאוד, הפילוסופיה הזאת אומרת, שהדבר החשוב ביותר, הגבוה ביותר, והטוב ביותר, הוא לקבל עונג רב ככל שאפשר.
במילים אחרות, הפילוסופיה הזאת אומרת, שהמטרה שלנו בחיים, זה להתמכר למשהו שייתן לנו מקסימום של עונג האפשרי, במינימום נזק.
בעיה נוספת, ענקית לא פחות, היא העובדה שהתורה לא מנסה לסתור את הפילוסופיה הזאת.
תעיפו מבט בעמוד הראשון במסילת ישרים: "יסוד היסודות ושורש העבודה התמימה היא להתענג על ה' " (אני מקווה שזכרתי את זה מדויק)
אבל תעזבו ספרים, תחשבו לרגע על הישיבה שבה למדתם – האם היא דיברה ברצינות על ה"למה", למה אתם לומדים ? האם הישיבה ניסתה ברצינות לעשות את זה ?
אני אישית מרגיש, שאם אני לומד מתוך התמכרות (לקבל ציונים והערכה, או בשביל סטטוס חברתי) את התורה, אזי הרבנים בישיבתי ובכלל, לא ייקחו את זה בעין רעה כלל. אלא להיפך - יישמחו מהשורה התחתונה, יישמחו שאני לומד.
ברור, גם אני למדתי, ש"מתוך לימוד שלא לשמה יגיע לימוד לשמה", אבל אתם יודעים מה ? למדתי ואני לומד בישיבה רצינית כמה שנים, ברצינות, ושום לימוד לשמה לא נכנס בי. רק לימוד "לא לשמה".
ואתם יודעים למה ? כי אם רוצים שייכנס "לימוד תורה לשמה", צריך קודם להסביר, ולו במעט, מהו "תורה לשמה", מה הרעיון שעומד מאחוריו. ולצערי הרב, אין ישיבה שאני מכיר, שיכולה להסביר את הרעיון הזה בדרך שתגרום לי להתחבר אליה באמת. לא רק בתור רעיון מופשט מנותק, אלא משהו שנכנס לי ללב ולבטן.
ברור שגם אני יכול להסביר את הרעיון של "תורה לשמה" כך:
"צריך לעשות את הטוב בגלל שזה טוב"
"צריך לעבוד את ה' כי לא לעבוד אותו זה כפיות טובה"
"ה' יצר אותך, אז תסתום ותעשה מה שהוא אומר כמו חייל טוב"
כל אלו סיסמאות נכונות, אבל נבובות – הם לא יכולים להתחרות בעוצמה ובכוח של הפילוסופיה "תשיג כמה שיותר עונג"
התורה לא סותרת את הפילוסופיה של "תשיג כמה שיותר עונג", כי היא מבטיחה את גן עדן. כי היא מבטיחה, שאם אני יימנע מבחורות בעולם הזה, ומבשר בחלב, ומגניבות, ומכל מיני דברים כיפים בעולם הזה, אזי היא תכניס אותי ללונה פארק צבעוני וממכר לנצח נצחים.
התורה מבטיחה לי שאם אני יילחם נגד ההתמכרות שלי לתאווה, אני ייקבל התמכרות הרבה יותר טובה ממנה בגן עדן. ישר לווריד, מאלוקים בעצמו. יש יותר טוב מזה ?
אז תסבירו לי משהו – נניח ואני נלחם נגד ההתמכרות שלי לתאווה, נניח ואני מצליח ואני נקי להיום, רק להיום. או נקי בכללי תקופה מסוימת.
איך אני יימנע מלחזור להתמכרות שלי בעתיד, אם העולם – החילוני והדתי כאחד, מפציץ אותי במסרים שרעיון ההתמכרות זה הדבר החשוב ביותר ואין בלתו ?
איך אני יימנע מלשקול מחדש שוב את ההתמכרות שלי לתאווה ? הרי אני מבולבל וקשה לי להימנע מלחשוב על ההתמכרות הזאת, זה אבן פינה בתודעה שלי.
אני ימשיל את זה למשל – דמיינו עולם בו לכל גבר יש שכנה בדלת ממול שמעוניינת בו כבן זוג, אבל להתחתן עם השכנה הזאת יהיה רעיון רע (למה –ככה, זה חלק מהמשל).
דמיינו שבעולם המדומיין הזה, כל הזמן מפציצים את הגברים במסרים – מהרב, מהתקשורת החילונית ומכל דבר, שלהתחתן זה הדבר הכי חשוב בעולם.
מה יקרה ? מה שיקרה זה שהגברים יישקלו להתחתן עם השכנה, אפילו שזה רעיון רע, בגלל שהתודעה שלהם מופצצת ברעיון שלהתחתן זה המטרה בחיים.
אז נכון שספציפית השכנה הזאת היא רעיון רע, אבל זה מתגמד לנוכח הרעיון במוח הגברים בעולם המדומיין ההוא, שלהתחתן זה המטרה.
אתם מבינים את הנמשל ? יש לנו "שכן" בין רגלינו שמוכן לתת לנו התמכרות בחינם ובקלות, ובמקביל מפציצים אותנו, הן בעולם הרבני והתורני, והן בעולם החילוני, שההתמכרות זה למעשה המטרה שלנו בחיים, בין אם נקבל את המנה שלה בעולם הזה או בעולם הבא.
איך אפשר להימנע מלשקול ולחזור ולשקול את הרעיון של להתמכר למה שיש בין רגלינו ? אנחנו יודעים ש"להתמכר 'לזה' ספציפית" זה רעיון רע, אבל אנחנו גם יודעים ש"להתמכר" זה רעיון מצוין !
הייתי נקי תקופות של למעלה מחצי שנה שלמה של נקיות, זה 170 יום בערך, וזה הרבה מאוד זמן, ועדיין שקלתי לחזור לזה מחדש. ומה הפלא ? הרי אפילו לימוד התורה "מגויס" על מנת למכר אותי מחדש !
אתם מבינים ? אני איש מכור, ולא רק לתאווה, אני פילוסוף של התמכרות, ואני מרגיש בכלא של הפילוסופיה הזאת, בלי דרך לצאת.
כדי להסביר את זה יותר טוב, אני יכתוב פה את הנאום של מר מכור מכורוני, שכתבתי קודם לכן במקום אחר.
כדי להסביר את זה, נדמיין טקס קבלת פרס נחשב לאיזה מישהו, זה יכול להיות דוקטור, זה יכול להיות רב, זה יכול להיות פקיד, וככה ילך הנאום שלו, אם היה מנוהל בכנות מוחלטת:
" ועכשיו קבלו את זוכה פרס ההצלחה לשנת תשע"ח, מר מכור מכורוני !!"
*מחיאות כפיים מנומסות*
*מר מכורוני עולה לבמה*
*מר מכורוני מסדר את הרמקול*
"שומעים אותי ?" כולם עונים ב"כן".
מכור מכורוני ממשיך לדבר: "דבר ראשון, רציתי להגיד תודה להתמכרות שלי 'לקבל הערכה ושבח ממכם בני האדם', ההתמכרות שדחפה אותי כל הזמן להשיג עוד ועוד שבח ממכם, כולל פרס זה, ותדחוף אותי לפרסים גדולים יותר *מחיאות כפיים*
כמובן, תודה לאשתי, שנתנה לי את גופה למשך כל כך הרבה זמן, כך שאני ייהנה ממנו, ותמיד עזרה לי להסיח את הדעת (בעזרת הגוף שלה) בזמנים קשים *מחיאות כפיים סוערות*, אשתי, אני פשוט מכור עליך. *לנשים עומדות דמעות בעיניים מהרומנטיקה באוויר*
תודה רבה להתמכרות שלי לאגור עוד ועוד חפצים ורכוש, מה שאפשר לי לצבור כסף רב, שאפשר לי להשיג את הפרס הזה.
תודה רבה להתמכרות שלי למכוניות מהירות, לקפה, לשוקולד ולטונה, מה שנתן לי את הכוחות ואת העונג להמשיך הלאה בזמן העבודה והלימוד שלי, *מחיאות כפיים*
תודה רבה להתמכרות שלי לסרטים למשחקים ולסדרות טלוויזיה, מה שנתן לי כוח, ריכוז ומיקוד בזמן הלימוד או העבודה המשעממים לחשוב על משהו מעבר לשגרה, וכך לעבוד וללמוד טוב יותר בשגרה *מחיאות כפיים סוערות*
תודה רבה להתמכרות שלי לאלכוהול, מה שנתן לי משמעות לחיי - והמשמעות היא, להפסיק להיות מכור לאלכוהול.
אז תודה רבה, אלכוהול, שהצלחת לתת לי מטרה משמעותית שמתחברת לרגשות שלי *מחיאות כפיים סוערות*
ואחרון חביב, תודה רבה לאלוקים, שיצר את גן עדן, שבגלל גן זה אני מוסרי ודתי ולומד ומתפלל 3 פעמים ביום, כי אני יודע שאם אני יעשה את כל הדברים האלה, אני יקבל אחרי מותי, חוויה רוחנית עילאית שזריקת הרואין וקוקאין ו-1000 בחורות לא משתווה אליה. אז תודה רבה לאלוקים שיצר את ההתמכרות הכל כך טובה הזאת אחרי שנמות. אלוקים - רצונך יעשה ! אני אסיר תודה על ההתמכרויות הנפלאות שאתה נותן לי, ואני אסיר תודה ומצפה להתמכרויות בעולם הבא !
*מחיאות כפיים סוערות וממושכות*
הדובר: תודה רבה למר מכור מכורוני, זה היה אכן מאוד מרגש, ועכשיו יעלה לבמה מר..."
אם מישהו יכול לכתוב מחדש את הנאום של מר מכור מכורוני, כך שההתמכרות לא תהיה חלק מהנאום שלו, אני יסיר בפניו את הכובע. כי אני לא יודע לעשות את זה.
הערה א': אני יתייחס שנייה לתוכנית 12 הצעדים:
אני מניח שבהקשר למה שכתבתי, תוכנית 12 הצעדים תטען שאני צודק, ותאמר שמשתתפיה צריכים לומר שהם גם חסרי אונים מול הפילוסופיה מאחורי ההתמכרות לתאווה. ולא רק חסרי אונים מול התאווה.
הערה ב:
יהיו כאלו שיטענו שכל מה שאמרתי עכשיו זה סתם פילוסופי, ומה שחשוב זה הפרקטיקה והמעשה, אבל סהדי במרומים, אני לא מבין אותם – כל המאמר הזה פונה לאנשים שרוצים לעשות דברים תכלס ולבצע אותם תכלס, ואם יש אנשים שלא מבינים עד כמה המשקולת של רעיונות לא נכונים הקשורה לרגליהם של בני אדם יכול להגביל פעולות מעשיות שלהם, אז אני כבר לא יודע מה לומר להם.
הערה ג:
זה מרגיש לי כאילו הדת האיסלאמית, על אף שהיא שגויה מיסודה, הינה לפחות כנה לגבי דבר אחד ויחיד – הסיבה לכך שכדאי לעשות אותה, היא בגלל שבזכותה ייקבלו בגן עדן 72 בתולות. זה מרגיש שעל אף הם שגויים לגבי כל דבר אפשרי, לפחות הם כנים לחלוטין בהקשר לסיבה למה אנשים מקיימים דת מלכתחילה. ולא מבלבלים את המוח על "איסלאם לשמה" אלא פשוט נותנים לך עסקה כנה לגמרי – תן לי מצוות, אני ייתן לך בחורות.
אני חושב שיש לי תשובה:
עונג זה טוב, והתמכרות שמובילה לעונג זה דבר מעולה.
הנקודה היא שבד"כ התמכרויות (בכללי) לא מובילות לעונג (כשסוכמים את העונג הרגעי וההשלכות).
אבל אם הן מובילות לעונג, אז זה מעולה (ולכן אם יש רבנים "שמכורים" ללימוד תורה וזה עושה להם טוב - אז אחלה).
ואם נצא מנקודת המבט היהודית לרגע, אז אם יש צרכני פורנו/זנות אובססיביים שההתמכרות הזאת עושה להם טוב, אז שיערב להם.
באתר אומרים שמי שסובל מההתמכרות (ולא מפיק ממנה עונג) - אבל רוצה להגיע לעונג ושמחה בחיים - יכול להשתמש בשיטת 12 הצעדים ולהביא יותר עונג לחיים שלו (ואין זה משנה אם הוא סובל בגלל ייסורי מצפון דתיים, הרגשה שהנשמה שלו מחוללת או פחד מאשתו - בסופו של דבר הוא סובל) - אבל שוב המטרה גם פה, של האתר, היא עונג ושמחה.
כתבת על לימוד תורה לשמה. אני חושב שיש בני אדם שאם הם ילמדו עבור חיזוקים חיצוניים בעיקר, בסופו של דבר הם יחוו פחות עונג, מאשר אם הם ילמדו תורה לשמה.
זאת אומרת, שאם הם ילמדו תורה לשמה - הם יחוו יותר עונג, מאשר אם הם ילמדו עבור מתנות/מעמד.
אני שם לב על עצמי, שאם אני עושה משהו על מנת לקבל הערכה מאנשים אחרים - בד"כ אני חש בכל התהליך הזה פחות עונג - מאשר אם אני עושה את זה ממוטיבציה פנימית ועם הערכה עצמית שבאה מתוך תוכי. אבל אם יש אנשים שמרגישים עונג יותר גדול מהערכה חיצונית - אז זה מעולה. עונג זה המטרה - על זה אני מסכים אתך.
יהודים מאמינים בד"כ אומרים שהתורה מובילה אל הדרך לחיות את החיים בצורה הכי טובה (ולדעתי הם מתכוונים שבסופו של דבר זה אומר לחיות אם הכי הרבה עונג - אם סוכמים את כל הדברים שיכולים לבאס בתורה עם ההשלכות שלהם).
אז עונג הוא רעיון מצוין. אם התמכרות מובילה אליו - אז התמכרות זו רעיון מצוין. אם התמכרות לא מובילה אליו - אז התמכרות היא רעיון גרוע. ואם חלק מהתמכרויות מובילות אליו וחלק לא - אז חלק מההתמכרויות הן מצוינות.
