רציתי לשתף מחקר מעניין שראיתי על נתוני שימוש בפוי' (פורנוגרפיה), בארצות הברית.

דבר ראשון, פרסמו את זה אתר שנקרא huffpost, אתר שמאלני ליברלי, אני חושב שכולנו נסכים שאין לטיפוסים מהסוג הזה סיבה לשקר או לנפח נתונים בקשר לנתוני שימוש בפוי'. הם בדרך כלל אוהבים לראות אותו בעצמם...

https://www.huffpost.com/entry/pornography-addiction-amo_b_5963460

הנה הנתונים סך הכול:

נתחיל מההתחלה:

הסיכוי שילד ייראה פוי' (לפחות פעם אחת, כלומר: ייחשף לפוי') עד גיל 18 הוא 90%.

 הסיכוי שילדה תיראה פוי' (לפחות פעם אחת, כלומר: תיחשף לפוי')  עד גיל 18 הוא 60%.

50% מהגברים הדתיים במדינה ו-20% מהנשים הדתיות במדינה היו מכורים בשלב כזה או אחר לפוי'.

18% מכל הגברים אמרו שהם מכורים לפוי' או "אולי מכורים" לפוי'.

33% מהגברים בגיל 18-30 אמרו שהם מכורים לפוי' או "אולי מכורים" לפוי'.

54% מהגברים מבקרים באתרי פוי' באופן "תדיר"

64% מהגברים מבקרים באתרי פוי' לפחות פעם בחודש:

79% מהגברים בגיל 18-30 מבקרים באתר פוי' לפחות פעם בחודש.

67% מהגברים בגיל 31-49 מבקרים באתר פוי' לפחות פעם בחודש.

49% מהגברים בגיל 50-68 מבקרים באתר פוי' לפחות פעם בחודש.

לאנשים שמבקרים בכנסייה (במילים אחרות – "דתיים" במושגים של הדת האלילית הנוצרית) באופן קבוע יחסית יש סיכוי נמוך ב-26% לראות פוי' קבוע.

אבל !  אם הם "דתיים קנאים", הסיכוי של רובם המוחלט לראות פוי' עולה ב-91%, מאוד מעניין.

יש נתון מעניין נוסף ש-63% מהכמרים שלהם דיווחו שהם סובלים מהתמכרות לפוי' או מהתנהגות כפייתית בנושא.

הנתונים הללו מציירים ציור מטריד מאוד, וככה אני בערך רואה אותו, כסיפור:

בכיתה א' יש 100 תלמידים (בנים), בגיל 6.

עד כיתה ו' בערך 40 תלמידים מתוך 100 ייחשפו לפוי', בגיל 11.

עד כיתה יב' 90 תלמידים מתוך 100 ייחשפו לפוי', עד גיל 18 (לא כולל גיל 18).

אז בגיל 18 יש לנו בעצם 90 תלמידים מתוך 100 בכיתה, שנחשפו לפוי'.

איך ה-10 האחרים לא נחשפו לפוי' ? אין לי שמץ של מושג: כנראה שלחלק אין אינטרנט בבית, לחלק יש אופי ייחודי שאדיש לפוי', לחלקם יש הורים ממש מוצלחים שידעו למנוע את זה מהם בחוכמה, נניח שהם לא שיקרו.

נדבר על ה-90 התלמידים.

.

במשך 12 שנה, מגיל 18 עד גיל 30,

33 תלמידים מ-90 התלמידים הללו הולכים להיות מכורים של ממש לפוי'.

ועוד 46 תלמידים נוספים הולכים לבקר פעם בחודש לפחות באתרי פוי'.

סך הכול 79 איש מתוך 90.

מה שמותיר לנו 11 איש בלבד שלא מתעסקים בכלל עם פוי' אחרי שנחשפו אליה, זה נתון מדהים, זה אומר שמי שנחשף לפוי' בהכרח יתעסק איתו מאוחר יותר, אלו שלא - הם נדירים, נקודה.

בנוסף, לא לשכוח - יש לנו 10 אנשים שאפילו לא נחשפו אליו אי פעם,

אז סך הכול 21 תלמידים מתוך 100 שהצליחו להימלט מהפוי'.

אחרי זה בגיל 30, מתוך ה-79 התלמידים שפוקדים באופן קבוע את אתרי הפוי',

13 מהם החליטו להפסיק בגלל כל מיני סיבות, ועכשיו מספר התלמידים הכללי שפוקדים באופן קבוע את הפוי' הוא 67 מתוך 100.

וככה זה ימשיך עד גיל 49. 49 !!!  מחצית מהחיים כבר עברה, ורוב התלמידים הללו (67 מתוך 100), שהתחילו בשמחה את הלימודים שלהם בכיתה א', עדיין ימשיכו לראות פוי' כאשר הם גברים שהשיא מאחוריהם, בני 49 !

מה זה אומר על דתיים ?

אף על פי שקשה להשוות בין איש דתי יהודי לאיש דתי נוצרי, אפשר להבחין בקווי דימיון ביניהם: שניהם מצויים להתאפק מינית ברמה מסויימת, ושניהם מרגישים רמה מסויימת של אשמה אם הם לא מקיימים את זה, אם ככה אפשר לומר שלשניהם יש יחס דומה מעט לפוי', לכל הפחות.

מהנתונים אפשר לנחש, שאם מישהו גבר צעיר בין 18 עד 30 ומבקר בבית כנסת, לכאורה יוצא שהסיכוי שלו לראות פוי' יורד מ-79 אחוז ל-53 אחוז, לא רע. יוצא מכך שיש אחוז מסוים מהדתיים שמספיק עבורם פשוט להתפלל 3 תפילות ביום וללמוד תורה פה ושם על מנת להימנע מפוי'.

שאר ה-53 אחוז, בבעיה. זה כנראה מסביר למה 50 אחוז מהגברים הדתיים אמרו שהם היו מכורים בשלב כלשהוא בחייהם.

הדוגמה של הכמרים מראה את העניין שוב בהקשר לדתיים קנאים – כמרים הם בעצם אנשים דתיים מאוד שאמורים להימנע מפוי' לפי הציווי של האלילות שלהם, והם גם לא נשואים בגלל ציווי האלילות שלהם.

כל התכונות הללו מתאימות באופן גס לגבר היהודי הרווק הצעיר הדתי יותר מהשאר– הוא אמור להימנע מפוי', הוא לא נשוי (עדיין), והוא דתי מאוד ביחס לדתיים האחרים.

אז אם ככה, זה אומר שהאנשים הדתיים יותר שאנחנו מכירים, 63 אחוז מתוכם בבעיה עם שמירת הברית, ולא 53 אחוז, כמו שאר האוכלוסייה הדתית ה"רגילה".

יכול להיות שזה בגלל האפקט של "אסור לך לחשוב על פיל וורוד", ואתה לא מפסיק לחשוב על פיל וורוד. אבל אני לא באמת יודע. אני חושב שלד"ר יניב אפרתי יש הסבר לסיבה הזאת, שהוא מצא בכלל בסקר אחר שהוא עשה פה בארץ.

בכללי, אפשר להגיד שהעובדה שאתה דתי משפיעה טוב למדי: לרווק צעיר, במקום להיות ב- 79% סיכוי להיות בבעיה, אתה בסיכוי של 53%, או של 63%.

אבל אין לקחת את העניין של הדת ולהשתמש בו ככלי הראשי – אתה דתי, יש לזה השפעה גדולה, אבל אל תתיימר לחשוב שהיא גדולה מדי – הנתונים לא תומכים בכך.





כמובן שצריך לקחת בחשבון אלמנטים נוספים - למשל קהילות חרדיות שקבעו קוד חברתי שאסור לצרוך אינטרנט וכופים אותו באמצעות לחץ חברתי, שהוא כלי די יעיל, במקרה כזה האחוזים יכולים לרדת אפילו יותר.


שכתבתי על "דתיים" לא התכוונתי לקהילות מהסוג הזה, אלא דתיים סתם, שאי אפשר להפעיל עליהם כלי השפעה של לחץ חברתי יותר מדי.

יש לי עוד כמה הערות:

1. היום 64 אחוז מהגברים מבקרים באתרי פוי' לפחות פעם בחודש, אבל 79 אחוז מהגברים בגיל 18-30 מבקרים לפחות פעם בחודש.

מה שאומר שאם נמתין כמה עשרות שנים, הגברים הללו בגילאים 18-30 יזדקנו וימלאו את הקטגוריות של הגילאים המבוגרים יותר, שבתורם יילכו בדרך העולם וייפטרו בשיבה טובה.

ואז, 79 אחוז מכל הגברים ייבקרו באתרי פוי' לפחות פעם בחודש.



במילים אחרות - האחוזים יהיו גבוהים יותר בעתיד.



2. אני חושב שההצלחה המדהימה של הפוי' לפי הבדיקה בארצות הברית- שבה מתוך כל 9 נערים בגיל ההתבגרות שרואים פוי', 8 מהם ימשיכו לראות את זה לאחר מכן על בסיס חודשי (במקרה הטוב). גורמת לאנשים לפקפק באופן טבעי אם הנתונים האלו נכונים, או האם הנתונים הללו מתאימים לאנשים במדינת ישראל ששונים בהרבה דברים מהאנשים בארצות הברית.

יש גם עניין של סיכון בדבר - אם אני חושב שכל כך הרבה אנשים רואים פוי', אולי זה "לא כל כך נורא", ולכן אין מה להתרגש. ואלו מחשבות שעלולות להיות מסוכנות.

האם הנתונים הללו נכונים ? כנראה שכן, כי הדברים הללו נבדקו שוב ושוב באמצעים שונים, במדינות שונות, והאחוזים עקשניים מאוד ומדברים על 80 אחוז. (במקרה של גברים צעירים או נערים)

האם נער או גבר צעיר מארצות הברית שונים מהותית מיהודי בישראל ? יש כמה הבדלים - היחס למיניות במרחב הציבורי הוא מתירני מאוד בארצות הברית. 

אבל היחס למיניות במרחב הפרטי - באינטרנט, הוא לחלוטין אותו דבר. גם הנער היהודי וגם הנער האמריקאי אוהבים לקרוא חדשות, לראות סרטים, לשמוע סרטונים מעניינים ולשחק במחשב, אין הבדל בין שניהם בעניין הזה.

אז מה זה משנה בכלל מה קורה במרחב הציבורי ? מה זה משנה שבמרחב הציבורי בארצות הברית דברים מתנהלים אחרת ?

אם תכניס נער יהודי ואמריקאי לתוך לונה פארק, שניהם ייתרגשו מאותם דברים - אז מה זה משנה אם הנער הישראלי חי בסביבה תרבותית שונה לגמרי מאשר האמריקאי, אם הלונה פארק בחוכמתו החליט לפנות לחלק שמשותף ביניהם, ולרגש אותם בדברים ששניהם אוהבים ?

אינטרנט הוא לונה פארק, בו הישראלי והאמריקאי ייתרגשו מאותו דבר. אין הבדל.

למעשה, אין הבדל בין הדרך בה פקיסטני, או עירקאי, או ישראלי או הודי או שוודי או אמריקאי גולשים.

הסתכלתי באתר שמראה מה האתרי אינטרנט הכי פופולריים באפגניסטן, אתיופיה, ישראל, יפן וקרואטיה, וה-10 אתרים הראשונים הם תמיד אותו דבר - גוגל, יוטיוב, אתר קניות כלשהוא, אתר כלשהוא של המדינה, אתר חדשות כלשהוא, וויקיפדיה וכו'. אף אחד לא הפתיעה אותי.



ובכללי - אפשר לומר שארצות הברית דומה לנו מעט, גם שם יש אזורים חילונים כמו קליפורניה, ויש אזורים דתיים יותר במרכז הארץ. הנקודה שלי היא, שאין לפטור את ארצות הברית כמדינה בה היחס למיניות הוא שערורייתי ולהגיד ש"אנחנו זה לא הם" ולסגור עניין. ארצות הברית היא מדינה דתית למדי ביחס למקומות חילוניים מאוד כמו מערב אירופה, ורוב האוכלוסייה הדתית (מכל סוגי ומיני הדתות הקיימים שם) מנסים להימנע מפוי' ברמה כזאת או אחרת.

3. הגברים בארצות הברית חיים בסרט - אם 64 אחוז מהם מבקרים באתרי פוי' לפחות פעם בחודש, ו-54 אחוז מהם מבקרים באתרי פוי' באורח "תדיר", ורק ל-18 אחוז מהם יש את הכנות להגיד שהם מכורים או "כנראה מכורים", אז זה בעיה רצינית.

וזה כנראה משקף את המצב בארץ - אחוז קטן של אנשים שמוכנים לומר שיש להם בעיה ולטפל בהם והם נמצאים כאן או עושים פעולות רציניות כדי לטפל. בעוד יש אחוז ענקי שיש להם בעיה (לפי הנתונים, הם חצי מהגברים לכל הפחות) ולא מוכנים או לא יודעים איך לטפל.

כמו ש gary wilson, מומחה לעניין, אמר: "שואלים את הגברים "האם הפוי' השפיע עליכם ?" והם עונים "נה, אנחנו לא חושבים ככה", אבל החברה האלה כבר ראו פוי' במשך עשור בלי הפסקה, לשאול אותם את זה זה כמו לשאול דג מה הוא חושב על החסרונות של מים - הרי דג כזה כל כך רגיל למים שהוא כבר לא יודע מה הבעיה בעובדה שיש מים !"



4. שכותבים ש-64 אחוז מהגברים הולכים לפחות פעם בחודש לראות פוי', זה לא נשמע כל כך נורא, זה נשמע בשליטה, במיוחד לאוזניו של אדם מכור שמתקשה לשרוד יומיים.

אבל אז רואים את הנתון הנוסף ש 54 אחוז מבקרים "תדיר" בפוי' - שזה אומר פעם-פעמיים בשבוע, ומבינים שאלו שהולכים פעם בחודש הם המיעוט שבמיעוט. הרוב המוחלט מאלו שרואים "לפחות פעם בחודש" רואים פוי' לפחות פעם-פעמיים-שלוש בשבוע. מה שמשאיר בעצם 10 אחוז מהגברים סך הכול שרואים פוי' פעם בחודש או שלוש שבועות או שבועיים. ותעשיית הפוי' לא שוקטת על שמריה ובוודאי מכירה את האנשים האלו, ומנסה להשאיר אותם יותר.

מחקר מעניין, והניתוח שלך וסגנון ההגשה עוד יותר...

מעניין באמת הקטע הזה שדווקא מי שמחפש רוחניות בצורה קנאית  יורד בסוף למקום הכי נמוך. אני חווה זאת באופן אישי, לא רק בהקשר לתאווה, אלא בבלבול העמוק שאוחז בי לאחרונה. 

עדכנתי וכתבתי עוד דברים.

מחקר יפה. 
אני עדיין לא רוצה לטשטש את הגבול בין מי שהולך למסעדה, לבין מי שמכור לאוכל. 
אין לי משהו נגד פורנו. לי זה לא טוב.

לגמרי במקרה מצאתי עוד נתונים על ההתמכרות בארצות הברית, כולל כמה נתונים חדשים.

64-68% מהגברים הצעירים משתמשים בפוי' לפחות פעם בשבוע.

17% מהגברים הצעירים משתמשים בפוי' לפחות פעם-פעמיים בחודש.



18% מהנשים הצעירות משתמשים בפוי' לפחות פעם בשבוע.

30% מהנשים הצעירות משתמשות בפוי' לפחות פעם-פעמיים בחודש.



67% מהגברים הצעירים ו-50% מהנשים הצעירות חושבים שפוי' זה "דרך ליגיטימית לבטא את הצד המיני שבך". הזוי לגמרי.



נערים:

70% מסתירים את ההיסטוריית גלישה שלהם מההורים.

35% מהנערים אמרו שהם ראו פוי' בכמויות "שאי אפשר לספור".

93% מהנערים ו-62% מהנערות נחשפו לפוי' ("חשיפה" הכוונה לפחות פעם אחת) עד גיל 18 לא כולל.



מי שנשוי בשמחה הוא ב-61% פחות סיכון לפוי'.

מי שיש לו ילדים בבית הוא ב-45% פחות סיכון לפוי'.

אבל אם בכל זאת איש נשוי רואה פוי' - שידע שב-56% אחוז מתיקי הגירושים במדינת ארצות הברית, לאחד מבני הזוג היה "עניין אובססיבי בפוי' ". 


http://www.covenanteyes.com/2013/02/19/pornography-statistics/

יש לי הצעה איך להסתכל על זה, מבחינת מעמדות.

יש את רוב האנשים - האיכרים, אם נרצה לקרוא לזה ככה. אלו ה-64-68% שרואים לפחות פעם בשבוע.

יש את האנשים מעל האיכרים, אלו האיכרים העשירים, אלו ה-17% שרואים פעם-פעמיים בחודש.

ויש את האצילים, עם הדם הכחול - אלו ה-19-15% שלא רואים כמעט פוי'.



אז אם אתה גבר צעיר, ואתה סובל מהתמכרות לפוי', ואתה הצלחת לשמור על עצמך שבוע אחד.

אז אתה נמצא בעצם בראש ה-64-68% שרואים לפחות פעם בשבוע.

מה שהופך אותך להיות איש "הטוב ביותר"  מקרב-64-68% שבאותו גיל כמוך. אני יגדיר זאת בפשטות "הטוב ביותר", אבל אפשר גם לומר "פחות חולה" או ביטוי אחר.

הצלחת לשמור על עצמך שבועיים ? אז אתה כבר במעמד של "האיכרים העשירים".

הצלחת לשמור על עצמך שלוש שבועות ? אז אתה "יותר טוב" מחצי מה"איכרים העשירים", מה שהופך אותך להיות יותר טוב מ: 68+8.5 = 76.5% מאלו שבאותו גיל כמוך.

הצלחת לשמור על עצמך חודש אחד ויחיד ? אז אתה כבר "אציל". מה שאומר שאתה ברמה העליונה של האוכלוסייה - אתה האיש שטוב יותר מ-85%-81% מאלו שבאותו גיל כמוך.

ואם הצלחת נניח לא להסתכל על פוי' במשך 3 חודשים-6 חודשים, אני חושב שאתה כבר ב-10% העליונים ביותר!





עריכה מאוחרת: הייתי מחלק את הגברים הצעירים מגיל הנוער ועד גיל 30 לעוד קטגוריות:

העניים: אלו 35 האחוזים שרואים המון פוי' בתדירות גבוהה.

האיכרים: אלו 33 האחוזים (מעל העניים) שרואים פוי' בתדירות של פעם בשבוע לפחות.

האיכרים העשירים: אלו 17 האחוזים (מעל העניים והאיכרים) שרואים פוי' בתדירות של פעם בחודש.

האצילים: אלו 5 האחוזים (מעל העניים, האיכרים והאיכרים העשירים) שרואים פוי' פעם ב-3-6 חודשים.

האדישים: אלו ה-10 אחוזים שלא ראו פוי' כמעט במשך חייהם.

(שימו לב שהשתמשתי בתרחישים הגרועים ביותר בכל החילוק הזה: 68 אחוז לתדירות של פעם בשבוע (במקום 64), 35 לתדירות גבוהה בפוי' (במקום 33) , ו-85 אחוזים של משתמשים חודשיים בגיל הצעיר (במקום 79))

(חילקתי בין האצילים לאדישים, כי כפי שאתם זוכרים, יש לפי הסטטיסטיקה 10 אחוז מכלל הגברים הצעירים שכמעט מעולם לא ראו פוי' בזמן נערותם, ומצב זה המשיך מעבר לגיל הנערות: לגילאים 18 עד גיל 30.)

(חילקתי בין העניים לאיכרים על סמך הסטטיסטיקות של נערים (35 או 33 אחוז) שאמרו שהם ראו המון פוי')



יש תנועה החוצה ופנימה מן המעמדות כל הזמן, אני אישית לדוגמא הייתי מהאדישים מגיל 0 ועד גיל 17, ואז הפכתי להיות עני מגיל 17 ועד גיל 20, כאשר בגילאים אלו היו לא יותר מ-6 נקודות ספורות בהם הייתי איכר,  ואז הייתי איכר עשיר במשך הגילאים 20-22, כולל רגע שיא בו הייתי אציל 2 פעמים במשך הגילאים הללו.

בגילאים 23-24 חזרתי להיות עני שוב, ובגיל 24 המצב השתפר בהרבה שוב.



בפורום זה יש כל מיני אנשים - יש אנשים שהיו אדישים עד גיל 5 בלבד (אם כי זה נדיר, יש כמה אנשים בפורום שיוכלו לספר לכם על כך), ויש אנשים שהיו אדישים עד גיל 17, 18, 19 או המשיכו להיות כאלה כל הזמן. הסטיטיסטיקה בנושא כבר כתובה בפוסט ואין לי מה להוסיף.

אני יוסיף עוד משהו: כמו שאתם רואים, הסטטיסטיקה אומרת שהאצילים הם זן נדיר מאוד, האצילים הם 5 אחוז מכלל האוכלוסייה (הגברים הצעירים) שרואה פוי' פעם ב-3-6, אולי 8, חודשים.

תחשבו על זה - מתוך 100 איש, רק 5 מתוכם יהיו אצילים, זה מעט.

למה הם זן נדיר ? כי לראות פוי' פעם ב-3-6-8 חודשים אומר שאתה עדיין עם התעניינות מסויימת בפוי' (מדבר מניסיון), אבל אתה מצליח "לשמור ממנה מרחק בריא". ובגלל שקשה "לשמור מרחק" ממשהו שמאוד קל להנגיש לאנשים ומאוד מושך לבני אדם באופן טבעי , אזי בדרך כלל בדו-קרב של המתח הטבעי הנוצר בין "התעניינות מסויימת בפוי' " לבין "ריחוק בריא מהפוי' ", יש רק שני מנצחים בדרך כלל: המשיכה חזרה לשימוש מסוים בפוי', או הריחוק המוחלט, אבל להישאר באמצע זה מקרה נדיר. זה למה רק 5 אחוז נמצאים בסיטואציה הזאת.

האצילים הם מעמד לא טבעי - הם מעמד שמתפרק כל הזמן למעמד האדישים או האיכרים העשירים ומטה.

נפוצים יותר מהאצילים ישנם 10 אחוזים מעליהם, האדישים,  שרואים פוי' פעם ב... שנה ? שנתיים ? חמש שנים ? אני לא יכול להיכנס לראש של האנשים האלה, לא מסוגל להבין אותם. אבל אני כן מאמין שהם מורכבים באופן טבעי מהאנשים הבאים:

א - אנשים שפשוט אין להם דחף מיני כל כך. כן, יש חד משמעית אנשים כאלה.

ב - אנשים שחונכו בצורה חכמה ביותר - צריך להיות מוכשר בחינוך בצורה יוצאת דופן כדי לחנך נערים עם אינטרנט נגיש לא ליפול בפוי' יותר מפעם בשנה.

ג - אנשים שגרו בבית שמסנן את האינטרנט שלו בצורה חכמה - אני לא מדבר על הטיפשים שמתקשרים לשירות סינון של בזק, נותנים את הסיסמת סינון לילד שלהם (!) וחושבים שבזה יסתיים העניין, אלא אנשים שלומדים לעומק את הנושא ומבינים בדיוק מה עובד ומה לא עובד.
במצב כזה לא נדרש כישרון חינוך יוצא דופן אלא רק יכולת הבנה ברמה מסויימת במחשב

ד - בוגרי תוכנית 12 הצעדים.

ה - אנשים שמנהלים יחסים רומנטיים ארוכים או קצרי טווח עם נשים אמיתיות, בהצלחה מאוד גדולה ובקלות יחסית, עד שמוחם כבר רגיל לנשים אמיתיות.

ו - אנשים שחיים בחוסר פרטיות או חוסר נוחות קיצוני לאורך זמן ממושך.



אפשר לחלק למעשה את הציבור של הגברים בגיל צעיר ל-2 חלקים בלבד: 10 האחוזים שלא מתעניינים בפוי', 85 האחוזים שמתעסקים בפוי' בתדירות חודשית במקרה הטוב, ו-5 האחוזים של האצילים שהם בתווך בין מעמד א' לבין מעמד ב': נמצאים בהם האנשים שנעים ממעמד האדישים למעמד האיכרים העשירים ומטה, והאנשים שנעים ממעמד האיכרים העשירים למעלה למטרה הנכספת של מעמד האדישים. וכמובן האנשים שמצליחים להישאר מעוניינים ונמשכים לפוי' וחושבים עליו במידה מסויימת, אך שומרים על מרחק ממנו בכל זאת, האצילים, וכאמור - כל המעמד הזה של האצילים נדיר.

משמע מכאן שמי שרוצה לעבור ממעמד ה-85 שמתעניינים בפוי', לבין ה-10 שלא, צריך לעבור תקופת מעבר קשוחה במיוחד ששותפים לה רק 5 אחוז מהאנשים הצעירים בכל רגע נתון - שזה מעמד האצילים.

הדפסתי הכל וקראתי בזמן מת ברכבת. קודם כל תודה. אני חושב שההתייחסות לנתונים נותנים לזה את האופי של מחלה - שזה באמת מה שזה. מוריד לקרקע.
מדהים כמה הנתונים מראים משהו חד משמעית וחברה שלמה מעלימה מזה עניים. יש היום הרבה דברים כאלה, אבל במשהו כל כך יסודי לחיי משפחה וחיים בתור חברה מעורבת גברים נשים שכל מוסד הזוגיות בסכנה זה מטריד אפילו יותר.
עוד נתון מעניין היה הקשר לדתיים אדוקים. רק מראה שהכל זה כמיהה לרוחניות כמו שמלמדים בתוכנית. אנחנו באמת שואפים ליותר ומוצאים את זה בתאווה בצורה מעוותת

תודה לך על השירות! החכמת אותי

גוש פסטר כתב on 03 נוב' 2019 18:44:

נכון, זה באמת מטריד שחברה שלמה מעלימה מזה עיניים.
והאתר "שמור עיניך" הוא הוכחה לכך, האתר הזה מאוד פעיל, אבל אם כל מי שהייתה לו בעיה בפוי' (פורנו) היה מבקר פה, האתר הזה היה קורס אלף פעמים מרוב עומס. הנתונים הם חד משמעיים.
אבל האתר לא קורס.
מה שאומר שמהכמות האדירה של האנשים שמשתמשים בפוי', רק חלק קטן מתוכם מודה שהוא מכור.
ומתוך חלק קטן זה, רק חלק קטן רוצה לטפל.
ומתוך חלק קטן זה, רק חלק מצא את "שמור עיניך".
אני עצמי מצאתי את שמור עיניך לפני הרבה שנים, מפרסומת באתר חדשות, לא היה לי מושג עד אז שהוא קיים.

זה רק אומר שהעולם הוא משוגע
ורואים תוצאות של מחלות מוות 
וכל מיני שקשורים לזה
חבל 
אבל מזל שיש לנו את שמור עיניך

לי יש משהו נגד פרונו זה סוג של דאהש

robinhood כתב on 03 נוב' 2019 07:53:


רציתי גם להעיר משהו על הקטע הזה עם האיכרים, איכרים עשירים והאצילים:
ככל שאתה נקי יותר, ככה קשה יותר לעלות ב"סולם החברתי" של הנקיים.
כי "קל מאוד" להיות מעל 64% מהאוכלוסייה - כל מה שאתה צריך לעשות הוא לשמור על עצמך שבוע אחד בלבד. אני אומר "קל מאוד" במירכאות כי כל מכור יודע טוב מאוד כמה היה קשה לו מאוד בהתחלה לשבור את המחסום של 3 הימים והשבוע.
אבל בכללי, אם נסתכל על זה מבחינת מספרים, נראה שבעצם אתה עולה בדירוג של האוכלוסייה בגיל שלך בקפיצות של כמעט 10% כל יום ויום בשבוע הראשון שאתה נקי. עלייה של 10% ליום, כל יום במשך שבוע. לא רע בכלל.

אבל אם אתה שומר על עצמך כבר חודשיים, זה אומר שאתה "מעל" 85% מהאוכלוסייה, אבל אם אתה רוצה להיות מעל 90% מהאוכלוסייה לא מספיק שתשמור עוד שבוע בנוסף לחודשיים ששמרת, אלא צריך לשמור על עצמך עוד חודש-חודשיים נוספים לכל הפחות, ולהיות נקי לפחות 4 חודשים שלמים רצופים.
כלומר, מבחינה מספרית, אתה צריך (מנקודה בה אתה נקי כבר חודשיים) עוד 60 יום כדי לטפס 5%, שזה אומר עלייה של 0.0833% ליום, כל יום במשך 60 יום. זה ממש מעט.
במילים אחרות, ככל שאתה נקי יותר, אתה נכנס לעולם בו קשה לך יותר ויותר להתחרות עם טיפוסים מהסוג שאתה לא מכיר בכלל - טיפוסים שבדרך כלל לא רואים פוי' חודשים שלמים ובלי בעיות, או לא רואים בכלל, או לא ראו מעולם (!), או שעברו חינוך מסוים מגיל מאוד צעיר שאימן אותם להתעלם מפוי' בהצלחה. והתחרות (אם נרצה לקרוא לזה ככה) הופכת להיות קשה יותר, קשה מאוד, אפילו.

למה זה עוזר לנו ?
א. אם אתה נניח פוגש בחורה, ואתה נותן לה "ציון", לצורך הפשטות: אתה אומר: היא בחורה ממש טובה - היא ניראית טוב, חכמה, מצחיקה וכו' וכו' , אבל אני לא מרגיש ראוי להתחתן איתה, כי אני רואה פוי', אז יש לך אחלה דרך לדרג את עצמך ביחס אליה.
אם אתה חושב שהיא בחורה ש"ברמה גבוהה יותר" נניח מ90% הבחורות האחרות באותו שכבת גיל, אז אתה יודע בדיוק כמה ימים אתה צריך להיות נקי כדי להיות ראוי בשבילה - שזה בערך 4 חודשים. כי ככה אתה "ברמה גבוהה יותר" מ90% הגברים באותו שכבת גיל שלך.
אם אתה אומר "לא, צריך להיות נקי 100 שנים כדי להיות ראוי בשבילה" כי ככה אתה מרגיש בלב, זה גם לא מציאותי, וגם לא הוגן כלפיה - אתה מונע ממנה להתחתן או להכיר איש טוב (אתה), והיא פשוט תמשוך כתפיים ותבחר איש טוב אחר שבאותו רמה כמו שלך - שזה האנשים שטובים מ90% מהאוכלוסייה באותו גיל שלהם.
אז מה עשית פה ? אתה איש של 90%, ורצית להיות 100%, והבחורה בסוף לקחה בחור של 90%, שהוא לא אתה - אז אתה יצאת פראייר והבחורה לא הרוויחה משהו בגלל ההקרבה ה"הירואית" שלך.

אם אתה אומר שכולם צריכים להיות נקיים שש חודשים כדי להתחתן - שוב, אתה לא מציאותי, לא הוגן ואכזר בבת אחת, אתה בעצם אומר בערך ל90% מהאוכלוסייה הגברית בגיל הצעיר לא להתחתן, ובאותה נשימה אתה אומר ל90% מהאוכלוסייה הנשית בגיל הצעיר שהם לעולם לא יינשאו - כי הגברים שמיועדים להם יהיו עסוקים הרבה שנים בלי הצלחה בלנסות לקפוץ שוב ושוב גבוה מאוד לשיא הזה של שש חודשים בלי הצלחה. אני חושב שהגברים הצעירים והנשים הצעירות בסופו של דבר ייכעסו עלייך מאוד.

ב. כמו כל תחרות, אין צורך להלקות את עצמך אם לא הצלחת להגיע למעלה, הרי האחוזים מראים שזה קשה מאוד.
אתה מלקה את עצמך על כך שאתה עדיין לא בקרב ה- 10% העליונים (שמעל כל שאר ה-90%) באותו שכבת גיל שלך ביכולת שלהם להרים משקל ? לקפוץ לאורך ? לשחק כדורגל ? כדורסל ? כדורעף ?

נכון, בעבר היה קל מאוד להיות נקי.
אבל בעבר היה גם קל מאוד בישראל להיאכל על ידי אריה, היום לך תמצא אריה, כולם נכחדו מהארץ.
פעם היה קשה מאוד להיות "נקי" מעבודה זרה. פעם בוודאי היו אנשים שעשו קבוצות של 12 הצעדים שהודו ב"חוסר אונים שלהם לעבוד עבודה זרה". אולי ירמיהו הנביא היה הספונסר ? לכו תדעו.
היום קל מאוד להיות נקי מעבודה זרה. 
מה שקל מאוד, ומה שקשה מאוד - משתנה במהלך השנים הלוך ושוב.
היום קל מאוד להפעיל חשמל, פעם היה קשה מאוד כי לא היה כזה דבר חשמל, ואם יהיה מלחמה חזקה בארץ חס ושלום ודברים ידרדרו לכאוס אז עוד פעם יהיה קשה מאוד להפעיל חשמל. לא מאמינים לי תשאלו את סוריה.
מה שהיה בעבר כבר לא רלוונטי, מה שרלוונטי הוא כאן ועכשיו, ועכשיו המציאות היא, בדיוק כמו שהמציאות היא שיש בניינים וחומות ושמיים, כך המציאות היא שקשה מאוד היום להיות נקי. הנתונים אומרים את זה, ההיגיון אומר את זה.
זה לא אומר שאנחנו לא נלחמים, זה אומר שאנחנו מבינים מול מה אנחנו נלחמים. מול איזה סטטיסטיקה. אתה רוצה להילחם ? מצוין, גם אני. אבל שיהיה לך ברור קודם כמה אנשים נכשלים במלחמה הזאת.

robinhood כתב on 19 אוק' 2019 17:45:

הוספתי עוד פרטים בעריכה.

וזהו.
אין לי להוסיף אלא רק דבר אחד עם כמה מסקנות:

אחוז האנשים שדיווחו שהם לא אוכלים כיכרות לחם (פרוס, חלה וכדומה) בכלל הוא 13 אחוז. כך ראיתי בסקר בעניין.

זאת אומרת:
13 אנשים מתוך 100 שנחשפו ללחם לא יאכלו לחם בכלל.

ואם נשווה לפוי':
מתוך כל ה90 אנשים שנחשפו לפוי',  79 (במקרה הטוב) רואים אותו בכמות חודשית, במקרה הטוב.
מה שאומר שרק -13 אחוז מהאנשים שראו פוי', לא ממשיכים לצרוך אותו.
במקרה הפחות טוב של הסטטיסטיקה, זה 85 אנשים מתוך 90. זה בערך 7 אחוז.אבל לא בדקתי מדויק.


מה זה אומר ? זה אומר שהפוי' גורם לאנשים לצרוך אותו אחרי החשיפה הראשונית (לפי סטטיסטיקה אחת) יותר מלחם.

פורנו זה הלחם של האינטרנט. הוא נצרך כמו לחם. הוא מוגש לכולם וכולם אוכלים אותו - ילדים בהפסקות  בבית ספר, מבוגרים בעבודה, זקנים בבית אבות.