מה המקום של רגשות שליליים?
אם אני יודע שכעס,קנאה ועצבות מובילים אותי לנפילה- כנראה שאשתדל להמנע מהם.
אבל לפעמים יש גם לרגשות כאלו מקום.
כולם לפעמים עצובים.
האם כדי לא ליפול אני חייב להיות תמיד שמח?
תמיד חיובי וזורח?
לפעמים יש גם ימים פחות טובים.
מה עושים אז?
בורחים מהעצבות אל השמחה בכוח רק כדי שלא ליפול?
הרי זו בריחה וזו בריחה.

זה שאלה מסובכת מאוד. והיא מתפרקת לכמה תתי שאלות שאתה לא חשבת עליהם והנחת אותם כמובן מאליו.
זה שאלה כל כך מסובכת, שאלוקים החליט לפצל את האדם בין שני התשובות האפשריות לשאלה (להרגיש או להיות עם מוטיבציה - האישה והגבר), ונתן להם לקבוע את זה לבד.
אתה בעצם סימנת מטרה: לא ליפול, ובדרך אתה מוכן לדרוס כל דבר בדרכיך לנקיות המיוחלת.
רק שבדרך, אתה דורס את הנקיות בעצמה.

הרי מה התלונה הראשית של כל מי שנופל אומר ? "אני מרגיש חלול, כאילו אין לי רגש"
ומה אתה אומר ?
"אם אני יודע שכעס,קנאה ועצבות מובילים אותי לנפילה- כנראה שאשתדל להמנע מהם."

אז אתה בעצם מוכן להימנע מכעס, קנאה ועצבות, כי זה מוביל אותך לנפילה, שמביאה אותך להימנע מכעס, קנאה ועצבות. (כי היא מוחקת את כל הרגשות).

זה לא תשובה שלמה, כי השאלה שלך מסובכת, אבל שים לב לכשל הלוגי במה שאתה אומר.

בנוסף לדברי משתוקק לנסות לצאת מהעצבות על ידי פעולות מסוימות יש גם בחינה של לקבל את זה שאני עצוב עכשיו ולא להילחץ מזה ולא לעשות מזה סיפור קשה לי להסביר את זה אבל כאילו לקחת את העצבות בצחוק.. חחח נראה לי אני עכשיו בדיוק במצב הזה קצת עייף מהלימוד והישיבה..
יהיה טוב..

אני כשעצוב לי, מוצא מפלט בדברים שאני אוהב.

לצערי תקופה ארוכה זו הייתה התאווה, עד שביום שמח אחד, החלטתי לשבת ולחשוב מה אני עוד אוהב חוץ מתאווה.
ובימים עצובים אני מנסה להתנחם ברשימה הזאת.

אני חושב בנוסף שכמכור, אצלי זו לא שאלה של איזה רגש, זו שאלה של איזה מינון. 
כל רגש קיצוני ישלח אותי להשתמש.... שמחה קיצונית כמו עצבות קיצונית.
עיקר הלימוד שלי זה לקחת את הקיצוניות בפרופרציה, להבין שזה רגש שחולף...
אז נכון שבשמחה קיצונית הרבה יותר קל לי לשים מוזיקה ולרקוד.
אבל כיום, גם בעצבות קיצונית אני נותן לרגש להתבטא, שם מוזיקה ויושב לבכות....
תוך כדי מתפלל.... וזה מקרב אותי כבר לה' ית'.

זה מה שאני מנסה לעשות בהתפרצות ריגשית.


בהצלחה