שלום חברים יקרים
יש לי בחודשים האחרונים בחסד ה'
רגעים של התעלות רוחנית מדי פעם,
זה קורה לי בעיקר בתפילת שמונה עשרה,
עוצם עיינים וחושב על אבי אדוני הכל יכול,
מנסה לחשוב על חמלתו ואהבתו כלפיי,
ומרגיש זרם יורד במורד שדרתי,
ודמעה קטנה מתקבצת בזווית עיני.
אני בטוח שזה קשור איכשהוא להחלמה,
וחושב לעצמי בגאווה, וואוו איזה 'בעל דרגה'...
בדר"כ בתפילה הבאה, אני 'חוזר לעצמי',
משוטט ברחבי היקום תוך כדי נענועים נמרצים ומלמול הטקסט,
ולא חש את החיבור הפנימי לאבי,
לא זרמים ולא נעליים..
זה גרם לי הרבה להרהר בזה,
מצד אחד אני חש שבאמת התחושות הללו אמיתיות וממשיות,
מצד שני אז למה הן מתפוגגות כל כך מהר?
תחליטו שם למעלה, הגעתי לדרגה ההיא או לא?
מה קורה איתי?
אני מבין לאט לאט שהתנועה וההתקדמות הרוחנית היא בהכרח בגלים עולים ויורדים,
וזה לא שאני כל הזמן מתקדם מטר, חוזר אחורה מטר, מתקדם שוב מטר וחוזר מטר וחזור חלילה,
אלא זה סוג של תנועת גל עולה ויורד, בכיוון כלפי מעלה,
וכשאני חוזר אחורה,
אני בעצם מכיו את העלייה הבאה,
מה שנקרא ירידה לצורך עלייה, וזה כפשוטו,
הירידה היא מוכרחת בשביל העלייה שתבוא.
בתנאי כמובן שאני נשאר עם הרצון והמעשים שאמורים לקרב אותי לאבי שבשמיים,
לכוון את הכיוון של ההתקדמות הרוחנית כלפי מעלה.
אעתיק להלן כמה קטעים קצרים שקראתי מהרב קוק,
מהספר 'ניצוצות' בערך 'נפילות', שעזרו לי להבין קצת את זה.
"ירידה לקרקעית"
כאשר ירגיש האדם נפילה,
מפני ירידה מוסרית או רוחנית,
ידע בליבו,
שהוא צריך לצלול אל מעמקי התהומות בנפשו,
ולמצוא שם בקרקעית מרגליות יקרות.
ולאחר מכן
ישוב ויעלה,
ויחדש את כוחו,
בגבורה ובשלווה,
בעצמה גדולה יותר
ממה שהיה קודם לכן.
(ע"פ אורות הקודש ג, רנב)
"קצוות מקבילים"
לפעמים מתגלה הנפש בכל כיעורה,
והאדם נבהל מהמראה.
הנחמה היחידה שיכולה להרגיע את רוחו,
היא שלפי גודל הכיעור שהתגלה -
כך גודל היופי שקיים בנפש.
כך ברא אלוקים את עולמו,
באופן של שני קצוות מקבילים.
ואחרי אשר יתגבר
על המראה המזעזע של הרוע,
יזרח לפניו
הצד הטהור והיפה של הנפש,
ועיניו יאירו.
(ע"פ אורות הקודש ג, רנא)
"עלייה-ירידה"
העליות והירידות,
בחיי האדם
הן קבועות,
ולא ייפסקו לעולם.
התנועה היא כלפי מעלה,
ובכל גל,
האדם הולך ומתעלה עוד יותר.
§
אין להיבהל גם מן הירידות הגדולות,
הן דומות לתנועות הטבעיות.
למילוי הירח והיעלמותו,
לגאות והשפל בים,
לכניסת האוויר ויציאתו במערכת הנשימה,
לשינה וההתעוררות.
כל המצבים הללו,
אע"פ שנראים כנלחמים אחד בשני,
הם בעצם משלימים
ומפרים את החיים.
(ע"פ אורות הקודש א, תרצ)
שאזכה לחוש התקרבות לאבי,
בין בגל עולה ובין בגל יורד.
מה שה' יחליט שטוב לי עכשיו.
אמן.
