שמואל היקר קודם כל מה שאתה מתאר זו התחושה הקלאסית שבאה לאחר נפילה ממקום גבוה של גבורה ושליטה עצמית למקום של תסכול, אכזבה עצמית ויאוש. אחרי שהיית בכזה גובה, החזקת מעמד 30 יום (שזה מדהים!), לפתע איבדת רסן ונפלת בפח היצר.
דע לך, שמי שעושה עליך את כל ה"עבודה" הזאת עכשיו לאחר הנפילה זה יצר הרע בעצמו, זה שהפיל אותך בפח מלכתחילה, שניזון כרגע מכל גרם של עצבות ותסכול שלך, שזה מענג אותו הרבה יותר מהפגימה בברית.
למה אני מתכוון? תראה, החזקת מעמד במשך 30 יום, נכון? תסכים איתי שזה הישג מרשים ביותר, אתה בטח זוכר את התקופות שבהן היית נופל כל כמה ימים או אפילו פעם ביום (אני משער שכך היה אצלך, כמו שאצל רובנו כאן) - אז בוודאי התקדמת המון. השם היקר והטוב שרואה אותך, עם כל הבעיה הזאת של יצר העריות, ומצליח להחזיק 30 יום, הוא בוודאי גאה בך מאוד, הרבה יותר מאשר ממישהו שלא סובל מהבעיה ומחזיק 90 יום. כי ה"סרגל" לפיו אנחנו נמדדים הוא סרגל אישי בלבד, הבורא שלנו לא משווה אותנו לאף אחד אחר, אלא רק לעצמנו. כלומר האם התקדמנו? האם השתפרנו? זה הפרמטר הרלוונטי! ויצר הרע לא רוצה שתדע את זה כי זה עלול לתת לך כוח לקום ולהעריך את עצמך, ולכן הוא מספר לך כל מה שצריך כדי להוריד אותך - שאתה לא שווה, ואתה חלש, ואין לך שליטה עצמית וכיו"ב. אבל זה שקר, עבודת השם שלך כרגע היא לייצר תנועה הפוכה בנפש, וכך אתה מסלק את הסיטרא אחרא מהתודעה שלך - ברגע שאתה קם, ושואג "החזקתי מעמד 30 יום! וזה נכון שנפלתי, אני לא מלאך, אבל יש לי רצון קדוש לטהר את עצמי, אני הולך ומתחזק, הולך ומשתפר, ולמען הבורא האהוב שלי, אני קם מנער את האבק והעצבות, ומתחיל עוד פעם מחדש!" כי זו המלחמה האמיתית שלך ביצר הרע. שאתה לא מתייאש, ולא מרים ידיים, אלא מתיש אותו כל פעם מחדש. ולאט לאט, בקטע סופר סיזיפי וכמעט מזוכיסטי, אתה מתעלה ומתחזק, הרוחניות בתוכך גוברת, ויצר הרע נחלש. בטח שמת לב כמה אור ושמחה ליוו אותך במהלך 30 היום האלה, היית על הגל. זה תהליך לא פשוט ובהחלט ממושך - ותלוי בכמה שנים היית עסוק בלהיות מכור לפגם הברית, כי כדי להתנקות מכל הרשימו הזה, בוודאי אתה מבין שלוקח זמן, והרבה מאוד מאמץ. לפעמים זה נקרא "תשובת המשקל". אבל זה בהחלט אפשרי, ולא חסר עדויות של מלא חבר'ה כמוני וכמוך שיצאו מהשיט הזה. ואני עוד פעם חוזר - האויב שלך הוא הקול המייסר הזה שטוחן לך את המוח ומספר לך כמה אתה גרוע ושאין לך סיכוי, ולא הנפילה עצמה. אתה צריך להבין שאתה לוחם בסיירת מובחרת, בחזית המאבק ביצר הרע של הדור שלנו, שזה תאוות העריות. הכלי הכי חשוב במלחמה הזאת היא לא להסתכל אחורה, אלא להבין שהנפילות הן חלק מהדרך, זה לא באג או טעות או סימן שאתה לא מצליח.
אין ממך ציפיה עכשיו לקום ולהסתער על המשימה מחדש באותן אנרגיות שהיו לך לפני הנפילה, כי הנפילה עצמה מאוד מרוקנת מאנרגיות. אתה בסוג של "החשכה" כרגע, אבל עוד יום, עוד יומיים יתחיל להכנס שוב אור למערכת והענן יתפוגג. כל מה שאתה צריך לעשות כרגע זה להגיד לעצמך "ובכל זאת, ולמרות הכל, אני ממשיך הלאה" ולעשות כל מה שצריך כדי לעודד את עצמך. זו כל מהות הגבורה.
