יפה מאוד.
הכלי יקר קורא לתופעה הזאת "סוד ההפך". והוא מזכיר אותה בעוד כמה מקומות. ברשותך אצרף עוד ציטוט שלו:
"כי כל דבר טבעי המרגיש שבא כנגדו איזה דבר הפכי לו הרוצה לבטל מציאותו אז הוא מתחזק ביותר כנגד מתנגדו וימאן לענות מפניו ופועל בטבעו כל אשר ימצא בכוחו לפעול ולסוף היא מנוצח כי גבר עליו ההיפך, כך הוא בכל הדברים שהזכרנו, כמו כן מה שהרע פרעה לישראל עכשיו יותר ממה שעשה לשעבר זה מופת חותך שקרב קיצו, ושזמן הגאולה קרובה לבטל כל פעולותיו של פרעה על כן הוא רוצה להתחזק בפעולותיו"
עשיתי פעם מחקר קטן בנושא ומצאתי עוד כמה מקורות חשובי שתוקפים את הנושא מנקודות דומות. ברשותך אצרץ את המקורות הללו, למקרה והם יהיו לעזר.
צדקת הצדיק קע: כשהקדוש ברוך הוא רוצה להיטיב לאדם ורוצה רק שיתפלל האדם על הדבר אז מזמין לפניו צער או פחד מעין דבר זה וכדרך שאמרו ז"ל (יבמות ס"ד א) מפני מה היו אמהות עקרות וכו'. או רואה אחר מעונה באותו דבר ומבקש רחמים עליו כדי שיהיה הוא נענה וכמו שנאמר (איוב ג' כ"ד) פחד פחדתי וגו'. כי כל דבר שהשם יתברך רוצה להביא לעולם או לאדם היא מתפשטת לכמה גוונין ויש בה ההיפך גם כן חס ושלום וכדרך שאמרו (שמות רבה ל' י"ג וזוהר ח"ג רט"ז ב) בדור המבול שהיו מעותדים לקבל תורה אילו זכו. וכן בכל דור ובכל אדם. ולכך כשמתעורר מדה זו לטובה מתעורר גם כן ההיפך גם כן חס ושלום ומרגיש פחד ומתפלל ובא הטוב. אבל לעולם הוא בא הדבר שמתפחד רק שבא ההיפך דהיינו כל מיני טובה שבדבר זה.
וזה ענין מה שאמרו (בראשית רבה ס"ו ד') צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה פירוש בכל דבר וכל מדה טובה וענין טוב תחילת הכניסה בו הוא בצער כטעם (תענית י' ב) כל התחלות קשות [על דרך שאמרו (גיטין מ"ג א) אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן וכו'] וכדרך שאמרו פרק קמא דברכות (ה' א) שלוש מתנות טובות וכו' וכברייתו של עולם ברישא וכו' (שבת ע"ז ב). לפי שהעולם הזה רובו רע כידוע ולכך כל דבר שמתעורר בו רואה הוא מקודם כח הרע שבו ומצטער ועל ידי הצער ממתיקו ומיד סופו שלוה:
גבורות ה' למהר"ל, פרק ה: ומה שנולד אברהם באור כשדים הוא עניין נפלא, כי לפי שהיה אברהם תחילת העולם, ולפניו היה הכל תוהו ואין בהם בריאה כלל, לכך הצטרף אברהם אל כשדים שהם בריאה שאין בהם ממש. כי כל התחלה לפניה וסמוך לה העדר שבשביל כך הוא התחלה, ולפיכך לא היה אברהם נולד בארץ אחרת, שאם כן לא היה התחלה. ומפני שאברהם הוא התחלה, היה נולד במקום שראוי להיות התחלה, שקודם התחלה הוא ההעדר...
ולא עוד שלא די שאין לאברהם התקשרות וייחוס לאביו, אך כי מזכיר מיתתו והעדרו ואח"כ מזכיר אברהם מפני שכן נותן הדעת: כי ביאת האור הוא סילוק החושך וכאשר האור זורח נסתלק החושך. הנה לא היה יחוס אברהם אל תרח אלא כמו יחוס האור אל החושך...
והתבאר לך כי היה אברהם וישראל שוים בעניין זה שהיה גידול שלהם באומה שהוא הפך להם, אף כי יש חילוק בטעם של כל אחד, מכל מקום בזה משותפים ושוים.
הרב קוק, עולת ראיה ב, עמ' רסב: הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. שני דרכים ישנם להתעלותו ורוממותו של כל כח חיים מעשי, שצריך לצאת אל הפועל בתוקף ורב חיל. הדרך האחד הוא ההרוחה, ונתינת החופש למרוצתו ושטף זרמו, למען ילך ויגדל ילך וירחיב את השפעתו במרוצתו ושטף פעולתו. והשני הגורם לו, אע"פ שהוא הפכו, הוא כח העוצר, הדוחק והמונע, הלוחץ בעד הכח המוכן לצאת להתפרץ ולהתרחב, שלא יצא, שיהיה כלוא ונסכר, שאז בבא עתו יוסיף הלחץ הקדום, שהיה ההיפך מחוקו ותכונתה לו חופש ועצמה להגדיל מעופו ועז חיי התנשאות פעלו. מה שהחורף מכלה וסוגר את השפעת כח הצמיחה והגידול. בארצות שתנאי החיים הנם צריכים לזה, מוסיף עז לבד הכח המקובץ המתאסף מהחסכון ומרעות התפזרות הכחות, עוד נוסף ע"ז מכח והתפרצות שכנגד המועקה המלחצת על שיא החיים של היקום. והדבר ניכר ביותר על הכחות הנפשיים, החיוניים, המוסריים והשכליים, בכ"א לפי ערכו ותכונתו. וכמו שהוא בחיי היחיד, כן הדוגמא נמצאת בשלמותה בחיי הכלל ובחיי האומה הכוללת את הצביון של כללות הרוחניות והקדושה של כלל האדם, "אתם קרויים אדם", עם ד' ועם קדוש, אשר כח חיים אדיר איום ונפלא אצור בקרבה מראש מקדם מהתחלת מטעה...
הכח המחנק והלוחץ הזה היתה ממלכת מצרים הגדולה והחזקה, שהיתה אז עומדת ברום עז תוקף הקולתורה העולמית, שהיתה היא כמו העולם כולו בניגוד גמור מכל החפץ העליון של השאיפה האלהית, של הנשמה הישראלית.
ואני מצרף גם חיתוך של מקור בקובץ המצורף מתוך עין איה שבת חלק ב, פרק ח פסקה ט.