"חסד שבתפארת = אהבה שנובעת מרחמים.
לא תמיד רגש הלב פתוח לאהוב את הזולת, אפילו אם הלה אדם טוב וראוי לאהוב אותו... אולם כאשר אותו אדם נקלע לצרה... קל יותר להתעורר ברחמים וסימפטיה כלפיו, ולסייע לו להיחלץ מהמצוקה. כי לרחם יותר קל מאשר לאהוב. לאחר שנולדו רחמים (=תפארת) כלפיו, והוגש לו הסיוע הנדרש, נוצר קשר בין המסייע למקבל הסיוע, ובהמשך מתפתח גם רגש של אהבה (=חסד) בין השניים" (לדעת את המידות, עמ' 344).

משימה יומית: מצא חבר (בפורום או מחוצה לו), שזקוק לעזרתך. עזור לו, ומתוך תרגול פעולות האהבה, תגיעו לאהבה.

גבורה שבתפארת = הגבלת הרחמים. (נובעת מרצון להופיעם בצורה מתוקנת)

1. "עליך לבקר ולמקד (גבורה) את רחמיך (תפארת) בכדי לבטאם בצורה היעילה והבריאה ביותר" (ספירת העומר - תיקון המידות היומי, עמ' 16).
משימה יומית: לבדוק: האם אני משקיע את הנתינה שלי בצורה מאוזנת? האם העזרה לאחרים בחוץ באה על חשבון הנתינה בבית?
"ההזדמנות הגדולה ביותר לתרגול אהבה היא לא בפגישות אלא בבית שלי. וזה בדיוק המקום שהכי קשה לעשות את זה..." (הספר הלבן, עמ' 164).

2. "...לעיתים, הימנעות (גבורה) מרחמים (תפארת) היא היא הרחמנות האמיתית, כיוון שרחמים אינם ביטוי לצרכי המרחם, אלא לצרכי המקבל" (שם).
משימה יומית: לבדוק: האם אני יותר מדי "מנדנד" או דואג לחבר חדש ולוקח על כתפיי את האחריות להחלמתו בדרך התכנית?
"פשוט פרוש את הכלים הרוחניים כדי שיבדוק אותם. הראה לו כיצד פעלו עבורך... אם הוא לא מעוניין בפתרון שלך...תצטרך אולי לעזבו עד שישנה את דעתו. הוא עשוי לעשות זאת לאחר שיפגע קצת יותר... הוא צריך להחליט בעצמו אם הוא רוצה להמשיך - אסור לך... לדחוף או לדרבן אותו. אם רוצים שימצא את האלוהים, התשוקה צריכה לבוא מתוכו. אם הוא חושב שיוכל לעשות את המלאכה בדרך אחרת, או הוא מבכר גישה רוחנית אחרת - עודד אותו לפעול בעצת המצפון שלו" (הספר הגדול, עמ' 79).

ממש אתמול הזנחתי את ענייני הבית בשביל איזה פרוייקט של "החלמה" שרציתי לעזור בו, עניתי לאחרים כשאשתי הייתה צריכה אותי, ניסתה לברר איפה אני ונדנדה לי בממתינה בלי סוף, וגם התקשרתי לחבר חדש כדי לוודא שהכל בסדר איתו... בעקבות כך חשבתי הבוקר על כך שאפילו בעניינים "טכניים" כאלה הידע לא עוזר לי לממש אותו. אני לא יכול להתאפק ו"לתפוס את עצמי" לבד. "צריך למסור את הבעייה, וכל דבר אחר, לידי האלוקים" (הספר הגדול, עמ' 99).

תפארת שבתפארת = רחמים שנובעים מרחמים.

"...לעיתים, כאשר מרחמים על אדם... לא מסתפקים בחילוצו מהצרה ובשיקומו עד שישוב להיות כאחד האדם, אלא דואגים לפצות אותו על הסבל שעבר, ולהעלותו על דרך המלך, שיהיה לו טוב יותר מהרגיל. מעין "אפליה מתקנת" ורחמים כפולים. לא רק שדואגים למלא את החסר, אלא אף מפלים אותו לטובה... זוהי "תפארת שבתפארת" - רחמים שברחמים. וככל שהרחמים חזקים יותר, כך האפליה המתקנת נעלית יותר ובהיקף רחב יותר (לדעת את המידות, עמ' 346).

משימה יומית: [לבקש מאלוקים את היכולת] להתבונן בכל הטוב שנעשה איתי. אלוקים לא רק הוציא אותי ממצולות ומלתעות התאווה (רק להיום, וגם אם לא - לפחות הראה לי שיש דרך החוצה), אלא גם נתן לי מתנות רבות כל כך בכל תחומי חיי. "טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו". "וברחמים גדולים אקבצך". תפארת שבתפארת. רחמים שברחמים.

תפארת שבתפארת = לפאר ולפאר.

תפארת שבתפארת זה גם לפאר ולפאר ולפאר את היוצר.
בדיוק כעת סיימתי שתי שיחות עם חברים שנפלו.
באמת שכל יום נקי, כל רגע של שפיות, זה ממש ממש לא מובן מאליו. חסד אלוקים אוהב.
אחד הדברים שכנראה עלי לעשות כדי לשמר את כל המתנות שהוא נותן לי, זה להודות ולהעריך. לחיות בתחושה של אסירות תודה.
"אין אנחנו מספיקים להודות לך!"

נצח שבתפארת = המשכיות הרחמים

"כאשר הקשר עם האדם מבוסס על רגש בלבד, הוא מוגבל. כי כשהרגש נגמר... הוא מפסיק לרחם על הזולת ולעזור לו" (לדעת את המידות, עמ' 347).

פעמים רבות, בתחילת הדרך, יש התלהבות רבה לעזור לעצמי ולאחרים (תפארת). גם כשההתלהבות דועכת, צריך לדאוג שתהיה לה המשכיות (נצח).
משימה יומית: [לבקש מאלוקים] להכיר בחשיבות ההמשכיות של המהלך בו אני עושה כמיטב יכולתי כדי לדאוג שיהיו לי ולאחרים חיים טובים של החלמה. גם אם לא ממש מתחשק לי היום לעשות פעולות, וגם אם אני לא ממש מתלהב ללכת לקבוצה.

גם להמשיך לכתוב את הפוסטים האלה, אחרי שכבר ירדה לי ההתלהבות (ואחרי שאין תגובות...  :-\ ) זה סוג של "נצח שבתפארת". להמשיך את המהלך שבו אני נותן לעצמי ולאחרים עוד נקודה קטנה למחשבת החלמה.

טהרני היקר
אני מבקש ממך שטהרני
אינך יכול להפסיק עם הפוסטים האלו, זה מדבר לרובד נוסף אצלי
סליחה שלא התיחסתי עד עכשיו
אני מרגיש שאיני ראוי/יודע/מצליח/יכול/מוכשר לכתוב
אבל אם בזכות זה לא תפסיק לכתוב אז זה שוה על אף...
קורא ומפנים
מולי

מולי היקר! זו סתם הייתה דרך חולה שלי למשוך תשומת לב...
כל עוד אלוקים ייתן לי רעיונות ומוטיבציה - אשתדל להמשיך.

לגבי הכתיבה שלך - אני דווקא נהנה ממנה, הכינוי שלך מוכר לי מהחפירות הרבות שלי בארכיוני הפורום, שמח שחזרת לאחרונה!
נ.ב. אשמח להיות איתך בקשר, אם תרצה. לפי הכתוב בהודעותיך, אני לא שייך למגזר שלך, אם אתה חושש שאנו מכירים.

הוד שבתפארת = היופי שברחמים

"הוד" הוא יופי, והוא גם מזכיר את המילה "הודיה" (בספרים רבים העוסקים בנושא, מתייחסים ל"הוד" כ"הודיה", אף שהמשמעות המילולית היא יופי).
כאשר יופיו של דבר ניכר, הוא מביא להודיה והכרת טובה.
משימה יומית: [לבקש מאלוקים] להכיר ביופי ("הוד") של העזרה ("תפארת") שאלוקים נותן לי, ושל העזרה שאני נותן לאחרים (לא רק לחברים בתוכנית. חשובה לא פחות העזרה בבית. מבקש מאלוקים להיות "נאה מקיים" בעניין הזה. איי! כואב לעקוץ את עצמי, ובמיוחד בדבר נכון...).

העיקרון הזה מזכיר לי משהו שרציתי לשתף ביומן המסע שלי, ואולי בהזדמנות אקדיש לו פוסט מורחב. לאחרונה, כאשר אני כותב אסירויות תודה על אשתי וילדיי, התחלתי לכתוב במסגרת זו לא רק דברים שהם עושים בשבילי, אלא גם דברים שאני עושה בשבילם (אצל ילדיי זו עיקר הכתיבה שלי לאחרונה). גיליתי שאני מרגיש טוב עם זה. שתחושת השמחה שלי בדברים האלה נקייה יותר, ככל הנראה, כתוצאה מהעובדה הפשוטה שהתנועה הנפשית שלי בעת ההתבוננות באותם דברים, היא יותר של שמחת הנתינה ופחות של שמחת (? ???) הלקיחה. זהו "ההוד שבתפארת" היופי המיוחד שבעזרה לאחרים.

מחר אני בחופש (לרגל יום העצמאות) וכנראה גם רבים אחרים. זו הזדמנות מצוינת (וקשה. ומצמיחה.) ליישם את העיקרון הזה. להיות שם בשביל בני הבית, ולא לנסות לתמרן את העניינים כך שהם יהיו שם בשבילי.

יסוד שבתפארת = התקשרות לרחמים

"יסוד" עניינו התקשרות וחיבור. "יסוד שבתפארת" הוא התקשרות וחיבור לרחמים.
משימות יומיות: 1. [לבקש מאלוקים] להיות מחובר לעזרה לאחרים ולהפוך אותה לדרך חיים. "אבן היסוד להחלמתך היא העזרה לאחרים. לא מספיק להראות טוב לב מידי פעם" (הספר הגדול, עמ' 80 ועיי"ש ).
2. [לבקש מאלוקים ש]המודעות לעזרה שאלוקים נותן לי, תהיה חלק בלתי נפרד מחוויית החיים היומיומית שלי.

אסיר תודה שהכתיבה הזו מדי יום מזכירה לי לספור ספירת העומר. מבקש מאלוקים לזכור לספור את כל הימים עד שבועות, ואם לא, לקבל את זה.

מלכות שבתפארת = מימוש הרחמים

משימה יומית: [לבקש מאלוקים] להוציא לפועל באופן מעשי (מלכות) את כל התובנות היפות על העזרה לאחרים (תפארת)...

שבת שלום! (זמן מתאים במיוחד [וגם קשה במיוחד] לביצוע העיקרון הנ"ל)