סוף סוף אור שמש! זה ממש חסר לי במערה התחובה והחשוכה. אין ספק, שתים עשרה שנה ועוד שתים עשרה חודשים לא מיטיבים עם הגוף של אחד בגילי. טוב, אני את הלקח שלי הבנתי - לא עוד להפוך אנשים לגלי עצמות. אלא אם כן זה יהיה אותו מלשין ארור כמובן. כעת, אני חושב שלמדתי מספיק תורה ואני מוכן לצאת לשם ולעשות מהפכה. אשנה את העולם! אקרב את ביאת גואל צדק בצעדי ענק! עלי לחפש את הפרוייקט בו יוכלו כוחותי לבוא לידי מיצוי אמיתי. אולי נקים רשתות לקירוב רחוקים, או שנמציא גוף גדול שיהיה אחראי על החינוך של כל הארץ. אולי בעצם עזרה לנזקקים? ממש קשה לי להחליט. אני חושב שאלך לקבל ייעוץ בנושא. או שסתם אחכה עד שמשהו באמת גדול יתגלגל לידי ואוכל, איך אומרים - להציל את העולם.
זה בדיוק מה שהיינו מצפים מרבי שמעון כשיצא ממערתו - אחרי שאגר כל כך הרבה כוחות ולמד כל כך הרבה תורה, שיצא לעשות שינוי מהותי בעם, שינוי מהותי בעולם, כמו שהיה אפשר לראות מהגישה שלו כלפי הרומאים. ואכן - רשב"י מחפש את העשייה: "איזיל אתקין מילתא" (שבת לג,ב). אולם בניגוד כיוון שהיינו מצפים - רשב"י הולך בכיוון אחר לגמרי. הוא מחפש את הדבר הראשון שיתגלגל לידיו. אותו דבר היה לטהר מפסק טומאת מת שביל שכהנים רצו לעבור בו. הוא מתמקד בקבוצת יעד קטנה מאוד, במקום מסוים מאוד, וגם התיקון שהוא עושה זה להפחית מהם טורח - שלא יצטרכו לעשות עיקוף! זה הכל! רשב"י האלוהי מתעסק עם זוטות כאלו. איזה בזבוז של פוטנציאל.
אז זהו, שלא. רשב"י כאן מלמד אותנו דבר יסודי מאוד לחיינו הפרטיים ולהחלמה בפרט - הכל נמדד ע"פ הפרטים הקטנים. אל תנסה לצאת ממערתך ולשנות עכשיו את כל חייך לכיוון חדש לגמרי. תתחיל מפעלות קטנות מינוריות. מלצאת מהריכוז העצמי שלך. תראה האם יש משהו בישיבה/עבודה וכדו' שלך שתוכל להשקיע בו קצת וזה יעשה טוב לאחרים. חשוב האם יש מישהו שסובל מהתנהגות שלך שתוכל לשנות את הגישה אליו.
זאת הגישה שרשב"י מלמד אותנו - פעולה קטנה אחת ועוד אחת מצטרפות יחד לחיים של עשיה, או של החלמה, במקרה שלנו. כמאמר התנא: תפסת מרובה, לא תפסת.
