מקור - שלושת המפתחות לחיים

שלום חברים יקרים וצדיקים (וכן אני מדבר גם אליך שנקי כבר 231 שניות אוהבים אותך!!)

מצ"ב מאמר שקראתי הבוקר וקצת עוזר לי בצעד הראשון - לשחרררר שליטה לריבונושלעולם,

להבין שאין לי באמת יכולת להתגבר על התאווה כי אצלי היא לא תאווה אלא ת--א--ו--ו--ה! ! !
להבין שאני חסר אונים מול ההתמכרות וכדי להשתלט עליה עליי להבין שאין לי שליטה עליה -
נשמע פרדוקס אבל זאת האמת שהתכנית מלמדת אותנו - להתפלל לריבון העולמים לעוד יום נקי אחד - ולשחרר
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שלושת המפתחות לחיים - הרהורי חורף

הוא הגיע סוף סוף, הגשם המיוחל, ופתח לנו באבחת מטר את עונת החורף.
הגשם מלווה אותנו מידי שנה בתחושות מעורבות.
שמחה והרגשת רעננות והתחדשות מצד אחד, ומן הצד השני קור ורטיבות, לכלוך ושפעת.
המבול הנוכחי תפס אותי יושב בביתי מול החלון, ותוך כדי התבוננות מעמיקה בפלאי הטיפות המתנפצות על הרחוב, הגעתי לאיזה תובנה שאפשר לקחת מימות הגשמים.
חשבתי לעצמי, הרי הגשם איננו דבר המובן מאליו.

בזיכרוני הקצר שוכנות להן כמה שנים שחונות במיוחד שחווינו בעשור האחרון.
אין אחד שיוכל למצוא פתרון שיבטיח את ירידת הגשמים בכמות מספיקה מידי חורף.
ועם זאת, אנחנו חיים, נושמים, רגועים עד כמה שניתן, וככל הנראה לא תמצאו ולו אדם אחד שאינו יכול להירדם בלילה מדאגת 'מה יהיה עם הגשם השנה?'

למה באמת אנחנו כל כך רגועים? כנראה כולנו מבינים בתוך תוכנו שבחיים, לא הכל בשליטתנו.
שישנם המון תחומים שנוגעים לחיינו, שאין לנו את היכולת ליצור אותם.
כמה שנתאמץ ונרדוף אחר הישגים שונים בחיים שלנו, תמיד נזכור שכל כך הרבה איננו בידינו, ואינו תלוי בנו כלל.

לא פעם שומעים על אנשים שאבדו בן לילה סכומי כסף אגדיים, שעמלו עליהם שנים רבות.
סיפור כזה מעמיד אותנו במקום, שלא תמיד אנחנו יכולים בעשר אצבעותינו להשיג את כל מה שהיינו רוצים.

ואם בעניין הגשם אנחנו יכולים להיות רגועים, ולחיות בשמחה עם העובדה שלא הכל בידינו,
בוודאי שבתחומים נוספים נוכל לחיות ביתר שלווה.

אולי לזה התכוונן האמורא רבי יוחנן כשאמר:
"שלושה מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן:
מפתח של גשמים
ומפתח של חיה [לידה]
ומפתח של תחיית המתים".
[תלמוד בבלי, מסכת תענית]

רבי יוחנן הביא את הדוגמאות של גשם, לידה, ותחיית מתים.
הוא בא ללמד אותנו, שבדיוק כפי שברור לכולם שמת אינו יכול להחיות את עצמו לבד גם אם יעשה כל מאמץ,
וכמו שהבאת ילד בריא לעולם זהו דבר שאין לאף אחד עליו שליטה, ולא מובן מאליו,
וכן שהגשם אינו תלוי ביכולתנו, כך גם בכל תחומי החיים, יש גבול לשליטה שלנו.

אם נפנים את המסר שלא הכל בידינו, החיים יהיו הרבה יותר רגועים.
נדע, שגם אם משהו לא הולך בדיוק כמתוכנן, לא תמיד זה בגלל שלא עשינו מספיק.
נדע, שעלינו להשקיע בעבודה כמה שנדרש, אבל לא להתייגע בהשקעה ובדאגה מעבר לנדרש,
ונוכל להתחיל לחיות באמת - ע"כ.

ונאמר אאאאאאמן.

שיהיה לכולנו יום מקסים ונקי

וואו, נגעת בי בדיוק בנקודה.
יצא לי לאחרונה לדבר עם חבר טוב שלי שמחפש נורא מישהי להתחתן איתה, ונורא דחוף לו שזה יהיה בזמן הקרוב. מהשיחה איתו הרגשתי המון שליטה, 'אני צריך עכשיו מישהי!' המון כוח, ובעיניי זה עוד מקום שהשליטה והכוח הם לא מה שיביאו אותנו לאן שאנו רוצים.

עוד משהו, הייתי לאחרונה בשיחה של אדם שעבר אירועים קשים מאוד בחייו ביניהים היה בפיגוע בו איבד כמה מאחיו ואת אימו, זה היה פשוט מעורר השראה השיחה שלו, אבל רק דבר אחד הפריע, הכוח, השיחה הייתה על לעמוד מול ההתמודדיות ולא להתייאש להתעלות מתוך האתגרים ולא לוותר לעצמנו. בעיניי הגישה המועברת בתכנית של קבלה עצמית, של ויתור של הבנה שאנחנו עומדים מול כוח גדול מאיתנו ולא הכל נגמר בנו, היא גישה נכונה לכל יצור חי, ועל כן קצת צרם לי על הכוחניות שבשיחה, למרות כל המסר החזק והמעורר והדברים הקשים שהוא עבר, אני באמת מאמין שזוהי הגישה העמוקה היותר והנכונה יותר. ולצערי גם הקשה יותר.

תודה על התגובה אח יקר,
נגעת בנקודה מאד מורכבת בהחלמה!
(לדעתי לפחות - ואשמח אם חבר וותיק בקבוצות החיות יוכל קצת להבהיר אותה מניסיונו)

בסיום מפגש של 12 צעדים בקבוצות החיות (להערכתי גם בשאר סוגי ההתמכרויות) אומרים את תפילת השלווה:

"אֵ-לִי,
תֵּן בִּי אֵת הַשַּלְוָוה - לְקָבֵּל אֵת הַדְּבָרִים שֶאֵין בִּיכוֹלתִּי לְשַנוֹתָם,
אֶת הָאוֹמֶץ - לְשַנוֹת אֵת אֲשֶר בִּיכוֹלתִּי,
וְאֵת הַתְּבוּנָה - לְהַבְחִין בֵּין שְנֵיהֶם"

כמו שאני מבין את זה, אנחנו אומרים שבשביל לעלות על מסלול ההחלמה עלינו לבצע את שני הדברים יחד -
גם להיכנע ולקבל את החלקים שבמציאות/התמכרות שאיננו יכולים לשנות,
ובמקביל ג"כ לבצע את הפעולות שביכולתנו ושחובה עלינו לבצע בשביל להתקדם בהחלמה.

מה שקורה במלחמה בהתמכרות לסוגיה, זה שהצעד הראשוני שבלעדיו תהליך ההחלמה לא מתחיל אפילו,
זה קבלת חוסר האונים שלנו כלפיה כעובדה מוגמרת, אחרי שעברנו את הצעד הזה מתחילים לבדוק מול עצמנו אילו פעולות עלינו לעשות בשביל להחלים, בעזרת כח עליון שאנו מוסרים בידיו את ההחלמה והצלחת צעדינו.

על פי זה אז בהתייחסות לשתי הדוגמאות שנתת:

חברך שמחפש שידוך בהחלט כדאי לו לשחרר שליטה, וזה גם ייתן לו מבט הרבה יותר אמתי מה מתאים לו.

אבל לגבי השיחה של האדם שעבר כמה טראומות לאחרונה תרשה לי לחלוק עליך,
כי הוא קיבל את החוסר אונים כבר מבחוץ כ"בומבה לפנים" בלע"ז..
אז אצלו אם הוא יישב בבית וישכנע את עצמו עוד יותר כמה אנחנו חסרי אונים מול העצב והכאב בעולם,
הוא רק יתדרדר עוד יותר לעומק היגון,
ולכן הבחירה שלו לא להיכנע, ולהתמודד מול הייאוש והכאב בצורת מעשים וחיזוק של אחרים,
לדעתי בשבילו זו הדרך הנכונה להחלים מהכאב שהיה מנת חלקו.

כך אני רואה את זה בכל אופן אשמח לשמוע את דעתכם.