וואו! כמה פרטים ופרטי פרטים יש בפרשה הזו, בתורה הזו. איך אוכל לעמוד בכל זה? איך אזכור כל כך הרבה דברים שצריך לעשות? איך אפשר לפעול במקביל בכל כך הרבה חזיתות?

כדאי לדפדף קצת אחורה, לפרשה הקודמת, בה מוזכר מעמד הר סיני. מכוח החיבור הזה בין ה' לעמו ישראל משתלשלים אחר כך כל הפרטים. החיבור הזה הוא השורש, שמתוכו צומחים ענפים עבותים, מתוכם צומחים ענפים דקים ודקיקים, עלים ופירות. החיבור הזה הוא האב, וכל פרטי הפרטים הם התולדות שלו.

במהלך שנות השימוש בתאווה, תמיד הרגשתי שהחיים גדולים עליי. הרי יש כל כך הרבה תחומים: תורה ותפילה, זוגיות וחינוך ילדים, עבודה וניהול כספים, ארוחות מסודרות, צחצוח שיניים, מקלחות (כן, אפילו על זה לא הצלחתי להשתלט), שינה סדירה (לא פחות ולא יותר מדי), יצירה במגוון תחומים, לימוד מקצוע ועוד ועוד...

עם הצטרפותי לתכנית 12 הצעדים נוספו עוד המון תחומים לרשימה: השתתפות בקבוצות טלפוניות וחיות, כתיבת רשימת אסירות תודה, כתיבת רשימת פחדים, טלפונים לשלושה חברים ביום (יהי רצון שהדבר יתחדש אצלי), טלפון לספונסר, מענה לחברים וספונסיים, כתיבת פוסטים ועדכון יומן המסע בפורום, מענה לפניות של חברים חדשים... אה, כתבתי את כל זה, ושכחתי את העיקר – עבודת הצעדים...

אני עדיין מרגיש שהחיים גדולים עליי, אבל רק להיום אני מבין שלאמיתו של דבר יש לי תחום אחד - חיבור רוחני נכון לריבון העולמים. זהו השורש, וכאשר הוא קיים, הכל לאט לאט מסתדר. מתוכו צומחים כל שאר תחומי החיים בצורה מתוקנת והולכת. כאשר אני מחובר לאלוקים, הכל הולך ונהיה טוב. כאשר אני מנותק ממנו, הכל הולך ונהיה תקוע. וכמו בכל דבר, יש הרבה "תחום אפור" ורמות ביניים. "מידת המחוייבות שלך תהיה מידת ההחלמה שלך" (הספר הלבן).

תודה לך 'טהרני'
תמיד כיף וחשוב להחכים מהניסיון הרחב שלכם - בעלי הניסיון.
זה גם נותן חשק לדבוק באותה דרך, אם כי כל ציטוט מהספר הלבן קצת מפריע לי עדיין באיזשהו מקום.. אולי זה קיבעון חרדי ישיבתי ואולי לא, רק הזמן יגיד לי.

סתם תרגיל יצירתי: נסה לחשוב איך היית מגיב אם הייתי מביא ציטוטים ממגזר יהודי שמאוד רחוק ממך השקפתית...

***

ובכל אופן, אם תרצה תוכל להחליף את הציטוט מהספר הלבן בציטוט מ"מסילת ישרים" פרק א':

"יָדוּעַ כִּי אֵין הַתַּכְלִית מַגִּיעַ אֶלָּא מִכֹּחַ קִבּוּץ כָּל הָאֶמְצָעִים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ וַאֲשֶׁר שִׁמְּשׁוּ לְהַגִּיעוֹ, וּכְפִי כֹּחַ הָאֶמְצָעִים וְשִׁמּוּשָׁם כֵּן יִהְיֶה הַתַּכְלִית הַנּוֹלָד מֵהֶם, וְכָל הֶפְרֵשׁ קָטָן שֶׁיִּמָּצֵא בָּאֶמְצָעִים תִּבָּחֵן תּוֹלַדְתּוֹ בְּבֵרוּר וַדַּאי בְּהַגִּיעַ זְמַן הַתַּכְלִית הַנּוֹלָד מִקִּבּוּץ כֻּלָּם כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי, וְזֶה בָּרוּר. מֵעַתָּה וַדַּאי הוּא שֶׁהַדִּקְדּוּק שֶׁיְדֻקְדָּק עַל עִנְיַן הַמִּצְווֹת וַהָעַבוֹדָה (שים לב: יש גם מצוות וגם עבודה... טהרני), מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה בְּתַכְלִית הַדִּקְדוּק, כַּאֲשֶׁר יְדַקְדְּקוּ שׁוֹקְלֵי הַזָּהָב וְהַפְּנִינִים לְרֹב יָקְרָם, כִּי תוֹלַדְתָּם נוֹלֶדֶת בַּשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּי וְהַיָּקָר הַנִּצְחִי שֶׁאֵין יָקָר לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ".

אחת הסיבות לציטוטים מתוך הספר הגדול והלבן, היא אמירת האמת (שהרמב"ם אמר שעלינו לקבלה ממי שאמרה) בצורה פשוטה. קצר וקולע. והכי חשוב: באופן שהוכיח את עצמו כעובד לאנשים. מכור שדבק במסילת ישרים ובשאר ספרי העבודה הרוחנית היהודית (גילוי נאות: כמוני למשל ), בדרך כלל, לא מצליח להישאר נקי. אך כאשר אותם רעיונות מלוקטים ומסודרים בצורה פשוטה ומובנית בספרות התכנית, זה כן עובד. אותי בחסד ה' יתברך זה משאיר נקי במשך 723 יום.

***

אגב, הרמב"ם עצמו חשש מהקושי של אנשים לקבל דברים נכונים שלא מתוך התורה, ולכן באמת לא ציטט אותם בשמם, וכפי שהוא מציין בהקדמתו ל"שמונה פרקים" (תרגום הרב שילת):

"ודע, שהדברים אשר אומר אותם באלו הפרקים, ובמה שיבוא מן הפירוש, אינם עניינים שחדשתים אני בעצמי, ולא פירושים שבדיתים, אלא הם עניינים מלוקטים מדברי החכמים במדרש ובתלמוד, וזולתו מחיבוריהם, ומדברי הפילוסופים גם כן, הקדומים והחדשים; ומחיבורי הרבה בני אדם. ושמע האמת ממי שאמרה (!!!!! טהרני ) ...ואף על פי שלא אזכיר: "אמר פלוני, אמר פלוני" (הדבר נובע משתי סיבות. טהרני), א. שזאת אריכות אין תועלת בה. ב. ואפשר, לפעמים, ששם האיש ההוא יכניס בלב מי שאין תבונה בו שזה הדבר נפסד, ויש בו תוך רע שלא ידעהו (כלומר, יחשוש שבגלל שהדברים באו מאנשים אחרים מחכמי ישראל המקובלים עליו, מסתתר בהם משהו רע, גם אם הדברים נשמעים כנים לחלוטין)".

ובהערות במהדורת "רמב"ם לעם", ציטטו את ר' שם טוב אבן פלקירא, מההוגים ההולכים בשיטת הרמב"ם, שכתב בהקדמתו לספר "המעלות": "רבים מעמי הארץ, אשר מחכמה ריקים ודלים, יקשה מאוד בעיניהם כשיביא המחבר ראיה מדברי חכמי האומות, ודבריהם בעיניהם דברים בטלים שאין ראוי לקבלם. ולא יבינו אלה הפתאים, כי ראוי לקבל את האמת מכל אדם, אפילו כשיהיה פחות ממנו, או מעם אחר. ואין מביטים על האומר, אלא על המאמר".

ולאמיתו של דבר, כבר במשנה (אבות ד,א) נאמר בפשטות: "אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם". ויושם לב, שבמקומות אחרים במשנה, ישנו חילוק בין "אדם" ל"ישראל". וכפי שנאמר (שם ג,יד) "חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם... חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם". כלומר, אדם בלשון המסכת, הוא לאו דווקא מישראל (ועיין תוספות יום טוב שם).

***

אם כן, לכאורה תשאל: מדוע שלא תלך בדרכו של הרמב"ם, ותכתוב דברים מהספרות בלי לצטט אותם בשמם? שאלה טובה. תשובתי היא, שאני סבור שחלק בלתי נפרד מהחלמה מההתמכרות הוא הנכונות לקבל את האמת ממי שאמרה.

אדם רגיל יכול להרשות לעצמו את הפריבלגיה המפוקפקת של לדחות בירור נוקב של דברים שנאמרו על ידי אנשים מסוימים ממגזרים מסוימים. אדם מכור חייב לבחון את הדברים בצורה כנה ואמיתית. חוסר כנות וחוסר פתיחות דעת הם חלק עיקרי של המחלה הרוחנית, ולכן כנות ופתיחות דעת הם שניים מתוך שלושה יסודות הנדרשים להחלמה (השלישי הוא נכונות. ואגב, שכחתי לציין כי היסודות הללו מוזכרים בספר הגדול... ).

***

בעוד ציטוט חשוב (ומפתיע בעבורי, יש לציין), נתקלתי לאחרונה בשבת פרשת "יתרו", והוא מדברי "אור החיים" הקדוש (שמות יח,כא). אודה ואתוודה. לא חשבתי שדווקא הוא מגדולי ישראל יעמוד לסמכני:

"וראיתי לתת לב, איך זכה יתרו, שתכתב על ידו פרשה זו, והן אמת כי הוא כיבד משה עבד ה', והנה שכרו שכבדו ה', אלא היה ה' יכול עשות לו דרך כבוד אחר לא בדרך זה שיראה חס ושלום כפחות ידיעה בעם ה', עד שבא כהן מדין והשכילם? ונראה, כי טעם הדבר הוא להראות ה' את בני ישראל בדור ההוא וכל דור ודור, כי יש באומות גדולים בהבנה ובהשכלה, וצא ולמד מהשכלת יתרו בעצתו ואופן סדר בני אדם אשר בחר, כי יש באומות מכירים דברים המאושרים (דברים מבוססים. טהרני)".

ה"אור החיים" בעצם שואל, מדוע סידר ה' שיתרו יתכבד באופן שלכאורה פוגע בכבוד עם ישראל. שהרי מהתורה מצטיירת תמונה לפיה עם ישראל מתנהל בסדרים קלוקלים, ובא איזה גוי ופותח להם את העיניים. ומשיב אור החיים, שה' רצה ללמד את עם ישראל בכל הדורות, שיש באומות העולם אנשים גדולים שיש ללמוד מהם. ומעניין שאור החיים מדגיש שעצת יתרו הייתה דווקא בעניין הסידור הנכון של הדברים.

***

זה בדיוק הסיפור שלי. כבר הכרתי הרבה רעיונות מהתכנית במסגרת קריאת מספר עצום של ספרי עבודה רוחנית מכל הסוגים היהודיים בניסיון לצאת מן המלכודת, אבל לא הצלחתי ליישם אותם. אחד החידושים הגדולים של התכנית הוא הסידור של הדברים בצורה פשוטה לביצוע עבורי המכור: סידור בשנים עשר צעדים פשוטים. סידור של פעולות יומיות פשוטות. פתאום אני יודע מה אני צריך לעשות. ברור לי למשל, שעכשיו, שאינני מרגיש טוב, אני צריך לעשות צעד 3. הייתי יכול לקרוא לזה "עשה רצונך כרצונו" או "לקבל ייסורים באהבה" אבל זה מופשט מדי בשבילי.

באיזה שהוא מקום, דווקא בגלל שעם ישראל הוא כה רוחני, לעיתים החלק הטכני עשוי להיות חסר אצלו. הדבר דומה לאברך מתמיד שעסוק בתורה יומם ולילה, ואינו מצליח לתקן תקלות טכניות פשוטות בביתו, בעוד חברו הבעל-בית מסדר בקלי קלות. הדבר אינו מורה דווקא על פחיתותו של האברך, פשוט המיקוד שלו בעולם הרוחני בא על חשבון המיקוד בעולם הטכני.

מקווה שהרמב"ם ואור החיים מקובלים עליך...

שנזכה לקבל האמת ממי שאמרה, ולעבדו בלב שלם ונפש חפיצה!
 

תודה רבה על התגובה המפורטת. מאמין שיהיה לה שימוש גם בעתיד...
בהקשר של הרמב"ם ודברים שהביא מפילוספים אחרים, לצערי אני לא זוכר בדיוק איפה, אבל אם אינני טועה גם חובות הלבבות מביא פילוסוף
אולי אנסה לחפש...

עריכה: לעת עתה מצאתי בויקיפדיה בערך על 'חובות הלבבות'. אומנם ויקיפדיה לא מורה הוראה, אבל מניח שיש ביסוס לרעיונות:

"בולטות בספרו מובאות מחכמי הגויים. הוא השתמש בהוכחות הכלאם המוסלמי למציאות האלוהים, אם כי בשינוי מה ועם עירוב נאו-אפלטוני לגבי מושג האחדות. בתורת התארים הולך אבן פקודה בשיטתו של רבי סעדיה גאון (הרס"ג), ומוסיף כי אף התארים החיוביים הזהים עם עצמות האל אינם אלא שלילה. הבדלתו בין חובות האיברים ללבבות נמצאת כבר במקורות המועתזילה, שגרסו כי דבקות הנפש היא האידאל, וניכרת בספרו דואליות של הנפש והגוף יחד עם נטייה מתונה לפרישות.

בחיבורו "ספר תורות הנפש" הוא מחזיק בשיטה הניאופלטונית בצורתה הפופולרית ואינו מוצא סתירה בינה לבין התורה. הוא מקבל את האצילות הניאופלטונית כפי שהובאה בכתבי הפילוסופים הערבים ומדרג אותה: שכל (שכל הפועל), נפש, טבע, חומר, עצמי הספירות, הכוכבים וארבעת היסודות. כל אלה הם נבראים והוא אינו רואה סתירה בכך."

'טהרני' (הדגשתי כדי שתוכל לראות כשאתה מעלעל ב'פוסטים אחרונים'...)

קודם כל ולפני הכל כוונתי היתה לעצם הציטוט. אני לא חושב שאתה נופל ביר"ש שלך ובידיעות שלך מאף אחד אחר ובוודאי לא ממני.
אבל עצם העובדה שאתה ואחרים בוחרים לצטט את הספר הלבן לפני הכל אומרת משהו, לא? הרי אתה עצמך הבאת את כל הציטוטים החשובים מהספרים הקדושים רק אחר כך. 
אז נכון שהספר הלבן היא יצירה מהפכנית שתדריך אותי בעז"ה יום יום לזמן הקרוב, אבל אני לא רוצה לחשוב על זה כעל המקור. אני אקח את זה רק בתור מדריך מעשי כמו שאמרת אבל לא אשים את כל ספרי המוסר בעדיפות שניה.

גם הרמב"ם, וגם חובת הלבבות לעניניינו, שאבו הרבה מחכמתם מהגויים אבל הם מצאו הכל בתורה והתאימו הכל אליה, לא ההפך. בא נאמר שהגויים רק קחצרו את הדרך או הפשיטו אותה אבל ודאי שהתורה "הפוך בה והפוך בה דכולא בה" 

אז יפה שויקיפדיה ראו את כל התורה הפילוסופית שם, הם חושבים שמשם שאבו חכמינו את תורתם. אני חושב ההפך. אני חושב שהם רק נעזרו בה.

מקווה שהבנת אותי

אני מתחיל לחשוש שהתגובות שלי מרדימות אנשים... ולא רק להיום...

ואגב, 'טהרני'
מאיפה התקבל בדעתך שאני מזלזל במילה מהספר הלבן?? בגלל שאני חרדי ישיבתי?? בגלל שאני עדיין מחפש את עצמי בזה???
אני הדגשתי ואדגיש שוב, אין בי לא תורה ולא חכמה, יש לי חיבה מיוחדת לתורת משה.
בתור אחד כמוך הייתי מצפה שמי שזכה לדעת כל כך הרבה ולזכור הכל ויודע איפה הציטוטים הנבחרים מתורתינו - היה מצטט אותם, אפילו שמהספר הלבן הגענו לשם.
אין לי שום בעיה עם הספר, ואקבל כל מה שכתןב בו ואקח אותו ואאמץ אותו אל ליבי.
אה.. גם כנות... אז כן, גם כנות יש בי כדי לעשות מה שכתוב שם.

אני לא אבחר לצטט אותו כל עוד אני יודע את המקור בתורה.
למה? כי היא היתה קודם והיא "הדברים בשם מי שאמרם"

זהו, רק תרמוז לי שקראת ואני רגוע.

האמת שרק עכשיו קראתי, אבל לא פנוי להגיב באריכות. מקווה לעשות זאת מחר.