- 'היה לי הכל ולא היה לי כלום' -
כך חתם את מכתבו האמרגן של הביטלס לפני שהתאבד.

- 'בנואה ויולייה', הנחשב לשף הטוב בעולם, התאבד לפני שעות ספורות בדירתו בשווייץ. 
הסיבה המשוערת: הורדה צפויה של כוכב מישלן מהדירוג של מסעדתו, 
שנחשבת לטובה בעולם!!! 
(יש עוד שמועות שקשורות בהסתבכות כספית שהופרכו בינתיים)
פרדי ג'יררדה, חבר של ויולייה ושל אשתו שגם לו מסעדה בעלת שלושה כוכבי מישלן, 
ציין כי הוא "מופתע לחלוטין" והוסיף: 
"אני לא יכול לראות סיבה למעשה. 
הוא היה אדם צעיר ומבריק עם כישרון עצום ופוטנציאל מרשים. 
הוא יצר את הרושם של שלמות. 
החדשות האלה מאוד עצובות"

- אני משנה למלך הכי חזק בעולם, המולך מהודו עד כוש,
אני עשיר כקורח,
יש לי משפחה מדהימה,
וכבוד עצום,
אני אורח הכבוד בארוחה משותפת עם המלכה. רק אני.
כולם חייבים להשתחוות אליי. כולם.
אמרתי כ-ו-ל-ם לעזאזל,
המרדכי הזה שיושב שם בפינה ולא משתחווה,
בגללו כלום לא שווה לי. כלום!!!!

- סיפר יזם שיישב עם אחד מעשירי עמק הסיליקון בארה"ב, באיזה מסעדה יוקרתית מאד,
הבחורצ'יק הזה בקושי בן שלושים וכבר יש לו בערך ארבע מליארד דולר!
והוא לא הפסיק להתעצבן במהלך השיחה איתו, על איזה יהודי אחר בשם 'לארי פייג' ' מגוגל,
ואמר - "איך יכול להיות שיש ליהודי הזה 30 מליארד, 30!! אתה קולט? מה יש לו שאין לי לעזאזל..."

ולהבדיל-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"איזהו עשיר השמח בחלקו" (אבות ד, א) - מקור

ר' יוסי עיני (ישיבת 'כרם ביבנה') - ​ענבי הכרם פרשת בהר תשס"ג

החיד"א בספרו "דברים אחדים" (דרוש כז') מביא בשם ספר "מדרש שמואל"
פירוש על המימרא באבות "איזהו עשיר השמח בחלקו".
וזת"ד, איזהו אדם הנקרא עשיר?
זה השמח בחלק נפשו,
דהיינו חלקו בעבודת ה' ובקיום המצוות.
כמו שנא' באיכה (ג, כב) "חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו".
ופירש שאין ראוי שיקרא עשיר להיותו רב בנכסים כי אם בהיותו שמח בעבודת ה',
וזהו העושר האמיתי אשר לא יפרד ממנו, ע"כ.

ובאר דבריו ע"פ חקירה מפורסמת,
דידוע שהנשמה קודם בואה לעוה"ז היתה נהנית מזיו השכינה -
מה טעם מביאה ה' לעוה"ז והיא עתידה לחטוא ותלך לגהינום?
ואם תזכה סוף סוף ותהנה מזיו השכינה,
כבר היתה במדרגה זו קודם בואה לעוה"ז וא"כ מה כל הטורח הזה?
ותירץ המלאך המגיד לר' יוסף קארו, מובא בספר "מגיד מישרים" (פרשת בראשית),
כי קודם בואה היתה נהנית בחינם, והיתה בושה ליהנות מזיו השכינה,
אך אחר בואה לעוה"ז וסיגלה לעצמה מצוות ומעשים טובים,
ושבה אל בית אביה אז ניזונת בשכר מעשיה לחזות בנועם ה'.
אולם לפי מה שכתב הרמב"ן עה"פ - 
"וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת... כאשר ציונו" (דברים ו, כה)
וז"ל "קרא גמול המצוות צדקה, כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו,
אם יתן עוד שכר בעבודתו צדקה יעשה עמו".
ומאחר דגמול המצוות ניתן בתורת צדקה, א"כ הנשמה חוזרת לאותו מצב שהיתה קודם לכן,
וא"כ היא ניזונת בתורת צדקה ואיך תוכל להסתכל ולהנות מזיו השכינה?
ותרצו מפרשים: בודאי יש לנו חיוב לעבוד את הקב"ה עבודת עבד,
ואם ה' יתן מטובו שכר, כל תגמוליו צדקות הם,
ואמנם אם בקיום המצוות ובעסק התורה יתלהב האדם ויבער כולו בעבודת ה',
וישמח על אשר זוכה לעבוד את ה',
הנה מכח שמחה זו יוכל להנות מזיו השכינה, דשמחה זו נותנת לו שכר מדינא.

ולכן מי שמקיים את המצוות כפשוטן ואין בהם ריח שמחה נקרא עני,
דשכרו ניתן לו בתורת צדקה, ואין לו כלום משלו. 
וא"כ לפי זה מובן "איזהו עשיר השמח בחלקו"- כוונתו על העושר הנצחי והאמיתי,
שהרי עושר הממון הרי הוא עושר מדומה, כמאמר הפסוק "ועזבו לאחרים חילם".
וא"כ איזהו עשיר בתורה ובמצוות שיוכל להיקרא עשיר?
השמח בחלקו, המקיים מצוות ולומד תורה בשמחה!
וזו השמחה נותנת לו עשירות.
כי שכר השמחה הוא שכר ואינו צדקה,
שהעבד אין לו חיוב אלא לעבוד עבודת רבו, אך אינו חייב לשמוח בעבודתו.
ולכן אדם שמח נקרא עשיר.

ולפי"ז מובנת הגמ' בברכות (ח:)
"א"ר חייא משמיה דעולא גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים,
דאילו גבי ירא שמים כתיב "אשרי איש ירא את ה'"
ואילו גבי הנהנה מיגיע כפו כתיב "אשריך"- בעוה"ז "וטוב לך"- לעוה"ב
ואילו גבי ירא שמים "וטוב לך" לא כתיב ביה", ע"כ.

"גדול"- היינו שיש לו משלו והוא עשיר (עיין "והכהן הגדול מאחיו" יומא יח.)
"הנהנה"- עינינו השמח במצוות ובעסק התורה יותר מירא שמים שמקיים בלי שמחה.
וזהו פירוש "וטוב לך"- דהיינו זה שלך ומצד הדין מגיע לך,
משא"כ בירא שמים דלא כתיב בו "וטוב לך".

ונסיים במאמר חסידי:
אמר אחד מגדולי החסידות- כשיבוא המשיח ישאלו אוה"ע במה זכיתם לניסים ונפלאות כאלו?
ואנו נשיב להם זכינו לכך בזכות השמחה.
זהו שנא' "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים",
"אז"- כאשר יבוא המשיח "יאמרו בגוים" יאמרו אוה"ע מדוע "הגדיל ה' לעשות עם אלה",
ובנ"י יענו להם "הגדיל ה' לעשות עמנו" מפני ש "היינו שמחים".

בקרוב בימינו ממש. אמן.
 

תודה רבה פנימה על הדברים (מודה ומתוודה שלא קראתי הכל)

לענ"ד אפשר לחלק את זה ל2.
1. אי הסתפקות במה שיש, 2. כמו שרואים בסיפור של המן ושל השף ז"ל, הכל או כלום.
אני רואה את החלק השני במידה מסוימת אצלי מבחינת הפעולות שאני צריך לעשות. מבקש מהשם שיעזור לי לקבל את עצמי לא מושלם...

סתם נקודה שרציתי להעלות

תודה על התגובה 'בעצתך' היקר,
מסכים איתך שיש פה שני נקודות קצת שונות, אבל לדעתי השורש של שניהם אחד, או הטיפול בשניהם יכול להיות אחד.

ראתי היום סרטון מחזק בנושא מידת 'הקנאה' שמדבר על זה - הרב צבי שפיגל | קנאה לוחצים על סימון ה'פליי' למעלה לצפייה.

להלן כמה נקודות מהשיחה הקצרה שלו.
שיהיה לתועלת גם לי.

אדם יש לו הכל והוא רוצה יותר.

אנחנו מקנאים באחרים אבל לא מוכנים להתחלף במכלול עם מישהוא אחר, עם כל חייו, רוצים רק חלק קטן מהיתרון שלו עלינו.

איזהו עשיר השמח בחלקו - הפירוש ע"פ המהר"ל - 'עשיר' זאת תכונה נפשית של שלמות עם מה שיש לי.

אם אדם מבין שיש לו תפקיד ושליחות שבשבילו הוא נברא, ולכל אחד תפקיד ייחודי שהאחר לא יכול להחליף אותו בתפקידו, 
והרבה פעמים הוא רוצה לעשות תפקיד אחר אבל זה לא התפקיד שלו פה, 
אדם מקבל בדיוק את הכלים להם הוא זקוק בשביל לעשות את תפקידו - 
מבחינת האופי, אבל גם מבחינת הרקע הנפשי והרקע המשפחתי, 
הכל מדויק בשביל תפקידו פה בעולם, בשביל הערך המוסף שייתן לעולם ובלי זה העולם יהיה חסר.

כל אחד צריך להכיר בכלים שקיבל ולדעת שזאת השליחות שלו ולהיות שמח בחלקו.

האם 'הקנאה' למשל היא תכונה שלילית? - לכאורה לא שהרי - 'קנאת סופרים תרבה חכמה', 'ואני ראיתי את כל כשרון חכמת המעשה והיא קנאת איש מרעהו" - כל ההתקדמות בעולם נובעת דרך הנעה שמקורה בקנאה.

באמת אין מושג כזה של תכונה טובה או לא טובה, השאלה באיזה אופן משתמשים בהם במינון באיזון ובדרך הנכונה.

יום טוב ומחלים לכולנו.