בשונה מכל שנה, השנה הבנתי את מגילת רות באור אחר ושונה מתמיד.
כמו בתי הקטנה, כך אני גדלתי על הסיפור שסיפרה לי הגננת ברכה. היה פעם יהודי ושמו אלימלך. אותו אדם היה עשיר ובארץ שררה רעב. במקום לזון את אחיו הרעבים, הוא קם וברח לארץ מואב יחד עם משפחתו. בתגובה, אלוקים החליט להעניש אותו ולהרגו יחד עם בניו, שהוסיפו חטא על פשע ולקחו להם נשים מואביות. כתוצאה מכך, אשתו נשארה בעירום ובחוסר כל וכו'. מה הקשר בין החלק הראשון של הסיפור לבין ההמשך הידוע לנו מרות ובועז? חוץ מקשר של מקרים, מעולם לא חשבתי שיש איזשהו קשר אחר, כמובן לאור ההבנה הילדותית שהייתה לי בכל הסיפור הזה.
היום, הסיפור מקבל אצלי אור אחר לגמרי, והכל בזכות הצעדים, או יותר נכון, הצעד השלישי.
אלימלך, אדם עשיר ובעל יכולת, במקום לזון את אחיו הסובלים את סבל הרעב והמחסור, הוא בוחר לברוח מרצונו של אלוקים. כתוצאה מכך הכל משתבש. הוא מת, אחריו ילדיו, ולבסוף, אשתו נותרת גלמודה בודדה ורעבה.
בראיה שלי היום, לא היה כאן עונש. קרה כאן דבר פשוט מאוד. אלוקים יודע מה הדבר הטוב ביותר עבורנו, והבעיה מתחילה כאשר אנו נעמדים בדרכו ומפריעים לו, בדיוק אז הכל מתחיל להשתבש.
לעומת זאת, רות, פעלה בדרך ההפוכה מזו של חמיה ובעלה. כאשר היא הבינה שרצונו של אלוקים הוא שהיא תקים שם וזרע לבעלה, היא הסכימה לשלם כל מחיר שיידרש.
כנראה זו גם הסיבה לברכה שבורך בועז במעמד הגאולה, 'ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה, מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת', משום שתמר הלכה באותו הדרך. היה לה את הנכונות לבצע את רצון האלוקים כפי שהבינה אותו גם במחיר של מוות, ושלא כמו הבעלים הקודמים שלה, ער ואונן (שעל שמו של אונן נקראה האוננות בעברית של ימינו), שרצונו של האלוקים לא מצא חן בעיניהם וניסו בכוחם לשנות אותו.
המסר הוא, שכאשר לא עומדים לאלוקים באמצע הדרך, ונותנים לו לעשות את מה שהוא רוצה, הכל הולך בדיוק כמו שצריך, לא רק שלא קורים אסונות אלא בדרך הזו עתיד להיוולד דוד המלך.