בספר הלבן (ספר הבסיס לתכנית ההחלמה מהתמכרות למין ולתאווה בשיטת 12 הצעדים) מופיע הקטע הבא:

לעמוד מול הפיל הפראי

משהו בתוכנו תמיד ידע שיהיה עלינו לעמוד מול עצמנו, אבל המשכנו לברוח, סירבנו לתת מבט ארוך וממושך במראה. וככל שדחינו זאת זמן רב יותר, כך נזקקנו יותר לסם שלנו כדי לכסות את הרגשות ואת האשמה, שיצרו דמות עוד יותר מכוערת שנאלצנו לברוח ממנה עוד יותר.

היינו כמו האיש באותו משל עתיק שבורח מפיל פראי ומוצא מקלט בבאר. הוא נאחז בשני ענפים מעל לפתח הבאר, בעוד רגליו נחות על עצמים שבולטים מן הצדדים. על ענף אחד תלויה כוורת דבש, שממנה הוא מתחיל לאכול. התענוג שהדבר גורם לו, בנוסף לחושך של הבאר, מונעים ממנו לראות ששתי חולדות, אחת שחורה והשנייה לבנה, מכרסמות את הענפים שעליהם הוא נתלה; שהדברים שהוא עומד עליהם הם בעצם ארבעה נחשים, שראשיהם מזדקרים מחוץ לחוריהם; ושמתחתיו דרקון בלסתות פעורות מחכה לטרוף אותו.

שתי החולדות, כך אומרים לנו, הן לילה ויום, שבזה אחר זה מכרסמים בתוחלת חיינו. ארבעת הנחשים מייצגים את האלמנטים הבסיסיים בגוף שלנו השומרים על שיווי המשקל שלנו. הדבש הוא תענוגות החושים, שמתיקותם המטעה מפתה אותנו עד הרס. הדרקון הוא הסוף הבלתי נמנע הממתין לכולנו. הפיל הפראי, רק עוד זאת נציין, הוא העצמי שממנו אנחנו בורחים, שהפחד ממנו דוחף אותנו למנוסה המטורפת אל אותו בור שחור שבו אנו מעדיפים להישאר ולהתחבא.

אני זכרתי שהמשל הזה נכתב על ידי הסופר הרוסי טולסטוי, אבל היום העירני חכם אחד שהמקור למשל הזה לא רק קדום הרבה יותר, אלא הוא מקור יהודי מספר מוסר, לא פחות!

המדובר בספר שבט מוסר לרבינו אליהו הכהן מאיזמיר (נכתב לפני כארבע מאות שנה). הנה הלינק לצילום הקטע הרלוונטי בספר.

(לשבחו של טולסטוי ייאמר שהוא מציין במפורש שמדובר במשל שהגיע מהמזרח).

אני לא יכול להיכנס ללינק אם באפשרותך אנא ציין את המקום שבו זה נמצא בספר
תודה

בדיוק חבר שלח לי את זה במייל. זה מופיע בפרק כ"ז של שבט מוסר. זהו קישור לגירסת טקסט של הפרק.

פתיחת הספר העלתה כי המחבר מביא את הדברים בשם הספר "אבן בוחן", שחיבר קלונימוס בן קלונימוס לפני כשבע מאות שנה (קדום הרבה הרבה יותר מאשר ה"שבט מוסר" שחיבר רבי אליהו הכהן לפני כשלוש מאות שנה).

אולי יש למישהו סבלנות לדפדף בספר העתיק הזה - "אבן בוחן" (אפשר להגיע אליו דרך הקישור), ולשלוף משם את הציטוט המדויק (ואולי המחבר אף הזכיר מניין שמע את המשל).

בכל אופן, הפיל לא מוזכר בשבט מוסר...

אה, ושכחתי לציין שזה אחד הקטעים בספר הלבן, ואולי הקטע בה' הידיעה, שהכי פחות הייתי חושב שיימצא לו מקור ביהדות (פעם חשבתי לעשות מהדורה עם מקורות יהודיים. הדיון הזה הזכיר לי את היוזמה הזו...).

אני מצטרף מאוד לדברים שלך. גם אני הרגשתי כשקראתי אותו שהוא משל קצת מוזר ו"גויי" כזה. 

אז נכון שהפיל לא מוזכר במקור היהודי, אבל החולדות הלבנה והשחורה מוזכרות גם מוזכרות...

ההערה שלי על הפיל לא באה לערער על הקישור למקור הנ"ל.
סתם הערה שנובעת מהצורך שלי לנתח כל דבר...

אין לי גישה לקישורים מישהו יכול לשלוח לי את זה
תודה