בתגובה לפוסט הזה:
gye.org.il/forum/1-לוח-מרכזי/139291-נפלתי-איך-אוכל-למנוע-את-זה-בעתיד#139292

אני חושב שהדבר שהכי הדהים אותי בשנה האחרונה היה משחק פוי' ששיחקתי בזמן שנפלתי. ומשחק הפוי' הזה היה עבודה מושקעת של זוג (!) נשוי שממש רואים איך הוא השקיע זמן ועבודה בלעשות משחק, הם עורכי פוטושופ מקצועיים שיודעים לצייר ציורים נפלאים. והם יצרו עולם שהוא באמת יפה בצורה בלתי רגילה - האנימציות, התמונות, הרקע, העולם, הכול נראה עבודה מקצועית שהייתי מצפה שיהיה רב מכר עולמי גם בלי הפוי'.

וזה גרם לי להבין שאם זוג נשוי מייצרים פוי' ביחד, עם השקעה כזאת, זה מראה שהעתיד של הפוי' הופך להיות יותר ויותר  מקצועי, עם עורכי ווידאו, מחברי סיפורים ועוד מקצועות שמתמחים והופכים להיות טובים יותר בליצור תוכן פוי' איכותי ומגרה שרק גורר את הצעירים יותר ויותר מטה.

עשיתי עוד מחקר על משחקי מחשב של פוי', רואים הרבה מהם באתרי מימון המונים, וגיליתי יוצר משחקי פוי' שמקבל דרך מימון המונים משהו כמו רבע מיליון שקל בחודש. לא שנה, חודש. והוא ממשיך ליצור עוד ועוד תוכן. ראיתי עוד שני יוצרים שלא פירסמו כמה הם מרוויחים, אבל הם גם להערכתי מקבלים מעל 200 אלף שקל בחודש. יש עוד מאות ןאלפי יוצרים שמקבלים כסף דרך מימון המונים.
יש גם את אתר משחקי המחשב הרשמי סטים שאפשר לקנות בו משחקי פוי' לכל דבר ועניין. זה למה אני חוסם אותו באמצעות פלוקאיי.

אני כותב את זה, כי חשבתי שמשחקי המחשב של פוי' זה טרנד חולף, שאין באמת אנשים שישקיעו את הנשמה שלהם בליצור תוכן כזה.
הרי אישה שמוכרת את גופה דרך המצלמה היא למעשה זונה לכל דבר ועניין. וזונות לא ידועות בתור האוכלוסייה הכי אינטליגנטית בעולם... לכן הנחתי שכל מי שבתעשיית הפוי' הוא טיפש עלוב שנכשל בכל דבר שעשה בחיים שלו חוץ מהפוי'.

אבל עכשיו אני מבין שזה לא נכון, יש אנשים עם כישרון, אנשים חכמים, שמפנים את הכשרון שלהם לזוועה הזאת של הפוי'.

כתב לי חבר:

בתגובה לפוסט הזה
gye.org.il/forum/1-לוח-מרכזי/139343-אחרי-ה90-מתחיל-הקושי#139354

כתבתי בפוסט הזה שלהתחתן זה הרפתקאה יקרה עם סוף רע שידוע מראש.

חלק מהתהליך של להיות נקי, כולל הרעבה מינית של עצמך בכוונה.
הכוונה פה היא שהגבר מרעיב את עצמו מינית כי הוא סומך על אשתו שתספק אותו מינית.
הגבר בנקיות שלו מושיט יד לאישה, כדי שתעזור לו למלא את הצרכים המיניים שלו.

בעבר, הייתי חושב שלבסס נישואים על סיפוק מיני זה שטות והבל. כי מה שחשוב באמת זה להיות בעל טוב לאשתך.
החינוך וההסתכלות גורמים לי לחשוב כל הזמן - מה אני יכול לעשות בעבור אשתי לעתיד ? וגורם לך לחשוב איך אתה הולך לפרנס אותה, לחנך את הילדים ביחד, ולדאוג לה.

הפוי' לעומת זאת מעביר את הפוקוס לכיוון שונה לגמרי, ושואל "ומה אתה רוצה מנישואים ?"
זה שאלה מאוד מפתיעה, כי אף אחד לא שואל גברים מה הם רוצים מנישואים, האישה רוצה הרבה דברים מהגבר, כולל פרנסה וגג מעל הראש, שזה כבר לא פשוט כמו פעם לתת.

הפוי' נותן את התחושה שיש לך צרכים, וזה לא משהו חולף או רגעי.
הפוי' נותן לך להבין שהתשוקה המינית שלך הולכת להיות משהו יציב לאורך שנים ארוכות. יכול להיות שזה בעיה, יכול להיות שזה ברכה - אבל זה משהו שצריך לקבל מענה.

מי שיקרא את זה יחשוב שאני קורא לנשים לשכב עם בעליהם כל הזמן ולהיות כוכבות פוי', אבל זה לא כוונתי.

הכוונה שלי היא לומר, שהפוי' מכיר במיניות שלי בדרכו שלו - הפוי' נותן לי את הצרכים המיניים שלי, אומנם בצורה רעה, אבל בכל זאת מכיר בכך שהמיניות שלי קיימת.
מה שאני חושב שאני צריך מהאישה, זה שהיא תכיר בכך שהמיניות שלי קיימת - לא בכך שהיא תתנהג כמו כוכבת פוי', אלא בכך שהיא תעריך את העבודה הקשה כל כך שכרוכה בלהיות נקי מינית.
כי להיות נקי כל יום זה נסי ניסים, במיוחד שהגברים נמשכים כל כך למראה חיצוני, ובמיוחד בגלל שהפוי' מלא בכל כך הרבה נשים מושכות מאוד.


לכן שמישהו נקי, באופן בלתי נמנע יעברו לו המחשבות האלה בראש - הקרבתי כל כך הרבה, עבדתי כל כך קשה, האם יש מישהו בצד השני שבכלל מכיר את הערך של העבודה הזאת ?

מי שרוצה לראות דוגמא לעבודה קשה
gye.org.il/forum/18-רעיונות-ציטוטים-וקישורים/139209-הסרט-ימי-תשובה-%28באורך-מלא-לצפייה-ישירה%29

זה שאלה יסודית מאוד, כי אם רוב הנשים לא מבינות את העבודה הקשה והעצומה של להיות נקי, זה כמו להיות רופא ולקבל שכר מינימום, אף אחד לא יהיה רופא בשכר מינימום, לא רק בגלל הכסף, אלא בגלל שהרופא ירגיש שאף אחד  לא מעריך את העבודה הקשה שהוא למד 10 שנים בלי סוף ווויתר והקריב כל כך הרבה דברים בשביל שיוכל לרפא.

אומנם הנשים רוצות גבר שנקי מינית, אבל הן חושבות שזה דבר בסיסי שאין אפילו צורך לשבח או לרדוף אחרי גבר שמתנהל ככזה, כי הן חושבות שזה משהו סטנדרטי שרוב הגברים הדתיים שומרים עליו. שבפועל זה לא נכון בכלל.

אז אם להיות נקי מהפוי' זה עבודה קשה כמו ללמוד להיות רופא. אבל מי שנקי מהפוי' מקבל "שכר מינימום" של הערכה מהאישה, כמה אנשים לדעתכם ימשיכו להיות עם מוטיבציה להיות נקיים מהפוי' ? זה חומר למחשבה.

אומנם - לגברים יש עונשים כבדים אם הם ימשיכו לראות פוי', למשל נשיהם יתגרשו מהם, אז לכאורה יש להם מוטיבציה להיות נקיים.
אבל להיות נקי מפוי' זה לא פשוט כמו פעם, פעם היה צריך פשוט לחץ חברתי ובושה וזה היה מספיק.
היום בושה ולחץ חברתי חסרי תועלת - מה שדרוש היום זה תחכום בלהתקין סינונים ולהעסיק את עצמך, וגם דרוש היום כוח רצון חזק בנוסף לזה.

אז לגברים היום - להיות נקי זה עבודה קשה כמו להיות רופא: אם הוא לא יהיה רופא - יהיה לו עונש כבד ואשתו תעזוב אותו, ואם הוא יהיה רופא - הם יקבלו "שכר מינימום" של הערכה מהאישה. האם מישהו ברצינות חושב שמישהו יילמד לרפואה, כאשר אלו התמריצים להיות רופא ?
ושהמצב כזה בתחום הנקיות, איך אפשר לצפות שהנקיות תחזיק מעמד ? החברה לא נותנת מוטיבציה בצורה נכונה לגברים להיות נקיים.

הי, איך שאני רואה את זה, אני נלחם להיות נקי כי זה הדבר הכי חשוב בעולם בשבילי כרגע. אני לא עושה את זה בשביל אשתי. אלא רק קודם כל בשבילי. למה זה חשוב לי כ''כ? פה אני מניח שהתשובות משתנות כל אחד לפום צערה דיליה. 
הערכה הדדית בין בני הזוג היא מרכיב קריטי ביחסים ואני צריך הערכה מאשתי למה שאני ולדרך שאני עושה כמו שאני אעריך אותה אם היא  תתחיל לאכול בריא יותר ולעשות כושר, אבל לא כי אני עושה את זה בשבילה או שההערכה שלה היא תנאי ותגמול למאמצים שלי. 
אם אני מצפה שאשתי תעריך את המאמצים שאני עושה לשלוט בעצמי מבחינה מינית ומחכה לתגמול מיני ממנה על מאמצים אלה סימן שיש לי עוד קצת עבודה על הנקיות.... 

זעיר אנפין כתב on 27 ספט' 2021 13:31:


גם רופא מתאמץ הרבה במקצוע שלו כי זה חשוב במיוחד עבורו. זה לא סותר את העובדה שמגיע לו כבוד רב והכרה במאמץ שלו.

אני ממש לא אומר שהאישה צריכה לתת טובה מינית בגלל שאני מתאמץ. שהאישה תעשה מה שטוב לה מבחינה מינית.

אבל אם אין הכרה מצידה בקושי ובאתגר העצום של להיות נקי, שהרי אם היא תגלה שאתה נופל - היא תאיים להתגרש. ואם אתה תגלה שאתה נקי - מבחינתה זה טבעי ולחלוטין מובן מאליו. אבל זה לא מובן מאליו.

כל מה שאני אומר זה שהקושי בלהיות בעל טוב הוכפל פי עשר בגלל האינטרנט, אבל ההערכה של האישה מהגבר לא עלתה באופן דומה.

מבחינתי להיות נקי זה קודם כל תהליך החלמה פנימי שהוא הרבה יותר מדיאטה מינית. גם אם האשה לא חווה באותה צורה את ההתמודדות מול הנושא המיני ולא יכולה לגלות את מלוא ההערכה למאמצים שעושה גבר כדי להיות נקי מבחינה מינית, ששוב גם הם לדעתי הרבה יותר מסתם לשלוט ביצר המיני ולהרעיב אותו, היא יכולה לגלות הערכה ולאהוב אל התוצאה של תהליך ההחלמה שבאה בדמות בעל פנוי יותר, אוהב יותר, מרוכז פחות בעצמו וכו'. 
אישה עלולה להתגרש מבעל מכור לא בגלל חוסר הערכה למאמץ הכרוך בלהיות נקי אלא בגלל שזו פשוט מציאות שהיא לא יכולה לשאת. 
המשל של הרופא לא שייך כי רופא עוזר לאנשים אחרים, מכור בהחלמה מטפל ומרוכז קודם כל בעצמו. 

זעיר אנפין כתב on 27 ספט' 2021 14:53:

אם נפילה בפוי' היא נדירה רק לגברים בודדים, אפשר להבין את האישה אם תרצה להתגרש.
אבל אם רוב הגברים נופלים בזה, במה בדיוק עזרה לעצמה האישה בכך שהתגרשה מבעלה ? המצב בחוץ לא טוב יותר.

אתה מציג את זה בצורה קיצונית - או שהאישה תעריך את הגבר על הנקיות שלו. או שהיא תתגרש ממנו.
הפרס והעונש הם לא פרופורציונליים. זה כאילו אתה צריך לענות על מבחן - ואם תצליח תקבל מאה שקל. ואם תיכשל אז תאבד את כל הבית שלך.

תודה רובין הוד. כתמיד אתה מעלה כיוונים חדשים ומעניינים מחוץ לקופסה. אני לא חושב שזה הולך להשתנות אצל נשים בקרוב, בגלל שיש המון הכחשה בציבור הדתי של היקף התופעה.

מה שמעניין אולי, שאני רואה לאורך השנים בתוכנית יותר קבלה מצד בנות זוג של מכורים חרדים, אפילו עם סיפורים קשים. אני חושב שבגלל ששם כל כך מדובר על היצר הרע בעניין הזה, ועושים כל הזמן מאמצים להפרדה מחמירה בין גברים לנשים, אז אם הבעל נופל זה פחות מפתיע.

לעומת זאת, בציבור הדתי השיח מתיימר להיות יותר יפה נפש ונאור כזה, וברור שכולם אמורים לשלוט ביצריהם, ואם פתאום מישהו נופל בצורה קשה, זה מעורר תמיהה וסלידה. אמנם היתרון בשיח הזה הוא שיותר מטפלים בחומרה בפגיעות מיניות מאשר בציבור החרדי, יש פחות סובלנות ופחות השתקה. אבל גם זה משתנה מאוד לטובה בשנים האחרונות.

טהרני כתב on 29 ספט' 2021 06:36:

אתה בטוח בזה ? נטספרק ורימון זה תוכנות סינון שמופצות בציבור הדתי, אז לכאורה הציבור הדתי לא מכחיש את הבעיה או מטאטא אותה מתחת לפני השטח. ארגון עזים בקדושה הוא דתי ולא חרדי.

הבעיה לעניות דעתי היא לא ציבור הדתי מול ציבור החרדי. הבעיה היא ציבור הגברים מול ציבור הנשים.
הנשים מסתכלות על הבעיה של הפוי' כבעיה של גברים, ולא הבעיה שלהן.

המשתוקק כתב on 29 ספט' 2021 21:40:


אני לגמרי מסכים עם הקביעה שלך שהניסיון להחליף את הפוי' באישה לא יעבוד. ואני לא חושב שאם האישה תתן לגבר יותר יחסי מין כדי לבטא את ההערכה שלה זה יעזור לו.

ההערכה של האישה צריכה להגיע מההכרה בעובדה, שגבר ששומר על העיניים שלו שיהיו רק על אשתו, הוא גבר נדיר.
אני מחפש הערכה מהאישה, מלשון להעריך - להעריך את הנדירות.


הרי אם יבוא אלייך סוחר בדוכן שלך בשוק ויגיד לך שהיהלום שלך שווה חמש שקל, הרי הוא חטא בחוסר הערכה - הוא העריך יהלום כנפוץ, אך למעשה הוא נדיר.

עכשיו תדמיין אישה מגיע לדוכן שלך בשוק ואומרת לך שהנקיות שלך היא נפוצה, ושווה חמש שקל. הרי היא חוטאת בחוסר הערכה, כי היא העריכה נקיות כדבר נפוץ, שלמעשה זה נדיר.

זה לא דבר של מה בכך, הערכה. הערכה קובעת מי אנחנו. אם אתה אומר שאפשר למצוא עשר גדולי הדור והתורה בכל פינת רחוב, הרי זלזלת במעמדם של גדולי הדור, ויש לזה השלכות רחבות מאוד.
אם אתה אומר שאפשר למצוא רופא בכל מקום, הרי זלזלת במעמדם של הרופאים, וגם לזה יש השלכות רחבות.

מהרגע שהופיע האינטרנט, והופיע זנות בקנה מידה שהעולם לא ראה מעולם ובפרטיות מוחלטת, מהרגע הזה - הנקיות הפכה להיות למצרך נדיר ויקר המציאות. זה כל מה שאני מבקש מהנשים. שיבינו את הנדירות, ושיעריכו כל בעל עם ממוצע ימי נקיות גבוה. גם אם זה לא מאה אחוז נקיות.

קראתי פעם כתבה שדיברה על איזה מכון התמכרויות סודי במרכז הארץ לעשירים בלבד.
ומה שנחרט בי היה מה שאמר ראש המכון - שורש כל ההתמכרויות הוא בדבר אחד, וזה חוסר היכולת להכיל מצב רגשי.

זה נחרט בי כי אני כל הזמן נלחם בהתמכרויות באמצעות התרחקות מהפוי' על ידי הסינונים היום, או הנדרים בעבר.
אבל למעשה, גם בתקופה שעשיתי נדרים והיה לי כמות מדהימה של ימי נקיות, גם אז רציתי לברוח מהרגש, על ידי עשייה.

אם התמכרות היא בריחה מרגש, אז לא שנאתי את ההתמכרות, אלא רק שנאתי את ההתמכרות שגם גורמת לי לברוח מרגש וגם גורמת לי להימנע מעשייה.
אם הלימוד תורה שלי נובע מהתמכרות, אז מבחינתי התמכרות זה בסדר.

באמצעות החשיבה הזאת, נתתי להתמכרות להיכנס בדלת האחורית של חיי.
וכאשר אתה נותן להתמכרות אחת להיכנס, אזי עוד התמכרויות נכנסות בדלת.

אבל כמובן ששום דבר לא פשוט, כי לרצון שלי להימנע מרגש, יש דווקא סיבות טובות מאוד, ורק אחרי שאני אאמין שהם לא סיבות טובות, אוכל לתת לרגש להיכנס לחיי. ואלו הם הסיבות:
הסיבה הראשונה היא שרגש מכניס אותי לסיכונים חדשים ולא מוכרים, כמו דיכאון.
מעולם לא הייתי בדיכאון, כי הקפדתי להיות תמיד עם מוטיבציה גבוהה, באמצעות חיפוש אחרי התמכרויות מועילות שגורמות לי להיות בעשייה.
אם אני יפסיק את ההתמכרויות האלה ואהיה רק ברגש, אז יש תמיד סיכוי שאפגוש את הצד השני של ההתמכרויות, וזה הדיכאון.
ואם אתם חושבים שהתמכרות זה גרוע, דיכאון עלול להיות גרוע אפילו יותר.

הסיבה השנייה היא שבסופו של דבר אני לא יודע איפה הגבול נח בין התמכרות לבין התנהלות בריאה.
האם אדם אופטימי ושמח הוא בעצם אדם מכור ? הרי אם הוא אופטימי ושמח, אז ניתן להגיד שהוא לא מכיל את הרגש העצוב שלו כמו שצריך ומנסה להסתיר אותו באמצעות שמחה.
ואם כולם עצובים במשפחה שלי, ואני מנסה לשמח אותם באמצעות שיחה או בדיחה, האם אני בעצם ממכר את המשפחה שלי ? אולי עדיף שאתן למשפחה שלי להיכנס לעצבות כדי שכולנו נלמד להכיל מצב רגשי, וחלילה לא נתמכר ?
ואם יש לי משפחה עם אישה וילדים, ואנחנו נוסעים לחופשה יקרה מאוד, ואז אני מתחיל להרגיש עצבות, האם מותר לי להסתיר את העצבות כדי שהחופשה לא תתקלקל עבור האישה והילדים ? או שאני יכול להפגין את העצבות שלי בפני האישה והילדים, אפילו במחיר שהחופשה היקרה תתקלקל ? האם זה לא אנוכיות גרועה ?
אם אני מרגיש עצבות או ריקנות, וזה ממשיך לאורך ימים רבים, האם מותר לי להפסיק את העצבות באמצעות חשיבה על דברים שמחים ? הרי אם אפסיק מצב רגשי, זה נחשב להתמכרות.. 

זה שאלות שאין לי עליהם תשובה. אולי מישהו בפורום יכול לענות לי עליהם מהניסיון שלו ?

כתב לי חבר: נניח שאדם בטיול עם המשפחה ופתאום יש לו רגש עצבות חזק.אבל מה שהוא רוצה לא לקלקל להם את החופשה זה גם רגש.המצב הבריא זה שאדם יכול לנוע בין הרגשות הסותרים. נניח כשהם הולכים לבריכה הוא נשאר בחדר ומרגיש את העצבות, וכשהם חוזרים ואוכלים ביחד, הוא שמח איתם ושם את העצבות שלו בצד.האדם מנווט בין הרגשות, נע ביניהם, לפי כמה כח שיש לו. אם העצבות חזקה מדי, ואין לו כח לשמוח איתם, הוא אומר שיש לו קלקול קיבה.ככה גם התנועה בין הרגש שקורא לי להתחבר לכאב הפנימי, והרגש שקורא לי להיות פעיל ועסוק ויצירתי.מצב לא בריא, של התמכרות, זה כשהאדם לא נע בין הרגשות השונים. תקוע כל הזמן רק על רגש אחד, והרגשות האחרים לא מקבלים מקום.גם אם אתה למשל תמיד ברגש הפעיל של עשייה, ואף פעם לא ברגש שרוצה להתחבר לעצב הפנימי, זה לא חייב להיות התמכרות לא בריאה. זה יכול להיות הגנה מאוד בריאה של הנפש על עצמה. במצב שהכאב מדי קשה בשביל להתמודד איתו בבדידות, בלי תמיכה חמה אמיתית. לפעמים מסוכן מאוד להתחבר פנימה יותר מדי בלי תמיכה מתאימה, והנפש פשוט שומרת על עצמה.

אני אמנם חבר חדש כרגע, וגם בחור צעיר יחסית אבל בכל זאת הייתי רוצה להוסיף משהו מנקודת מבטי האישית.
אני עצמי חרדי, וכמעט ולא זכור לי שנתקלתי אי-פעם בטקסטים או בשיחות בסגנון של ההודעה.
וזה כנראה אחת הבעיות הגדולות של הציבור החרדי. (הדתי-פנאטי כלשונך), החרדים מתבססים בשמירה העיקשת של ה'יעילות' (אהבתי את ההגדרה), וזנחו קצת את 'החיבור'. החיבור שבכל זאת הם מנסים להשתמש בו - שיטת המוסר, כנראה לא מתאימה לדור. הבחורים שאני מכיר אישית בעולם הישיבות החרדי-ליטאי, או לא לומדים מוסר, או לוקחים אותו כמקל, זיכוך הנפש כדי שתתמיד יותר ביעילות, שוב חזרנו לאותה נקודה.
צריך למצוא דרך להכניס את הדברים גם לציבור החרדי, אני לא אומר שזה ימנע נפילות, אבל אולי זה יעזור לבחורים ואברכים לצאת יותר מהר ובקלות. (חוץ מעצם ההשקפה הנכונה על החיים).
נ.ב. רק אוסיף,
א. אין בדברים משום התעלמות מהבעיה היותר גדולה: הניכור של החרדים מהבעיה של הנפילות, ואי-הנגשת עזרה בישיבות.
ב. כמובן שהרעיון של היעילות והחיבור הוא דבר נכון לכל המבט על החיים, וזו רק תועלת אחת - השימוש בו כלפי ההחלמה.

ארי100 כתב on 06 אוק' 2021 18:05:

אהבתי והתחברתי מאד לדבריך