ב"ה
מה שיכול לעזור למקרים הקשים האלו (כמובן זה רק גלגל הצלה כי אנחנו צריכים טיפול יסודי <כמו שאמר משה היקר>)
מכתב שקיבלתי מהרב ארז משה דורון כלשונו:
אתרי תועבה ואהבת השם
כולנו יודעים שלהיכנס לאתרי תועבה זה גועל נפש. שזה גס, מלוכלך, שכלום לא יצא לי מזה בחיים, שלא אלו הדברים שאני רוצה לחקות ולא את זה אני רוצה במוח ובלב שלי. כל מה שיוצא מזה זה רק יאוש ועצבות, דיכאון ושנאה עצמית.
אז למה אני ממשיך? למה אני לא יכול לעצור את עצמי והאצבעות שוב מקישות על הכניסה לגהינום? ליצר הרע כבר יש תשובה מוכנה למה אני ממשיך – אתה יודע שזה רע ואתה בכל זאת אוהב את זה. אתה יודע למה? כי אתה בהמה! זה מה שאתה. ואם אתה בהמה אז לך על זה עד הסוף. לפחות תהיה אמיתי עם עצמך. אל תהיה צבוע. אל תשחק אותה צדיק אחרי זה. איך אתה מעיז להתנהג כמאמין, להתפלל, לברך, או לקיים מצוות? תפסיק לשקר. תהיה אמיתי.
ככה הוא מרויח ממני לא רק את העבירה, אלא את כולי, את כול כולי.
אבל האמת שזה בכלל לא צביעות. מה הקשר? יש בי יצר הרע ויש בי יצר טוב. זה שאני נכשל בעבירה זה ממש לא אומר שאני לא קשור לקדושה. זו רק הפרשנות של כוחות הטומאה. למרות שעשיתי עבירה אני באמת ובכנות רוצה גם את הקדושה. זה שני חלקים שיש בי.
ואדרבא, לא רק שיש בי טוב למרות הרע. הבעירה שלי לעבירה היא היא עצמה הוכחה שאני רוצה את הקדושה, שאני כלי אדיר לעבודת השם במלוא המרץ והחשק. רק שבלבלו אותי, הציעו לי תחליף מזויף. ואני רק צריך להכיר דרך זה את הכוחות הפועלים בי ולכוון אותם במלוא העוצמה אל הקדושה. רק מי שיש בו תבערה כזו – יכול לעבוד את ה' - "וכתב הרב יצחק דמן עכו עליו השלום, שמי שלא חשק לאשה, הוא דומה לחמור ופחות ממנו, והטעם, כי מהמורגש צריך שיבחין העבודה האלוקית. ...ואין הדבקות תלוי אלא בחשק ואהבת התורה, עד שיחשוק בה כאהבת חשוקתו". ("ראשית חכמה" שער האהבה פרק רביעי סעיף ל"ב)
הידעתם שהיצרנים העיקריים של סרטי התועבה זה הגרמנים? עמלק עדיין פועל בשטח. המשרפות לא פסקו. ועניינו של עמלק הוא לקרר אותנו מעבודת ה', כפי שלומדים גדולי החסידות את הפסוק: "אשר קרך בדרך", מלשון קרירות.
איך הוא מקרר אותנו בעבודת ה'? פשוט מאד – הוא מחמם אותנו לעבירה ואז כל החום מתבזבז שם וממילא מתקררים בעבודת ה'.
והעבודה שלנו, אם כן, היא הפוכה – שבעבודת ה' נהיה חמים וממילא בעניין עבירה נהיה קרים, זה לא ימשוך אותנו יותר. בכל אופן את החום צריך לבטא היכן שהוא. המלחמה בינינו לבין עמלק היא: האם לבטא את החום בקדושה או להיפך חלילה. מה שחשוב לזכור זה שאחד בא על חשבון השני. אי אפשר להיות חם בשני הצדדים. אם אתה חם באחד אתה קר בשני. ככה זה.
הסוף קרוב. הגאולה בפתח. ותיקון העולם הוא הדבקות בשם יתברך, כפי שמתאר שלמה המלך בעוצמה רבה ב"שיר השירים". ודווקא הקשר האינטימי והחם ביותר בין איש לאשה הוא הוא המלמד על הקשר אל ה' יתברך ולא שום דבר אחר. ומשום כך הסטרא אחרא מילאה את העולם בתאוות בשרים במקום באהבת השם. לכן כל העולם מוצף בניאוף, זה מסתיר את הדבקות, זה הסם והתחליף הכי קרוב להיכללות בבורא, לשיכרון החושים, לעוצמה האדירה של קרבת אלוקים.
ומה יעשה מי שכבר חטא? במקום לשנוא את עצמו, שזה מה שמציע לו היצר, ילמד ויקח מהאש הגדולה הזו אל אהבת השם. "כי החוטא בחטאו הנה בא באש התבערה חמדת לבבו אשר תבער כאש להבה אכלה סביב, ואין לו תקנה כי אם להבעיר בלבבו מדורה גדולה לה' ברשפי אש שלהבתיה, לברוח אל ה' אלוקיו באהבה עזה וחזקה ואז אש אוכלת אש. כי כאשר יבער האדם בקרבו אישו של הקב"ה להידבק בו באהבה עזה וחיות אש, זה אוכל ושורף אישו של היצר הרע אש התאווה אשר בקרבו" ("באר מים חיים" פרשת בהעלותך)
"כי הנשמה הזו שהייתה שם בין הקליפות וראתה שם משפט מעשיהם והנהגותיהם ואחר כך כשהיא שבה אל בית המלך, הנה לוקחת כל דבר ודבר שראתה שם ויודעת שתוכל בזה לעבוד את אלוקי עולם ברוך הוא. והולכת ועובדת כמשפט מעשיהם לקדוש ברוך הוא ובזה לוקחת מאיתם כל חיותם וכוחם מן הקצה עד הקצה. והקליפה הולך ומתמעט והקדושה הולך ומתגבר, ואין לך דבר גדול מזה" ("באר מים חיים" פרשת משפטים)
ועוד כתב: "ידוע ליודעים, אשר הבערת אש החשק והתאווה והחמדה עד כלות הנפש שיש לעוברי עברה, זה לא ימצא כלל בתאוות ההיתר. ואב החכמים שלמה המלך עליו השלום אמר (משלי ט'): "מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם. ולזה דוד המלך עליו השלום, אף שהיה אב החסידים והיה עובד להשם יתברך תמיד ברוב אהבה וחמדה עזה, מכל מקום, הנה בשעת מעשה דבת שבע ראה אצלו תאווה וחמדה בלבת אש שלהבת שלא ראה כמוהו מיום היותו על פני האדמה.
...וכראות דוד חשוקה וחמדה הזו, התאווה להיות לו כזה בבית המלך, שיהיה לו אש תבערת חשוקת חמדה עזה בלבת אש כזה לעבודת שמו יתברך, שהוא מקור כל התענוגים והחמדות. ולזה אמר: "וחטאתי נגדי תמיד", שתמיד היה לזיכרון בין עיניו תשוקת אש בוערת התאווה הלז שהיה לו אז בכדי לעבוד עימה עבודת ה'. הראת לדעת כמה וכמה גדול הוא לעבוד אדם בכוחות היצר הרע, שהוא גדול וחזק בריא כאולם בוערת כאש, לא יעכבנו ולא יעצרנו גשם ושלג וקור וחום מלגמור את אשר חפץ לעברה וכה יעשה למצווה".
ולימד בעניין זה רבי נתן, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב: "והוא מעלה גדולה, כשיש עדיין יצר הרע לאדם, כי אז יכול לעבוד אותו יתברך עם היצר הרע דייקא, דהיינו להתגבר מתוך חמימות היצר הרע להמשיך ממנו לתוך איזה עבודה מעבודתו יתברך. ואם אין יצר הרע לאדם, אין עבודתו נחשבת כלל. ובשביל זה מניח השם יתברך היצר הרע שיתפשט כל כך על האדם, וביותר על מי שחפץ באמת להתקרב אליו יתברך. אף על פי שעל ידי התפשטותו והתגברותו כל כך הוא מביא את האדם למה שמביא, לכמה עוונות ופגמים גדולים, אף על פי כן הכל כדאי אצלו יתברך בשביל התנועה טובה, מה שבתוקף התגברותו של היצר הרע, מתגבר עליו האדם באיזה תנועה ובורח ממנו, שזה יקר אצלו יתברך מאילו עבד אותו אלף שנים בלי יצר הרע. כי כל העולמות לא נבראו כי אם בשביל האדם, שכל מעלתו וחשיבותו הוא מחמת שיש לו יצר הרע כזה והוא מתחזק כנגדו" (אוצר היראה התבודדות אות ל"ז)
אבל איך עושים את זה בפועל? רבי נתן מלמד: "להתגבר על האש התאוות והמידות דסטרא אחרא (הוא) רק להמשיך עצמו אל ההיפך - לעורר לבו שיתלהב להשם יתברך ולתורתו ולעבודתו יתברך להתפלל וללמוד בהתלהבות אש דקדושה בבחינת (תהלים ל"ט) "חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני", בבחינת (שיר השירים ח') "רשפיה רשפי אש שלהבת יה" (ליקוטי הלכות תפילין ז' ג')
"לעורר ליבו". באותה אש, באותם כוחות והתלהבות שיש לו לעבירה – לעבוד את ה'. כמובן שגם על זה יש ליצר הרע מה לומר: זה גדול עלי. אני לא מסוגל.
רבי נחמן אומר: זה גם לא גדול עליך ואתה גם מסוגל.
זה לא גדול עליך כי לא מצפים ממך להפוך ביום אחד ללפיד אש של עבודת ה'. תבחר לך משהו קטן. קטע אחד בברכות או בתפילה, קטע שלוקח חמש דקות או עשר דקות לומר אותו. ותתחיל בזה. בזה תתרכז בכל הכוח, והריכוז הזה יגרום לך בסופו של דבר להתרגש ולהתלהב. ואם תתלהב קצת יהיה לך כבר חשק להמשיך הלאה. כמו בעבירה.
ואתה גם מסוגל, גם אם זה לא בא בקלות. שוב תלמד מהעבירה. הרי בכעס למשל, אפילו כשאדם לא כועס הוא יכול להדליק את עצמו, להיזכר בעוול שעשו לו, להתעמק בזה, לדבר על זה, עד שהוא נדלק. וכן בתאוות ניאוף עליה אנו מדברים. ואם בצד הטומאה אדם יכול להחליט ולהדליק את עצמו, אז גם בצד הקדושה אין שום סיבה שבעולם שלא יוכל להחליט ולהדליק את עצמו. תיזכר בחוויות של קרבת אלוקים, תתעמק בזה, תתרכז בזה, עד שתידלק.
מי שנדלק במשרפות של היצר רק נהיה עצוב ומריר, ריקני ומיואש.
ומי שנידלק בקדושה – גדל מזה, זה ממלא אותו אור ושמחה.
מה עדיף?
