אני בן 33. נשוי עם ילדים. לפני כשבועיים השתנו חיי. אני לא מכיר את עצמי בשבועיים האלה.

גדלתי בבית שבו אבא התייחס לאמא בצורה מינית מאד. לפני 20 שנה גיליתי סרט אירוטי בקלטת בבית ומשם הכל התחיל.
הייתי צופה הרבה. גדלתי לבד בבית באותם שנים אז לא היה שום דבר שהפריע לי.

איכשהו הגעתי לישיבת הסדר. קשיים בערמות - קנאה, אוננות, בריחות. עוד לא היה פורנו זמין בפלאפונים.
הגעתי לצבא. בהתחלה לוחם ואחכ הגעתי להיות ג'ובניק. קל זה לא היה מבחינת ההתמודדות.

שנה אחרי הצבא - מצאתי את החצי שלי. כמה שבועות והתארסנו. הייתי בתקופה טובה וחשבתי שזה מאחורי. התחתנו בקדושה גדולה. היום אני מבין שמהלילה הראשון אשתי הבינה שמשהו לא בסדר.

השנים עוברות - האינטרנט נכנס לחיינו... כבר מזמן לא מנסה להתמודד. גל מגיע - ואני נותן לו בלי מחסומים. גם לא שומר על העיניים ברחוב בכלל. להפך - "נהנה" מכל רגע. בוגר ישיבה עאלק.
זה הגיע למצב שהייתי "חולה" הרבה. ואז הייתי נופל בצרורות. עוד ועוד ועוד. כמעט כל לילה נרדם עם זה. החלפתי עבודות לא מעט. משברים.

אשתי סבלה מאד. לא הבינה איך הבעל הצדיק הפועל שלה כשזה מגיע לתחום האינטימי הוא פשוט... לא הוא. אבל היא הכילה את זה. שיחקה את המשחק.

לפני שנה בעקבות שינוי בחיים שלנו - התפוצצו כל הקשיים הזוגיים שלנו. אני פוצצתי והתחלנו בטיפול זוגי. לאט לאט התקדמנו - עם מלא פיצוצים וניתוקים בדרך. באיזשהו שלב אשתי אמרה - עכשיו הזמן להעלות את הנושא המיני ושלחה אותי למטפל. אני בתוך תוכי ידעתי שאצלו אי אפשר להסתיר. הגעתי אליו ושפכתי הכל. הכל בכל מכל כל. אחרי 20 דקות הוא אמר לי - "אתה מכור. נקודה. לך לקבוצות של 12 הצעדים - הפתרון הכי מוכח וגם לא תצטרך לשלם לי. אבל תספר לאשתך". אז אני יודע שבדרך כלל זה לא מומלץ - אבל כיוון שאנחנו בתוך טיפול זוגי והשקר היה מפיל אותי - זה יצא וסיפרתי לה. בערב הראשון אמרה שסולחת לי והודתה לי שסיפרתי. אח"כ נפל לה האסימון (כנראה בעזרת קריאה במקומות לא נכונים על ההתמודדות) וקשה לה. אבל יש אור. היא מתחילה להבין שהיא יכולה לגלות אותי מחדש. שמצאה את המחלה שלי ויחד עם הפתרון אני חשפתי את עצמי. אני אדם טוב והיא אוהבת ורוצה אותי.

אם אני צריך לתאר את ההרגשה שלי עכשיו במילה אחת: שלמות. אני שלם עם מי שאני - יודע שאני בדרך הנכונה - חוזר לעשות את אותם מעשים אבל עם מודעות עצמית - אני מבין מה חוסם אותו וש12 הצעדים יעזרו לי. אני מבין שאני חולה וחסר אונים - אבל ה' איתי! 
וואי איזה תפילות היו לי בימים האחרונים. חלום. אחרי שבחודשים האחרונים הפסקתי להתפלל, בטח שלא במניין, הרגשתי מזויף והשתגעתי מזה - כמעט נפלה לי כל העבודה שלי שאני לא מתקדם בה...
פתאום חזרו לי הכוחות! אני אוהב את עצמי, שמח בעצמי, שמח בכוחות שבורא עולם נתן לי. מבין את התפקיד שלי. מרגיש. נוכח. פועל.
פתאום בלי מאמץ רוצה להתפלל. 

הכנתי לעצמי רשימות - מה מבחינתי הוא "ללכת מסביב לבור" אבל עד הסוף. אני מבין שאפילו כניסה לYNET היא כזאת. שם זאת ההתחלה ה"קטנה" של ההתגלגלות. אני גם יודע שאני צריך למצוא דרך להירדם נכון.
והכנתי עוד רשימה של מה מבריא אותי: לקום מוקדם, ללמוד בקביעות, להשקיע ב...

מנסה להנות מכל יום רק להיום. מסתכל על עצמי ולא מאמין. פתאום פורצים לי דברים.

אני גם משלים עם זה שסבלתי 20 שנה. מקבל על את הדין ומה שהיה היה. אנחנו עם הפנים קדימה! החיים עוד לפני ויש לי הרבה מה להספיק אחרי שבזבזתי שנים כל כך ארוכות.

אז תודה לה' שגילית לי אותך ואותי ואת אשתי המתוקה (שצריכה עוד זמן אבל זה יהיה בסדר) ואת הילדים המדהימים שלי ואת משימת החיים הקדושה שאני עסוק בה ואת היישוב שלי, ואת השמחה והבריאות והתפילות והתורה והרצון והחיוך והאהבה האמיתית של חברים. ואת ההחלמה.

בא לי לעבור שוב ולהשלים עוד פרטים אבל יותר בא לי פשוט לשלוח. מחכה בקוצר רוח לתגובות.

רק לסיום - משהו מתוק שראיתי ב"נתיבות שלום" (כמה זמן לא פתחתי...) לשבועות:
"ביום מתן תורה שהוא יום חתונתו הבקשה צריכה להיות והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך, את הברכה של חג השבועות, שהיא והקרבתם מנחה חדשה לה' מנחה של התחדשות, שיתחדש לאדם אחר לחלוטין"
מרים ידי לבוראי ואומר - אני אדם אחר! - אני לוקח את כל הטוב מהאדם החולה שהייתי וזורק את הרע. תן לי כוח כל יום רק להיום.

באהבה רבה

ברוך הבא,
קראתי והתמוגגתי, 
אחד הפוסטים המחלימים, והנותנים תקווה, 
ובנוסף כמה עיצות פרקטיות שחידשת לי.

תודה רבה

וואיי מרגש לקרוא,
מקווה שהסבל נגמר, אבל תזכור, כנראה קשיים יצצו פה ושם, אבל בחיבור לאבא אוהב (הקב"ה) אנחנו מתקדמים,
אשמח להיות איתך בקשר,

בכל מקרה, לא הבנתי כל כך,
הצטרפת לקבוצות?

הציעו לך, אבל עשית את זה?

ידידי 
כתבת את הסיפור שלי במילים קצת שונות... 
תודה על השיתוף. הרבה כאב והרבה מקווה. תמשיך להיות פה. שה' יהיה איתך 

אז ככה
אחרי 13 יום של נקיות נפלתי.
ידעתי שלא הכל ורוד. וגם זה לא הגיע משום מקום. קצת עמדתי במקום. פחדתי להתקשר לספונסר. ואני הצלחתי להתגבר פעם אחת עם הצעדים, אבל אחכ זה לא עזר.
מעמיק את ההבנה שאני חולה. עמוק בלב כשהתחלתי להידרדר אמרתי לה' שאם הוא ימנע ממני ליפול אני אשמח אבל בלב היה בא לי. אני חסר אונים. אין לי את הכוחות. לא יעזור מה אחשוב ואגדיר... צריך צעדים ולשתף. כותב את זה בעיקר לעצמי.

אני צריך לקרוא יותר ולהיות עסוק בהחלמה כל הזמן. לא רק הקבוצה הטלפונית שהתזמון שלה לא ככ מתאים לי בדכ.

מודה לה' על ימי ההתפקחות. למרות שלא נהנתי לחלוטין מהמתיקות שלהם באופן מלא. אני בתהליך הטיפול הזוגי וזה שואב לי כוחות מטורפים. מודה לה' ואסיר תודה שאשתי הולכת איתי בתהליך הזה למרות שקשה לה מאד.
רוצה להכיר אותה מחדש. פשוט ככה. לשמוח בה ובמיוחדות שלה. רוצה לפרוח איתה ביחד.

אני בודד. לשם התאווה רצתה לקחת אותי. ואני חייב להיות בחברה. לחזור להגדרות של מה מפיל אותי וקדימה. זה יקח זמן אבל זה יגיע כי זה חייב להגיע. אני רוצה את החיים שלי. לא הרגשתי חי כמו שצריך כנראה מעולם. תמיד היה לי דו פרצופיות, רוצה להיות שלם ושלו באמת. לכבוש בחזרה בעזרת אלוקים כל חלק וחלק מחדוות החיים: משפחה, חברים, עבודת ה', שליחות, עשייה.

הלוואי. פשוט הלוואי.
מתחיל מחדש. ויהי נועם. "ה' לך כל תאוותי".

אוהבים אותך - אמת לאמיתה.
מזדהה מאוד עם הסיפור שלך. 

האם אתה מוכן לעשות ה-כ-ל כדי להחלים וכדי להפסיק ליפול?
הנס שלי קרה כשעניתי בחיוב על השאלה הזאת. 
מאחל גם לך

יום שפוי ונקי ותודה על הכינות.

אוהבים אותך,
מכיר את המקום שלך,
תתחבר לספונסר עם כל האי נעימות שלך,
החיים שלך יותר חשובים מהכול, לאט לאט תתחיל להשתחרר,
תמשיך לשתף אותנו.

לא הייתי פה מלא זמן.
התחלתי את השרשור שלך באופוריה מטורפת.
שותף לתחושות המדהימות ולחיבור לעצמך.

אמת לאמיתה כתב on 21 מאי 2018 18:19:

ואז הגעתי לנפילה.
וכאבתי ביחד איתך.

אבל גם עם הנחיתה לקרקע - אתה לא מאבד תקווה.
מבצע תחקור עצמי זריז. (על גבול התחקיר הצבאי. רק היה חסר לי את ה'כללי-מטרה-שיטה' והספרור הצבאי...)
וחוזר לקרב.
הקרב על הבית.
הקרב על החיים.

אמת לאמיתה כתב on 28 מאי 2018 13:51:

כשקראתי את הפוסט השני שלך, נזכרתי בשיר שהיה חביב עלי בתקופת התיכון.
הרגשתי שהוא מתאר במדוייק את התקופה שאני עובר.
אפילו הכנתי ממנו צ'ופר לחניכים שלי בסניף...

אז אחי היקר,
תמשיך לדבוק באמת לאמיתה (סטגדיש!),
והמון בהצלחה בהמשך המסע המופלא הזה!


שותף לרצון ולתקווה,
איתן.

אמת היקר

תודה על השיתופים

מתפלל להחלמה להצלחה לישועה....

ברוך ה שוב אני 13 ימים נקי. הפעם גם בלי מעידות ופנטזיות. משתף את הספונסר, מתחיל קבוצה חיה.

הבעיה שלי היא שאני לא נהנה מזה. לא עוזר לי שאני נקי כי אין לי אהבה. אשתי לא אוהבת אותי. ואולי זה יחזור לה, אבל אולי לא. זה קשה להגיד אבל זה המצב. 

ואני מיואש. לא בכיוון ליפול מזה, אלא פשוט חסר תקווה. אני לא אצליח להחזיר את כל הדברים הנפלאים שרציתי אם אהיה לבד. מתפלל לה' שאשתי תתן תקווה ומהר, כי ככה אנחנו בדרך רחוק אחד מהשני. 

חשבתי שהנה חשפתי את הכל ואני עומד מול הבעיה מוסר אותה לקב"ה ומכאן זה רק לעלות! בטח אם לא נופלים.
נו נו, המצב על הפנים.

מרגיש את חוסר האונים היטב. 

ה' אלוקי! הכל בידך. אני כבר לא יכול יותר. אתה יודע היטב לאיפה זה הולך אם שום דבר לא ישתנה.
אני על הטיפות האחרונות של דלק התקווה.
הנני בידך. אתם עדי. 

רצונו יעשה. אוהבים אותך, באמת לא פשוט. 

אנחנו כמכורים בכלל מתלהבים על כל תירוץ להתבכיין ולמצוא סיבה למה מגיע לאלוקים שאחזור לסם. במיוחד שזה תירוץ אמיתי. 

אבל החלמה זה להבין שאני לא מחלים בשביל אשתי, לא בשביל הזוגיות ואפילו לא בשביל אלוקים. אני מחלים כי אני לא יכול לסבול יותר את הכאב. כי אני חסר אונים מולו. וזה לא משנה כמה אני אומלל ומקופח - שום דבר הוא לא סיבה לבלוע רעל. 

נקודה שנייה היא קבלה של המציאות. 
אשתי לא אוהבת אותי. נכון, זה הגיוני. אפשר להבין אותה. זה באמת קשה לחיות עם סקסהוליסט. דברים לא קורים כמו שאני מצפה. נכון. זה מעצבן ומתסכל. אבל זה בסדר. 

אלוקים אוהב פה איתי לידי. הוא יודע מה טוב לי. הוא סידר את המציאות הזו, והוא יכול לתת לי כוח שאין לי, כדי לעבור את המצב. אני רק צריך להיכנע. "רצונך יעשה" בכל התחומים. קבלה היא המפתח לשינוי. 

זה לא מצב פשוט. לא מקנא בך. זה יסורים. אבל זו הדרך להחלמה. 

מאחל לך המון הצלחה וטוב! 

אוהבים אותך,
שמח שאתה איתנו והולך לקבוצות,
התכנית עובדת, אבל אף אחדלא הבטיח לנו שזה יקרה מהר,
לפעמים לוקח המון זמן לתקן את הפגיעה שלנו בקרובים שלנו, זה תהליך,
תמשיך להיות קרוב לחברים, הם יעזרו לך,
בכל מקרה אוהב, ואשמח להיות איתך בקשר.

אמת לאמיתה כתב on 09 יוני 2018 20:31:

שלום לך
אם כבר קבוצות, אז ישנם חברים שהיו במצבים ממש גרועים גם בזוגיות. איכשהו אלוקים עשה להם את הנס. היום הם מאושרים ואני רוצה את מה שיש להם. 
בא נשאל אותם מה הם עשו, שלכן אלוקים עשה להם את הנס.

אוהב. מאחל לך ולכולנו עוד יום אחד של שפיות ומפוכחות.

שוב נפילה.
אמנם לא קורה הרבה אבל קורה.
אני רואה שאני חסר אונים. יש נקודות שמהם אני פשוט מדרדר. וזה נקודות שנראות קלות.
הגדרתי לעצמי שאני לא לוקח יותר שום מסך למיטה. לא משנה מה ואיפה. אני לא יכול לעמוד בזה. למרות שהרבה פעמים לקחתי ולא נפלתי זה לא אומר כלום.
צריך למצוא ספר להירדם איתו. אני חייב להזיז את הגבול מהתהום.

בערך שעתיים אחרי שנפלתי לא רציתי לפתוח את העיניים. לא רציתי לחזור למציאות ולהתמודד. בעצם, כל החיים שלי לא התמודדתי עד הסוף. היה לאיפה לברוח. 
אז אני צריך להתבגר. לדעת להתמודד. מותר שיהיה נקודות מנוחה מסודרות בהם מתנתקים מהקשיים אבל לא בריחה.

קשה לי כי מרגיש מתיקות הסם.
אני אדם חולה. חולה מאד. אבל התרופה שלי נמצאה! היא כאן ובחינם. 
נקודת הבחירה שלי שהיתה רחוקה לחלוטין מהנפילות והייתי מובס שם עד זוב דם, נמצאת עכשיו במגרש שלי. זה לא מלחמה ביצר. זה להיכנע ולעשות צעדים ולדעת לא להגיע לאיפה שאני לא אעמוד. כמו בכעס שלכל אחד יש סף וצריך להתרחק ממנו.

אני רוצה להיות יותר רוחני. העבודת ה שלי על אש קטנה ואני רוצה להגביר אותה.

לא אתן לתאווה לייאש אותי. לא סתם ה שם אותי כאן. אני מרים ראש וממשיך הלאה. פעם אחרי נפילה הייתי מתוודה וזהו. ובלב יודע שזה יגיע שוב. עכשיו יש דרך וחברים וספונסר וקבוצה. ואני צריך להשתמש בהם.
ה לך כל תאוותי.

אם יש ספונסר קבוצה חברים,
אתה בדרך הנכונה,
תמשיך לבוא,
הנס יקרה בעז"ה.