תרים לנו טלפון אבי היקר

אוהבים המון בהצלחה ! מקווה שתצליח לשרוד את הימים הקשים האלה.

שלום חברים יקרים.

וואוו איזה ישן הפורום הזה, לא כתבתי בפורום כמעט חצי שנה, ממש משמח לחזור ולכתוב כאן.
אנסה לתמצת את החמישה חודשים שלא הייתי כאן בהודעה אחת ארוכה, באמת שאינכם חייבים לקרוא, זה טוב עבורי שיש לי מעקב..

אז ככה, התחלתי להיות בקשר עם חברים ובהחלמה ממש טובה דרך שיחות עם הספונסר 4 פעמים בשבוע בערך, ועם חברים בקבוצת האנגוסט שלנו. הרגשתי שעליתי על הדרך, לא הייתה שום מלחמה, חוץ ממבטים ברחוב, נהניתי מאוד!! כשהספונסר שאל אותי מה שלומך? אמרתי ממש רגוע רק מפחד שזה השלייה.. זה לא היה השלייה הייתי בהחלמה וממש שליו!!!

אז זה היה עד 'חגיגות הקורונה', ואז, התחיל ניתוק, מהספונסר ומהחברים ובוודאי מהאתר שהתנתקתי ממנו עוד הרבה לפני, עוד מאז שיש לנו את קבוצת האנגוסט. ואז עלתה בראשי המחשבה שבגללה אני קרוע לגזרים כבר חודשיים לפחות לסירוגין  והיא 'אני יכול לראות תכנים לא צנועים ברשת בלי ליפול'  ואני התחלתי להיכנס לרשת לדברים לא צנועים בפעם הראשונה חשבתי שזה נחשב נפילה לא הכרתי את ההגדרות אבל הספונסר אמר שזה לא נפילה זה 'נסיון לשימוש', אמרתי לו שאולי כדאי לי להגדיר את זה כנפילה כדי להתרחק מזה אבל הוא אמר שזה לא נחשב נפילה.

ומאז אני לסירוגין נכנס ורואה ומצטער ונודר ונרגע לזמן מועט, ושוב נכנס ושוב נודר, ושוב נכנס וחוזר על עצמו מלא פעמים. פשוט נקרעתי לגזרים, הייתי במצבים של זמן ממושך בצפייה בתכנים לא צנועים ורגע לפני הנפילה עצרתי, הגעתי למצב שכבר הרגשתי שהגוף מוכן לפעולה והכל זז ובכל זאת המשכתי עד לממש רגע לפני נפילה, דבר אחד ראיתי לנגד עיני-'נקיות' , וזו הטעות המרה, הנקיות היא לא המטרה היא התוצאה, המטרה היא להחלים, וצפייה ומבטים מחמירים את המחלה, כל דבר ששייך בתאווה ואני מתרגש ממנו מדרדר את המחלה ואסור לי לתת למחלה פורקן רק מכיוון אחד כי אז במקרה הטוב התוצאה תהייה 'אדם מכור ותאב מאוד לתאווה, נקי וחולה מאוד'.

אני לא מעוניין בתוצאה הזו, מעוניין בדרך אחרת, אני כותב עכשיו בפורום ממש בנס, כי האמת שנכנסתי יותר כדי להשתמש כמובן בזהירות שלא אפול חלילה, ואמרתי רק ניראה כמה ימים אספתי, ואכן יש לי נקיות של חצי שנה פלוס, והחלמה גרועה מאוד. אני זוכר שבתחילת הדרך הייתה לי החלמה מדהימה הייתי עובד על קבלת המציאות ומתקן את עצמי ועכשיו בראש שלי רק נקיות ותו לא.

אז כואב לי המצב שלי, ואני רוצה לחזור לעבודה וכל עוד הנר דולק אפשר לעבוד, בנס נכנסתי לאתר ובנס אני כותב, כי הייתי אמור ליפול ובעזרתו יתברך ששלח לי חבר שהוא כמו אח שלי, ממש!! נדרתי לשעה וחיפשתי מה לעשות בשעה הזאת אז התחלתי לקרוא את היומן מסע שלי, ולא האמנתי שאני כתבתי את הדברים, קראתי ואמרתי 'וואוו איזה עבודה עשיתי, לקחתי את זה ברצינות ממש', התחזקתי מעצמי, ואמרתי שאני רוצה לחזור לזה, לחזור לעבוד בכל הכוח לתקן את עצמי!! 

מזכיר לעצמי את הצעדים:

1. אני חסר אונים מול התאווה, היא מדליקה אותי ומבעירה אותי בשניות ואני נהפך להיות חסר שליטה וחסר מחשבה, ועושה כל מה שהיא אומרת, ובניסי ניסים של אבי היקר לא נפלתי.

2. הדרך היחידה שלי היא אבא שבשמיים שהוא בעל היכולת ובעל הכוחות כולם הוא יכול להוציא אותי מהמחלה ולהשאיר אותי שפוי עוד יום ועוד יום ועוד יום.

3. מוכרח אני למסור לו את הנהגת חיי, אבל להתכוון בכל מילה שאני מוסר ולא מהשפה ולחוץ.

לצורך חיזוק צעד 3 אכתוב מכתב לאבא:

אבא, אני תועה, וטועה. מאבד את כל הדרכים ועושה דברים לא טובים. בכנות, אני לא מוכן שיגידו לי מה לעשות ולא מצליח ליישר דרכיי. גם בעבר וגם היום, אני מקשיב לעצת יצרי ושוכח ממך יוצרי, דחיתי את עצמי מדחי אל דחי, ואני עשית צעדים קטנים להצליח ואתה משכת אותי והצלת אותי, הראת את אהבתך אליי לעיני כל כוחות הטומאה הרוצים למשוך אותי אליהם, ואנצל זאת לומר לך תודה אבא על כל החסד שאתה גומל עימי, תודה על האהבה העצומה שלך אלי למרות כל המרידות שלי בך. זמן ממושך שרפתי בלטמא את עיניי ואת מחשבותיי ולתכנן עבירות שמטמאות אותי. חוזר אני אליך אבא ומבקש סליחה על שלא היה עול מלכות שמיים עלי, רק תאווה ראיתי ולא חשבתי על כלום. אני יודע טוב לי להשקיע כוחות בהחלמה יותר מכמעט כל דבר אחר. אני מרגיש חלש וכאוב ללא כוחות ומתחנן אליך אבא עוזרני שלא אפול, בעבר לאחר שהייתי במצב דומה מאוד של כניסה לאתר וכתיבת מכתב לא ליפול לאחר מספר שעות נפלתי, אבא זכה אותי שפעם קודמת תתן לי כוחות לא לשוב לזה שוב גם הפעם. אבא, הראת לכל צבא מרום שאתה אוהב אותי ומושיע אותי אם רק אתן מעט מן המעט, אדם מקדש את עצמו קצת מלמטה ומקדשים אותו הרבה מלמעלה. מדהים לראות איך דברי חז"ל נהפכים להיות חלק בלתי נפרד מעבודת חיי..

אבא, אני הבן שלך, שחצי שכח ממך, ורצה לממש רק את תאוותו, שחשב רק על עצמו וכל העולם כולו היה חשוך לו. אבל אני אותו בן שעדיין רוצה קירבתך, ואהבתך.. כי אתה אבי, ואתה מלכי, ורק אתה יכול לעוזרני, ורק בך אני תלוי, ואליך עיני נשואות, אנא אבא תן לי כוחות לעבור גם את היום הזה נקי!!

לפני שליחת ההודעה דיברתי עם אותו חבר-אח ואז החלטתי לנדור לעוד יומיים.. אבא יקר, תודה גם על זה!!

אתה לא יכול לתאר לעצמך כמה חיזקת אותי בהודעה שלך !
כל היום מסתובבת במוחי אותה מחשבה - רק תכנס תראה מה יש בזה? כבר הייתי מול המחשב והצלתי לצאת מהמצב הזה בנס .
כנראה שהגלים אלה פוגעים בכולנו גם אם עברה לה חצי שנה יפה וטובה. 
תמשיך לשתף ! שהשם יהיה בעזרך תמיד !

תודה רבה חברים!
אחת שאלתי- שמח שחיזק אותך!

מעדכן שאתמול היה נקי מעבר לכל הסיכויים, היו לי שעות לבדי ויכולתי להשתמש בצפייה המון, ואולי אפי' ליפול, בורא עולם שלח לי חבר מסור שעזר לי, מקווה להצליח גם היום, כרגע היום יום שליו והרבה יותר רגוע מאתמול, גם כי אני על נדר עד הערב, וגם כי אני ממש רוצה לחזור לעבודה הטובה בצעדים ובהחלמה כמו בעבר, אז יש פתאום המון נקודות שצפות לי שאני לא משקיע כמו בעבר. למשל, בעבר למדתי לקבל את הדברים שאני לא רוצה אחרי מעט שיח עם עצמי ועם אבא, היום לא, בעבר הייתה מחשבה להישמר ממבטים ברחוב היו גם הרבה הצלחות והיום אני אפי' לא חושב על זה, כי מבטים ברחוב לא יפילו אותי. (זו שוב אותה מחשבה מעוותת שהזכרתי אתמול). אבל אני מנסה לומר לעצמי שאם בעבר הצלחתי, כלומר- ה' נתן לי כוח להצליח. אז אני מאמין שגם היום הוא יוכל לעזור לי להצליח.

מרגיש שמתרופפת אצלי הנקודה של קבלת עול מלכות שמיים, לכן עשיתי הרגע כריעה (באתי לכתוב לכן אעשה כריעה, אבל אמרתי שאולי אשכח אז עשיתי הרגע) וקיבלתי את הנהגתו יתברך, וביקשתי ממנו רצון לוותר על לשלוט על הקורות אותי בחיי, זה כל כך בסיסי להבין שאני לא שולט על הקורות אותי בחיי, ואם אנסה לשלוט רק אשתגע מלנסות ולא להצליח.

מכתב לאבא:
אבא יקר, מדבר בנך אהובך, עזור לי להירפא, עזור לי להתקרב אליך עם לב טהור, עזור לי להיות עם ענווה ולקבל את רצונך ולא להתעקש שרצוני יתממש 'כאן ועכשיו', תודה אבא על כל מה שאתה גומל איתי

שלום חברים יקרים

איך אפשר שלא להתחיל את היום עם אסירות תודה ענקית.

תודה לך אבא על שאתה נותן לי להסתכל על החיים בצורה הנכונה, תודה שאתה נותן לי כוחות לעמוד מול נסיונות, תודה שאתה נותן לי שפע של ברכה, תודה על הצלחה, תודה על בריאות, תודה על משפחה, תודה על הזכות להיות יהודי בן שלך, של מלך מלכי המלכים, תודה על הזכות לדבר אליך על כל מה שרק ארצה.

חברים יקרים, 

אני נקי בחסד הבורא, אני משתדל להיות מפוקח, בעבודת הצעדים מרגיש שכל העסק פשוט נעצר, אבל עולה לי רעיון איך להתקדם עם זה, מקווה לעדכן לאחר שעשיתי התקדמות.

תודה ענקית לאבא שבשמיים על כך שעבר לי הגל הקשה שהיה לי, אני עדיין מכור מאוד, עדיין קשה לי לא לפעול על מבטים ולא לפעול על תאווה, עדיין מרגיש חסר אונים, ועדיין יש לי התכווצויות כשיש מושא תאווה באיזור.

רציתי לשתף על ימים נפלאים מאז השיתוף האחרון שלי, ימים מלווים בחיבור טוב, ובמיוחד סיוע בהחלמה מחבר נפלא!!

רציתי לנצל את הבמה הזאת לומר שאני תלוי באבא שבשמיים ואני רוצה לקבל את עול מלכותו יתברך, בכל פעם ההתבוננות הזו מתרופפת לי ופתאום אני מתחיל לדאוג ולחשוש מדברים בחיים,  אז מחזק לעצמי את הנקודה שכל מה שקורה בחיי מושגח בצורה מדוקדקת על ידי אבא שלי שאוהב אותי מאוד. ואני נכנע לפניו ונותן לו להנהיג אותי מתוך הבנה שהוא ינהיג אותי הרבה יותר טוב ממני, הוא מנהיג אותי בצורה מושלמת

כרעתי לפניו יתברך, ווואייי ממש נהניתי לדבר איתו, הרגשתי ממש שהוא שומע אותי ומקשיב לי, כדאי לי לעשות זאת לעיתים תכופות יותר.

שלום חברים יקרים,

קצת אובססיה התחילה לעלות, אני על נדר כרגע לעוד כמה ימים אז זה רגוע יותר.

לגבי עבודת הצעדים עדיין אין התקדמות לא עשיתי מה שרציתי..

לגבי המחשבה השטותית שעולה לי בראש שאפשר לראות תכנים לא צנועים בלי ליפול וככה כדאי להשתמש, חשבתי איך אוכל לפתור זאת, ותוך דיון עם חבר יקר הגעתי לרעיון שלמדתי מהחבר קדושת, אעשה חשבון שלי נוסף והוא יהיה לספירה על שוטטויות ברשת וכניסה לאתרים לא צנועים, כך מצד אחד יש לי ספירה שאני לא רוצה לאפס ומצד שני יש לי את הספירה העיקרית שתעזור לי לתפוס את עצמי גם אם חלילה אפול בספירה המשנית. 

השם שלי בספירה המשנית על שוטטיות ברשת הוא : aviyodeaakol (אבי יודע הכל).
אני הרבה ימים לא נכנסתי לשוטטויות אבל כתבתי 7 ימים, שזה בדיוק משבוע שעבר שהיה קושי גדול וה' הציל אותי, אז חשוב לי שכך תתחיל הספירה..

שלום חברים יקרים,

קודם כל אתחיל בנקיות, אז אסירות תודה לאבא אינסופי על נקיות גם משוטטויות ברשת וכניסה לאתרים 14 ימים. 

אספר מעט על שבוע שעבר..

מיום שלישי/רביעי התחיל ניתוק מהתכנית, לאחר הבנה שאין לי את הפנאי לכך, אלא אם כן אחליט שאני מספר לאשתי ואז יהיה לי יותר פנאי, אבל החלטתי שאני לא מספר אז כרגע אני עם פחות פנאי, ואני צריך לעבוד על התכנית בזמן שהוא נותן לי ולא לנסות להשיג עוד זמן בדרך שאני לא בטוח שהיא נכונה.

ממש שמח שביום שני שעבר עשיתי לי שם משתמש לנקיות ממבטים (למדתי מקדושת ) וככה אני יכול לעקוב אחרי הנקיות הזו, מאתמול התחילה אובססיה לכניסה לאתרים כי נגמר הנדר, האמת שהאיפוס של הספירה המשנית החזיק אותי ולא רציתי ליפול ולאפס אז לא נכנסתי. אפרט את ההרגשה שהייתה לי, אמרתי לעצמי כבר נגמר הנדר ואני עכשיו יכול להיכנס ולהנות ורק לראות וללגום וברור שלא אפול, כי כבר עשיתי את זה הרבה פעמים, אני נכנס מטמא את העניים ולא נופל בשז"ל, אבל אז נזכרתי שאני סופר ימים של כניסה לאתרים ואני חייב להגיע להצלחה בתחום הזה, אז החלטתי שאני לא נכנס, אני מרגיש שבתכנית אני מטפח את היכולת שלי לוותר ולהיתגבר..

אני יודע שרק הרצון לא לאפס לא מחזיק להרבה זמן, ואם הדחף ימשיך ללא נדר אצטרך לאפס, לכן שנייה לפני שכתבתי שורות אלו נדרתי שאיני נכנס לאתרים ושוטטויות ברשת או בכל אמצעי טכנולוגי אחר למשך שבוע מהיום.

עוד רציתי לשתף, שאני בדילמה רצינית בנוגע ללקיחת התכנית ברצינות והצעדים הנדרשים ממני. אני לוקח את התכנית ברצינות, אבל אני לא מרגיש שאני חייב אותה, אני מרגיש שהיא בונוס, לתקן את המידות בדרך אגב, כמובן שזה יועיל לנקיות, אבל אני לא חייב את זה לנקיות. ככה אני חושב, ולמה אני חושב כך? כי אצלי הקריזים באים פעם בחודש, שבוע, במקרים קיצוניים פעם בכמה ימים, וגם רמת התאווה היא מביאה אותי לדברים לא צנועים אבל לא לפורנו. והאמת שכבר כמה אנשים אמרו לי שאני מכור שונה מאחרים, הם הגדירו את זה 'מכור קל', לא מגיע למקומות ממש גרועים, חלק חששו אף משאלך לקבוצות שלא אשמע רעיונות שיחמירו אצלי את המצב, האמת שיש בזה הרבה אמת, באחת הפעמים שחבר תכנית שיתף אותי במחשבה שלו אני סוחב אותה ואת האובססיה שהיא מנהלת אצלי כבר כשנתיים.. יש עוד סימנים שמראים שאני שונה מאחרים בהתמכרות שלי, למשל: נדרים עובדים עלי, שאני מתאר את הנפילה שלי אני לא נבהל ולא נלחץ מזה בכלל, גם לא תמיד נכנס לעצבות שגוררת עוד נפילות וכו', אלא מתמלא בתפילה וכניעה וצומח עם אנרגיות חדשות.. ומצד שני אני מכור בסופו של דבר, והתכנית נותנת המון תיקון המידות, והסיבה שהכי משכנעת אותי היא צעד 12 שבו אתה נותן לאחרים החלמה וזה החלום שלי!!

האמת, אם התכנית לא הייתה דורשת ממני מורכבות בחשיפה לאשתי, הייתי ממשיך בה, באותו אופן שבו היא מתנהלת כרגע, אבל מסתבר שהיא דורשת חשיפה מסויימת או מורכבות שאצלי קשה יותר מחשיפה, כך הבנתי מהספונסר ומחבר.. לכן אני במחשבות האם אני צריך את התכנית הזאת וההסתרה הזאת, או שדי לי בשיתופים כאן ובשיתופים בקבוצת האנגוסט לעיתים, האמת שגם לגבי קבוצת הבוקר, לדעתי אין לי צורך בה. 

אז לגבי תחילת השבוע, השבוע התחיל על הפנים, קימה מאוחרת, חוסר תפקוד ועוד.. מתפלל לאבא שבשמיים שייתן לי כוחות לעבוד אותו כרצונו, ויעזור לי להחליט החלטה נכונה בנוגע לתכנית, הרגע עשיתי כריעה וקיבלתי את כל המציאות כולה באהבה..

זה נתן בי רוח חדשה, לא יאומן!!!

אשמח לשמוע מה דעתכם לגבי ההתלבטות שלי בהתקדמות בתכנית והמורכבות שבזה.

שלום חברים יקרים,

אז ככה, תודה לאל, היו בערך 4 קריזים להיכנס לאתרים או 'סתם' לשוטט ברשת, ותודה לאל שהחזיק אותי ונתן לי את התבונה לנדור ולזכור שנדרתי ולהימנע. אסירות תודה על 17 ימים ללא שוטטות ברשת וכניסה לאתרים.

אבל, קלטתי שמשהו בדרך בה אני עובד לא סגור עד הסוף. היה לי קשה עם הכניסה לרשת אז נדרתי על זה, ועכשיו אני נותן הרבה מבטים בחוץ, ברחוב, ומחפש גם את המושאי תאווה. כאילו שאני צריך להשלים בכיוון אחר מה שאני סגרתי מהרשת. זו שוב תפיסה מוטעית שאני יכול לראות הרבה בלי ליפול. לא כך אני רוצה לחיות את חיי, איני רוצה לראות דברים לא צנועים ורק לא להיכנס לרשת ולא ליפול. אני רוצה חיים קדושים וטהורים באמת!!

מתלבט אתכם, מה אנדור לא להביט ברחוב? כמעט בלתי אפשרי עבורי, אני לא נודר אם אני משער שלא אוכל לעמוד בזה, אחרת הנדרים יאבדו את המשמעות. אנדור לא לחפש בצידי הכביש? גם לא בטוח שאעמוד בזה. אולי אפתח משתמש חדש (שלישי ) ומבטים ברחוב.. כן ניראה לי שזה רעיון טוב..

היום, יש לי נסיעה, מקווה לא לפעול, ולשמור על היום הראשון לספירה נקיה ממבטים. ואם יגיע מושא תאווה להסיר את הראש..

נדרים זה רעיון מדהים, אם משתמשים בהם חכם ומדוד, ומתקדמים בהם צעד צעד. 

שלום חברים יקרים,

תחילה אכתוב אסירות תודה לאבא מושלם על 22 ימי נקיון משוטטות ברשת וכניסה לאתרים, וואוו זה ממש קשה, ואין לי מושג אם אגיע ל23.

רציתי לשתף שלגבי הספירה של הכניסה לאתרים, אני מרגיש שזה ממש קשה לי, הוצאתי משהו שהוא חלק בלתי נפרד ממני, אני עם פגמי אופי שמובילים אותי לבריחה, אני מאוד מודע לזה ויודע שאצלי כל התאווה היא פשוט בריחה מקושי/ לחץ/ פחד וכדומה.. ואני שם לב שכשסגרתי לי את האופציה של הרשת פתאום אני אומר לעצמי לברוח הרבה למבטים ברחוב, אני פתאום מרגיש לא מסוגל לוותר על מבטים ברחוב. קשה לי לחשוב על כך שאיני בורח בכלל. 

חשבתי על רעיון אולי לברוח למשהו בלי תאווה, כמו סרטים וכדומה (ולגבי קטעים עם תאווה לנדור שלא אתעכב עליהם או אחזור אליהם), אבל לא רציתי את זה כי זה לא פותר את הבעייה, אני עדיין יישאר עם פגמים וארצה לברוח, וגם חיים נקיים מתאווה ומלאי בריחות הם חיי סבל.

אבל אז עלה לי רעיון ממש מיוחד, אולי כדאי לי לברוח למשהו שאני מאמין בו שהוא טוב, כלומר- לא לטפל בפגמי האופי אלא להשתמש בהם להוביל אותי לדברים שאני מאמין בהם. לדוגמה- יש לי עכשיו מתח נפשי ולחץ אז אברח לשיחה עם חבר שקשה לו, או אברח לסדר את הבית או להתקלח ולהתארגן וכדומה. ההבדל בין הרעיון הזה למה שהיה עד עכשיו הוא שעד עכשיו ברחתי לכל אופציה מזדמנת בלי לבחון ולחשוב באיזה אופציה אני בוחר, ועכשיו לפי הרעיון אני בוחר לאן אני בורח וככה אולי יהיה לי קל יותר שלא לברוח לתאווה כי אני בורח כבר למקומות אחרים טובים יותר.

לגבי מה שכתבתי בפעם הקודמת שאעשה משתמש למבטים, פחות נוח לי לעשות זאת, אני מרגיש כאילו אני לא יכול לעשות כלום, כל משתמש חוסם אותי מאופציה אחרת 

לגבי התקופה האחרונה, אתמול בצהריים נגמר שבוע של נדר, ואכן עמדתי, אסירות תודה, ומאתמול שנגמר הנדר התחילה האובססיה, ככה זה נגמר הנדר מתחילה האובססיה לכל מה שהנדר חסם. תודה רבה לאבא יקר שלנו שלא נתן לי זמן לפעול על זה ולכן לא פעלתי, אבל כן הייתי עם אובססיה לפעול. 

והבוקר הזה התחיל עם ידיעה ברורה שהיום יש אפשרות ומותר לי הכל, כי נגמר הנדר. והייתי בטירוף להגיע למקום שקט ולפעול על תאווה, אבל היה לי קטע שעורר בי פחד (אחד מפגמי האופי שלי זה פחד) והחלטתי לנדור ושבזכות הנדר הכל יהיה טוב, לא נדרתי ליום שלם כי לא חשבתי שאוכל לעמוד בזה, אז נדרתי לחלק מהיום, ובאמת נרגעתי מהפחד. לכן עכשיו הכל יחסית רגוע חוץ מהעובדה שאני מחכה שתגיע השעה שבה נגמר הנדר ואז אחגוג..

מתפלל לבורא לשפיות ורצון לוותר על בריחות בכל סוג... רציתי לכתוב שעשיתי/אעשה כניעה, אבל אין לי נכונות לכך.

אזהרה: ספוילר!

אשרייך ! ,
אני מרגיש שאנחנו מאוד דומים , גם אני מתקשה עם הכניסה לאתרים ובמיוחד שאני מצליח לשמור על נקיות פתאום המפגש עם החיים - המטלות שאני לא מצליח לעמוד בהם כל כך קורא לי לבוא ולברוח לשם ... 
אשרייך על העמידה האיתנה .
שהשם יהיה בעזרך תמיד!

תודה רבה חברים יקרים!!

כמה מעודד ותומך לראות את התגובות שלכם ועוד זמן קצר לאחר שכתבתי את הדברים..

ממש תודה, שמחתם ועודדתם.

מעדכן, בסוף עשיתי כריעה והתחננתי לבורא עולם להיות בריא ומתוקן יותר, ואמרתי לו שקשה לי לוותר והתחננתי אליו שיעזור לי.. השתחרר קצת, אבל עדיין מחכה לשעת סיום הנדר..

לא יאומן הנס שקרה לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

התכתבתי עם חבר, חמש דקות לפני סיום הנדר, ו...הכל עבר, ונדרתי עד מחר בצהריים, אמרתי לו שאני חושב שזה המעשה הכי טוב שעשיתי בחיי.. זה מילא אותי ברמות מטורפות..

התפללתי וכרעתי והתחננתי, ובורא עולם שמע והציל אותי...

וואוו איזו התרגשות מטורפת....

לא הייתי פה 11 חודשים ולא עדכנתי את הספירה כ330 יום...

ופתאום אני בא לפה לעניין צדדי, ולא יכול שלא להיכנס ליומן המסע שלי ולשתף על עצמי.

היום אני מחלים בעיקר דרך קבוצת התכתבויות עם חברים מחלימים, ושיחות לעיתים רחוקות, ועובד על השורש לשימוש. הספירה שלי היא על שימוש באמצעים טכנולוגיים או אחרים לשם תאווה, וכל פעולה של הליכה למקום או שימוש באמצעי כל שהו לשם תאווה היא איפוס, בכך אני יודע שאחרי פעולת תאווה זה איפוס וזה מחזיק אותי. בהתחלה הדרך הייתה קשה במיוחד, הרגשתי קושי עצוםםם!! זה היה בעיני כאילו להוציא את הדבר הכי כיף בחיים, אבל הייתי נחוש לעשות זאת איפסתי את כל כמות הימים 'הנקיים' כ280 יום , כי הם היו נקיים משז"ל ולא מפעולות תאווה, הרגשתי מוזר להיות נקי מתאווה כביכול ולשוטט ברשת במקומות פרוצים... כיום אני על 296 ימים נקיים משימוש באמצעים או הליכה לשם תאווה, תודה לאבא!!

תודה ענקית לבורא עולם שסייע בעדי להחליט החלטה נחושה מאוד, שיהיה מה שיהיה אני בעזרת ה' לא מכניס את בית הבושת הוירטואלי לחיי.

חברים יקרים, עוד רציתי לשתף שהיום אני עושה גם ספירה על מבטים, וכיום ביום הרביעי. גם גאן לאחר שהגעתי ל164 יום נקיים ממבטים הבנתי שזה לא נקרא נקי ממבטים ואיפסתי ואתה והגדרתי מחדש וספרתי.

מה שה' עזר לי לגלות הוא שהסיפוק מהספירה ומהדרך שאני עובר חייב לביות סיפוק גדול כדי שאעריך אותו ואמנע מהתאווה בעבורו..

הרצון צריך להיות ברור כדי שהבניין יהיה יציב, מה בהחלמה אני לא מוכן שיכנס לחיים ומה בעיניי לא כזה נורא, ככה ההחלטה שומרת על גבולות ברורים.. 

הצלחה לכולם בכל העניינים.

איך אפשר באירוע כזה מרגש לא לכתוב מכתב לאבא..

אז אבא יקר, אני מתרגש לבוא ולכתוב כאן אחרי תקופה ארוכה מאוד, מתרגש לבוא ולכתוב לך מלכי ואלוהי, אבי, ומקור כוחותי וחיותי.
מודה אני לפניך על כל הנתינה האינסופית שלך, נתינה ללא גבולות, וללא מעצורים, ולא רק לי אלא לכל הברואים כולם.. אבא יקר, תודה ענקית על הזכות להיות מהעובדים אותך בתחומים הכי קשים והכי יסודיים שיש. תודה על הזכות להיות מעבדי ה' גם כשקשה..

אסיים בתפילה אליך אבא, שאזכה לעשות נחת רוח לפניך יתברך, שאזכה לקבל את רצונך באהבה, שאדע תמיד ואזכור תמיד שרצוני הוא רק ב'הוא אמינא' ואתה מחליט את המסקנה של כל סוגייה בחיי, ואתה מחליט אותה על הצד הטוב ביותר!!! 

מלכו של עולם, פשוט תודה!! על הזכות להיות בינך ולכתוב לך, על הזכות הגדולה שאתה מנהל את חיי!!

לפעמים אני רוצה כל כך להודות לך שאני אומר לעצמי רק שתיקה יכולה לבטא את התודה הענקית שלי אליך, שתיקה שאומרת בעצם שאתה יודע עד כמה אני מודה לך ושמילים לא יכולים לבטא זאת..

אוהב אותך אבא!!

בנך, המכונה אביודע..

וואוו אני לא מאמין שאני זה שהיה במצב הזה וזה שכתב את הכל כאן!!! 
רוצה לכתוב כאן את המשך הדרך!!
דווקא כאן במקום הצמיחה שלי, לא ביומן החדש שפתחתי שנקרא 'מסע חזרה לחיים בעזרת נותן החיים'.

כיום אני במצב רחוק מאוד, הגעתי לדברים נוראיים ברשת, התדרדרתי באיכות וכמות הצפייה.. לצערי הרב, שאני כותב את זה אני מרגיש את הירידה מהמצב של אז, איפה הייתי בהודעה האחרונה שכתסתי כאן ואיפה אני עכשיו.

אבל אני לא מתייאש ואני כיום על איזור 10 ימים נקיים, ועל סגירת האפשרות להשתמש באינטרנט של הפלאפון לתאווה, אני נודר וזה סוגר אותי. מנסיון, מי שירצה יביט בתחילת היומן כמה הנדרים היו שימושיים עבורי..

וחשוב לי לסיים במבט אופטימי..

איך שחשבתי לראות את היומן שלי, תחילת דרך קשה יציבית ועלייה מתמדת.. לא קרה, כלומר- קרה אבל יש המשך ואז נפילה ועוד נפילה ועוד נפילה והגעה למצב שפל מאוד! גרוע יותר בהרבה מנקודת ההתחלה שלי.. ועכשיו הרעיון החיובי והיופי הנפלא, שעכשיו אני רוצה להצליח עם נחישות גדולה יותר, עם מסירות גדולה יותר, עם הבנה גדולה יותר בנזק התאווה, שאני רוצה חיים משוחררים מתאווה!! והפעם אעלה ממקום נמוך יותר!! הפעם אני עושה נחת רוח גדולה יותר לה' יתברך!! עכשיו זו עבודה מוערכת הרבה יותר!!

בית הבושת הוירטואלי לא חלק מהחיים שלי מתאריך כב' סיוון תשפ"ג. 

בטח אתם חושבים לעצמכם, מה הוא כותב, זה רק שבוע, אבל אני משוכנע ללא ספק, שזה יגיע וימשיך ויתקיים עד יומי האחרון בעז'ה..