תודה נתן...
שלום חברים, הרבה זמן לא שיתפתי, כן הייתה תקופה ארוכה עם זמינות מועטת...
מעדכן בעבודתי, הפעם זה ארוך..
לגבי הצעדים:
עולם נקרא עולם מלשון העלם, וכך זה גם בצעדים, אני פשוט ידעתי מהצעדים והזכרתי מידי פעם למסור לה', אבל הם לא חזקים בתודעתי, (אני זוכר שלפני שהצעדים היו תמיד בראש שלי רק השאלה הייתה מתי אני מפעיל את הכפתור המצוקה ומתחנן לה'.) אבל בשבוע האחרון אני לא חי את הצעדים לא רואה את ה' בדברים שקוראים לי.. חבל.. בעצם לא חבל, כי ככה אבא אוהב החליט מתוך אהבה אינסופית.
אז ככה, לא רק ששכחתי מהצעדים, גם מצב העבודה בהם היה ירוד מאוד. רואה דברים שלא רציתי שיקרו ואומר לא נורא יהיה בסדר, זה בדיוק הויתור שדיברתי עליו פעם, ולא זו הדרך שתוביל אותי לרפואת הנפש. אני לא צריך לוותר אני צריך למסור!! אני צריך להגיד לעצמי זה טוב עבורי וזה רצון אבי!!
היו קטעים שהייתה מסירה, אבל הם היו מעטים... יש טריגר אצלי שגורם לי לריקון כוחות ולבריחה מהמציאות והוא התחיל בבין הזמנים. ועד היום הוא נמצא. בתחילת הזמן אני חושב שהוא ילך. אבל מוסר את המצב לאבינו הרחום!!
לגבי המבטים:
לצערי הרב, (בעצם לא לצערי 
) הרבה מאוד מבטים ובערך שלוש עם התמקדות, כואב לי לכתוב שורות אלו, אבל מיד אני מוסר לה' שאני חולה ולא אשם בזה. ומבט אחד נחרט לי בראש עד עכשיו, מתפלל לאבא היקר שישכיח את המבט הזה ממני.
לגבי ההתמכרות הצדדית:
בכל התקופה הזאת, היו רק שתי נפילות, והם היו באונס, כלומר שכחתי שלקחתי על עצמי את ההתמכרות ושגיליתי הפסקתי, לפי החישוב שלי זה לא נפילה. תודה לך אבא!!!
לגבי החוסר:
למעשה, אצלי החוסר הוא טריגר לאי מסירת המציאות לאבי היקר, והחוסר מתעצם בבין הזמנים. ולצערי, אני מנסה להשלים אותו בדברים שמעצימים אותו!!!
ועכשיו חייב לכתוב לאבא, לעיני כל מתרפאי עמו ישראל
אבא היקר, צור ילדי תשי.
בראת בי שכחה, בראת אותה לטובתי.
אבל אני פשוט השתמשתי בה לשכוח אותך
לשכוח את אל מחוללי, את יוצרי, את מי שאחראי לכל הקורות אותי בחיי.
אבא, נכון שכחתי, אבל טעיתי.
אני לא רוצה באמת לשכוח.
אני רוצה לזכור תמיד ולא לשכוח.
החלום שלי זה לזכור אותך בכל רגע בחיי.
אבא היקר, תקופות קשות עוברות בחיים וגם תקופות קלות.
תקופות שהכל מתקבל באהבה ותקופות שמלאות בבריחה ובמקרה הרע לתאווה.
אני יודע שכל הצלחה וכל כישלון, הכל בא מאיתך יתברך מתוך אהבה עצומה.
אהבה שלא תיפסק לעולם.
!!
