שלום לכולם,
לאחר לא מעט זמן שאני מועד, אני פותח לראשונה את יומן המסע הזה בתקווה שאצליח להתגבר על תאוותיי ואצליח סוף כל סוף לחיות חיים נורמליים ולא אובססיביים ותלותיים בדבר.
לצערי, אני מועד בדבר כבר מגיל צעיר ורק בשנים האחרונות גיליתי כמה הרסני ומנטרל זה יכול להיות. אני שמח שאני מבין את המקור לבעיה הזו אך מאוד מתוסכל שאני לא מצליח לשלוט בזה.
לאחר מעידה, אני פשוט הופך לאדם מאוד קצר רוח, מנוכר, לא מרוכז, מדבר ללא מחשבה קודם לכן, מצוברח ועם ללא רצון להתחבר עם אף אדם לא משנה כמה הוא קרוב אליי.
לעומת זאת, לאחר מס' שבועות (בד"כ חודש) הכל מתהפך ואני לאט לאט מרגיש שאני חוזר לעצמי, זאת אומרת יותר עם מצב רוח, סבלני, מאופק, בקיצור ההרגשה מתחילה להיות יותר טובה.
הבעיה היא, שאני מחכה לרגע הזה בקוצר רוח ולאחר שמגיע לכך אני במרדף עצמי ומתסכל להחזיק מעמד ולא למעוד כאשר ברגע שזה קורה אני פשוט ממוטט ללא רצון לעשות שום פעולה וגם הכי פשוטה שיכולה להיות. פשוט אין לי כוח לכלום. המצב הזה מאוד מוציא אותי מדעתי. מרגיש ממש נואש.
אני מאוד רוצה להפסיק עם זה אך לא יודע כיצד.
מבקש את תמיכתכם ועצתכם הנבונה מתוך הניסיון האישי שלכם ומקווה ובטוח שבעזרת השם אוכל לצאת מתוך הבור ללא תחתית בו אני נמצא כעת.
