נפלתי.
אחרי 15 יום-שיא חדש,
נפלתי. הרגשתי כל כך חסר אונים. הרגשתי שאני עומד להתפוצץ,שאני לא מסוגל לנשום,שאני משתגע והדבר היחידי שיכול להחזיק אותי עכשו זה .. הסם.
לפני שנפלתי עשיתי סיבוב בחות, ניסיתי לנשום,לדבר עם הקב"ה, לצערי לא הצלחתי לתפוס את החבר שלי.
שמתי את הראש בין היידים ובכיתי קצת.
לא רציתי ליפול, אבל הרגשתי שזהו, לגמתי כבר, ואי אפשר לסובב את הגלגל אחורה יותר.
אני מודה לכל החברים פה שכתבו גם בפרטי וגם פה. חיזקתם אותי כל כך, גם אם אתמול נפלתי- מהיום אני יודע שאני לא לבד יותר.תודה.
החלטתי שלא להכנס לייאוש אלא לנסות ללמוד ולהפיק.
פעם נפילות היו חלק מהשגרה שלי. יומיומית!
כל יום הייתי משתמש.
מאז שהתחלתי לעבוד על עצמי, להודות בחוסר האונים שלי ולשתף באתר ההתמודדות השתנתה פלאים..
ופתאום מפעם ביום - יש לי פעמיים בחודש.
אז אין לי סיבה להתייאש, להפך.
הצלחתי כל כך!
זה שנפלתי עכשו לא גורע מהשינוי הנפשי שעשיתי אלא להפך.
הוא מוסיף לי עוד.
לפני שנפלתי שאלתי את עצמי- מה אתה צריך בעצם?
מה הסיפור? על מה המהומה?
והצלחתי ללמוד מזה וכך אדע למנוע את הנפילה הבאה.
לאט לאט לאט מתקדמים.
אבל מתקדמים.
אין שום סיבה לייאוש.
ושוב תודה חברים.
אני מצטער אם אכזבתי, אבל אוהב אתכם מאוד מאוד.
הייתי מופתע מאוד מכמות ההשתתפות שלכם אנשים יקרים , כמה שאכפת לכם ממני.
אני מרגיש שנפתח אצלי עוד חלק קטן בלב שעוד התבייש ופחד לחשוף את החולשות.
עכשו אני מרגיש טוב יותר.
אז תודה רבה ושוב סליחה.
והעיקר בנחת ובחיוך!
