ברוכים הבאים, אורח

סיפור אישי.
(0 צופה) 

נושא: סיפור אישי. 11656 צפיות

תגובה: סיפור אישי. לפני 4 שנים, 6 חודשים #124289

מזל טוב אחי היקר!!
כל הכבוד!!
תודה על הדברים למדתי מהם...
שבעזרת ה' תהיה לכולנו המון הצלחה!!!

תגובה: סיפור אישי. לפני 4 שנים, 6 חודשים #124318

  • beliver
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 344

היום נגמר בצורה טובה ברוך ה'.
איך אני שמח.
רק להיום.
היום עלו לי קצת מחשבות שלי מול הקב"ה/מול אלוקים ובכלל.
יש לי איזה קונפליקט פה.
אני יודע שאני צריך לתת לו מקום בחיים שלי, שחלק מתהליך ההחלמה הוא גם רוחני ושצריך לרפא גם את החלק הזה.
אבל אני לא מצליח!!!
גדלתי בבית דתי.
אבל אני עומד מול האמונה שלי כיום בצורה קרה וצינית.
מרגיש כאילו שיש קיר ענק שמפריד ביני לבין אלוקים,
בקושי מסוגל לאמר לעצמי האם אני מאמין בו בכלל ואם כן- אז מה הוא רוצה ממני?
אני מרגיש שיש קיר זכוכית ענק שמפריד ביני לבין האלוקות או החווייה הרוחנית הזו, קיר של קור ציניות וספקנות שבניתי מסיבה כלשהי(עוד אגלה למה) ואני לא מצליח להגיע אליו.
כואב.
אשתף בכנות שהיום עברו בראש כמה מחשבות על יאללה,בוא נשתמש, לא בורח זה פשוט כיף ונעים וייאלה חאלס וברוך ה?, זה מאחורי.
המשך יום נקי ושפוי לכולם.

תגובה: סיפור אישי. לפני 4 שנים, 6 חודשים #124326

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 650 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1899
beliver כתב on 22 יוני 2020 10:00:

אין עליך משתוקק היקר.
מספר 1 בפורום אתה.
מגיע לי מזל טוב.
היום אני שובר את השיא האישי שלי.
כן אני יודע שזו לא תקופת זמן ארוכה.
19 יום זה המקסימום שהגעתי אליו בכל שנותיי.
והיום אני עובר אותו.
עברו 20 יום מאז הקריז/הגל האחרון שחוויתי.
מאז הצלחתי בעזרת ה' לשלוט ולתעל בצורה נכונה את הרגשות שבפנים כך שלא הרגשתי צורך במנה בכלל בכל התקופה ההיא.
שום לגימה, כלום.
מפוכחות.
זהו יום משמח ומפחיד עבורי.
משמח כי- הנה , אני מתקדם.
גם אם אפול מחר, אני עובר שינוי, פעם הנפילות היו יומיומית.
מפחיד כי- מעכשו לכל יום יש יותר משקל עבורי, כל יום הוא עוצמתי וחשוב.
חשבתי קצת על ההתמודדות, על איך שאנחנו לפעמים חווים נפילה.
יש בנפילה הזו איזה שקר.
אנחנו מתאמצים, מצליחים תקופה ארוכה ואז- 
נפילה , יום אחד, מעידה אחת קטנה בתוך רצף של נקיות ואז- אני אפס,חזרתי לאותו מקום,לא השתנייתי בכלל, אני רע וכו'.
משעשע כמה שזה לא נכון.
בוא ניקח לדוגמא אדם שהחליט לעשות שינוי לעשות דיאטה ולהכנס לכושר.
במשך תקופה ארוכה הוא מתאמץ,מתאמן,אוכל נכון ,שותה הרבה מים וכו'.
אפילו מצליח להוריד כמה קילוגרמים ממשקלו.
יום אחד הוא נופל, יום לחוץ, בעיות עם האישה ובבית ובמקום לעשות כושר הוא אוכל פיצה.
למחורת בבוקר הוא קם ומסתכל במראה ואומר לעצמו-
אתה אותו שמן,תראה לא ירדת בכלל,כל מה שעשית לא שווה.
למזלו הוא עומד מול המראה והוא רואה שזה לא נכון, הוא כן הרזה קצת, הוא רץ קצת יותר בקלות,מתנשף קצת פחות וכו'
ככה זה גם אצלנו.
אנחנו עוברים תקופה, דרך כל הקשיים שבה,לומדים לאט לאט "לחווט" את המוח שלנו מחדש.
"לא אחי, אסור לך להסתכל לשם", "עכשו אתה כועס תצא לריצה תרגע" וכו'.
ואז אנחנו נופלים ובטוחים שכל הדרך שעשינו עד עכשו לא שווה כלום,
שלא הורדנו אפילו קילוגרם אחד.
אבל זה לא נכון.
כל אתגר ומכשול שעברנו , כל גל שעברנו-
מזכיר לנו בגל הבא שיבוא ש- גלים נגמרים בסוף.
מכל נפילה אנחנו לומדים מה הוביל אליה ונמנעים ממנו בפעם הבאה.
אנחנו לומדים כל פעם מחדש איך להתמודד מול הקריז ומול התאווה.
כל פעם מחכימים עוד קצת.
נפלתי כי הטלפון היה פתוח?
פעם הבאה אסגור אותו ואז ההתמודדות תהייה קלה יותר.
נפלתי כי הייתי עצוב?
פעם הבאה שאני עצוב מה אני עושה?
ללמוד מהנפילה ולא להתקע בנפילה.
אז אני היום סוגר 20 יום.
יודע שאני עדין לא לגמרי מחווט.
יודע שזה לא סכום גדול.
אבל זהו נצחון קטן עבורי.
יש סיכוי.
אם אני הצלחתי מפעם ביום לרדת ל20 יום-
אז אפשר לצאת מזה לגמרי.
לאט לאט לאט, ללמוד וליפול ונצא מזה.


מדהים!! נהניתי מאוד לקרוא ומאוד מאוד מתחבר! כל כך נכון אמיתי ומדוייק...

שמח שאתה מגיע לתובנות האלה ומשתף את כולנו.

בהודעה הבאה שלך כתבת על ריחוק מסויים מאלוקים..
גם אני הרגשתי את הריחוק הזה בשלב מסויים.. ודווקא כשהתחלתי תהליך של נקיות..
פתאום התפילות ירדו.. ההתבודדויות כמעט ונעלמו..
אפילו שבת כבר לא הייתה אותה שבת..
כן הייתי נקי הפעם.. אבל נדיר היו הפעמים שהתפללתי בדמעות ומעומקא דליבא והרגשתי חיבור רוחני אדיר שבעבר כן הייתי מרגיש...

אבל לאט לאט זה חוזר...
זה חוזר וממקום טוב. מקום של אהבה והודאה אמיתית לבורא עולם..

כל החיים הייתי בשפל.. למטה.. והתפללתי כל כך חזק כי הייתי מסכן לחלוטין..
ואולי בכלל זה מה שאלוקים רצה?.. רצה את התפילות שלי וידע שכשאהיה בסבל ובקושי אז אתקרב אליו..
בכל מקרה אני מרגיש שהתהליך הזה יגיע והפעם ממקום טוב יותר.
כמעט תמיד זה היה בא ממקום של לקיחה מה', בקשות. תן לי תביא לי תעזוררררר לי!!! 

עכשיו זה מגיע ממקום של הודאה. לא תמיד.. אבל לאט לאט זה קורה יותר ויותר.

מגיע שעת המנחה.. אני אומר לעצמי יאללה לך תשמח את השם. לך תגיד לו תודה.

במקום פעם שהמחשבה הייתה - לך תתפלל ואולי יהיה לך סיכוי לא ליפול היום, או לך תתפלל כי חייב ואם לא תלך אז תיצור מלאך מקטרג שיכניס לך מחשבות תאווה לראש...

אוהבים!

תגובה: סיפור אישי. לפני 4 שנים, 6 חודשים #124355

אוהבים אותך אח יקר!!!
אוהב את הכנות שלך בעזרת ה' יבואו ימים טובים יותר..

תגובה: סיפור אישי. לפני 4 שנים, 6 חודשים #124372

  • beliver
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 344

מנסה לשלוח פה הודעה ארוכה ומשום זה מקצר את זה כל פעם לחצי !

תגובה: סיפור אישי. לפני 4 שנים, 5 חודשים #124515

  • beliver
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 344

היום ה25,
תודה משתוקק היקר,
מזכיר לי שאני לא לבד.
היום היה יום קשה , הרבה לחץ ועצבים מסביב,
לא הצלחתי להכיל את זה בצורה טובה, לא הצלחתי לשלוט בזה,
ולפני ששמתי לב התחלתי לשוטט ברחבי האינטרנט וללגום,
קלטתי מה אני עושה,
סגרתי, יצאתי, תפסתי תראש בין הידיים חזק חזק,
לא הייתי מסוגל לנשום בקושי,
קריז,התלהבות והתרגשות מטורפת, בקושי מסוגל לחשוב על משהו אחר חוץ מהמנת סם שאני רוצה לקחת ועכשו!!!
יצאתי מהר מהר החוצה,
ניסיתי להרים טלפון לחבר , לא ענה,
ברחתי משם אל הגיטרה, פתחתי וחיברתי למגבר כמו מכור חחח , כל הגוף אנדרנילן מטורף, מרגיש מבושם,ידיים רועדות, מחבר לחשמל ומנגן עד עכשו...
שעתיים וחצי ,
מרגיש עכשו יותר טוב.
מפחד מאוד, לגמתי, והתמונות שלגמתי עוד אצלי בראש,
יש קול שצועק לי באוזן- אז מה???
תיפול מה יקרה?
אז תאפס?
תראה הצלחת 25 יום, זה שיא חדש, מותר לך "להתפנק" קצת,
שינוי לא קורה ביום,
הגיוני שתיפול- יאללה תיפול אחי,
תהנה מזה,
צלול לתוך הסם, לכמויות הכיף שזה מכניס למוח, סגור את עצמך בתוך עולם של טוב והנאה,עולם שבו יש רק אתה,
לא רוצה צרות?
לא צריך - זורקים אותם מהחלון,
קשה לך להרדם?
בוא אני אפתור לך את זה,
אחבק אותך חזק, תרגיש הכי טוב בעולם,
בוא תנגס קצת !!
רק קצת !
ואז תקח הרבה!
אני יודע מה יקרה אם אפול,
את התחושה ההיא ששטפתי עכשו 25 יום בשירותים,הורדתי את המים,שאקום מחר בבוקר ואראה 0 בטבלה וארגיש...0,
שלא רק שלא אתאמן היום וארגיש טוב, גם מחר ארגיש רע, רע מאוד, אולי אפילו כל השבוע?,
שזה יעבור, שמחר בבוקר אקום ואשאל את עצמי-
זה היה שווה את זה?
נו נהיינת והכל סבבה,
נהיינת לא מכחיש,
אבל מה עם הדרך שאתה עובר?
מה עם התוכנית?
מה איתך???
פגעת בעצמך ורק בעצמך עכשו,
אף אחד אחר לא יודע בכלל,
בחרת לברוח , בחרת לא להרגיש , בחרת להתנתק, בחרת לבגוד, נתת למשיכה שלך להגדיר אותך!
כן!
אני בן אדם ואני נמשך למין ולנשים!
ואני לא מוכן שזה יגדיר אותי!
אני בן אדם!
והעולם היום כל כך קשה בזה,
בכל פינה שלא מסתכלים יש את זה,
איך אפשר לשרוד בכלל איך?
אבא תעזור לי,
אני לא יודע אם אני מאמין בך אני מודה,
ואם אתה קיים- אני לא יודע אם המילים שלי שוות לך משהו,
כן כן חטאנו ופשענו,
מרגיש לי כמו מלמולים חסרי פשר,
אבל -
אם יש שם מישהו ששומע אותי, מישהו שיכול לעזור לי לסיים את היום הזה שפוי אחרתי שלגמתי, בבקשה תעזור לי,
אני צריך את עזרתך ,
תן לי יד.

תגובה: סיפור אישי. לפני 4 שנים, 5 חודשים #124518

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 650 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1899

וואו...

מדהים אותי.. כל פעם מחדש.. איך שהמחשבות אצל כולנו הן תמיד בדיוק אותו דבר.. תמיד

ההזדהות הזאת עם כל אחד שכותב.. כמה אנשים זהים אליי יכולים להיות כמה???

מרוב שהצטרפו הרבה חברים לאחרונה קשה לי לעקוב מי זה מי ולחבר סיפור לשם.. אבל אני פשוט רואה שזה לא ממש משנה למען האמת.. ההזדהות היא כל כך חזקה עם כל אחד ואחד שזה בלתי נתפס...

יש אלוקים ביליבר.. יש..
5 שנים שבכיתי את נשמתי בשדה כמעט כל ערב עד שהבכי התחלף בצעקות... בכעס.. בהאשמה!! בשביל מה בראת אותי לעזאזל בשביל מה!! בשביל מה הבאת אותי לעולם איך זה שלמדתי בתורה שבראת את האדם למטרה אחת ברורה כדי להיטיב עימו ואני רק סובל כל יום כל יום במשך שנים איךךךך!!!!!!

היום חבר יקר דיבר איתי... חבר יקר ואהוב... שגם הוא סובל...
ודיברנו קרוב לשעתיים בטלפון...
והוא אמר לי דברים שמחממים את הלב כל כך.. שירדו לי דמעות של אושר..

לדעת... ולו רק לרגע... שגרמתי כזאת נחת לבן של אלוקים.. שחיזקתי אותו.. שעזרתי לו להתרומם.. אני?! מהמקום הקטן והנמוך שלי... שאני ארומם אותו??? שהוא יגיד לי שעכשיו הוא הולך ללמוד תורה בשקיקה בזכותי?? שזה לזכותי כל הלימוד הזה עכשיו... שזה לזכותי הויתור שהוא עשה.. היום הנקי שהוא יביא... בזכותי??

בשביל זה היה שווה להיברא.. היה שווה לסבול.. היה שווה את כל הבכי שלי.. והסבל.. בשביל הרגע הקטן הזה של אושר שלא הייתי חווה אחרת לעולם.

וכמובן שישנם מלא רגעים כאלה של אושר... כמעט כל יום..
גם אם הם קטנים.. ונבלעים אח"כ בהמולת החיים.. בקושי היוםיומי במלחמה מול התאווה...

זה היה שווה את זה.

זה שווה את זה !

ויום אחד גם אתה תהיה שם אחי. אני מבטיח לך ותזכור את המילים שלי...

הבטיחו לי את זה פעם לפני הרבה הרבה שנים... לא האמנתי..
אבל היום אני זוכר. וגם אתה תזכור את ההבטחה הזאת.

יבוא יום שאתה תבין ותדע, שכל זה היה לטובה!

אוהב אותך אחי מכל הלב.

תגובה: סיפור אישי. לפני 4 שנים, 5 חודשים #124521

אוהב אותך מאוד אח שלי!!!!!
העם איתך!!!
חזק חזק גיבור!!!
וואו מתרפא הזכרת לי את כל התפילות כל השנים בכותל בפורים בקבלת שבת סתם ביום רגיל בישיבה כמה דמעות ולב נשבר.. 
מבין אותך לגמרי בליבר אין לי מה להוסיף...
מתפללים לטוב!!!!

תגובה: סיפור אישי. לפני 4 שנים, 5 חודשים #124524

  • beliver
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 344

מסתבר שיש שם מישהו ששמע אותי,
לפתע מבול של טלפונים ותקלות מבצעיות שצריך לפטור...
עד עכשו הייתי עסוק וטרוד בזה כך ש...
זה פשוט נעלם מהראש, ועכשו ממלא אין זמן ומכאן הדרך המשך הדרך זה לישון,
אני סופר עוד יום!!
איזה הזוי זה,
אני כל כך מעריך את היום הזה.
האחד הזה.
הייתי בטוח שזהו,
קרעו לי תצורה פה עד שלא נותר לי זמן וכוח ליפול בכלל...
אני רוצה לשתף את היום הזה כדי לנסות להפיק ממנו וללמוד כדי שבהמשך ואולי כבר מחר-
אהיה חכם יותר ,
היום התחיל ברגל שמאל טוטאלית,הרגשתי את זה בשניה שקמתי, עייפ, לא אופייני לי בדרך כלל,
מן עצבות שכזו..
שביזות יום א',
לא טיפלתי בזה, לא התייחסתי לזה,לא נתתי לזה מקום,חא פרקתי את זה,לא עשיתי עם זה כלום-
נתתי לזה להערם לי בלב,
ממשיך היום, המון לחץ,עצבים וכל פגמי האופי שלי צפים-
לא ניסיתי ליזום זמן להפסקה כמו שאני יודע שאני צריך,
לעצור רגע הכל,לשבת,אוזניות,פחית קולה ולנשום עמוק,להמשיך את היום בחיוך,
הדחקתי עד שהיה מאוחר מידי ואז בום-
לגימה לגימה לגימה,
לא לגמתי הרבה,קמתי ויצאתי עם גוף רועד מאנדרנלין,
משם ההמשך ידוע.
אני ברוך ה' נקי עדין.
שמח שזכיתי שלא ליפול היום.
ולוקח את התקרית הזו כתזכורת,
כמקפצה, להתחדש דרכה.
מזכיר לי 2 דברים.
1.אני חסר אונים מול התאווה,לא הבראתי ולא נעליים,עברתי תהליך -נכון,
אבל אני עדין מכיר את המקום הזה כמקום נוח לבריחה.
2.אני *חייב* לפנות לעצמי זמן במהלך היום לעשות דברים שאני אוהב,
לפתח כשרון או תחביב, להתחבר לעצמי, 10 דק של התבודדות זה נהדר.
אוהב את כולכם אנשים יקרים.

תגובה: סיפור אישי. לפני 4 שנים, 5 חודשים #124541

בליבר, אתה פשוט כישרוני! אתה כותב את הדברים שלך ואני כל כך מזדהה עם הנאמר...
מדהים שאתה מצליח להחזיק! גיבור אמיתי!
אני איתך;) ממשיכים אחי!

תגובה: סיפור אישי. לפני 4 שנים, 5 חודשים #124612

  • beliver
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 344

נפלתי אתמול,
שיא של 26 יום ואז נפילה.
אין בי שום יאוש או עצב,
להפך-
אני במגמת עליה,
וזה שנפלתי ואיפסתי את הספירה לא אומר שתהליך ההחלמה התאפס,
עברתי כבר שינוי קטן, יש לי עוד על מה לעבוד כמובן,
אבל הנפילה לא אומרת ש-
"הנה, אני עדין אפס וגרוע,לא השתניינתי בכלל" , היא אומרת שלא הכל עדין שלם,
שיש עוד מה לתקן- ב"ה.
כמה דברים שלמדתי מהנפילה הזו-
1.אתמול תוך כדי אני מוצא את עצמי קצת מופתע מכמות התוכן שיש לאינטרנט להציע בתחום, ידעתם שהיום 1 מכל 4 אתרים הוא אתר פור'?
יושבים אנשים באמת חכמים,פסיכולוגים ועושים הכל כדי שנרצה לצרוך את זה,
כל העולם שקוע בזה-
טבעי שגם אני אפול,
אבל אני בניגוד לשאר העולם לא מקבל את זה אלא להפך, אני אצא מזה.
2.הרצון שלי לראות פור' או לפחות חלק ממנו זה בגלל שזה המקום הכי נעים שלי,
אני מרגיש לחוץ וסחוט לפעמים, חייב פינה של שקט, והפו' מציע את זה.
אפילו רק הסתכלות בתמונות נותנת תחושה טובה יותר, בלי קשר למגע.
3.אני חייב לפנות לעצמי זמן במהלך היום לעצמי, להרגע כדי לא להגיע למצבים שבהם אני צריך פור' כדי להרגע, כדי לקבל את המצב.
4.אתמול שמתי לב גם שהפור' מציע לי את הבעיה ואת הפתרון ביחד,
הרצון לצפות גורם לי לתחושת מחנק ועצבים והצפייה משחררת אותי מזה,
מעין פרדוקס.

אני עודני שמח ומאושר,
גם אם נפלתי,
אני בתהליך, אני מזיז דברים,
אני מתקדם, הנפילה לא רק שלא החלישה אותי אלא חיזקה אותי,
ממשיך לתת בראש.
אוהב אתכם ותודה שאתם פה

תגובה: סיפור אישי. לפני 4 שנים, 5 חודשים #124620

  • עשר שמעון
  • רצף ניקיון נוכחי: 406 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 863

אוהבים אותך בליבר, 

מזדהה עם כל כך הרבה דברים שאתה כותב, 
מצטער איתך עכשיו על הנפילה, 
תמשיך להיות אופטימי ואמיתי! 
ובעיקר להיות 
ביליבר! 

תגובה: סיפור אישי. לפני 4 שנים, 5 חודשים #124624

אוהב אותך אח ומעריך מאד!
קדימה להסתער עכשיו המטרה שלך להגיע לחודש נקיון מתוך המשך פעולות מניעה וחיבור עם עצמך ובוראך..
בעזרת ה' כולנו נפסיק עם זה בקרוב ונזכה לחוות אושר אמיתי בחיים!!!

תגובה: סיפור אישי. לפני 4 שנים, 5 חודשים #124749

  • beliver
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 344
הפוסט הבא איננו קשור דווקא להתמודדות בתאווה אלא סתם..
כותב את אשר על ליבי

השבוע הסתכלתי במראה.
ראיתי בחור מוצלח,עטור שבחים,אחד שאם תראו אותו ברחוב תגידו..
"זה בחור להכיר להורים", זה אחד שנקרא לדגל,זה הגבר גבר בשכונה,
מסתובב ומפזר חיוכים,בדיחות,מתחבר עם אנשים..
לא תאמינו שאני מכור.
פעם הייתי קטן מאוד שדוף, זה גרם לי להתאמן לגדול ו... היום יש גם קצת שרירים..
בעל יכולת התמדה,מוטיבציה אלף,ידיים לעשות מלאכה,יכולת למידה ותפיסה גבוהה,
כשאני עובר ברחוב- קריאות "אח שלי הגבר אתה" נשמעות מכל פינה.
הסתכלתי במראה.
ואמרתי לעצמי חבל,חבל שאני לא יכול לחזור אחורה לעבר,
לאמר לעצמי הקטן, תראה , תראה איזה גדול תהייה יום אחד.
ואז קול אחר לחש- חבל שגם היום אתה לא מסוגל להודות בזה כלפי עצמך,
אתה מאמין להם עד היום, לאלה שהורידו אותך והורידו ממך, אתה כבר לא שם, אבל האישיות שלך כן.
הייתי דחוק,הייתי בשולי החברה, רק להעלות את זה על הכתב קשה לי...
מרגיש את הצריבה.
הם צחקו , הם העליבו והם פגעו, ואצלי בנפש הדברים האלו שרטו.
שריטות עמוקות, לא לא תראה את זה מבחוץ,
זה בפנים,
איך אמר אביב גפן?
בלילה באים השדים.
חבר אמר לי אתה יודע מה אתה משדר כלפי חוץ?
עוצמה אחי,אתה משרה שלווה ונינוחות מפזר מעל שליטה עצמית,קמצוץ.
הייתי בשוק.
אני אחי, אני? איזה עוצמה?!
אתה יודע מה קורה לי בלילות? אתה יודע מה קורה לי בימים?
אילו רגשות וחרדות וגם אילו פחדים?!
פחד כזה וכעס כזה,תחושת בדידות וחוסר משמעות עמוקה.
והפגם אופי ההוא?
יושב לי ענק על החזה.
כן כן לכולם יש פגמים,
אני את שלי למדתי להסתיר -אבל בלילה..
אליי הם חוזרים.
הם לוחשים לי באוזן-אתה חלש וקטן , ואין לך שום מקום משלך בעולם,
כשאתה בבית אתה רוצה בחוץ, וכשאתה בחוץ..
יאללה לבית בואו נרוץ,
לא טוב לך בשום מקום, לא מסתדר , כולם מסביב דפוקים ומוזרים ואותי גם לא כל כך מחבבים...
אהה בעצם יש מקום אחד!
עולם התאווה!
בו אתה המרכז והכל סביבך,
הכל אקזוטי ומרגש...
אתה מרגיש שיש בך אש!
הכל נדחק הצידה,הפגמים,השריטות והצלקות מהנעורים,
אתה חזק ואתה שולט,
הנה, עוד דופמין אתה קולט.
אני מדחיק את העבר.
אני בן 20. 
ואני מגלה על עצמי שיש לי זכרונות ספורים מימיי הנעורים,
אני פשוט לא זוכר דברים .
לא כל החוויות שם היו נעימות בלשון המעטה,
הצלקות שלי לא נעלמו, הם שינו צורה והתפתחו,
כדי לא להרגיש קטן ושדוף- אני כל היום מתאמן, כבר נראה גדול וחזק אבל עדין..
מרגיש רדוף.
כדי לא להרגיש לא מוצלח.. אני רודף אחרי ההצלחות, יש לי ארגז של מדליות,תעודות מכאן ומכאן,
"תמיד אני חייב להיות הכי מהיר בכיתה".
רק כדי לא להיות הכי איטי...
אני מבין שכדי לקבל את עצמי בהווה ובעתיד אני חייב להתחיל לעשות שלום עם העבר שלי.
שאותו אני מדחיק.
"יש מגירות שעדין אני לא פותח עד שיאיר בי אור".
קשה לי עם העבר, קשה וכואב, אבל העבר הוא חלק ממני, ועד שלא אשלים איתו-
לא אשלים עם עצמי.

רק כותב פה כי אני מרגיש צורך לשתף ו..
ובכן זה המקום היחיד שלי בערך.
מה שניסיתי לאמר זה שאני מרגיש שהמון פגמי אופי שלי הם "מנגנוני הישרדות" שפיתחתי בעבר המאתגר שלי..
פחד מבדידות,חוסר שלווה,מחוייבות להתקדמות כרונית,הדחקה של העבר,התקרבנות ועוד'.
כדי להוכיח לעצמי שאני שווה משהו אני רודף אחרי הצלחות והישגים אישיים.
אני חושב שאם אשלים עם העבר שלי,
אם אפתח את הפצעים האלו בזהירות ואסגור אותם בצורה טובה ולא אתכחש להם,
אני אוכל לחיות יותר בשלום ובשלווה עם מי שאני גם כיום.
אהיה מסוגל להסתכל במראה ולאמר לעצמי-
אתה טוב .
ללא ספק.
"כנראה שאני עדין לא לגמרי מאמין שהשתנייתי, השינוי היה מהיר מידי וחיצוני,
כנראה שאני עדין לא לגמרי מאמין שאתה סולח,
ועכשו צריך לנשום את זה פנימה,באמת,באמונה"

תגובה: סיפור אישי. לפני 4 שנים, 5 חודשים #124753

  • ניסן
  • רצף ניקיון נוכחי: 497 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 422

ואו, מרגש עד דמעות
מזדהה עם כל מה שכתבת, גם אני מרגיש כך.
מאחל לך שתשלים עם העבר שלך ותפתח דף חדש

זמן ליצירת דף: 0.70 שניות

Are you sure?

כן