נקי היום 4 ימים אחרי שבת בצבא ,
מרגיש כאילו הריקנות מבצבצת בי מכל פינה עכשו...
תמיד משעמם לי פה , כל החבר'ה או ישנים או בפלאפון ורק אני צריך לבדר את עצמי..
תחושת ריקנות תמיד גורמת לי לרצות משהו שירגש,
אני לא רוצה ליפול, מספיק לי .
אז אני פורק פה.
משתף אתכם, את מי שקורה ואת מי שמגיב,
משתף אתכם שאני מת להיות נקי, שאני מסתכל על אנשים עם הרבה ימי נקיון והלב מקנא, אני בקושי מצליח לעבור שבוע, מה זה אומר עלי?
כמה לא מחובר לעצמי אני יגול להיות?
ממשיך לירות לעצמי ברגליים פעם אחר פעם.
אני כותב כדי לפרוק וכדי להתחבר בחזרה,
"אין שלם מלב שבור",
כשאני מרגיש את תחושת הדיכאון של הנפילה, ה"איך שוב עשיתי את זה איך:?, היום כבר אין אפילו דמעות, כבר אין לזה מקום, אחרי שאני נופל אני הכי מחובר, הכי רוצה והכי משתף, אני צריך להפוך את זה לדרך החיים שלי, לא לשכוח מהנפילה אחרי יומיים ולחזור לשיגרה שהייתה,
להמשיך בפעולות , להמשיך לשתף, להמשיך לחשוב, להמשיך לחיות את החיים שלי,לחיות עם הלב, לנשום ,
רק רוצה להשאר נקי באמת זה כל מה שאני רוצה.