מאוד מזדהה עם זה...

אשתף שבתקופה האחרונה.. כמה עצוב שזה יישמע אבל כשאני מרגיש שאני סתם תקוע ולא מתקדם לשום מקום וכלום לא קורה איתי אני אומר לעצמי בסדר אבל אני נקי עוד יום אחד..

הפכתי את הנקיות את ההימנעות מהחטא למטרת החיים שלי..

ככה גם אם אני מרגיש רע שלא התפללתי היום כמו שרציתי ולא למדתי מספיק תורה ולא התקדמתי מספיק בעבודה ולא עזרתי מספיק בבית ולא שיחקתי מספיק עם הילדים... וחלק גדול מהיום העברתי בהתעסקות בדברים בטלים... אבל לפחות העברתי עוד יום נקי. מה שלא יכלתי לעשות אף פעם בעבר...
ולהיפך...
הייתי אבא מושלם בעל מושלם עובד מצטיין... מתפלל שלוש תפילות ביום והולך ל3 שיעורי תורה בשבוע... אבל מאחורי הקלעים ברקע בחושך שאף אחד לא יודע הייתי עושה דברים איומים שהיו מחריבים לי את הכל...

אני לא יודע מה איתך אבל אני חותם על האפשרות הראשונה בשקט.

אוהבים !

מרגיש זוועה עכשו.
ידעתי ידעתי שזה יקרה פשוט.
זה כל פעם ככה.
אני סוגר שבת בבסיס . כולם חילונים , כל אחד בפלאפון שלו ובסדרות שלו .
100 אחוז בדידות.
שבת של קיץ - פשוט לא נגמרת ותחושת הבדידות והעצב רק גדלה ביחד עם השעות.
ידעתי שזה יהיה ככה.
תמיד אני נופל במוצשים שאחרי שבת בצבא.
אני לא מסוגל להתמודד מול התסכול הריגשי הזה , חייב את הבריחה.
לחזור למחוזות השלווה והנחת המזוייפת.
ניסיתי למנוע את זה.
לא להשאר לבד, להפעיל תחברים , כדורסל בשבת - הכל רק לא ליפול.
אבל עכשו קשה לי ומתוסכל לי.
אני לא רוצה ליפול.
אני יודע שזה שקר.
שמחר בבוקר אתעורר והכל יחזור להיות טוב ושמח.
שזה רק היום.
רק היום ורק הגל הזה!
שאני חייב לעבור אותו .
להצליח לאכול איכשהו את הפרץ תסכול הזה ולא לברוח ממנו.
אז אני כותב לכם, שיתפתי חבר כבר.
אני חסר אונים מול התאווה. יש אנשים שמסוגלים לנהל חיים בלי זה. 
בלי לברוח . בלי להסתנוור מהתאוה פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם.
אני כמו מישהו שנוגע באש ולמרות שזה כןאב לו מנסה שוב- אולי הפעם זה לא יכאב.
אולי הפעם זה ירפא אותי.
אני חסר אונים מול התאווה הזו!
אתם שומעים?
אני כולי עם כל כוחות הנפש וכוחות החיים אפס מול הדבר הזה.
זה גדול ממני.
אני מבקש מהכוח הגדול ממני שיעזור לי.
ורק היום.
מחר יראה כבר אחרת אני יודע.
אני צריך לעבור רק את היום.
תתפללו עלי בבקשה.

שולח חיבוק מהחיבוקים שמוחצים את החברים שלי!
כל כך מכיר ומזדהה עם מה שכתבת.. מצטער לשמוע על הנפילה, זה לא קל בכלל. אבל גם אני יודע שזה יהיה מאחוריך אם תמשיך להילחם ולא תוותר! הלוואי עלי להכיר את האתר המדהים הזה בתקופות יותר קודמות שלי בחיים כמו בצבא..אתה במקום הנכון ולדעתי זה יהיה מאחוריך הכל! נכון שזה מבאס ממש ליפול וזה שובר אבל גם יש למה לקום ואתה תנצח. יש לנו כוחות מדהימים וכמובן לך בליבר, תמשיך ובסוף תנצח.
בהצלחה אח!

כואב ומזדהה. 
מתפלל עליך בליבר בן שרה, בתוך שאר מתמודדי עמו ישראל. 

אני מבין שמשתמע מדבריי שנפלתי...
לא נפלתי אתמול.
ב"ה.
אומנם היו לי את כל הנסיבות הרגילות והרגשתי אפילו קרוב לשם ורצון-
אבל לא נפלתי.
שיתוף החברים והכתיבה באתר גרמו לי להרגיש יותר טוב.
ואז ישבתי לראות סרט עם חברים.
מה שאני לא עושה בדרך כלל,
מעדיף לא לבזבז את הזמן על סרטים/סדרות ומשחקים.
ואח"כ הרגשתי הרבה יותר טוב.
אני חושב שאולי אפילו ברחתי לסרט.
שעה וחצי של צפייה ושקט מהתסכול שאכל אותי.
אז לא נפלתי.
אבל אני לא יודע איך אני מרגיש בנוגע לזה כל כך.
האם זה נחשב התמודדות טובה או שפשוט החלפתי בריחה בבריחה?
מה דעתכם?
המשך יום שפוי לכולם.

אוהבים.
תודה על השיתופים.

עוד תמצא לך ייעוד, 
ועוד תגלה שהדרך שעברת כאן קשורה מאד לזה.

בהצלחה

יום מאתגר ממש .
לא יודע איך שרדתי אותו.
כמויות ענקיות של תסכול ועצבים שתמיד מובילים אותי לנפילה.
הראש כבר התחיל לחשב חישובים ולדמיין דימיונות..
הייאוש נכנס ללב...
עוד רגע מאפסים שוב.
אולי אפילו המקום הזה לא יצליח להושיע אותי.
נשארתי נקי בכל זאת.
ועכשו מסתכל אחורה וקולט שהגל מאחורי והים חלק, אין שום תאוה באופק והכל נקי ושליו.
הכל טוב.
המשך יום שפוי לכולם,
ותודה לכל המגיבים ,
אתם מחזקים אותי ממש .

מחזק אותך
הגלים מגיעים אבל הם רק פרי דימיוננו.
אני אחרי גלים שנמשכו 4 חודשים, ועכשיו הים נקי.
פעם ראשונה בחיי שאני לא חושב על תאווה בכלל במשך ימים.
ניסים קורים

וואו כל הכבוד.. 
זה נותן חלון למצב שכל אחד מאתנו יכול למצוא את עצמו, ואת התובה שאפשר להתגבר..!

אוהבים אותך !! כל הכבוד !

תשים לב לא להיכנס לשאננות... רוב הנפילות שלי היו קורות בדיוק יום אחרי שעמדתי בניסיון גדול מאוד וויתרתי...

ככה.. פתאום.. בלי שום התנגדות.


אוהבים!

נקי היום 8 ימים.
מתרפא תודה רבה על העצה החזקה מאוד!
לקחתי לליבי.
אני היום מתרכז רק באיך לעבור את היום.
לצערי(או לשמחתי) אני כבר מכיר את אופי האתגר שלי.
אני יודע כבר אילו דברים ואילו רגשות עלולים להוביל אותי לנפילה ולכן מתכנן את היום שלי בצורה כזו שלא אגיע לאותן מקומות.
לדוג' לא להכנס למיטה עצבני וכו'.
חושב רק על היום.
יש משפט משיר שאני אוהב שהולך ככה:
"איך אני מרגיש היום ? אם לא אני אז מי ישאל? "
הבנתי שאני מתעלם מהמון תחושות ורגשות בתוכי ומעדיף להיות עסוק כדי לא לפתוח את הפצעים האלו אבל....
בסוף הנפש גובה אותן במחיר כואב יותר.
אז החלטתי לשאול את עצמי כל יום איך אני מרגיש?
בפנים.
לשבת קצת ולכתוב לעצמי.
בלי שיפוטיות אם אני מרגיש רע או כועס או קנאי .
פשוט לפרוק אותן.
המשך יום של התגברות לכולם.

אוהבים

היום ה12 למסע.
שיא דרך קטן.
בדרך כלל אני נופל ביום הזה או בימים לפניו.
אני אחרי 4 ימים של מחשבות ותובנות אז אני פשוט משחרר הכל מהבטן,
סלחו לי אם זה יצא קצת לא ברור.
ישבתי ושאלתי את עצמי מה הטריגר שלי?
מה גורם לי להתסנוור כל כך מחתיכות עור?
מה גורם לי לזרוק את כל מה שאני מאמין בו ומה שאני באמת אוהב?
מה זה הדבר הזה??
מה הטריגר שלי.
והגעתי למסקנה.
על ידי התבוננות בהרגלי החיים שלי, מה מפחיד אותי יותר מכל ומה גורם לי לתחושה מעיקה בבטן.
אני מפחד מבדידות.
אולי עוד אנשים פה יזדהו עם זה.
אני מפחד להיות לבד, בתוך הראש שלי.
אני לא מסוגל להיות באמת לבד כבר, 
תמיד חייב משהו ברקע.
משהו להתעסק בו.
יושב לבד?
שם מוזיקה.
יושב לבד?
תעשה קפה.
העיקר לא להיות לבד העיקר לא להשאר לבד.
הבנתי שאני מפחד מזה כאשר התבוננתי בעצמי והבנתי שיש לי תחושה של חור בערבי שישי.
אסור פלאפון ואזור כלום חוץ מלשכב במיטה ולהסתכל על התקרה.
לבד.לבדי.
חזרתי לעבר.
לילדות שלי.לתקופה שבה השתמשתי בפעם הראשונה.
כל כך הדחקתי את התקופה הזו!
שכחתי לגמרי מאיך היא הייתה.
איך היא הייתה באמת.סיפרתי לעצמי שקרים.
לא הייתי הילד הכי מקובל בכיתה.כן זו האמת.
וכולם דיברו על זה.רציתי להשתייך.
להרגיש סוף סוף חלק ממשהו!
אז השתמשתי.
אתם הרי יודעים מה זה.
ליפול זה... זה מנחם מאוד.
יש לך בפלאפון או במחשב כל כך הרבה אפשרויות לקבל "מגע" או תחושה מזוייפת של חיבה ממישהו אחר..
פלא שאני נופל?
זה המקום היחידי שקיבל אותי כמו שאני עם השריטות שלי ומה שלא רציתי.
הכל כל כך נוח.
מרגיש לא מקובל בכיתה?
בא תקבל אהבה ואינטימיות מזוייפת כמה שרק תרצה.
רצון להשתייכות.
התחתנתי מוקדם.
לפחות בציבור שלי.
אני לא מופתע מזה, אני יודע שבתת מודע שלי רק חיפשתי מישהו שיקבל אותי עם השריטות שלי ואולי גם יחלים את הצלקות שלי.
ומצאתי את המישהו הזה.
בערך.
למי שחושב שאשה תפתור לו את הבעיה-
אז לא.
מי שצריך לפתור את המשוואה הזו זה אני, ואתה.
למה אתה מרגיש כל הזמן בדידות?
למה אתה מנסה לרצות כל הזמן אחרים?
נהיית אלוף בזה.
תלוי בפידבקים של אחרים ומה יגידו?
מסתכל על עתמך במראה ולא..
לא מאמין שאתה באמת נראה טוב.
צריך שמישהו חיצוני יאשר לך.
עליתי חזן פעם 1 בכל חיי!
בגלל הבושה.
ביישן אני, בפנים.
עמוק עמוק עמוק עמוק עמוק.
כל כך עמוק עד שאני אפילו שכחתי.
עד שמבקשים ממני לעשות קידוש מול כל הבסיס ואז אני נזכר.
מביך מביך.
"אפשר להתחיל? אפשר אישור?"
חוסר בטחון עצמי כדרך חיים.
המשוואה שלי היא כזו.
בדידות=רצון לחיבור,לחום ולאהבה=כאשר זה לא מגיע מבפנים אז במוח יחפש את הדבר הקל ביותר=פורנו.
באמת?
זה עצוב כמה שזה מצחיק.
ברחתי מזה.
ברחתי החבאתי ונעלתי כל חלק בי רק כדי לא לתמודד עם שאלה אחת.
איזה טוב יש בי?
ואנשים מסביב אומרים!
אנשים מסביב מפרגנים.
מסוגלים לכתוב מחברות של דברים טובים עלי.
אבל אם אני לא מסוגל לאמר ...
הנפילה קרובה.
אני אפתור את זה.
ברוך ה' שזכיתי ליפול כל כך הרבה.
באמת.
אני זוכה להשלים עם עצמי.
אני זוכה לעבוד ולתקן את הנפש שלי.
אני זוכה לאהוב ולהתחבר אלי.
לאט לאט.
"כדי לשנות את העתיד אתה חייב לשים את העבר מאחורייך"
שנזכה כולנו להיות מחוברים וממילא..
נקים.
אוהב אתכם.
ועל ידי ידיעת החסרונות אפשר לבנות מחדש.

כל הכבוד על הכנות.
לי יש בדיוק את אותה התופעה של חוסר ערך עצמי, שגורם לי לרצון לברוח.
הבעיה שהבריחה לתאווה הרסה לי את החיים.
אני מנסה לפתור עם עצמי את הבעיה ולא מצליח. מחפש את אותו חיבור לכח עליון.
שיהיה בהצלחה רבה

אוהביםםםם!!

כתיבה יפה ומרגשת! מאוד מאוד מזדהה עם התחושות.. 

גם אני ברחתי לתאווה בדיוק כך.. ומאותן סיבות פחות או יותר..

בהמשך זה כבר הפך לדרך חיים.. להרגל.. שאי אפשר היה להיפטר ממנו..

אוהבים אותך ותודה על הכנות! ועל עוד מראה ששמת לי מול עצמי.