דווקא אגרתי עכשיו רצף מרשים של נפילות. שבועיים שלוש של נפילה אחרי נפילה שכל אחת כללה הבטחה ורצון גדול להפסיק עם זה.
איכשהו בתוך כל זה הימים דווקא עוברים לי בטוב. יש התקדמות בחיים. אם בעבר הנפילות חיסלו אצלי כל חלקה טובה, עכשיו הדברים דווקא זורמים בסבבה.
אני חושב שזה סתם הרגל רע, יש לי עוצמת חיים, יש לי סביב מה לחיות, אני לא שבור וכנוע, סך הכל לא מצליח להתנתק מההרגל המקולקל. הרגל ארוך בשנים שנבנה מהרבה מאוד מקרים חוזרים ונשנים.
זה כואב ומבאס, אבל אני מאוד שמח שבימים האלה הצלחתי לשמור על שגרה למרות הכאב הזה. שאני מצליח להשאר על הרגליים.
אתמול אחרי שנפלתי חשבתי על שני סוגי המשברים. אותם שחיצוניים לי והם גל שצריך לתת לו לחלוף ואותם שכבר נהיו חלק ממני ודורשים עבודה כדי להתנתק מהם. אז כאן ללא ספק אני צריך לעבוד. זה הרגל שקניתי ואני מקווה להתנתק ממנו. לכן אני עושה השתדלות איפה שאני יכול, אני עובד. כותב כאן, מקבל כלים בפורטיפיי, מציב גבולות ברורים ונעימים יותר, לומד יותר תורה לשמה, מתפלל עוד, עושה כושר. מנסה, משתדל, מתאמץ קצת במקומות שאני יכול ואני מקווה שתהיה לי סייעתא דשמיא.
מקווה לספר על ימים טובים, נקיים ומלאים בהופעת חיים.
