אתמול הייתי על סף בכי...ממש סבלתי..כפשוטו סבלתי תוך כדי שאני מנסה להיאבק בזה...התחלתי לדבר עם ה' ולהתחנן לצאת מזה, פשוט עם כאבי ראש שמרגיש לי שרק אם אפול אני אצליח להעלים אותם...
המחשבות שעברו לי בראש הם: "זה לא פייר...לכל מי שפה זה לא פייר...אנחנו נלחמים אבל אנחנו מגיעים למצב שכבר הגוף מגיב בצורה שכביכול חסר לנו מים או אוכל בסיסי לצרוך..איך אפשר אבא?!..מה גם שהרוב התחילו פה בצורה שלא משקפת את הבחירה שלנו"..
אבל זה פייר..מאוד פייר...כי הקב"ה החליט שזה פייר ומי אני שאפקפק על דרכיו. רק לפני יומיים הגעתי לכאן - בהשוואה לגיל של העולם ולאנשים שעברו פה וחיו לפניי- אז ביומיים האלו אני לא יכול להבין מה פייר ומה לא...אני באמת מאמין, עמוק בפנים, שהקב"ה סולל לנו דרך שהכי טובה לנו אבל זה קשה...כמה שזה קשה לי באמת לחיות את זה...
אפשר לנסות להבין את דרכיו כדי להשיב את הדעת אך כשאני נתקל במשהו בעייתי כביכול בדרך שה' סלל לי, כנראה...סליחה, בטוח הבעיה היא בהבנה שלי ולא בדרך ואני קטן מכדי להבין...
אז אתמול הקריז היה כשהייתי בחדר, אז החלטתי לצאת מהחדר (נס! נס! שיצאתי) אכלתי מלווה מלכה עם כאב ראש וקריז מטורף..
לאחר הארוחה ראיתי שזה לא עובר, החלטתי שבמקום לישון בחדר(חמשה כוכבים) אני אשן בסלון של הבית עם כמה שזה לא הכי נח(הייתי נותן 2וחצי/3), כדי שאשן בסביבת המשפחה וארדם שם - בידיעה שאני יכול לקום באמצע הלילה ולחפש בכל הבית פירצה להשתמש - אבל זאת ההשתדלות שלי ומעבר לזה זה לישון ברחוב(שאצלי ברחוב זה בלחץ חצי כוכב, ואני לא ברמה)
בלילה היו לי חלומות שלא קשורים לתאווה, אפילו היה לי חלום שאני בוכה בו...ממש מתייפח..משהו מוזר..
קמתי בבוקר ב"ה ללא קריז. פשוט נעלם אבל מבחינתי הוא לא הלך..יכול להיות שבערב או עוד כמה שעות הוא יחזור, כי הוא יחזור ואני מקווה שאז יהיה לי כוח כי זה מתיש...
תודה רבה בליבר, המשתוקק ומתרפא. באמת תודה!!
סליחה שאני משגע כל פעם עם קריז חדש, אתם באמת לא חייבים להגיב. כלומר אני אשמח כי זה מחזק, אבל זה גם כדי לדעת ולתעד לעצמי שניסיתי...
ותודה המשתוקק, אנסה לשלוח הודעה לנתן 01..ממש מעניין לשמוע מה איתו...
