אוסיף לדברי מתרפא, וסליחה על הבוטות: האם אוננת כל חייך מול אותו סרט פורנו, או שהחלפת? אם הרגשת צורך להחליף, גם בתור נשוי ייתכן מאוד שתרגיש צורך להחליף את מה שמיצית כבר...

שיהיה המון בהצלחה חבר יקר!
אני גם שותף ללבטים וגם פעם הקדשתי לנושא הזה פוסט שלם (מוזמן לקרוא בקישור למטה [בחתימה] אוליי ענה לך קצת על שאלות)

שמחתי לקרוא את ההודעה המפורטת של מתרפא.
אני במקום מסויים עדיין תולה חלק מהפיתרון בנישואים אבל לא דווקא במובן המיני- אולי גם, אבל בעיקר במובן ההחלמה של חיבור וקשר אינטימי בריא, פעולות נתינה, אהבה(לא תאווה), אחדות ויציאה מריכוז עצמי. כי אני מאמין שנישואים יכולים להיות מקום טוב ושזה דבר נכון ונצרך לפי דעת אלוקים (ועדיין יכול להיות שאני טועה במקרה שלי..).

סך הכל אני חושב שזה צריך לבוא ממקום של החלמה, מתוך סוג של מפוקחות וכמובן שלא מתוך מקום של תאווה ונראה לי שאם בן אדם יכול להעיד על עצמו בכנות שזאת המטרה והמצב שלו זה יכול להיות נכון תוך שיקול זהיר במצב ההחלמה והמפוקחות האישית.

תודה רבה חברים!
טהרני - מחשבה מעניינת..אולי אבל עם אשתך, בגלל שזה לא מגיע ממקום של צריכת סם אז אולי זאת התמודדות אחרת..
משתוקק - תודה. התייעצתי ואמרו לי כמוך, להתחיל.
גידי - מסכים מאוד עם הכיוון, ושמחתי לראות כיוון נוסף..החיבור האינטימי והרגשי זה משהו שממלא המון את הנפש לטעמי..משהו אחר.
תודה מכל הלב חברים. שמחתי לקרוא את התגובות שלכם!

חברים יקרים!
מישהו יכול להגיד מה מחכה לנו אחרי שננצח את ההתמכרות הזאת?
מעוניין בזריקת מרץ..
כלומר, איך זה יהיה שונה מאיך שאני עכשיו? כביכול שגרה שאני מתמודד, קשה, אני נופל ואז חוזר חלילה.. אבל מבחינת הנפש, מה מרגישים?
עד עכשיו שמעתי שאני אדע להתמודד עם הבעיות שלי, נכון זה חשוב. אבל מעבר, יש משהו אחר שם? בנפש?
אם מישהו יודע אשמח לשמוע..

רק אתעכב עוד מילה על הנושא הקודם ואגיד שבעיה שאני נתקל בה לא פעם אצל חבר שיוצאים לשידוכים זה האם לשתף אותה בבעיה או לא...
אני אסיר תודה שאין לי את הבעיה הזאת ושהתחתנתי לפני שהבנתי שאני מכור כי אחרת לא הייתי יכול שלא לשתף את אישתי ואני בספק אם היא הייתה מתחתנת איתי בכלל אם הייתה יודעת לפני כן....

אז ככה... אני מאמין שהרבה יותר קל לבוא לשידוך בידיעה שני יכול לשתף שיש לי בעיית התמכרות כזאת אבל אני מטפל בה ואני כבר לא נפלתי כך וכך זמן...
אם הייתי מגיע לפגישה משומש לא הייתי יכול לדבר על זה והייתי צריך להסתיר את זה מאישתי לעתיד... וזה היה יושב לי על המצפון עוד הרבה יותר מהמחלה עצמה..

באופן אישי מה שבסופו של דבר גרם לי באמת לרצות להפסיק ומה שגרם לי את הרגשות אשם שנאה עצמית ריקנות וכאב הכי חזקים זה דווקא העובדה שאני פוגע הכי הרבה באישתי עם המחלה שלי...

לגבי הדבר השני.. אני עדיין לא שם לגמרי, אבל יש כבר מתנות של ההחלמה שאני יכול לשים עליהם את היד, כמו הנתינה שלי בבית, הסבלנות יותר שיש לי כלפי אנשים, אני פחות מאבד את העשתונות בקריזים של עצבים, ובכלל יש ימים יש רגעים שאני מרגיש שלם... שאני מרגיש במקום המדוייק שאלוקים רצה אותי..
שאני שמח שנבראיתי ושזכיתי להגיע לאותו רגע... ושמח שאני חי..

בשבילי זה חתיכת חידוש.. כי אני כל החיים בכל רגע נתון לא משנה מתי היית שואל אותי אם היית אומר לי עכשיו אתה יכול לעלות לאוטובוס ויהיה פיגוע ואתה תמות על קידוש השם בלי כאב ישר לגן עדן אוטומטית הייתי בוחר בזה בלי לחשוב פעמיים...
היום, שוב לא תמיד, אבל יש רגעים שלא היו אף פעם עבורי שאני אגיד לך מה פתאום אני רוצה לחיות.

ובשבילי לפחות זה שווה הכל..

מתרפא - שכתבת שלם עם עצמך זה תפס אותי..הכוונה היא שגם כשיש פעמים שאתה כועס, אבל על עצמך, עדיין אתה סולח ומקבל את עצמך? לזו הכוונה?

ובעניין השידוכים דיי התחברתי..באמת לפני כן שהייתי נפגש עם בנות (עוד לפני האשלייה שברור אפסיק כשאתחתן) הייתי מרגיש קצת לא שם בפגישה..משהו שהיא צריכה לדעת עליי אבל לא יודע אם זה שייך..הרי היא הדבר שאמור להיות הכי קרוב לי לחיים, ואת זה אני אסתיר?

חח ועוד שאלה (פשוט זה המקום שאני הכי מרגיש פתוח לדבר) אתם חושבים שאם אדם מגיע לפגישה עם מספר מכובד של ימי נקיות, הוא בכל זאת צריך לשתף את המדוייטת?

התכוונתי שלם עם כל מה שעשיתי בעבר, כל הדברים שעברתי.. וגם כן עם עצמי, עם זה שיש לי את התאווה הזאתי.. אני לא שונא את עצמי שאני כזה.. אני מבין שזה רצון אלוקים עבורי. מקבל את רצונו. מקבל את הקושי.. מקבל שקשה..

שוב לא מושלם עדיין ויש רגעים שאני נופל גם בזה, אבל זה משהו שהשתנה בהרבה ממה שהיה לפני כן.

לגבי השאלה השנייה אני אישית חושב שצריך.
ראיתי כמה חברים שהתייעצו עם הרב שלהם שאמר להם לספר בצורה עדינה בפגישה שלישית.

אני חושב שספונסרים בתכנית בהחלט מנחים לספר כשכבר יש החלמה והתחילו לצאת לדייטים..

תנסה לחשוב הפוך..
אם היית עכשיו בשידוך עם מישהי שיש לה מחלת נפש והיא לוקחת כדורים...
היית רוצה שהיא תסתיר את זה ממך?

או כל דבר אחר לאו דווקא מחלת נפש..

אם היא תגלה את זה יום אחד.. ותגלה שידעת והסתרת וכו'... האם היא לא תרגיש מרומה? שעבדו עליה? מקח טעות?..

אבל באמת.. זה ההחלטה הכי קשה שיש בחיים לדבר על זה עם משודכת.. אני לא בא ממקום שאני טוען שאני הייתי משתף את זה אם הייתי יוצא לשידוכים... יכול להיות שהייתי מסתיר.. רוב הסיכויים אפילו.. כי אני לא מושלם. אבל אני כן יודע שזה היה לא נכון עבורי.. 
יש הבדל תהומי בין לעשות את הדבר הנכון לבין לדעת מהו...

לפי דעתי תתייעץ עם הרב שלך, זה הדבר הכי נכון, וכפי שהוא יורה לך תעשה.

אוהבים

תודה ענקית אחי על השיתוף והעצה! מעריך מאוד!
תודה:)

דיון חשוב..
אני לא יודע מה צריך לעשות אבל גם אם מספרים לא חייבים לפרוס לפניה הכל אפשר אחרי שיש קשר טוב להגיד את בטח מבינה שלהרבה בנים יש התמודדות קשה עם היצר וגם לי אישית היו תקופות כאלה ולכן יש לי סינון כמו שצריך וחשוב לי שגם בבית לא יהיה אינטרנט פרוץ וכו' ברוך ה' עברתי שינוי לטובה והתקדמתי בשנים האחרונות בנושא הזה..
משהו כזה..
שנזכה כל מי שצריך להקים בית נאמן בישראל עוד השנה!!!!

אני אשתף מהניסיון האישי שלי מי שרוצה.
אני כן שיתפתי את אשתי לפני החתונה/האירוסין , הכל.
אמרתי לה שאני מתמודד,שיש לי קושי,שאני נופל לפעמים, בצורה עדינה כמובן אבל בכל זאת בצורה שתבין למה אני מתכוון.
והיא קיבלה את זה.
ואפילו העריכה את הכנות ואת ההתמודדות.
מבחינתה היא יודעת שיש אנשים שמתמודדים עם זה וכשהיא ראתה עד כמה הדבר באמת כואב לי ולא חלק ממני-
היא הייתה מוכנה לקבל,לעטוף ולעזור-
כך שעצם השיתוף רק תרם להתמודדות שלי ולא להפך.
אני לא יודע אם כל אחת הייתה מגיבה ככה אבל לדעתי חובה לשתף דבר כזה,
זה פרט מאוד מרכזי באישיות שלנו ולהסתיר אותו משמע להסתיר אותי..
ואם אני לא בתוך הקשר באמת אז גם אין זוגיות באמת.
לא חושב שצריך לרדת לפרטים הקטנים כמו- כמה ימים אני נקי בדיוק או במה צפיתי שלשום עם תאורים ומצגות אלא-
יש לי התמודדות בנושא הזה,זה כואב לי מאוד והלוואי והייתי יכול לוותר על זה, אני לא מקבל את זה ומכיל את זה כחלק מהאישיות שלי אלא נלחם כדי לנתק את זה ממני .
זו דעתי בנושא

מניסיוני לא כדאי להיכנס למערכת יחסים כשאתה עדיין לא בהחלמה משמעותית.
אני הרסתי מערכות יחסים שהיו יכולות להצליח מאד כיום, כשאני נקי עוד מעט שנה, ועמוק בתהליך ההחלמה.
זה פשוט לא מצליח ונגרם סבל רב לשני הצדדים.
ממליץ להמתין עד שתרגיש לבד שאתה יכול לבנות מערכת יחסים חזקה, כנה ואמיתית. כשאתה בהחלמה לא צריך לספר כבר בהתחלה.
זאת דעתי

שלום אח יקר
מזדהה עם התחושה שלפעמים נגמר לי האנרגיה להחלמה הזאת..
גם אני מחפש זריקות מרץ, לצערי הזריקות מרץ שלי מגיעות בצורה של תסכולים ממצבים שאני גורם לעצמי עד שאני מבין שאין כבר ברירה.. 
אשריך שאתה מחפש איך להתקדם בעזרת עידוד חיובי.

לימדו אותי פה לדבר רק על מה שאני חוויתי על עצמי, אז אשתף בקצרה שמעבר להתמכרות קיים מרחב רוחני אינסופי של חיבור והתקשרות לאבינו מלכנו הכל יכול.
דוד המלך מנסה בתהילים להשתמש בהרבה מילים כדי לתאר את התחושה של הרצון העצמי של הנשמה כשהיא חשה קרובה יותר ליוצרה האוהב אותה בלי גבול, ובחסד בוראי המיטיב שעוזר לי 'רק להיום' לבחור להמשיך לרצות להישאר בדרך הניקיון וההחלמה, אני חש לפעמים חלק קטן מהתיאורים הללו.

בנוסף בקבוצות המחלימים מספרים מנסיון של חברים ותיקים מאד, על הרבה מתנות גשמיות שההחלמה מביאה איתה. ונראה לי שאפשר להסביר זאת ע"פ מה שהראש-ישיבה שלי זצ"ל לימד אותנו שהחיבור הרוחני הזה לאבינו האוהב שאנו מחזקים בתהליך ההחלמה, הוא בעצם המקור לכל הברכות והישועות. הוא היה מברך חתנים וכלות בשבע ברכות שלהם, שיזכו ל 'זכו - שכינה ביניהם' וכשיש בבית את השכינה יש ממילא את כל הברכות, הוא אמר.
ולכן על זו הדרך נראה לי לומר שכשנזכה 'רק להיום' להתחבר אליו יתברך ולהשכין בלבבנו את שכינתו נתברך בכל מילי דמיטב בכל מכל כל. אמן.
אבל אם להיות כנה עם עצמי גם בלי שום מתנות ושום אורות והתרגשויות, עצם השחרור הזה שאני חווה מדי פעם 'רק היום' מהתלות המשעבדת שליוותה אותי כל כך הרבה שנים, שווה כל הון שבעולם.
תודה אח יקר שעזרת לי להיזכר בזה.
באהבה
'פנימה'

שלום אחים יקרים

כאחד עם טיפה פז"ם פה בפורום אני חש חובה לשתף בקצרה על הנושא של לספר/לא לספר,
מהניסיון שלי וממה שנראה לעניות דעתי (ואני לא סתם נהייתי עניו פתאום..זה באמת נושא לא פשוט).
זה אחד הנושאים הכי מורכבים ואינדיבידואליים שקיימים בהחלמה, מה שמגדיל את הצורך להתייעץ עם רב שקשור לתחום או עם מחלים ותיק, מישהו שמכיר הרבה סיפורי נישואים של מחלימים, ואיך הם מתפתחים לאורך השנים.
ו"לא ראי זה כראי זה".
זה תלוי באופי של מעשים, ברמת התלות של המכור בהם, במקום שבו הוא נמצא מבחינת ההחלמה והתמיכה החיצונית, וברקע שלו ושל המיועדת, ובטח בעוד מלא משתנים שאינני יודע.

כדאי לקחת בחשבון כמה דברים:
1 - זה מקרה קלאסי שאסור למחלים 'פשוט', כמוני למשל, לייעץ בו לאחר מה הוא צריך לעשות, אני יכול לשתף אותו רק במה שקרה אצלי, ולפרט לו על מה שעבר עלי ממבט של כמה שנים טובות.
למשל (מה שקרה אצלי בקיצור, פרטתי קצת יותר בסיפורי האישי) - בבחרותי הייתי נופל הרבה בפורנוגרפיה ואננות, אני בא מבית עם רקע חרדי, אשתי מרקע זהה, ניסינו לבנות בית נאמן בישראל בלי שהתחלתי בתהליך ההחלמה, ההתמכרות חזרה אלי ובגדול לאחר כמה חודשי נישואין, שיתפתי את אשתי בלי להתייעץ לפני, היה לא נעים בלשון המעטה, בעזרתו האינסופית של אבינו הרחמן אני בתהליך החלמה שמשתפר עם הזמן, וחיי הנישואין שלי משתפרים והולכים ככל שההחלמה והחיבור הרוחני שלי משתפרים, ולהיפך, אני יודע שאין לי ביטוח נגד התמכרויות ולכן מה יהיה מחר רק הוא יתברך יודע. משתדל להתמקד בלהישאר מחובר ונקי, והיום אני נשוי באושר 'רק להיום'.

2 - לימדו אותי שלפעמים התחושה של הצורך לספר, מגיעה ממניעים אנוכיים. ולכן חייבים לוודא קודם שזה באמת הזמן המתאים, ואיך ומה בדיוק לשתף.
סתם להפיל עליה את כל כובד המשא הענק שאני סוחב על עצמי, ושתתמודד, כמו שאני עשיתי לאשתי לצערי - זאת התנהגות אנוכית שמתאימה מאד למכור כמוני.
חייבים להיזהר ולעשות את זה בצורה נכונה.

3 - מערכת זוגית  מורכבת מהרבה מאד 'חלקים זזים' והכל קשור להכל. פורנוגרפיה משפיע מאד עלי ועל הקשר הזוגי והאינטימי בצורה ישירה. ולכן אם חפץ הנני בחיי זוגיות טובים ומאושרים - 'החלמה' היא לא רק עצה טובה, היא מוכרחת המציאות. וככל הנראה בשלב כזה או אחר חלק מההחלמה זה גם לשתף בצורה כזאת או אחרת את הנשמה שאני רוצה שתהיה הכי קרובה אלי בעולם. מחלימים ותיקים טוענים שמניסיונם אנחנו המכורים מקבלים את הנשים הכי טובות שאפשר לבקש, כנראה כי לא לכל אחת יש את היכולת לקבל את בעלה עם כל המעשים הללו, ה' בוחר 'עזר כנגדי' מיוחדת בשבילי.
ולכן החשש הגדול מלספר לאשה - מצד אחד הוא מאד מוצדק, אבל מכיוון שאני בתהליך ההחלמה לומד להישען באמת על יוצרי הרחום ולבטוח באהבתו וטובתו, בסופו של דבר זה אפשרי ונכון.

מתפלל שאבינו הרחום והאוהב יהיה איתנו תמיד בכל ההחלטות המורכבות והחשובות
ובהמשך יום נקי ומחובר אליו, 'רק להיום'.
באהבה
'פנימה'

תודה רבה לכולם! נחשפתי כאן לדעות מגוונות, אנשים ערכיים וחכמים, אמריות עם ניסיון מדהים שאני יודע שבעולם בחוץ קשה לי, בתור אני עצמי, לשמוע אותם. כל תגובה ותגובה תודה:)

ב"ה סוגר 21 יום של נקיות!! תודה אבא, תודה שהכרת לי את האתר עם החברים (הוירטואלים) המדהימים כאן:)

וואי לא טוב...
ראיתי כמה סרטונים ביוטיוב, תמימים למראה ופתאום קפצו תמונות...ה' ישמור..הסטתי מהר את הראש, אבל התמונות נשארות בראש..
בדרך כלל אחרי שאני נחשף לתמונות כאלו, אני נופל אחרי כמה ימים.
אובד עצות איך למחוק את מה שראיתי ולמנוע את הנפילה הבאה..בע"ה..