תודה המתגבר.

באתי לכתוב פה עכשיו כי אני מרגיש שאני יכול ליפול.
הפעם זה משולב בערך 70 אחוז כעסים ו30 אחוז הרגלים של תאווה.

אני כועס ממש על מישהו מהעבודה.. על התנהגות לא הוגנת. אני בטח לא "אחזיר" לו או אפגע בו(לא שאני רוצה) על ידי זה שאני אאונן.. זה רק יפגע בי. אבל בכל זאת כך זה עובד... לפעמים הפו'/אוננות זה בריחה מתחושות למקום אחר. לצערנו למקום של התמכרות.

אז באתי לכתוב כאן את העניין הזה כדי שיהיה לי קצת יותר קל.

מעבר לזה - היום ומחר יש חופש... אז חוץ מהשתתפות פה ושם ביום העצמאות עדיין יש חופש ארוך מדי. אין לי כרגע תוכניות קונקרטיות. צריך ליצור לעצמי לו"ז כדי להתרחק יותר מין הסכנה.

בשורות טובות

יכול להצליח היקר
מקווה שימי החופש עברו עלייך בשלום, ואולי אפילו בהתרוממות רוח.
אומנם ידוע שימים טובים (לפחות לחלקינו יום העצמאות נחשב כחלק מימים טובים!) מביאים איתם יצר הרע גדול שרוצה שלא נרוויח את האורות הגדולים, כך יש בפסח וכך ביוה"כ וכמובן בשבת קודש שפתאום יש דחף לישון וכו'.
מקווה שעבר בשלום, נשמח שתעדכן אותנו כאשר תתחבר,
שבת שלום
המתגבר

תודה אבל דווקא נפלתי...

היו לי ימים קשים ברביעי וחמישי שעבר. אפסתי שוב ברביעי ושוב בחמישי.

רציתי לכתוב פה לאחר כמה ימים של שקט...

ב"ה מתחיל שוב.

יכול להצליח היקר, 
אל תיפול רוחך.
אלו ימים קשים וחשובים, שהיצר עובד בהם שעות נוספות ולא נותן מנוחה לאנשים.
מעין מה שאומרים שבערב שבת השטן נמצא בבתים ומנסה ליצור מריבות בין איש לאישתו.
הסיבה לכך כמו שכתבתי בהודעה הקודמת שלי היא שאלו זמנים גדולים, המעבר בין ימות החול לשבת, הוא זמן חשוב מאוד, הוא זמן שמחבר בין החול לקודש, הופך את כל מעשי החול לקודש. ולכן השטן מקטרג שם.
כנ"ל בימים טובים כספירת העומר ושובבים וחול המועד.
מקווה שתמצא את המרגוע ואת הדרך שתעזור לך, 
בהצלחה חבר יקר,
המתגבר

יכול להצליח היקר,
תהיה חזק,
תמשיך בתהליך ההחלמה בסבלנות ובנחישות,
אוהבים.

המתגבר100 כתב on 19 אפר' 2021 06:42:

אכן ברבינו ירוחם כתוב שלא אומרים שהחיינו בימי הספירה בגלל שדינים מתוחים. במשנה בהריות כתוב שמשפט רשעים בגיהונים בין פסח לעצרת. 
בקיצור זה זמן שדינים מתוחים ולכן קשה, ודווקא לכן נתנו את הזמן הזה כהכנה למתן תורה, בגלל שאם מאמץ מגיעים לנקיון גדול יותר.
מה שאני יכול לומר לך, יכול להצליח היקר, ולכולנו, שאכן יש איזה משהו שמרגישים את הקושי. אך לפום צערא אגרא. ככל שבזמן מתח וקושי נתגבר, יותר נקנה את הנקיון.

  תודה לכולם.

אני חושב שאצלי זה בגלל ההתמכרות/הרצון לברוח וזה קורה לאורך כל השנה...

פחות קשור לתקופות ודינים אבל תודה:)  

ב"ה מעדכן על עוד כמה ימי נקיות.

הדבר שהכי קשה לי כרגע זה להחשף ברחוב/עבודה לבנות נאות שלבושות פחות בצניעות..
זה מחלחל ומשפיע עליי.

מקווה ב"ה להתמודד עם זה בהצלחה(אין לי מושג בדיוק איך מלבד פשוט להסיט מבט אבל לא תמיד זה קל)

רציתי סה"כ לכתוב פה על כוחה של קימה..
אני קורא על/ רואה אנשים שמאפסים. מאפסים ומתחילים ספירה.
זה מעורר השראה. נופלים וקמים.


בתכלס, כנראה שרובינו לא נגיע ל1000 או ל2000 ימים רצופים כמו כמה כוכבים כאן שהשם חנן אותם... אולי אני לא אופטימי או מה שלא יהיה אבל נראה לי שככה זה.

בסוף כנראה נצטרך לאפס את הספירה...  האחד יפול כי הגיע למקום בלי סינון, השני יפול גם בלי פור' אלא רק מאוננות, השלישי יפול כי ראה סרטון תמים ביוטיוב והרביעי מכל סיבה שהיא... 

אבל מה שכן אנחנו יכולים לעשות ומה שכן אני לומד פה מהאריות שבחבורה. זה שקמים. פשוט קמים ומתייחסים לכל יום כאילו רק היום הזה נמצא עבורינו בעולם.

"היום אם בקולו תשמעון.."

זה משהו שרציתי לכתוב... תודה.

בוקר טוב,
אני דוקא די אופטימי.
המתנה שקיבלתי מאלוקים יכולה גם להגיע אליך.
אבל מה שעזר לי זה לפעול אחרת ממה שפעלתי היום, לא ניסיתי להמשיך להפסיק להשתמש באותם דרכים שראיתי שוב ושוב שהם לא עוזרות לי, לכן עשיתי את מה שאמרו לי החברים בקבוצות ומה שאמר לי הספונסר, ואלוקים נגע בי ועשה בי ועושה בי כל רגע ורגע את הנס הענק הזה, כל יום רק להיום. המתנה היא כל יום רק להיום ואף העבודה שלי היא כל יום רק להיום, מה שעשיתי אתמול ושלשום לא זה מה שיעזור לי להישאר נקי. כל היום אתחבר לתוכנית ואעשה את הפעולות והצעדים, והנס ימשיך לקרות אצלי בעז"ה.
זה פשוט עובד, למרות שכל הנסיונות שניסיתי לפני כן לא עזרו לי בכלל.
במלחמה מול התאווה הפסדתי. אין לי את הכוחות. כוחות התאווה הכניעו אותי. כך האפשרות הראשונה של מלחמה מול התאווה ירדה מעל הפרק. אך מאידך להיכנע לתאווה ולהשתמש זה גם לא אפשרות טובה בשבילי, התאווה לא עושה לי טוב, היא שולטת עליי ומעבידה אותי בעל כרחי. כך גם האפשרות השניה ירדה מעל הפרק.
נמצא איפה נותרה לה האפשרות השלישית, "כניעה מול התאווה", להבין שלי אין כח כלל מול התאווה ואני חסר אונים מולה, ולכן אני מוסר את התאווה לכח גדול ממני שיכול להחזיר אותי לשפיות, ה"ה אלוקים אבא אוהב שבשמים.
זה מה שעובד בשבילי כל יום רק להיום. זהו הפתרון וזהו הנס.

בהצלחה רבה

יכול להצליח היקר,
קראתי את דבריך ואת דברי המשתוקק.
אני מסכים איתך (אל תקפוץ עלי המשתוקק עד שתקרא את שתי השורות הבאות!!!)
אני מסכים איתך שכאשר אנחנו יומיים שלושה ארבעה אחרי הנפילה עדיין יש השפעה רצינית ליצר הרע להוריד אותנו ולהקטין אותנו. אני מסכים איתך שאלו המילים של היצר הרע, זאת גישה קצת תבוסתנית שאומרת אני מראש מוותר, ומנסה לאסוף מה שאפשר.
הגישה הזאת היא לא הגישה שלך. אתה חזק מזה, ואתה מוזמן לקרוא את הדברים שכתבת כאן בחודשים האחרונים ולהבין מה הדיבורים שלך.
עכשיו אחרי שישרתי קו, והסברתי במה אני מסכים איתך, אני יכול להגיד לך בפה מלא, אנחנו כאן צוברים אומנם רק את היום, ולא חושבים על המחר, אבל היום ואתמול ושלשום נאספים למספר מכובד.
יש כאן חברים רבים שעברו את אלף הימים ואומנם הם לא תמיד מגיעים לכתוב בשרשורים שלנו, אבל מידי פעם הם מגיעים ונותנים לכולנו השראה שלא רק שזה אפשרי אלא שזה אפשרי לנו.
העיד על זה "מתחיל שוב וצועד לאלוקים" שניסה הרבה פעמים ולא הצליח, ובסופו של דבר הוא צבר את הרצף שלו ואז הוסיף עוד רצף והאריך אותו, וברוך ה' הוא נמצא במקום אחר לגמרי היום.
והכל בזכות "רק להיום".
אז אל תחשוב על 90 יום אל תחשוב על 1000 יום. תחשוב על היום ועל השבת הזאת, ועם ההבנה הזאת תצעד לעוד יום נקי בעזרת ה'..
שבת שלום,
המתגבר

תודה רבה.

המתגבר - אני לא חושב שמה שכתבתי מגיע מתוך היצר הרע וחולשה לאחר הנפילה.. ז"א יכול להיות שגם. אבל בטח לא רק.

אני כן חושב שאפשר להגיע לגבהים עצומים ולהיות כמו מתחיל שוב ועוד כמה אחרים שנמצאים פה.. ולהגיע ל5000 ימי נקיות ואפילו ויותר. ובדיוק כמו מי מפסיק לעשן לצמיתות.. ונתקלתי בחיי בכאלו(אני לא מעשן לא לדאוג) אני מאמין שזה אפשרי גם בתחום שלנו.
אבל אם אני רוצה להיות גם ריאלי אני יודע שיש סיכוי טוב שאפול. פשוט כך. לא משנה מה אעשה או באיזו שיטה אנקוט.. יכול להיות שזה יעבוד טוב למישהו אחר ואצלי טיפה פחות ובגלל זה אני אפול אחת ל.... אני בסוף אני בן אדם ואני גם יכול לקחת סיגריה גם אם הבטחתי לעצמי שאני מפסיק לעשן.

ולדעת לקום לאחר נפילה - זו אומנות עצומה - לא לחינם רבי נחמן ב"משיבת נפש" כותב על כך המון... וכן. גם כשקמים צריך לזכור את הרק להיום ולא רק כשמתמודדים מול התאווה... וכן, כשאני רואה מישהו שנופל לאחר הרבה זמן ומחליט שהוא קם כארי זה בעיניי לא פחות משמעותי מנצחון על התאווה רק להיום במשך מאות ימים.
(שוב - אין זה אומר שצריך לוותר מראש או שאפשר להסתפק בליפול פעם בשבועיים והכל בסדר.. אלא לעשות את המליון אחוז. ואם הייתי נקי 1000 ימים ובסוף נופל אז הייתי לוקח את זה מאוד מאוד קשה. אבל למישהו כמוני שהשיא שלו היה 40 וב"ה אגיע ל90 יום אז גם אם אפול ב91 או ב89 אני מאחל לעצמי לקום ולזכור את הפוסט הקודם שלי. כי זה העיקר לאנשים במצבי ובמצב של עוד רבים אחרים כאן. לדעתי)


מתחיל שוב - מאוד מתחבר אבל אשמח גם להרחבה על עניין הכניעה.. אני מבין ומשתדל לגבי הרק להיום, אבל עוד לא הבנתי את עניין הכניעה מול התאווה... כי אני בשכל מבין שאין לי כח להתמודדות חזיתית - אני אפסיד(וגם להיכנע לתאווה אני לא רוצה), אבל איך בעצם ניכנעים מול התאווה ומוסרים להשם את התאווה? בסוף התאווה נשארת אצלי ופועלת עליי גם אם אני רוצה למסור אותה להשם....אז מה בעצם צריך לעשות? זה חלק שאני לא מצליח ולא מבין.
והאם זה מחייב לעשות את זה דווקא בשיטת 12 הצעדים?

בשבילי כניעה זה מה שחוויתי השבת..

בשישי אחה"צ לקחתי את 2 הילדים שלי למקום שהם מאוד אוהבים של משחקי וידאו כאלה שנמצא בנמל ת"א

כיוון שידעתי שאני הולך למקום מאוד בעייתי מבחינת תאווה עשיתי את כל הפעולות האפשריות שאני מכיר כדי להישאר נקי ולוותר על המבטים.

היה קשה ברמות מטורפות.. האמת? כעסתי על עצמי שזה כאילו הכנסתי את עצמי למועדון חשפנות וביקשתי מאלוקים שיעזור לי לא להסתכל על אף אחת..

זה היה פשוט בלתי אפשרי..

בנסיעה לשם וכל הזמן שהיינו שם וחיפשתי חניה ובדרך מהחניה למקום הזה עברו לידי (וזה בעיקר בגלל הרגישות יתר שלי לתאווה באותו יום) אלילות מין ממש... אלילות ... בבגדי ים ומה לא..
התאמצתי בכל כוחי לוותר על המבטים ובכל מבט כזה התפללתי לאלוקים שבזכות הויתור הזה יעזור לי אל מול הויתור הבא...

בסוף הגענו למקום ובפנים הייתה מושאת תאווה מטורפת וחצי ערומה ובדיוק כמו שאני "אוהב"..
יותר נכון בדיוק כמו שאני הכי חסר אונים בעולם...
ופשוט לא הצלחתי. כשזה נמצא לי ממש מתחת לאף.. מטרים אחדים ממני.. באיזשהו שלב אפילו מרחק שאני יכול להושיט יד ולגעת... הראש התחרפן לגמרי ואיבדתי שליטה לחלוטין...

כאילו שכחתי שאני לא יכול לבד... וחשבתי שאני יכול מכוחי להסיט את המבט ולא להסתכל.. וזה לא עבד.

מאותו רגע הרגשתי את הרסן משתחרר והעיניים חופשיות לעשות ככל העולה על רוחן.. אבל דווקא שם השתדלתי "למסור את זה"

אמרתי לאלוקים נכון שזה לר נכון לי להיות פה.. אבל אני כבר כאן.. עם הילדים.. ואני חסר אונים לא יכול מכוחי לוותר.. לא על הדברים שיש כאן.. לא על השלמות הזאתי כביכול והלבוש הזה שבימים טובים זה בדיוק מה שהייתי מחפש לראות באינטרנט ומאונן על זה.. ופה זה הולך כמה מטרים ממני שוב ושוב..

אתה יכול לעשות זאת עבורי ואני מתפלל שתעזור לי לוותר ולשחרר. ואם לא זה גם בסדר.

הפסקתי להילחם.. 

במהלך השבת היה לי קשה מאוד והמחשבות לא הפסיקו להתרוצץ בראש. הדמיונות והזכרונות על מה שראיתי ומה שרציתי לעשות..

במהלך השבת בכמה הזדמנויות וגם בכל תפילה של השבת ממנחה ועד ערבית של מוצ"ש התפללתי לאלוקים כמה אני חסר אונים מול המחשבות האלה ולא רוצה אותן ובעל כורחי הן נכנסות לראשי. לא נאבקתי לברוח מהן.. הרי זה לא יעזור..
פשוט המשכתי להתחנן לאלוקים לא לפעול עליהן ולוותר. רק להיום.

זה עזר ב"ה והייתה לי שבת מאוד מחוברת ושקטה על אף המחשבות.. ואני צריך לזכור שגם היום עליי להמשיך לבקש מאלוקים עזרה כי המראות האלה עדיין שם בפנים בראש.. 

אוהבים

מתרפא - איזה ניסיון!!!! תשמע, הכנסת את עצמך לתוך גוב האריות...

זה מזכיר לי לפני שעשיתי סינון לאינטרנט תירצתי שאני רוצה לשמוע שיעורי תורה וכו',
כל הדברים האלה שבקדושה לא שווים כלום מול נפילה אחת שהייתה יכולה להימנע עם סינון.

לא מתערב לך והכל מאהבה ואתה יודע, גם הילדים שלך לחינוך שלהם וגם אתה היית שמח אפילו לשחק איתם מונופול בבית או יציאה כשרה יותר מאשר להיכנס לגוב האריות. תחשוב על זה.

אוהב אותך

תודה המתרפא על הדוגמא..

אבל ברשותך אצטרף לדברי שמח בחלקי.. 

בוא נגיד ככה - אם מדובר בבן/בנים.. זה יכול להיות בעייתי ולהדליק אצלם תאוות חלילה, לא יודע בני כמה וכו' - אלא בתור אמירה כללית)