שלום,
תודה רבה לכל המגיבים!
בכל רחבי האתר יש מגיבים שעושים עבודת קודש ומחזקים ומעודדים. מרגיש צורך להתנצל שאני לא פועל כמוכם:)
אני ב"ה עוד מחזיק מעמד.
אני מנסה להזכיר לעצמי שאני רוצה להפסיק עם זה ולהשתנות מדי יום ביומו ולהתפלל ולהודות על כל יום של נקיות. מפחד שאפסיק להזכיר את זה לעצמי ואז התאווה תזדחל מהחלון..
יש סיטואציות שמתחיל להיות קשה, זה לא פשוט. מתפלל שב"ה יהיו לי הכוחות להתמיד ולהתמודד. אני מפחד מנפילה וחזרה לשגרה הרעה, אבל אומר לעצמי שגם אם חלילה זה יקרה אז אני מיד חוזר לעוד נסיון חדש להצליח. אחרת פשוט אשקע במצולות(התאווה) והשקיעה הזאת והדכדוך הזה וההישארות במצב הזה לאורך זמן(כמובן מנסיון רב..) זה בעצם הכי נורא.
משתף גם, שהתחלתי לצאת לפני כמה זמן עם מישהי(עוד רווק), ולצערי לא תמיד שומר נגיעה - מה שמעלה את רמת התאווה ואח"כ קשה לי יותר לפעמים ביני לבין עצמי להתמודד. ב"ה שהיא יותר צדיקה ממני ולכן זה לא מגיע רחוק מדי ועדיין זה בעייתי. זה גם מכניס אותי קצת לבלבולים מבחינת הקשר כי כביכול יש פה אלמנט שעשוי לקרב(מבלי להתייחס כרגע לעניין הדתי) אבל הוא גורם לי אח"כ לחששות וקשיים עם התאווה וזה מין הסתם הופך את העניין לקצת פחות מקרב וזה מבאס אות קצת.
במאמר מוסגר - אני בעד שמי שמתמודד עם התאווה ייצא ויכיר, כי אחרת לא נצא עוד 40 שנה.. תמיד נתמודד הרי.
תוך כדי כתיבת הפוסט הזה מרגיש איך ההרגל של לקום מוקדם בבוקר(כשיוצא שמתעורר מוקדם ויש לי עוד כמה שעות לעבודה כמו עכשיו כשכותב את זה ב05:30) ולרצות להיות בתאווה ובשימוש קורא לי.. פשוט לחזור למיטה אבל הפעם למטרה מאוד מסויימת.
מאוד קשה לשנות הרגלים ורצונות והתמכרויות של המון שנים. לעשות את הסוויץ' הזה זה מאוד לא פשוט. שהשם יעזור לי ולכולם! גם על היום הזה וגם על כל יום ויום להבא עד 120 להיות נקי מתאווה.
שיהיה לנו יום טוב ונקי.
