שלום לכולם ערב טוב
אסירות תודה לד' יתברך.
נקי יום 1 רק להיום מפו' או' תכנים וחיפוש תאווה.
לא, לא התבלבלתי אבל גם לא נפלתי
זה השלב בו אני בדרך כלל מתחיל להתעוור מהמספר שצברתי ולא מפעולות החלמה רק להיום. אז אמנם אני לא מאפס אבל רוצה לראות את זה רשום - נקי יום 1 רק להיום.
ובמצטבר נקי בשבח עצום לד' הטוב 13 ימים.
משתף על הקפדה על התנאים במחשב ובטלפון.
משתף על יום לא פשוט.
אתמול נגררתי לשיחה עם חבר, ישנתי מאוחר, קמתי עייף, אחרי התפילה חזרתי לישון, איחרתי קצת לסדר עיון ופיספסתי את הלימוד בבוקר בספר על קדושת הברית. (השלמתי קצת בזמנים מתים אחרי זה).
בסדר עיון הראש שלי התנתק מהגוף ולא הצלחתי להבין משפט אחד ממה שאמר החברותא, לא יודע למה... ב"ה לא ממחשבות על תאווה או משהו, פשוט חוסר נחת וריכוז. ב"ה החברותא שלי רגוע ומכיל אותי ובגישה טובה אבל רגשות האשם פעלו שעות נוספות, הפריע לי שאני מעכב אותו ולא נעים לי להגיד שלא הבנתי מילה ממה שאמר... (אולי אני קצת מגזים כי חלק מהזמן כן היה לי יותר ריכוז והבנה)
ובכלל כמה ימים שאני רואה איך אני מכניס את עצמי ל'משבר' בענין לימוד הגמרא.
חוזר ומספר לעצמי כמה שהמסכת הזאת קשה וכו' וכו'...
מיאש את עצמי מהלימוד...
מתרכז בתוצאות ולא בעמל.
ושוב ברקע מרחפים גם רגשות האשם מהחברותות.
אז זה מעין 'ימי השנאה' שדיברתי עליהם לפני כמה ימים.
והדבר הראשון שעלה בראשי - תזהר, תאווה בדרך.
הקושי נגרר גם לשאר היום ונלווה אליו חוסר חשק וכבדות.
חושב לעצמי איך לפעול. מחד חשוב להמשיך בהתמדה גם כשאין חשק ומצד שני אני נסחב אחרי הלוז אבל לא ממש נמצא שם.
ההתמדה חשובה ואסור לוותר עליה אבל אסור לי גם לדרוס את עצמי ואת הנפש שלי...
אז ב"ה ביקשתי מהחברותא כמה דקות הפסקה ויצאתי לשבת בדשא לנשום ולהירגע. זה עבד טוב, קצת הרגעתי את עצמי הורדתי לחץ של תוצאות. סידרתי את הראש קצת וחזרתי פנימה, ושוב במהלך הסדר צהרים מאבקים על יאוש מחוסר הבנה.
מחד מרגיש שהלימוד לא טוב. מצפה לרמה יותר גבוהה מעצמי. אבל החברותא בסדר עם ההבנה הזאת, לא נעים לעכב אותו...
נמצא פה בסופו של יום.
ורוצה לסדר את הדברים נכון.
נלחמתי מלחמה יפה על היום הזה. להמשיך אותו כסדרו והתמדתו ומצד שני זה לא סותר בהסכמת החברותא ובצורה מסודרת לקחת הפסקה לנפש.
זה גלים של קושי אבל המשכתי להילחם בו, משיעור לשיעור, רק לעכשיו. לא סוחב על הגב את הקושי של כל היום. רק לעכשיו.
ד' יתברך מלמד אותי משהו.
אני משתדל להיות בקשב ובענווה ולשמוע את קולו.
מצד האמת האמיתית עכשיו ראוי להיות שמח יותר מקודם המשבר - קודם חייתי בעניות ועיוורון ולא שמתי לב לכך - כעת אני שם לב לעניות. ד' האיר את עיני! אני פחות עיוור ממה שהייתי קודם!
יתרון האור מתגלה דווקא מתוך החושך. קשה לשמוע את זה כשאתה בתוך החושך. אבל זה דבר שצריך לדעת.
מלחמת השמחה בעכשיו ובעמל ולא בעתיד ובתוצאות זאת מלחמה גדולה.
לחיות ולא לברוח.
מלחמה על להישיר מבט לקושי ולחיות איתו. להתמודד בגבורה דקה דקה שעה שעה.
לא לצפות שאני 'יעשה שרירים' חזק חזק והוא יעלם. פה זה ריצה למרחקים ארוכים.
מתפלל לתפוס חזק את החשבון הזה. רק להיום. רק לעכשיו.
ועם זאת ולא סותר, מבין שיש פה חוסר בהכרת הטוב.
וזה נדמה לי הסיבה לכל המשבר הזה ובכלל לכל משבר.
הכרת הטוב היינו שתיים; הכרה בטוב שאיני שם לב אליו
והכרה בערכו האמיתי של הטוב. בחוסנו גודלו איכות ואורו הבוהק.
הכרה בגדולה מידה טובה ממידת פורענות פי 500.
הכרה בכך שכל גילוי של טוב הוא עצום ומדהים - השתלמות
ולא שכל נטיה מהשלמות היא גריעותא
צריך להביט נכון ובעין טובה. עין שמודדת נכון את החיים ומשבצת כל דבר במקומו לפי כמות הדגש הראויה לו. ודגש הטוב גדול יותר.
חובה עלי לברר את סיבת המשבר ולתקנה.
כמו שאמרתי נראה לי שגופנית זה לא - דווקא הקפדתי להחזיר את שעות השינה האבודות, ובאופן כללי הצד הגופני מכוסה.
מנסה לברר מה חסר. אולי הנפש צמאה למנוחה, לאיזה משהו כיף...
בע"ה יתברך מלא תפילה להתחבר פנימה ולהקשיב בענווה לדבר ד' המידבר אלי דרך המשבר. לדבוק בחברים וברבנים ולא לשמוע לקולו של היאוש והיצר הרע.
מדהים אותי לראות את ההבחנה במלחמה ביאוש, כל רגע שאני לא 'מוצלח' הוא מתחיל להיכנס איתי לדין ודברים. וב"ה יש לי פתחון פה. יש מאבק. איזה כיף אני מתקדם!
נזכר בזכותכם פתאום בתקופות חיים של חושך של עצבות ויאוש, זמנים שהיצר חגג דרך רמס הכאיב לנפשי הפצועה ולא היה לה שום פתחון פה.
אז הנה המלחמה הקשה הזאת מראה בגרף כללי יותר בחיים שלי שאני מתקדם.
בע"ה כל מלחמה כזאת זה תיקון וטיהור של עצבות ששכנה ושוכנת בנפשי.
לברר דרך מלחמה וגבורה, לקנות מחדש את השמחה.
לא המצאתי שום אירוע שלא קרה במציאות, רק שיבצתי נכונה את הדברים במבט קצת כללי יותר. קצת אמיתי יותר.
ונדמה לי שזה הנקרא עין טובה.
מקווה להמשיך ולהעמיק את המבט הזה, לתפוס עומק ומורכבות ולא להימשך אחרי הצד הטפל של החיים ששופט לפי הנגלה ולפי התוצאה.
בע"ה שנזכה להוקיר ולאהוב תמיד את הצד העליון שבחיים שהוא מי שאנו באמת.
ויזכנו ד' ונזכה גם להופיע כמה שיותר ברצון בשכל במעשה וברגש את הטוב והצד העליון הזה.
תודה רבה, אסיר תודה על הזכות להתקדם פה ביחד
לילה טוב
